אלה רשימות שנכתבו לעיתון, כמעט כולן בשנות ה-20 של המאה הקודמת, וקארל צ'אפק עצמו קיבץ את רובן לכרך אחד שהתפרסם ב-.1925 הן נעות על פני שלל נושאים, באופן לא שיטתי. רשימה אחת, למשל, נוגעת לאפקט המרגיע של נתינת שמות ("כאשר לדבר כלשהו אין שם, הוא מטריד [...] אך אם יש לו שם, לפתע נדמה לאדם שהוא מכיר את הדבר ואין הוא צריך לחשוש מפניו"). רשימה אחרת יוצאת מהתבוננות בחתולים (חיה חביבה במיוחד על צ'אפק, שמקדיש לה מספר רשימות), ממנה מסיק הכותב כי "ביות הוא, בפשטות, מצב של אמון וביטחון". ומכאן קצרה הדרך לתובנה מאלפת: "והלוא גם אנו, בני האדם, גם אנו איננו פראיים, כל עוד אנו בוטחים זה בזה [...] פוליטיקה הניזונה מטיפוח אי-אמון היא פוליטיקה של ערבות הפרא [...] אפשר להרוס את הציוויליזציה, והאנושות תיוותר אנושות; אך אם ייהרס מצב האמון, ייהפך העולם האנושי לממלכת הטורפים".
רשימה אחרת מסבירה את ההתמכרות הלא-רציונלית שלנו לרשתות חברתיות ולאמצעי תקשורת כמו ווטסאפ. צ'אפק אמנם כתב אותה לפני כמאה שנה, והוא מדבר בה על הדואר, אבל חוסר הרציונליות דומה: "שוב תצפה בלב הולם לצלצולו של הדוור ותקרא בחדווה: 'הה, יש דואר!' ולא שאתה מצפה למשהו מסוים [...] 'משהו פשוט יגיע': זו אפשרות מיסטית וחסרת גבולות, אשר מדי יום - חרף כל ניסיונות העבר - נפתחת בפניך למשמע צלצולו של פעמון הדואר". רשימה נוספת מדברת בשבח הדברים הלא-גרנדיוזיים. כמו צ'כיה, למשל. "ארץ קטנה אנחנו, אך איננו מוקסמים מהיותנו ארץ קטנה".
שיטה ושיטתיות, כאמור, אין כאן. וליתר דיוק: שיטתית היא רק הגישה ההומניסטית, המתונה, הליברלית, ההומוריסטית של צ'אפק. ככלל, לא מדובר בקטעי התבוננות לשם התבוננות בעולם שסביבנו, כפי שניתן להסיק מכותרת הקובץ. מושאי ההתבוננות כאן משמשים כאלגוריה (פרפר כסמל לאומה הצ'כית; כוס בירה מסתורית על הגג כמטפורה לאירועי חיים שאינם עולים בקנה אחד עם השכל הישר) או כמנוע לחקירה בלשית (מה ניתן להסיק משרבוטי שולחן על משרבטיהם?).
לעיתים, בעיקר בחלקו הראשון של הקובץ, הרשימות בנאליות (למשל, טקסטים על התפעלותנו הקמאית מהאש או על כך שהבידור הפך להיות תעשייה). ולעיתים גם אנכרוניסטיות. 'על הספרות' היא דוגמה לרשימה מבריקה שהזמן לא עשה איתה חסד. צ'אפק טוען בה שאם היה ילד ניצב מולו בשעת עבודתו, לא היה משלח היד הספרותי מושך אותו כשם שילדים מתפעלים מהטוחן, האופה, הרופא או הצבע. ההבחנה הזאת רלוונטית לחברה פרה-תעשייתית ותעשייתית, אבל בחברה של היום לא חסרים מקצועות שמתבצעים חרישית בתוככי המוח.
ובכל זאת, חלק גדול מהרשימות מקוריות, מעוררות מחשבה ולעיתים התפעלות של ממש. גם בטקסטים החלשים מבליחים פעמים רבות קטעים מלאי ברק והומניזם עמוק. כמה חריפות ומקוריות ואהבת חיים מרוכזות, למשל, ב'על החלומות', טקסט שהוא התקפה עזה על החשיבות שמיוחסת לחלומות ושיר הלל לחיי הערות: "הדבר הנורא ביותר בחלומות הוא היותנו פסיבים לגמרי. אין רצון, אין מעשה של השכל, אין דחף שיוכל לשנות את מהלך החלום, ויהיה מעיק עבורנו ככל שיהיה. וזוהי הבושה הגדולה ביותר (לפחות לנו, הגברים): ההכרח להיוותר פסיבים. זו הסיבה, למשל, לכך שאנו כותבים ביקורות על מחזה או על קונצרט: כדי לבוא חשבון עם הפסיביות שהייתה מנת חלקנו לשעתיים או שלוש. אבל על החלום איננו יכולים אפילו לכתוב ביקורת, שכן לרוב אנו שוכחים אותו עד הבוקר [...] הערות מהנה בעצם עוד יותר מן החלום. היא עשירה יותר, מותחת יותר ואף יצירתית יותר. את הדברים הפנטסטיים ביותר חוויתי במציאות - את הפלאים והשמחות הגדולים ביותר, את הנופים היפים ביותר ואת ההקשרים הנסתרים מכולם. ובכלל, השירה והאמנות הן מעין ספר חלומות מצרי-אשורי של חיי הערות; הן מפרשות לנו דברים אמיתיים, כמו שיוסף פירש במצרים את חלומותיו של פרעה. זוהי מטרתה המשמעותית של האמנות".
שני דברים ראוי לומר בעקבות הציטוט הארוך הזה. הראשון נוגע לתפיסה המגדרית שעולה בו, ובמקומות אחרים בספר, ואינה עולה בקנה אחד עם התפיסות המקובלות היום. כמו ברשימה שבה יוצא צ'אפק נגד רצונן של נשים להיות מקצועניות ומומחיות כמו גברים ("מפעם לפעם אנחנו קוראים בעיתון על איזו 'ראשונה': עורכת הדין הראשונה, ראש העירייה הראשונה, וטרינרית") ומסביר שייחודן של נשים הוא בהיותן אנטי-מתמחות ("האישה ניחנה ברוח אוניברסלית, רבת-פנים שאינה מתקבעת בדבר אחד").
אבל צ'אפק מעניין לרוב גם כשלא מסכימים איתו, ובכל מקרה לא כדאי לצמצם את חיי הקריאה שלנו לסוגיות מורליות כמו יחסו של הכותב לנשים. נקודה שנייה שעולה בציטוט היא הערה על טיבה של האמנות. ואכן, צ'אפק מתגלה בספר כמבקר ספרות מרתק, בעיקר ברשימה 'הולמסיאנה, או: על הסיפור הבלשי' (שמתרגם הספר, פאר פרידמן, התעקש לכלול בו, ועל כך מגיעה לו תודה), הכוללת הערות מסעירות בעומקן על הז'אנר הבלשי. רשימה אחרת כוללת טענה יפה ומקורית של צ'אפק, שאפשר אולי ליישם גם על הספר הזה: "הייתי מעז לומר שהבוקר אינו זמן ראוי לקריאת ספרים [...] ספר - בדומה לאהבה והוללות - הוא עניין לילי".
עוד 3 ספרים של צ'אפק
שנת הגנן 1929 >
הסיפורים הגנוזים 1932 >
המלחמה בסלמנדרות 1936 >
אריק גלסנר
פורסם במדור הספרות של "7 לילות"
אריק גלסנר 7 לילות 22/01/2021 לקריאת הסקירה המלאה >- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
