פרולוג
סתיו 1990
בלילה קר, בסוף הסתיו, הם השליכו את הגופה במחצבה הנטושה. הם ידעו שזוהי נקודה מבודדת, ושהמים עמוקים מאוד. הם לא ידעו שמישהו צופה בהם.
הם הגיעו בחסות החשכה, מעט לאחר שלוש לפנות בוקר. הם נהגו מהבתים שבפאתי הכפר, על פני משטחי חצץ, שבהם החנו מטיילים את כלי הרכב שלהם, פניהם מועדות אל תוך הפארק העצום. המכונית, שפנסיה הקדמיים היו כבויים, קיפצה ונחבטה בקרקע המחוספסת, ועלתה על שביל הולכי הרגל, שעד מהרה נתחם משני צידיו ביער עבות.
החשכה הייתה סמיכה ודביקה והאור נראה רק מעל צמרות העצים. לא הייתה כל תחושת התגנבות בנסיעה הזאת; המנוע נהם והשלדה גנחה כשהרכב התנודד מצד אל צד. הם האטו ונעצרו כשהעצים התפלגו לצדדים והמחצבה שמָלאה במים התגלתה.
מה שהם לא ידעו היה שזקן מתבודד התגורר לצד המחצבה. הוא פלש לבית נטוש שכוסה כמעט לחלוטין על ידי עשבי פרא. הוא עמד בחוץ, צפה בשמים ונפעם מיופיים, כשהמכונית הגיחה מעבר לרכס ובלמה. הוא נסוג בחשש אל מאחורי השרכים והביט. נערים מקומיים, נרקומנים וזוגות שחיפשו ריגושים, הופיעו לעיתים קרובות בלילות, והוא תמיד הצליח להבריח אותם.
הירח פרץ מבעד לעננים ושתי דמויות הגיחו מתוך המכונית. הן הוציאו משהו גדול מהמושב האחורי ונשאו אותו אל סירת המשוטים שעל הגדה. הראשונה נכנסה לתוך הסירה, והשנייה העבירה לידי הדמות השנייה את המטען המוארך. משהו באופן שבו החפץ התקפל ונחבט, הבהיר לו שמדובר בגופה.
הוא הניח את כף ידו על פיו. הוא ידע שעליו להפנות את מבטו ולהסתלק, אך הוא לא היה מסוגל לעשות זאת. קול המים הניתזים מהמשוטים נדם כשהסירה הגיעה למרכז. פלח ירח שב והופיע מבעד לרווח שבין העננים, והאיר את האדוות שסביב הסירה.
הוא עצר את נשימתו והביט בשתי הדמויות שהיו שקועות בשיחה, קולותיהן נשמעו כמו המהום נמוך וקצבי. ואז השתררה דממה. הסירה נטתה על צידה כשהדמויות עמדו, ואחת מהן כמעט נפלה החוצה. כשהן התייצבו, הרימו את החבילה והשליכו אותה אל המים ברעש התזה וקרקוש שלשלות.
הירח שייט במלואו אל מחוץ לכסות העננים והטיל אור בהיר על הסירה ועל הנקודה שבה הושלכה הגופה למים. הגלים נסוגו ממנה בפראות כלפי חוץ. הוא ראה את שני האנשים שבסירה. פניהם נגלו לו בבירור. האיש נשף החוצה את נשימתו הכלואה. ידיו רעדו. הוא לא רצה להסתבך. כל חייו עברו עליו בניסיון לחמוק מצרות, אבל הן תמיד מצאו אותו.
משב קר העיף כמה עלים יבשים לרגליו, והוא חש עקצוץ חריף בנחיריו. הוא לא הספיק לעצור את העיטוש שפרץ מאפו והדהד אל פני המים. בסירה התרוממו שני ראשים והחלו לסרוק את הגדה. ואז הם ראו אותו. הוא פנה לרוץ, מעד על שורש של עץ ונפל על הקרקע. נשימתו נעתקה מחזהו.
המים שבמעמקי המחצבה הנטושה היו דוממים, קרים ואפלים מאוד. הגופה שקעה במהירות. המשקולות משכו אותה מטה, מטה, מטה, עד שנחבטה בטפיחה בבוץ הרך והקפוא שבקרקעית. היא שכבה שם דוממת ובאין מפריע במשך שנים רבות, כמעט בשלווה. אבל מעליה, על פני האדמה היבשה, הסיוט רק התחיל.
.jpg)
