הפסיכוגרפיה של הילד
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
הפסיכוגרפיה של הילד
הוספה למועדפים

הפסיכוגרפיה של הילד

5 כוכבים (3 דירוגים)
ספר דיגיטלי
שליחת מתנה
הוספה למועדפים

עוד על הספר

ד"ר יונתן שתיל, פסיכולוג ילדים ומשפחה, מנהל שירות פסיכולוגי חינוכי בעבר, עד לאחרונה מרצה בכיר בחוגים לפסיכולוגיה ולחינוך במכללה האקדמית תל-חי. הקורסים שלו וכן הספרים והמחקרים שפרסם מציגים היבטים שונים של הגישה המקורית שפיתח: 'הפסיכולוגיה החיסונית'. גישה זאת מוצעת כפסיכולוגיה-אלטרנטיבית (משלימה) לצד הפסיכולוגיה הקלינית הקונבנציונלית. ספריו זכו להתעניינות ולהערכה רבה בארץ ובחו"ל ובהם: הפסיכוגרפיה של הילד, פסיכולוגיה חיסונית, פסיכולוג בישיבת ברסלב, פענוח ציורי ילדים. (הספרים ראו אור לאחרונה במהדורה דיגיטלית חדשה, בהוצאת e-Publish).  
ד"ר יונתן שתיל חי עם משפחתו במושב שאר ישוב בגליל העליון.

תקציר

הפסיכוגרפיה היא שיטה ייחודית ויצירתית לפיתוחן של היכולות הגרפיות של הילד בציור ובכתיבה. המחבר חושף את שלבי ההתפתחות הגרפיים הטבעיים של הילד מגיל שנתיים ועד שש, ומראה כיצד ליקויי כתיבה בבית הספר קשורים לקשיים בהתפתחות המוקדמת של שלבים אלה. בספר מובאות דוגמאות רבות, חלקן בצבע, המראות את הקשר בין הרמה הגרפית של ציורי הילד בגיל הגן לבין יכולת הכתיבה שלו בגיל בית הספר. 
בספר מוצע 'קורס העשרה פסיכוגרפי' המאפשר לשפר את היכולות הגרפיות של ילדי גן ובית ספר. זהו קורס יצירתי בציור מודרך, המאפשר לילד לשחזר את השלבים של ההתפתחות הגרפית התקינה. לילדי בית ספר לקויי כתיבה מאפשרת ההדרכה הפסיכוגרפית להשתפר בכתיבה על ידי פעילות יצירתית בציור.

פרק ראשון

הקדמה למהדורה הדיגיטלית 
 
 
ספר זה מספר את סיפור גילויה ויישומה של הפסיכוגרפיה, שהיא שיטה ייחודית שפיתחתי לשם טיפוחה של היכולת הגרפית של ילדי גן ובית ספר.  
הספר 'הפסיכוגרפיה של הילד' ראה אור לראשונה לפני כ-25 שנה ומיד עורר התעניינות רבה בעיקר בקרב הורים לילדי גן וגננות, וכן גם הורים לילדים בבית הספר ומורים מהחינוך המיוחד. במרוצת השנים העברתי עשרות רבות של הרצאות בנושא וכן נתתי קורסים אקדמיים בפסיכוגרפיה בחוג לחינוך באוניברסיטת תל אביב, באוניברסיטת בר אילן, במכללת הקיבוצים ועוד, וכן בהשתלמויות רבות במרכזים להשתלמות מורים, במרכז ההדרכה של אגודת ניצן, בהשתלמויות של מרפאים בעיסוק ושל עובדים סוציאליים. 
בהמשך יצא הספר בעוד חמש הדפסות חוזרות והפסיכוגרפיה היתה נהוגה ומוכרת בעשרות גני ילדים ברחבי הארץ.
במרוצת השנים עברתי לתחומים נוספים וחדשים ונאלצתי להתרחק מהעיסוק בפסיכוגרפיה, גם הספרים אזלו בחנויות, ודור הילדים החדש לא זכה לפגוש שיטה ייחודית זאת. במשך השנים קיבלתי פניות רבות מאנשים שחיפשו את הספר או קורס בנושא ולא היה לי מענה הולם לפנייתם. במיוחד התרשמתי מאלה ביניהם שזכרו את הפעילות הפסיכוגרפית שעשו הם בעצמם בימות הגן שלהם וחיפשו אותה כעת עבור ילדיהם שבגן כיום. 
הרעיון לכך שאולי קיים כושר גרפי אחד וייחודי לפעילויות הציור והכתיבה עלה בדעתי יום אחד כאשר במקרה שמתי לב לתופעה שנראתה לי לא מובנת מאליה: ילד בכיתה ג' הופנה לטיפולי עקב קשייו בכתיבה והזדמן לי במקרה לראות גם את ציוריו מתקופת היותו בגן. הבחנתי בכך שבגן הוא צייר מעט ואם כבר צייר היו ציוריו דלים וברמה גרפית נמוכה מאוד בהשוואה לבני גילו. בעקבות כך ביקשתי מילדים נוספים שהופנו לאבחוני מבית הספר לאור קשייהם בכתיבה, לא רק לכתוב אלא גם לצייר ציור. עד מהרה נוכחתי שכמעט כולם מתקשים לצייר, חלקם אף מסרבים לעשות זאת ולדבריהם הם מאוד מיעטו לצייר בתקופת היותם הגן.
כעת התחלתי לבחון מה הם המאפיינים של הקשר בין הציור של הילד לבין כתיבתו. ואכן, כעבור ימים אחדים עוררה את תשומת ליבי תצפית נוספת, שהיוותה למעשה את תחילת פיתוחה של הפסיכוגרפיה:
בתקופה זאת עבדתי כפסיכולוג של המערכת החינוכית במספר קיבוצים בגוש עציון, בעיקר במתן ייעוץ והדרכה לגננות ולהורים. במסגרת זאת ביקרתי בגנים, הכרתי את רוב הילדים וליוויתי אותם החל מגיל שנתיים ועד עלותם לכיתה א', ובמשך שנות בית הספר היסודי. הבחנתי בכך שציורי הילדים נעשים עשירים ומרכבים יותר משנה לשנה וכעת שאלתי את עצמי: מאיזו בחינה הם משתכללים? ואז התבררה לי תמונה שהפתיעה אותי: אם אני מתעלם מתכני הציור - בית, עץ, שמים וכדומה, ומסתכל רק על רמת עיצובם של הקווים והצורות - מתגלה אצל כל הילדים שהתפתחותם הגרפית תקינה, תהליך כמעט זהה של 'שלבים' גרפיים עוקבים ואחידים, המשתכללים עם העלייה בגיל.
מכאן התחלתי למקד את תשומת ליבי להיבט הגרפי במפגשי עם הילדים בגילאי הגן וכן עם ילדים מבית הספר. כעת הבחנתי בעבודתם של הילדים גם בקיומם של עשרה 'מסלולים', שמבטאים את השתפרות המוטוריקה העדינה של הילד. 
על בסיס 'השלבים' ו'המסלולים' יכולתי כעת גם לאבחן במדויק מה הם הקשיים המתעוררים אצל חלק מהילדים וכמענה טיפולי לקשיים אלה פיתחתי את 'קורס ההעשרה בציור-מודרך'. הקורס מבוסס על עבודה על פי 'דגמים' אותם עיצבתי מתוך ניסיון עבודתי. הדגמים מקנים לילדים הזדמנות  לשפר, לשחזר ולתקן את ההתפתחות הטבעית של יכולתם הגרפית בציור ובכתיבה.
ובכן, הפסיכוגרפיה נשענת על הגילוי והפיתוח של שלושה עמודי-תווך שחיוני להכירם:
1. השלבים של ההתפתחות הגרפית התקינה. 
2. המסלולים של השתפרות היכולת הגרפית.
3. הדגמים של העבודה הטיפולית בציור-מודרך.
הרבה תודה לשלהבת זוהר, מנהלת הוצאת הספרים הדיגיטליים אי-פאבליש  
(E-publish) על הכנת הספר ועל הפצתו לחנויות הדיגיטליות. אני תקווה שהעלאתו לרשת תעורר גם היום את הסקרנות וההתעניינות שהיו נחלת הפסיכוגרפיה בעבר. 
אני מאמין שספר זה מביא דרך התערבות יצירתית ומועילה, העשויה להביא ברכה רבה ליכולותיהם הגרפיות של כל הילדים בתקופת הגן ובית הספר ובמיוחד למתקשים שבהם.
 
 
מבוא  
 
ספר זה עוסק בציור, בכתיבה ובקריאה של ילדים קטנים. הספר מבוסס על מחקר שנמשך כ-10 שנים והתמקד במיוחד בהתפתחות יכולת הציור והכתיבה של הילד הקטן. בפרקים אחדים מוצגים הממצאים התיאורטיים והמסקנות העולות מהם. בפרקים נוספים מתוארים ניסיונות ראשונים לפתח וליישם גישה חדשה ביחס לנושאים אלה. עיקרה של גישה חדש זאת היא הטענה כי חיוני לעבוד עם ילדים בגילאי 4-6 שנים בפעילות-גרפית מודרכת. יש להדריך, להנחות ולכוון את הילד בציור. ספר זה ממוקד בשאלות: מדוע יש לעסוק עם הילדים בתחום זה? כיצד יש לעשות זאת? מהן התוצאות הצפויות מפעילות זאת?
1. מדוע יש ללמד ילדים קטנים לצייר
המסקנה, אליה הגעתי ממחקרי ומעבודתי הרצופה עם ילדים, היא פשוטה מאוד, אך מחייבת שינויים מעשיים בגישותינו הדידקטיות: הציור הילדי על כל שלביו הוא דרך-המלך הבלעדית המאפשרת את רכישת כישורי-הכתיבה. כלומר, על הילד לעבור את כל שלבי-הציור החיוניים ובאופן שלם ותקין, למען יוכל בבוא העת לכתוב כהלכה. ספר זה פונה בראש ובראשונה אל ההורים. על ההורים להיות ערים לכך שילדם לא "ייפול" לכתיבה בכיתה א', בלא שהשיג את הכישורים הנדרשים לכך, בעזרת פעילות-הציור. 
אמנם, עיקר ההדרכה-הגרפית המוצעת אמורה להתבצע במסגרת הגן. אך חיוני שההורים יתמכו ויעודדו גם בבית במגמה זאת, ויותר מכך, יבינו כיצד הם יכולים לתרום בפעילויות היומיומיות הספונטניות בבית, להתקדמות הילד בפגישה השבועית המודרכת בגן.
אם כן, הרעיון החדש בספר זה הוא הקישור של כושר הציור של הילד הקטן עם כושר הכתיבה שלו. המסקנה העולה ממחקרי היא שמדובר בהתפתחותו של כושר אחד, מוגדר ומסוים, שניתן לכנותו: היכולת הפסיכוגרפית.
לתחום הכולל, העוסק בציור-מודרך ודרכו בכתיבה-מודרכת ומכאן גם בקריאה ראשונית של ילדים קטנים בגילאי טרום בית-ספר, קורא אני "פסיכוגרפיה". הכושר הפסיכוגרפי אינו מתפתח מעצמו. עליו להיות מופעל, במידה רבה ובאופן הנכון. ילד שלא יצייר בגיל הגן, או, מסיבה כלשהי לא ימצה את שלבי הבשלות בציור - סיכוייו רבים מאוד שיהיה בעל קשיים בכתיבה בבית-הספר.
מניסיוני נוכחתי, כי לעיתים קרובות מאוד הילד בעל ליקויי-הכתיבה החמורים בבית-הספר, הוא אותו ילד שהתרחק בקביעות מכל פעילות ציורית בגיל הגן. 
אולם, הקשר בין הציור הילדי לבין הכתיבה אינו כה פשוט. הוא מוסווה בלבושים רבים וזו כנראה הסיבה שטרם זכה להיחשף בחקירה מדעית.
הכתב, מעצם טיבו, הינו רצף של סימנים גרפיים שכל אחד מהם מייצג היגוי אחד ומסוים מהדיבור. כל אות מתאימה להיגוי מסוים, ובה בשעה צורתה הגרפית הינה חסרת-מובן. אותיות הכתב אינן ציורים בעלי תוכן אלא צורות גרפיות קבועות, שכל אחד מזוהה עם היגוי מסוים מהשפה המדוברת.
מאידך, הציור אמור לבטא תוכן חזותי מסוים. במיוחד ציוריהם של ילדים קטנים, עד גיל 6, הולכים ונעשים יותר תוכניים. הם באים לשקף את הסתכלותו של הילד על המציאות ועל עצמו בה.
ובכן, המרחק לכאורה גדול בין כתיבת ילדים לבין הציור שלהם. ואכן, חקר ציורי הילדים, אף שהוא עשיר ומקיף מאוד, טרם בודד את הממד הגרפי בלבד של הציור משאר המרכיבים. במחקרי, שמתי לי למטרה להתעלם לחלוטין מהתוכן והמשמעות של ציורי הילדים ולהתמקד עד כמה שניתן רק בהיבט הגרפי. הצבתי כמטרה את הניסיון לזהות את תהליך הבשילה של הכושר-הגרפי, המתבטא בקווים ובצורות שנעשים תוך כדי פעילות הציור. התמקדות זאת, ביכולת הפסיכוגרפית בלבד, אפשרה לחשוף את הקשר שבין התפתחות הציור לבין הכתיבה.
2. האם ילד בעל ליקוי-כתיבה יכול להצליח בלימודיו?
ניתן להקשות, האם אכן כה חשוב להכין את הילד לכתיבה תקינה בבית הספר, עד שיש להתערב במהלך הטבעי של התפתחותו כמצייר?!
גורמי חינוך שונים ואף הורים רבים, אינם מודעים לחשיבות העצומה שיש ליכולת הילד לכתוב באופן תקין. הכתיבה נתפסת כמיומנות מוטורית עדינה שניתן לרכשה. אמנם, מניחים, רצויה היא בבית-ספר אך אינה הכרחית לשם ההצלחה בלימודים, שהרי אינה קשורה לאינטליגנציה.
אולם, מניסיוני בעבודה עם ילדים מתקשים בבית-ספר נוכחתי, כי גישה זאת בטעות יסודה: אמנם, בדרך-כלל אין קשיי הכתיבה קשורים לרמה השכלית של הילד. אולם ליקויים ביכולת לכתוב באופן תקין הינם מכשלה כבדת משקל במלחמת הקיום של הילד בבית-הספר. דומני, שמעולם לא פגשתי ילד לקוי-כתיבה (בטרם טופל) שהיה גם תלמיד טוב בכיתה. גם ילד מחונן עשוי להיכשל בלימודיו אם הוא סובל מקושי זה. הסיבות לכך שקופות למדי: מראשית לימודיו אין הילד מספיק להעתיק את שיעורי-הבית מהלוח; הכנת העבודה בבית מתמשכת אצלו שעות ארוכות; הוא חש שילדים אחרים זריזים יותר, גם בעבודה בכיתה. בהדרגתיות הוא מפתח התנגדות פנימית עזה לכל מטלה של כתיבה ומפתח סימנים ראשונים של ילד כושל במסגרת הכיתה. רוב הילדים, שבעיית קשיי הכתיבה שלהם לא זוהתה ולא טופלה בכיתות א' וב', מפתחים בלית ברירה טקטיקות של הישרדות בזרם הכללי: הם משיבים במחברתם תשובות מקוצרות מאוד, מקוטעות ולעיתים גם בלתי קריאות; מחברותיהם מלוכלכות ומרושלות, כביטוי לסלידתם מעיסוק זה. כישלונם העיקרי ניכר כמובן במבחנים. במידה והם אכן יודעים ומבינים את הנושא פשוט אינם מספיקים להשיב תשובות מלאות.
באחרונה מייחסים במערכת החינוך דגש רב לאבחון מוקדם ומדויק של ילדים בעלי ליקויי-למידה. אולם, כאדם המכיר מקרב את דו"חות האבחון והמלצות הטיפול המקובלות, נוכחתי, כי לבעיות-הכתיבה לעומת קשיים אחרים כמעט ולא מיוחס כל משקל. מקובל במערכת, שליקויי-למידה עניינם בעיקר קשיי-קריאה; קשיי-ריכוז; קשיים בעלי רקע אמוציונלי וכד'. המהירות והטיב של הכתיבה נחשבים עניין משני למדי. גם בספרות המקצועית, מקופח מקומו המרכזי של ליקוי-הכתיבה לעומת ליקויי-למידה אחרים. למשל, ספר מקיף ויסודי ביותר המתאר את תופעות ליקויי-הלמידה (הדיסלקסיה, ר' בלגור, 1986) מתמקד בהפרעות קריאה ואינו מתייחס לליקויי-הכתיבה. 
מהו שיעור הילדים הסובלים מקשיי-כתיבה? דומה, שטרם נערך מחקר המציג נתונים סטטיסטיים בנושא. למרות זאת, היכרות קרובה עם עבודת המורות בכיתה במספר בתי-ספר מאפשרת להתרשם מהיקף הבעיה: בכיתה רגילה בגילאים הצעירים (כיתות א', ב', ג'), נמצאים בדרך כלל לפחות 2-3 ילדים בעלי קשיים ניכרים בכתיבה. נוסף להם כמעט בכל כיתה ניתן להות לפחות עוד 2-3 ילדים, שאמנם מבצעים כנדרש את מטלות הכתיבה, אך הכתיב שלהם גרוע למדי (פרוע, מרושל, מלוכלך, בלתי קריא וכד'). כלומר, מתקבלת מהתרשמות זאת תמונה, שבכיתה רגילה יש כ 4-6 ילדים הכותבים באופן לקוי ביותר, שהם כ- 15%-20% מכלל התלמידים. אם תמונת-מצב זו נכונה הרי שבקנה מידה ארצי מדובר בעשרות אלפי תלמידים הסובלים מקשיי-כתיבה, ברמה הפוגעת באופן ניכר בהישגיהם הלימודיים. לכן, עלינו, כהורים וכמורים להשתחרר מן הנוהג להקל ראש בקושי-לימוד זה. אין המדובר בתופעה שולית, אלא בבעיה מרכזית המכבידה על התהליך הלימודי במערכת החינוך כולה.¬¬‏
3. יש לפתח את הכושר הפסיכוגרפי
כדי לחולל את התפנית נחוצה בראש ובראשונה התעוררות במודעותם של ההורים לנושא: רמת הלימודים של ילדך תיפגע באופן ניכר אם הוא בעל ליקוי-כתיבה וזאת אפילו אם כל שאר מרכיבי הלימוד תקינים לחלוטין.
בספר זה נעשה מאמץ לגבש שיטת-עבודה מודרכת עם ילדי גן. עבודה זאת מיועדת לקדם ולפתח את הכושר-הפסיכוגרפי של הילד וכך למנוע מראש, ככל הניתן, את תופעת ליקוי-הכתיבה בשנות בית‏-הספר. יחד עם זאת, מהווה הפסיכוגרפיה שיטת טיפול בילדים לקויי-כתיבה בבית-הספר. 
הקורס הפסיכוגרפי לילדי גן מאפשר לכל ילד לעבור ולבסס מחדש את התהליך הטבעי של הבשילה הגרפית. אולם כדי לבנות אותו בהתאם לשלבים ולעקרונות של ההתפתחות הפסיכוגרפית, הכרח היה קודם לכן לחקור ביסודיות תהליך זה.
במשך מספר שנים עקבתי אחר הדרך בה ילדים מציירים, מגיל הציור הראשוני ועד הכניסה לבית-הספר. ניתחתי מאות ציורים וליוויתי מספר ילדים במעקב אורך אחר דרך התפתחותם. התמקדתי, כאמור, אך ורק בהיבט הפסיכוגרפי של הציור. ואכן, נחשפה בפני מערכת מורכבת ומגובשת בת שבעה "שלבים", הבאים בהתפתחות התקינה תמיד בזה אחר זה. במקביל לכך, זיהיתי "מסלולים" שונים, עשרה במספר, אשר דרכם משתכלל ומתעצב הכושר-הפסיכוגרפי של הילד. בקורס ההעשרה לילדי הגן ניתנת לילדים ההזדמנות החוזרת לפתח את הכישורים הנחוצים בכל שלב פסיכוגרפי. עם הילד לקוי-הכתיבה בבית-הספר אנו עובדים על שחזור תהליך הבשילה הטבעי.
השיטה הפסיכוגרפית מהווה חידוש לגישות המקובלות, אולם לא רק מבחינת העבודה המעשית עם הילדים. יש בה חידוש גם מבחינת המחקר והתיאוריה. ניתן לאמור, שכדי לבסס ולהצדיק את המסקנות המעשיות הנובעות מהגישה הפסיכוגרפית, מן ההכרח היה לתאר ולהסביר בפירוט מלא את הממצאים המחקריים, שמהם הוסקו המסקנות המעשיות.
רקע תיאורטי זה מהווה את חלקו הראשון של הספר. הוא מיועד בעיקר לאנשי-מקצוע ולחוקרים העוסקים בנושא ציורי-ילדים וקשיי-כתיבה בבית-ספר. אולם אין הכרח שהורים המעוניינים להיות מעורבים יותר בתהליך התקדמות ילדם יתעמקו בחלק זה.
להלן מובאת בהקדמה בצורה פשוטה התמצית החיונית של התיאוריה, לשם התמצאות בנושא. כך תתאפשר להורים, לגננות ולאנשי החינוך המיוחד הבנת מושגי-היסוד של הפסיכוגרפיה. 
4. שבעת "השלבים" של ההתפתחות הפסיכוגרפית
אם נתבונן בציורו של ילד בן 5.5 שנים, נבחין בדרך-כלל במספר אובייקטים הפזורים על פני הדף וקשורים בקשר הגיוני כלשהו. הילד מנסה לצייר קטע מן המציאות הריאלית שהוא מכיר. ניתוח פסיכוגרפי, המתמקד אך בקווים ובצורות, יזהה כי האובייקטים כוללים תבניות גיאומטריות: עיגולים (ראש, בטן, שמש); מרובעים (בית, חלונות, סולם, גדר); צלבים ואיקסים (סורגים, שרוכים מוצלבים); משולשים (גג, שמש פינתית, כובע). נוסף לצורות מוגדרות אלה עשויות להופיע גם צורות פחות מוגדרות: עננים; פרחים; קישוטים שונים וכד' וכן קווים שאינם סוגרים צורה (קרני שמש; אצבעות, עשב).
למעיין בתהליך ההתקדמות של הילד, מגיל ראשית הציור ועד שלב זה של הציור הריאלי, מתגלה עובדה מעניינת: הצורות הגיאומטריות נרכשות בסדר קבוע, בזו אחר זו. כל צורה שנרכשה מהווה שלב הכנה לצורה הגבוהה ממנה. כך מתקבל רצף השלבים הפסיכוגרפיים:
א. שלב הציור המוטורי - בראשית פעילותו כמצייר עוסק הילד בשרבוטים חסרי צורה מוגדרת. ניכר שהוא מגלה בעניין את התופעה שתנועות-יד שונות עם העיפרון יוצרות קווים בכיוונים שונים. הילד אינו מצייר "משהו" אלא מתנסה לראשונה בהטבעת קווי-שרבוט על הנייר.
ב. שלב העיגול - העיגול הוא הצורה הראשונה שלומד הילד לצייר באופן מכוון. גם בשלב השרבוט מופיעות צורות גיאומטריות אולם, הן נוצרות במקרה ואין הילד יכול להפיק אותן במכוון. השרבוט מתפתח בדרך-כלל לתנועה סיבובית, היוצרת מעין "סליל". לעיתים יצייר הילד במתכוון עיגולים קטנים מאוד או להיפך, מעגלים רחבים מאוד. בהדרגתיות ניווכח, כי הילד כאילו מציב לעצמו מטרה: למשוך קו ואחר-כך לחזור ולתפוס את "זנבו". כשחש שמסוגל על-פי הנחיה מראש לצייר עיגול, ינסה לא פעם לצייר דמות-ילד. זהו בדרך-כלל אובייקט הציור הראשון. הסיבה לכך אינה רק הרצון לצייר את עצמו אלא בעיקר, שהילד רכש את האמצעים הגרפיים הדרושים לצייר דמות אדם: העיגול וקווי השלוחות היוצאים ממנו (ראש, ידיים ורגליים). אין כמעט אובייקט אחר שניתן לצייר באמצעים ראשוניים אלה.
שני השלבים הראשונים אופייניים לילדים בגילאים 2-3.5 שנים.
ג. שלב המרובע - בשלב הבא מתחילות להופיע צורות מרובעות. נבחין שהילד מתחיל מניסיונות של ציור "סולמות", ו"רשתות" וכן מרובעים מעוגלי-פינות, הנמשכים בקו רצוף. בשלב זה לומד הילד לתכנן מראש את אורכו וצורתו של כל קו ואת נקודת ההתחלה והסוף של כל "קטע" לשם בניית המרובע. כעת יופיעו בציור אובייקטים מרובעים, כגון "בית". אך רק בגיל 4.5-5 שנים יהיו קווי המרובעים ישרים ויתחברו היטב בפינות.
ד. שלב האלכסון והצלב - עד גיל 4.5 שנים כמעט ולא יופיעו בציורי הילד קווים מצטלבים וקווים אלכסוניים שתוכננו מראש. רק כעת מופיעים איקסים בצורת "גדר", או קווים אלכסוניים, כמילוי למשטח. הבסיס לרכישת הקווים המצטלבים הם המרובעים: הילד מצייר ריבוע או מלבן (למשל "בית" או "חלונות") ומגלה שקל לחצות אותם מצד לצד וליצור קווים מצטלבים.
ה. שלב המשולש - רוב הילדים מצליחים לצייר משולש, שצורתו וגודלו מתוכננים מראש, למשל "גג" לבית, סביב גיל 5 שנים. ילד שאינו יודע לבנות מרובע בעל "קטעים" מוגדרים, כמעט לעולם לא יוכל לצייר משולש. הילדים המציירים אלכסונים חוצי-מרובעים, מגלים עד מהרה כי יצרו בכך שני משולשים. כאשר לילד נכונות להשתלט על שלב זה, הוא עשוי לבקש מהמבוגר "עשה לי נקודה מלמעלה".
שלב המשולש אופייני לילדים בגילאי 5-5.5 שנים, לערך במחצית הראשונה של גן-חובה. ציורים של ילדים בשלב זה, מתאפיינים בתבניות ודמויות, הכוללות כל אחת צירוף של כמה מהצורות השלמות. כגון: "דמות אדם"; "בית"; "פרח"; "עץ"; "מכונית" וכד'. אולם, הילד עדיין אינו מצייר תמונה שלימה, הממלאת באופן מתוכנן את משטח-הדף כולו. ארגון הדמויות לכלל תמונה, על ידי קישורן למשל, במשטח אדמה, בשמים, בשביל וכד', עדיין אינו אופייני בשלב זה.
אם תבקש מילדך, הנמצא בשלב העיגול, לצייר "בית" או "מכונית" (מרובעים), אל תתפלא שיאמר בפשטות: "איני יודע לצייר זאת. צייר לי אתה". גם אם תנסה ללמדו, הדבר לא יעלה בידך. כך יקרה גם אם תפנה אל הילד המצייר בשלב המרובעים ותבקשו לצייר אובייקט עם משולש ("גג" לבית; "אוהל"). אם ייאות לנסות תיווכח, כי למרות שריבוע הבית בנוי כהלכה הרי משולש הגג יהיה לוקה במבנהו. 
מניסיוני נוכחתי, כי כל ילד יודע בדיוק מה הוא יודע לצייר ומה אינו יודע. כלומר, הוא חש בדיוק עד היכן עלה בשלבי "הסולם" הפסיכוגרפי. ההסתכלות הפסיכוגרפית חושפת עד כמה נושאי הציור של הילד בכל גיל נבחרים על ידו בזהירות ובקפידה, בהתאם ליכולתו. 
ו. שלב "הרכבת הצורות" ("התמונה השלימה") - בשלב השישי מרוכז הילד בתוכן הציור שלו. בדרך-כלל יתחיל מנושא מסוים ואחר-כך יוסיף אלמנטים ויקשרם לסיפור או מערך אחד.
ההסתכלות הפסיכוגרפית מורה, כי בשלב זה נרכשת היכולת להתאים זו לזו תבניות מורכבות. בשלב החמישי למד להתאים את הצורות השונות לכלל מבנה בודד, למשל, "בית". כעת, לומד הילד לארגן ולקשר את הבית למבנים נוספים, היוצרים תמונה כוללת: ל"עץ", ל"ילד", ל"נחל", וכד'. הוא משלבם לכלל תמונה בעלת נושא מרכזי.
פעילות זאת, של התאמת תבניות-צורות זו לזו, אפשרית רק אם רכש הילד את היכולת לצייר באופן מתוכנן כל-אחת מצורות היסוד:"עיגול", "מרובע", "צלב", "איקס", "ו"משולש". רק אז יוכל להתאימן זו לזו בהתאם לדרישות הציור. שלב זה, האופייני לגילאי 5-6 שנים, מתגבש בעיקרו במהלך שנת גן-החובה.
החקירה הפסיכוגרפית מראה, כי ילד העולה לכיתה א' כאשר הוא בעיצומו של השלב השישי, ציור "התמונה השלימה", מוכן ללימוד הכתיבה ואין כל סיבה שיגלה קושי בתחום זה.
ז. שלב ה"משחק בצורות" - ילדים אחדים, בגילאי 5.5-7 שנים, מפתחים יכולת פסיכוגרפית טובה במיוחד. הם מתאפיינים בכך שמציירים בקלות ומתוך שעשוע. הם מפיקים הנאה מעצם עיצוב הצורות, אשר מופיעות בגיוון רב ובצבעים ססגוניים. כאן, הילד אינו מתאמץ לצייר אובייקטים ריאליים כבשלב השישי אלא, הוא מתרכז בקישוט "הבית", "הפרפר", "הפרח", כאילו הצורות הקישוטיות הן העיקר ולא תוכן הציור.
אולם, חלק ניכר מהילדים אינם מגיעים כלל לשלב-ציורי זה. ואכן, הוא מועיל וחיוני אך אינו הכרחי לכתיבה התקינה. 
בטרם תנסו כהורים או אנשי חינוך לאבחן את השלב הפסיכוגרפי של ילדכם, חשוב לשים לב לנקודות הבאות: ראשית, השלבים מופיעים בהתפתחות התקינה תמיד בסדר זה, אחד אחרי השני. אולם, לעיתים קרובות אין השלבים מותאמים לנורמה הגילית המקובלת. ראיתי לא פעם ילדים שעלו לגן-חובה, בני חמש שנים, וטרם השתלטו על שלב העיגול. בדרך-כלל מיעטו מאוד לצייר. אולם, אם מסיבה כלשהי יחול מהפך בגישתם ויחלו לצייר באופן נמרץ, עשויים הם בתוך מספר חודשים לעבור באופן מרוכז וספונטני את כל השלבים ולהצטרף לחבריהם בשלב החמישי והשישי.
נקודה חשובה נוספת: ילדים אחדים "קופצים" על שלב. בייחוד נפוצה התופעה של דילוג על שלב העיגול ומעבר ישיר לשלב המרובעים. כן נפוצה התופעה של דילוג על שלב המרובעים וכניסה לשלב "התמונה השלימה". בכל המקרים, "קפיצה" על שלב מעידה על התפתחות פסיכוגרפית בלתי-תקינה, שבוודאי תתבטא בעתיד גם בקשיים כלשהם בכתיבה (אם לא תטופל).
לסיכום, דומני שרקע מושגי זה בהכרת שלבי הבשלות הפסיכוגרפית מאפשר להורים לזהות את רמתו של ילדם ולאנשי החינוך, לאתר את רמת הילדים המתקשים במערכת. 
 
 
5. ה"מסלולים" של העלייה במערך ה"שלבים" הפסיכוגרפיים
העוקב אחר דרך עבודתם של הילדים בציור נוכח, כי העלייה משלב לשלב אפשרית הודות לשיפור הכללי בכושר הפסיכוגרפי. בהסתכלות קרובה וממושכת ניסיתי לזהות מה הם מרכיביו של כושר זה. נחשפו בפני עשרה "מסלולים", שכל אחד מהם מבטא צד מסוים, שבו על הילד לשפר את יכולתו עם עלייתו משלב לשלב. מתוך מסלולים אלה נראה לי חשוב במיוחד להכיר רק 3-4, ואילו האחרים בעלי חשיבות בעיקר לאבחון הנוסף של הילד, לאחר שזוהה כבעל קשיים מובהקים.
א. מסלול "צילום התנועה"
אם תעקוב אחר ילדך בן השנתיים, העושה את ניסיונותיו הראשונים בציור, תיווכח, כי בעשותו קווי שרבוט מקריים על הדף, הוא מגלה תופעה שהינה ייחודית רק לפעילות הציור: תנועות היד נרשמות על דף הנייר. כל קו, ולו המקרי והסתמי ביותר, מהווה "שיקוף" או "צילום" של תנועת היד שיצרה אותו. גם בשלבים המתקדמים יותר בציור, "בית", "עננים", "עץ" וכד', תמיד נשמר עקרון זה: כל קו וכל צורה הם "צילום" תנועת-היד שיצרה אותם. אף בכתיבה חל תמיד עקרון זה. מסלול התקדמות זה עניינו בשיפור, עידון ודיוק תנועות-היד, הנרשמות בציור כקווים.
כיצד ניתן להבחין אם לילד ליקוי או "פקק" חוסם במסלול זה?
הקושי הנפוץ ביותר הינו החזקה בלתי יציבה של כלי-הציור (גיר, לורד, עיפרון). כאשר יש לכלי-הציור תנועה משלו תנועות-היד אינן נרשמות באופן תקין.
קושי נוסף הינו החזקה נמוכה מדי של העיפרון. האצבעות מסתירות את הקו מהעיניים, וכך נוצר ליקוי ביכולת לשפר את הקווים.
רצוי שזיהוי קושי ב"מסלול" זה ייעשה כבר בשלב השני. "צילום" תנועה תקין הוא תנאי הכרחי לרכישה תקינה של שלב המרובע ו"הקטע".
ב. מסלול "קוד הוראות-הדרך"
מסלול זה מתייחס לעלייה במורכבות המושגית של הצורות משלב לשלב. בתצפיותיי על דרך עבודם של הילדים ראיתי שוב ושוב, כי השליטה הטובה ביכולת הגרפית של שלב מסוים, היא ההכנה ההכרחית לקראת השלב הבא. ילד ה"קופץ" על שלבים אינו מגיע בדרך-כלל למיצוי תקין של הכושר הפסיכוגרפי.
ניסיתי לתהות אחר החוקיות הלוגית המקשרת בין השלבים ומכתיבה את הסדר הקבוע שלהם. מדוע סדר רכישתם דווקא כזה. כך נחשף בפני המסלול של "קוד הוראות-הדרך": כאשר ילד כבן 3 שנים מתכוון לצייר עיגול, דרך משל, כאילו נותן הוא הוראה ליד המציירת:"ציירי עיגול". אולם היא משתהה כשואלת: "אולם כיצד אצייר עיגול?", אזי באה התשובה, בצורת "הוראת-דרך": "נועי בתנועה רצופה, תוך שמירה על מרחק קבוע ממרכז דמיוני שקבעת" (זוהי ההנחיה הפשוטה ביותר לציור עיגול). היד "יוצאת לדרך", נעה בהתאם להנחיה ואכן, תמיד מתקבל עיגול.
והנה, אם יפנים הילד הוראת-דרך זו ויצפין אותה, כקוד הפעולה של ביצוע "עיגולים", יהיה מצויד ביכולת לצייר את כל סוגי העיגולים האפשריים: גדולים, קטנים, צפופים, מרווחים, זה בתוך זה, באיטיות, במהירות וכד'. להוראה זאת קורא אני "קוד הוראת-הדרך" של העיגול.
באופן דומה, ניתן לנתח את "קוד הוראת-הדרך" של המרובע, הצלב, האיקס והמשולש. כלומר, לזהות מהי ההוראה הפשוטה ביותר האפשרית, שהפנמתה מקנה את היכולת ליצור את כל גווניה וסוגיה של הצורה המבוקשת.
בספר מובאת בפירוט "הוראת-הדרך" המתאימה לכל שלב. חשוב לציין, כי הוראות-הדרך נעשות מורכבות יותר משלב לשלב. כל שלב כולל חלק מהוראת-הדרך של השלב הנמוך ממנו. זהו ההסבר ההגיוני מדוע קשה יותר לצייר מרובע מאשר עיגול וקשה יותר לצייר משולש ממרובע.
אולם, לא רק לצורות השלימות יש "קוד הוראת-דרך". גם בצירופי-צורות לכלל תבנית מורכבת יותר: דמות-אדם; בית; עץ; מכונית וכד', הילד חש שהוא "יודע" לצייר אותם כאשר הפנים את "קוד הוראת-הדרך" המתאים לכל-אחת מהן.
בשלב החמישי נרכשות הוראות-הדרך לתבניות אלה. ולכן, בשלב השישי, כשמצייר הילד את "התמונה השלימה", יכול הוא לחזור על ציורה של אותה תבנית שבלונית. רואים אנו כי לכל ילד יש דפוס קבוע של ציור "בית" (שכונה); "דמות-איש" (משפחה); "עץ" (שדרה) וכד'. שוב ושוב התפלאתי להיווכח עד מה מעט משתמשים הילדים, עד גיל 6-7 שנים, בדמיונם בשעת הציור. לכל ילד יש מלאי של "תבניות-דפוס" קבועות לציור האובייקטים החשובים והשכיחים:"בית", "איש" וכד'. יכול הוא לשנות את הגודל שלהן ואת אופן הצבתן על הדף, אך המבנה שלהן נשאר קבוע וכן דרך הביצוע. התפתחות תקינה של "מסלול" זה פירושה, שהילד ירכוש את היכולת לצייר באופן שבלוני (עקב הפנמת "קוד הוראות-הדרך") את הצורה והתבנית שמתאימות לכל שלב. ליקויים בכושר זה יתבטאו בכל שלב בהתלבטות: "כיצד מציירים?" וכן בביצוע בלתי אחיד מבחינת הכיוון של אותה תבנית. בשלבים המוקדמים יתקשה לצייר מרובעים ואחר-כך יתלבט ויהסס כשיתבקש לצייר מבנה מורכב יותר (כגון "בית"). 
ג. מסלול "התנקזות התנועה"
עם השתכללות הכושר הפסיכוגרפי נעשית התנועה הרושמת יותר ויותר ממוקדת ומדויקת. בשלבי ראשית הציור מניע הילד את כל זרועו. עשוי הוא להטות את גופו, ואף לקרב את עיניו. עם העלייה בשלבים חל שיפור ועידון בדרך הפעלת השרירים הנחוצים לציור ומכאן גם לכתיבה. ההתנקזות המוטורית חלה באופן הדרגתי מגיל שנתיים ועד גיל 6 שנים, כיוונה הוא מן הכתב והזרוע, אל כף היד ועד 3 האצבעות האוחזות בעיפרון ואמורות לבצע את הכתיבה.
התקדמות תקינה במסלול זה תיחשב כזו, שבה הילד אינו מאמץ איברים ושרירים מעבר להכרחי לשם ביצוע הציור שמצייר בכל שלב.
מאידך, קשיים יתבטאו כך: ילד המצייר תוך אימוץ הכתף; הרמת המרפק; אחיזות העיפרון באגרוף; הנמכת העיניים (להגברת הפיקוח על תנועת היד); פעירת הפה; סיבוב העמוד בהתאם לצורכי הציור (עקב נוקשות היד) וכד'. כל אלה מעידים על שימוש לא יעיל בשרירים הנחוצים לציור, עקב קושי במסלול "התנקזות התנועה".
דומני, שתיאור שלושה מסלולים אלה של פיתוח הכושר הפסיכוגרפי, בהתייחסם לכל-אחד משבעת השלבים שתוארו לעיל, מקנים כלי אבחון פסיכוגרפי בסיסי ופשוט בידי ההורים ואנשי-חינוך. בעזרת מערכת מושגים זאת הם יוכלו לזהות את רמת ילדם ולאתר את סוגי הקשיים, אם ישנם.
6. כיצד לאבחן קשיים פסיכוגרפיים בראשית הכתיבה
נקודת המוצא המיוחדת של ספר זה היא, שהכתב אינו אלא שלב גרפי גבוה יותר, מעין השלב השמיני, של השלבים הפסיכוגרפיים בציור. כאשר בוחן אתה את קשייהם השונים של ילדים בכתיבה על נקלה תזהה את "השלב" הבעייתי לגביהם וכן, את "המסלול" או "המסלולים" בהם נוצר מחסום או "פקק" בעליית הכושר הפסיכוגרפי. בספר ניתן למצוא פרק מפורט המסביר ומדגים כיצד יש לנתח בקפדנות את כתיבתו של הילד. הניתוח נעשה על-פי טבלת "השלבים" ו"המסלולים", המאפשרת זיהוי מדויק ומלא של אופי הקשיים.
הורים של ילדים בעלי קשיי-כתיבה ניכרים בבית-ספר, ייטיבו אם יקראו בעיון פרק זה בספר. אולם לרוב ההורים, שילדם עולה לכיתה א', חשובה דומני בעיקר ההבנה העקרונית של הנושא: כיצד נעשה האבחון הפסיכוגרפי של הכתב?
הביטו במבנה האותיות הריבועיות, אותן מתחיל הילד לכתוב בכיתה א'. כל אות מהווה צירוף של כמה קווים. קווים אלה הינם למעשה חלקים של הצורות הגיאומטריות השלימות (העיגול, המרובע, הצלב והאיקס והמשולש). למשל, האות א', בנויה מאלכסון אחד, כחלק של איקס או של משולש, ומשני קווים אנכיים כחלקים של מרובע; האות ב, בנויה מחלק ריבוע, מ"קטע" קטן מאחור ומנקודה (חלק של "קטע"); ג מורכבת משני אלכסונים, כחלק של איקס או משולש וכן הלאה.
ילדים לא מעטים מתקשים בתחילה בכתיבת האות א והאות ג (קביעת כיוון האלכסון). אלו ילדים המתקשים גם בציור מתוכנן של משולש. דוגמא נוספת, ילדים המציירים את האותיות הריבועיות כך:                           וכד' לא מיצו את שלב המרובע. הם  מתקשים בבניית "קטע": קו בעל התחלה וסוף מתוכננים מראש. גם לגבי הכתב המעוגל, הנרכש בהמשך, חיוני שלב המרובע, כדי לשלוט בעיצוב המדויק של "הקטעים" המרכיבים כל אות.
והנה, בדומה לשלבים, גם "המסלולים" הפסיכוגרפיים שזוהו בציור מתקיימים בכתיבה:
מסלול "צילום התנועה" - כל אות הינה רישום מדויק של תנועת היד שרשמה אותה. אחיזה בלתי יציבה של העיפרון (שינוי תנוחתו בין האצבעות בשעת הכתיבה) לא תאפשר כתיבה תקינה.
מסלול "קוד הוראות-הדרך" - מתבטא בכתיבה ברמת הסכימטיות של האותיות. כלומר, ביכולת לרכוש דרך כתיבה פשוטה וקבועה של כל אות, כך שייווצר רצף של מילים לאורך השורה. ליקוי פירושו, עיצוב אותיות באופן מסורבל (למשל, לכותבן מלמטה), מהוסס ובלא התאמה זו לזו.
מסלול "התנקזות התנועה" - מתייחס בכתיבה ליעילות וקלות הפעלת מערכת השרירים והאיברים בשעת הכתיבה, בדיוק כמו בציור.
הניסיון המעשי שנרכש באבחון עבודותיהם של ילדים באופן זה מורה, כי ה"שלבים" וה"מסלולים" הפסיכוגרפיים אכן מהווים מערכת אבחון מקיפה ומדויקת, הן לציור של ילדים והן לכתיבה שלהם. כך נחשף הקשר בין הציור הילדי לבין הכתיבה. הציור מהווה את ההכנה הפסיכוגרפית לכתיבה.
7. "קורס העשרה פסיכוגרפי" לילדי גן-חובה
מכאן נראתה המטרה ברורה: לפתח קורס העשרה-פסיכוגרפית מודרכת לילדים בגילאי טרום-בית-ספר. הקורס, שגובש בשנות העבודה שלי עם ילדי-גן מובא בספר. מוצגים בו 26 דגמים. הם בנויים לפי שלבי הבשילה הטבעיים, ומאפשרים לילדי הגן הזדמנות מרוכזת לשפר באופן מודרך ומבוקר את ה"שלבים" וה"מסלולים" של יכולתם הפסיכוגרפית. אולם, דגמים אלה הם דוגמאות בלבד. עליהם יכול אני להעיד מניסיוני במשך מספר שנים כמנחה קורס זה בגני-חובה שונים, כי הם מביאים לתוצאות ברוכות מאוד. אולם אין כל סיבה שלא לגוון ולהעשיר דגמים אלה וליצור דגמים חדשים, כמובן מתוך נאמנות לעקרונות הבשילה הפסיכוגרפית. 
קורס העשרה זה מאפשר לכל ילדי גן-החובה שיפור חיוני ומועיל ביכולת הציורית שלהם. בה בשעה, הוא מהווה דרך למניעה מוקדמת של קשיי-כתיבה בבית-ספר. ניתן בעזרתו לזהות במדויק את קשייו של כל ילד בגן-חובה, ולהדריך ולאמן אותו, על-פי ההתפתחות הטבעית, לצאת מבעייתו.
אמנם, יש לשים לב, לעולם אין ללחוץ ואין להיחפז. הבה נזכור, קורס זה הינו ניסיון ראשון שנעשה ללמד ילדי-גן ציור-מונחה. אין אנו רוצים להרחיק את הילד מהציור הטבעי שלו, מסגנונו ומהרגליו. קיימת סכנה שנקרין אליו את התחושה כי אנו רואים בפעילות הציור אמצעי בלבד, כדי להכינו לקראת החובה הבית-ספרית הצפויה- לכתוב. ולא כן הדבר. הרי אין ספק, שפעילות הציור של הילד הינה גם ערך לעצמו: בפיתוח רגישותו ויכולתו האמנותית, בנטייתו להביע את עצמו וכד'. אולם בה בשעה, מהווה הציור גם את דרך-המלך המכינה לכתיבה. חיוני למצוא איזון בין שתי המגמות. 
הכלל המעשי החשוב ביותר כדי להבטיח איזון הוא: פתה, עודד, דובב וחזק את ילדך לצייר, אך אל תלחץ עליו ואל תאלץ אותו לצייר. תוכל להדריכו ואף להשתתף בעבודתו, כל עוד עושה זאת הילד ברצון ובשמחה.
8. האבחון והקידום של ילדים לקויי-כתיבה בגיל בית-הספר
לקורס הפסיכוגרפי מטרה נוספת: הוא מהווה שיטה יעילה לקדם את הילדים בעלי קשיי-הכתיבה בבית-הספר. בספר מובאות דוגמאות מפורטות, כיצד בעזרת ציור-מודרך, בשילוב אימוני כתיבה, מתמודדים הילדים עם בעייתם. גם במקרה זה, אם ההורים מבינים את עקרונות השיטה, יכולים הם לעודד ולעורר את הילד לאימונים הנחוצים בבית. אימון פסיכוגרפי בכתיבה פירושו קודם כל להרבות בציור. רק כאשר הכישורים הגרפיים נרכשו היטב ובבטחון בציור, יש לחזור ולשפר את הרגלי הכתיבה. אם ילדכם לומד בבית-ספר, בין הכיתות א-ו, ואתם חשים שכתיבתו איטית, קשה, בלתי ברורה ובכל אופן מקשה על התקדמותו הלימודית, מומלץ מאוד לעודדו ולהנחותו לעשות את "הקורס הפסיכוגרפי" המובא בספר.
כיצד יש לערוך אבחון ראשוני לילד המתקשה בכתיבה?
יש לנתח את הטקסט שכתב, רצוי על דף נייר לבן וחלק, ולזהות את "השלבים" ואת "המסלולים" הבעייתיים. אחר כך, יש לעודדו לצייר ציור או ציורים ולנתחם באופן דומה על-פי ההסתכלות הפסיכוגרפית. נוסף לכך, יש לעקוב אחר דרך עבודתו בכתיבה ובציור (החזקה, קצב, מאמץ וכד') ולציין את קשייו.
לאחר זאת, יש להשוות את האבחון לגבי אופן ורמת עבודתו הפסיכוגרפית בכתיבה ובציור. ניתן לראות ב"שלבים" וב"מסלולים" המתגלים כבלתי-תקינים בשני התחומים גם יחד (אם אכן זוהו כאלה) את ממצאי האבחון של ליקויי-הכתיבה של ילד זה.
9. כיצד ללמד ילדי-גן לכתוב?
עבודת ההדרכה וההעשרה של ילדים בקורס הציור מובילה בהמשכה לרכישת הכתיבה. עם ההשתלטות על השלבים החמישי והשישי, מתמקד הקורס בהקניית כתיבת האותיות הריבועיות. הכושר הפסיכוגרפי מתפתח בדרך-כלל באופן איטי יחסית ובקצב משלו. אי אפשר "לדחוף" ילד מעל לכישוריו, ניתן רק ליצור בפניו את ההזדמנות והפיתוח להתקדם בכוחות עצמו. קורס ההעשרה-הפסיכוגרפית בגן-החובה יוצר דפוס שבועי קבוע של מפגש קבוצתי עם המנחה. אם עובדים באופן נכון, הילדים מגלים התלהבות רבה "ומושכים קדימה". המנחה יכול ללמד דרכי ציור וכתיבה חדשות ומורכבות אם יקפיד על שני כללים:
1. עליו לצייר בעצמו, ממש עם הילדים, כל דגם בו עוסקים.
2. בכל פגישה יקצה חלק מהזמן לציור חופשי, או לפחות לציור בהנחיה מועטה.
כך רוכשים הילדים את זיהוי האותיות ואת היכולת לכותבן, כהמשך טבעי ורצוף של קורס ההדרכה בציור.
10. למה יש לצפות מן ההורים ומאנשי החינוך
תקווה אני שספר זה יהווה משב מעורר וממריץ להורים רבים וכלי-עבודה מועיל לגננות, מורות/ים, מורי החינוך המיוחד ואנשי חינוך בכלל ויתרום למודעותם עד כמה יכולים הם לעזור לילד להצליח בלימודיו בבית הספר בעתיד. שואפים אנו כי הילד ייכנס לכיתה א' כאשר הוא מצויד בכישורים הפסיכוגרפיים הנאותים: בשלות פסיכו-מוטורית לכתיבה ויכולת קריאה בטקסט ראשוני. וכל זאת תוך טיפוח עיקר העיקרים, שיהיה בעל מוטיבציה ללמוד ולהתקדם.
ככל שישקיעו ההורים יותר בקידום ילדם בגילאי הגן, בתחום הציור והכתיבה ואף בראשית הקריאה, ויעשו זאת בדרך הנכונה, כן יאפשרו לו יתר עצמאות לימודית בשנות בית הספר. ככל שתשקיע מערכת החינוך יותר משאבים להכנת הילדים ולמניעה מראש של הקשיים הפסיכוגרפיים, כך יפחתו הקשיים המתגלים בהמשך. משוכנע אני, כי אם תיעשה ההתערבות הפסיכוגרפית באופן מקיף ושיטתי בגילאי 4.5-7 שנים, ניתן יהא למנוע את רוב רובם של מקרי ליקויי-הכתיבה בבית-הספר.
ד"ר יונתן שתיל, פסיכולוג ילדים ומשפחה, מנהל שירות פסיכולוגי חינוכי בעבר, עד לאחרונה מרצה בכיר בחוגים לפסיכולוגיה ולחינוך במכללה האקדמית תל-חי. הקורסים שלו וכן הספרים והמחקרים שפרסם מציגים היבטים שונים של הגישה המקורית שפיתח: 'הפסיכולוגיה החיסונית'. גישה זאת מוצעת כפסיכולוגיה-אלטרנטיבית (משלימה) לצד הפסיכולוגיה הקלינית הקונבנציונלית. ספריו זכו להתעניינות ולהערכה רבה בארץ ובחו"ל ובהם: הפסיכוגרפיה של הילד, פסיכולוגיה חיסונית, פסיכולוג בישיבת ברסלב, פענוח ציורי ילדים. (הספרים ראו אור לאחרונה במהדורה דיגיטלית חדשה, בהוצאת e-Publish).  
ד"ר יונתן שתיל חי עם משפחתו במושב שאר ישוב בגליל העליון.

עוד על הספר

הפסיכוגרפיה של הילד יונתן שתיל
הקדמה למהדורה הדיגיטלית 
 
 
ספר זה מספר את סיפור גילויה ויישומה של הפסיכוגרפיה, שהיא שיטה ייחודית שפיתחתי לשם טיפוחה של היכולת הגרפית של ילדי גן ובית ספר.  
הספר 'הפסיכוגרפיה של הילד' ראה אור לראשונה לפני כ-25 שנה ומיד עורר התעניינות רבה בעיקר בקרב הורים לילדי גן וגננות, וכן גם הורים לילדים בבית הספר ומורים מהחינוך המיוחד. במרוצת השנים העברתי עשרות רבות של הרצאות בנושא וכן נתתי קורסים אקדמיים בפסיכוגרפיה בחוג לחינוך באוניברסיטת תל אביב, באוניברסיטת בר אילן, במכללת הקיבוצים ועוד, וכן בהשתלמויות רבות במרכזים להשתלמות מורים, במרכז ההדרכה של אגודת ניצן, בהשתלמויות של מרפאים בעיסוק ושל עובדים סוציאליים. 
בהמשך יצא הספר בעוד חמש הדפסות חוזרות והפסיכוגרפיה היתה נהוגה ומוכרת בעשרות גני ילדים ברחבי הארץ.
במרוצת השנים עברתי לתחומים נוספים וחדשים ונאלצתי להתרחק מהעיסוק בפסיכוגרפיה, גם הספרים אזלו בחנויות, ודור הילדים החדש לא זכה לפגוש שיטה ייחודית זאת. במשך השנים קיבלתי פניות רבות מאנשים שחיפשו את הספר או קורס בנושא ולא היה לי מענה הולם לפנייתם. במיוחד התרשמתי מאלה ביניהם שזכרו את הפעילות הפסיכוגרפית שעשו הם בעצמם בימות הגן שלהם וחיפשו אותה כעת עבור ילדיהם שבגן כיום. 
הרעיון לכך שאולי קיים כושר גרפי אחד וייחודי לפעילויות הציור והכתיבה עלה בדעתי יום אחד כאשר במקרה שמתי לב לתופעה שנראתה לי לא מובנת מאליה: ילד בכיתה ג' הופנה לטיפולי עקב קשייו בכתיבה והזדמן לי במקרה לראות גם את ציוריו מתקופת היותו בגן. הבחנתי בכך שבגן הוא צייר מעט ואם כבר צייר היו ציוריו דלים וברמה גרפית נמוכה מאוד בהשוואה לבני גילו. בעקבות כך ביקשתי מילדים נוספים שהופנו לאבחוני מבית הספר לאור קשייהם בכתיבה, לא רק לכתוב אלא גם לצייר ציור. עד מהרה נוכחתי שכמעט כולם מתקשים לצייר, חלקם אף מסרבים לעשות זאת ולדבריהם הם מאוד מיעטו לצייר בתקופת היותם הגן.
כעת התחלתי לבחון מה הם המאפיינים של הקשר בין הציור של הילד לבין כתיבתו. ואכן, כעבור ימים אחדים עוררה את תשומת ליבי תצפית נוספת, שהיוותה למעשה את תחילת פיתוחה של הפסיכוגרפיה:
בתקופה זאת עבדתי כפסיכולוג של המערכת החינוכית במספר קיבוצים בגוש עציון, בעיקר במתן ייעוץ והדרכה לגננות ולהורים. במסגרת זאת ביקרתי בגנים, הכרתי את רוב הילדים וליוויתי אותם החל מגיל שנתיים ועד עלותם לכיתה א', ובמשך שנות בית הספר היסודי. הבחנתי בכך שציורי הילדים נעשים עשירים ומרכבים יותר משנה לשנה וכעת שאלתי את עצמי: מאיזו בחינה הם משתכללים? ואז התבררה לי תמונה שהפתיעה אותי: אם אני מתעלם מתכני הציור - בית, עץ, שמים וכדומה, ומסתכל רק על רמת עיצובם של הקווים והצורות - מתגלה אצל כל הילדים שהתפתחותם הגרפית תקינה, תהליך כמעט זהה של 'שלבים' גרפיים עוקבים ואחידים, המשתכללים עם העלייה בגיל.
מכאן התחלתי למקד את תשומת ליבי להיבט הגרפי במפגשי עם הילדים בגילאי הגן וכן עם ילדים מבית הספר. כעת הבחנתי בעבודתם של הילדים גם בקיומם של עשרה 'מסלולים', שמבטאים את השתפרות המוטוריקה העדינה של הילד. 
על בסיס 'השלבים' ו'המסלולים' יכולתי כעת גם לאבחן במדויק מה הם הקשיים המתעוררים אצל חלק מהילדים וכמענה טיפולי לקשיים אלה פיתחתי את 'קורס ההעשרה בציור-מודרך'. הקורס מבוסס על עבודה על פי 'דגמים' אותם עיצבתי מתוך ניסיון עבודתי. הדגמים מקנים לילדים הזדמנות  לשפר, לשחזר ולתקן את ההתפתחות הטבעית של יכולתם הגרפית בציור ובכתיבה.
ובכן, הפסיכוגרפיה נשענת על הגילוי והפיתוח של שלושה עמודי-תווך שחיוני להכירם:
1. השלבים של ההתפתחות הגרפית התקינה. 
2. המסלולים של השתפרות היכולת הגרפית.
3. הדגמים של העבודה הטיפולית בציור-מודרך.
הרבה תודה לשלהבת זוהר, מנהלת הוצאת הספרים הדיגיטליים אי-פאבליש  
(E-publish) על הכנת הספר ועל הפצתו לחנויות הדיגיטליות. אני תקווה שהעלאתו לרשת תעורר גם היום את הסקרנות וההתעניינות שהיו נחלת הפסיכוגרפיה בעבר. 
אני מאמין שספר זה מביא דרך התערבות יצירתית ומועילה, העשויה להביא ברכה רבה ליכולותיהם הגרפיות של כל הילדים בתקופת הגן ובית הספר ובמיוחד למתקשים שבהם.
 
 
מבוא  
 
ספר זה עוסק בציור, בכתיבה ובקריאה של ילדים קטנים. הספר מבוסס על מחקר שנמשך כ-10 שנים והתמקד במיוחד בהתפתחות יכולת הציור והכתיבה של הילד הקטן. בפרקים אחדים מוצגים הממצאים התיאורטיים והמסקנות העולות מהם. בפרקים נוספים מתוארים ניסיונות ראשונים לפתח וליישם גישה חדשה ביחס לנושאים אלה. עיקרה של גישה חדש זאת היא הטענה כי חיוני לעבוד עם ילדים בגילאי 4-6 שנים בפעילות-גרפית מודרכת. יש להדריך, להנחות ולכוון את הילד בציור. ספר זה ממוקד בשאלות: מדוע יש לעסוק עם הילדים בתחום זה? כיצד יש לעשות זאת? מהן התוצאות הצפויות מפעילות זאת?
1. מדוע יש ללמד ילדים קטנים לצייר
המסקנה, אליה הגעתי ממחקרי ומעבודתי הרצופה עם ילדים, היא פשוטה מאוד, אך מחייבת שינויים מעשיים בגישותינו הדידקטיות: הציור הילדי על כל שלביו הוא דרך-המלך הבלעדית המאפשרת את רכישת כישורי-הכתיבה. כלומר, על הילד לעבור את כל שלבי-הציור החיוניים ובאופן שלם ותקין, למען יוכל בבוא העת לכתוב כהלכה. ספר זה פונה בראש ובראשונה אל ההורים. על ההורים להיות ערים לכך שילדם לא "ייפול" לכתיבה בכיתה א', בלא שהשיג את הכישורים הנדרשים לכך, בעזרת פעילות-הציור. 
אמנם, עיקר ההדרכה-הגרפית המוצעת אמורה להתבצע במסגרת הגן. אך חיוני שההורים יתמכו ויעודדו גם בבית במגמה זאת, ויותר מכך, יבינו כיצד הם יכולים לתרום בפעילויות היומיומיות הספונטניות בבית, להתקדמות הילד בפגישה השבועית המודרכת בגן.
אם כן, הרעיון החדש בספר זה הוא הקישור של כושר הציור של הילד הקטן עם כושר הכתיבה שלו. המסקנה העולה ממחקרי היא שמדובר בהתפתחותו של כושר אחד, מוגדר ומסוים, שניתן לכנותו: היכולת הפסיכוגרפית.
לתחום הכולל, העוסק בציור-מודרך ודרכו בכתיבה-מודרכת ומכאן גם בקריאה ראשונית של ילדים קטנים בגילאי טרום בית-ספר, קורא אני "פסיכוגרפיה". הכושר הפסיכוגרפי אינו מתפתח מעצמו. עליו להיות מופעל, במידה רבה ובאופן הנכון. ילד שלא יצייר בגיל הגן, או, מסיבה כלשהי לא ימצה את שלבי הבשלות בציור - סיכוייו רבים מאוד שיהיה בעל קשיים בכתיבה בבית-הספר.
מניסיוני נוכחתי, כי לעיתים קרובות מאוד הילד בעל ליקויי-הכתיבה החמורים בבית-הספר, הוא אותו ילד שהתרחק בקביעות מכל פעילות ציורית בגיל הגן. 
אולם, הקשר בין הציור הילדי לבין הכתיבה אינו כה פשוט. הוא מוסווה בלבושים רבים וזו כנראה הסיבה שטרם זכה להיחשף בחקירה מדעית.
הכתב, מעצם טיבו, הינו רצף של סימנים גרפיים שכל אחד מהם מייצג היגוי אחד ומסוים מהדיבור. כל אות מתאימה להיגוי מסוים, ובה בשעה צורתה הגרפית הינה חסרת-מובן. אותיות הכתב אינן ציורים בעלי תוכן אלא צורות גרפיות קבועות, שכל אחד מזוהה עם היגוי מסוים מהשפה המדוברת.
מאידך, הציור אמור לבטא תוכן חזותי מסוים. במיוחד ציוריהם של ילדים קטנים, עד גיל 6, הולכים ונעשים יותר תוכניים. הם באים לשקף את הסתכלותו של הילד על המציאות ועל עצמו בה.
ובכן, המרחק לכאורה גדול בין כתיבת ילדים לבין הציור שלהם. ואכן, חקר ציורי הילדים, אף שהוא עשיר ומקיף מאוד, טרם בודד את הממד הגרפי בלבד של הציור משאר המרכיבים. במחקרי, שמתי לי למטרה להתעלם לחלוטין מהתוכן והמשמעות של ציורי הילדים ולהתמקד עד כמה שניתן רק בהיבט הגרפי. הצבתי כמטרה את הניסיון לזהות את תהליך הבשילה של הכושר-הגרפי, המתבטא בקווים ובצורות שנעשים תוך כדי פעילות הציור. התמקדות זאת, ביכולת הפסיכוגרפית בלבד, אפשרה לחשוף את הקשר שבין התפתחות הציור לבין הכתיבה.
2. האם ילד בעל ליקוי-כתיבה יכול להצליח בלימודיו?
ניתן להקשות, האם אכן כה חשוב להכין את הילד לכתיבה תקינה בבית הספר, עד שיש להתערב במהלך הטבעי של התפתחותו כמצייר?!
גורמי חינוך שונים ואף הורים רבים, אינם מודעים לחשיבות העצומה שיש ליכולת הילד לכתוב באופן תקין. הכתיבה נתפסת כמיומנות מוטורית עדינה שניתן לרכשה. אמנם, מניחים, רצויה היא בבית-ספר אך אינה הכרחית לשם ההצלחה בלימודים, שהרי אינה קשורה לאינטליגנציה.
אולם, מניסיוני בעבודה עם ילדים מתקשים בבית-ספר נוכחתי, כי גישה זאת בטעות יסודה: אמנם, בדרך-כלל אין קשיי הכתיבה קשורים לרמה השכלית של הילד. אולם ליקויים ביכולת לכתוב באופן תקין הינם מכשלה כבדת משקל במלחמת הקיום של הילד בבית-הספר. דומני, שמעולם לא פגשתי ילד לקוי-כתיבה (בטרם טופל) שהיה גם תלמיד טוב בכיתה. גם ילד מחונן עשוי להיכשל בלימודיו אם הוא סובל מקושי זה. הסיבות לכך שקופות למדי: מראשית לימודיו אין הילד מספיק להעתיק את שיעורי-הבית מהלוח; הכנת העבודה בבית מתמשכת אצלו שעות ארוכות; הוא חש שילדים אחרים זריזים יותר, גם בעבודה בכיתה. בהדרגתיות הוא מפתח התנגדות פנימית עזה לכל מטלה של כתיבה ומפתח סימנים ראשונים של ילד כושל במסגרת הכיתה. רוב הילדים, שבעיית קשיי הכתיבה שלהם לא זוהתה ולא טופלה בכיתות א' וב', מפתחים בלית ברירה טקטיקות של הישרדות בזרם הכללי: הם משיבים במחברתם תשובות מקוצרות מאוד, מקוטעות ולעיתים גם בלתי קריאות; מחברותיהם מלוכלכות ומרושלות, כביטוי לסלידתם מעיסוק זה. כישלונם העיקרי ניכר כמובן במבחנים. במידה והם אכן יודעים ומבינים את הנושא פשוט אינם מספיקים להשיב תשובות מלאות.
באחרונה מייחסים במערכת החינוך דגש רב לאבחון מוקדם ומדויק של ילדים בעלי ליקויי-למידה. אולם, כאדם המכיר מקרב את דו"חות האבחון והמלצות הטיפול המקובלות, נוכחתי, כי לבעיות-הכתיבה לעומת קשיים אחרים כמעט ולא מיוחס כל משקל. מקובל במערכת, שליקויי-למידה עניינם בעיקר קשיי-קריאה; קשיי-ריכוז; קשיים בעלי רקע אמוציונלי וכד'. המהירות והטיב של הכתיבה נחשבים עניין משני למדי. גם בספרות המקצועית, מקופח מקומו המרכזי של ליקוי-הכתיבה לעומת ליקויי-למידה אחרים. למשל, ספר מקיף ויסודי ביותר המתאר את תופעות ליקויי-הלמידה (הדיסלקסיה, ר' בלגור, 1986) מתמקד בהפרעות קריאה ואינו מתייחס לליקויי-הכתיבה. 
מהו שיעור הילדים הסובלים מקשיי-כתיבה? דומה, שטרם נערך מחקר המציג נתונים סטטיסטיים בנושא. למרות זאת, היכרות קרובה עם עבודת המורות בכיתה במספר בתי-ספר מאפשרת להתרשם מהיקף הבעיה: בכיתה רגילה בגילאים הצעירים (כיתות א', ב', ג'), נמצאים בדרך כלל לפחות 2-3 ילדים בעלי קשיים ניכרים בכתיבה. נוסף להם כמעט בכל כיתה ניתן להות לפחות עוד 2-3 ילדים, שאמנם מבצעים כנדרש את מטלות הכתיבה, אך הכתיב שלהם גרוע למדי (פרוע, מרושל, מלוכלך, בלתי קריא וכד'). כלומר, מתקבלת מהתרשמות זאת תמונה, שבכיתה רגילה יש כ 4-6 ילדים הכותבים באופן לקוי ביותר, שהם כ- 15%-20% מכלל התלמידים. אם תמונת-מצב זו נכונה הרי שבקנה מידה ארצי מדובר בעשרות אלפי תלמידים הסובלים מקשיי-כתיבה, ברמה הפוגעת באופן ניכר בהישגיהם הלימודיים. לכן, עלינו, כהורים וכמורים להשתחרר מן הנוהג להקל ראש בקושי-לימוד זה. אין המדובר בתופעה שולית, אלא בבעיה מרכזית המכבידה על התהליך הלימודי במערכת החינוך כולה.¬¬‏
3. יש לפתח את הכושר הפסיכוגרפי
כדי לחולל את התפנית נחוצה בראש ובראשונה התעוררות במודעותם של ההורים לנושא: רמת הלימודים של ילדך תיפגע באופן ניכר אם הוא בעל ליקוי-כתיבה וזאת אפילו אם כל שאר מרכיבי הלימוד תקינים לחלוטין.
בספר זה נעשה מאמץ לגבש שיטת-עבודה מודרכת עם ילדי גן. עבודה זאת מיועדת לקדם ולפתח את הכושר-הפסיכוגרפי של הילד וכך למנוע מראש, ככל הניתן, את תופעת ליקוי-הכתיבה בשנות בית‏-הספר. יחד עם זאת, מהווה הפסיכוגרפיה שיטת טיפול בילדים לקויי-כתיבה בבית-הספר. 
הקורס הפסיכוגרפי לילדי גן מאפשר לכל ילד לעבור ולבסס מחדש את התהליך הטבעי של הבשילה הגרפית. אולם כדי לבנות אותו בהתאם לשלבים ולעקרונות של ההתפתחות הפסיכוגרפית, הכרח היה קודם לכן לחקור ביסודיות תהליך זה.
במשך מספר שנים עקבתי אחר הדרך בה ילדים מציירים, מגיל הציור הראשוני ועד הכניסה לבית-הספר. ניתחתי מאות ציורים וליוויתי מספר ילדים במעקב אורך אחר דרך התפתחותם. התמקדתי, כאמור, אך ורק בהיבט הפסיכוגרפי של הציור. ואכן, נחשפה בפני מערכת מורכבת ומגובשת בת שבעה "שלבים", הבאים בהתפתחות התקינה תמיד בזה אחר זה. במקביל לכך, זיהיתי "מסלולים" שונים, עשרה במספר, אשר דרכם משתכלל ומתעצב הכושר-הפסיכוגרפי של הילד. בקורס ההעשרה לילדי הגן ניתנת לילדים ההזדמנות החוזרת לפתח את הכישורים הנחוצים בכל שלב פסיכוגרפי. עם הילד לקוי-הכתיבה בבית-הספר אנו עובדים על שחזור תהליך הבשילה הטבעי.
השיטה הפסיכוגרפית מהווה חידוש לגישות המקובלות, אולם לא רק מבחינת העבודה המעשית עם הילדים. יש בה חידוש גם מבחינת המחקר והתיאוריה. ניתן לאמור, שכדי לבסס ולהצדיק את המסקנות המעשיות הנובעות מהגישה הפסיכוגרפית, מן ההכרח היה לתאר ולהסביר בפירוט מלא את הממצאים המחקריים, שמהם הוסקו המסקנות המעשיות.
רקע תיאורטי זה מהווה את חלקו הראשון של הספר. הוא מיועד בעיקר לאנשי-מקצוע ולחוקרים העוסקים בנושא ציורי-ילדים וקשיי-כתיבה בבית-ספר. אולם אין הכרח שהורים המעוניינים להיות מעורבים יותר בתהליך התקדמות ילדם יתעמקו בחלק זה.
להלן מובאת בהקדמה בצורה פשוטה התמצית החיונית של התיאוריה, לשם התמצאות בנושא. כך תתאפשר להורים, לגננות ולאנשי החינוך המיוחד הבנת מושגי-היסוד של הפסיכוגרפיה. 
4. שבעת "השלבים" של ההתפתחות הפסיכוגרפית
אם נתבונן בציורו של ילד בן 5.5 שנים, נבחין בדרך-כלל במספר אובייקטים הפזורים על פני הדף וקשורים בקשר הגיוני כלשהו. הילד מנסה לצייר קטע מן המציאות הריאלית שהוא מכיר. ניתוח פסיכוגרפי, המתמקד אך בקווים ובצורות, יזהה כי האובייקטים כוללים תבניות גיאומטריות: עיגולים (ראש, בטן, שמש); מרובעים (בית, חלונות, סולם, גדר); צלבים ואיקסים (סורגים, שרוכים מוצלבים); משולשים (גג, שמש פינתית, כובע). נוסף לצורות מוגדרות אלה עשויות להופיע גם צורות פחות מוגדרות: עננים; פרחים; קישוטים שונים וכד' וכן קווים שאינם סוגרים צורה (קרני שמש; אצבעות, עשב).
למעיין בתהליך ההתקדמות של הילד, מגיל ראשית הציור ועד שלב זה של הציור הריאלי, מתגלה עובדה מעניינת: הצורות הגיאומטריות נרכשות בסדר קבוע, בזו אחר זו. כל צורה שנרכשה מהווה שלב הכנה לצורה הגבוהה ממנה. כך מתקבל רצף השלבים הפסיכוגרפיים:
א. שלב הציור המוטורי - בראשית פעילותו כמצייר עוסק הילד בשרבוטים חסרי צורה מוגדרת. ניכר שהוא מגלה בעניין את התופעה שתנועות-יד שונות עם העיפרון יוצרות קווים בכיוונים שונים. הילד אינו מצייר "משהו" אלא מתנסה לראשונה בהטבעת קווי-שרבוט על הנייר.
ב. שלב העיגול - העיגול הוא הצורה הראשונה שלומד הילד לצייר באופן מכוון. גם בשלב השרבוט מופיעות צורות גיאומטריות אולם, הן נוצרות במקרה ואין הילד יכול להפיק אותן במכוון. השרבוט מתפתח בדרך-כלל לתנועה סיבובית, היוצרת מעין "סליל". לעיתים יצייר הילד במתכוון עיגולים קטנים מאוד או להיפך, מעגלים רחבים מאוד. בהדרגתיות ניווכח, כי הילד כאילו מציב לעצמו מטרה: למשוך קו ואחר-כך לחזור ולתפוס את "זנבו". כשחש שמסוגל על-פי הנחיה מראש לצייר עיגול, ינסה לא פעם לצייר דמות-ילד. זהו בדרך-כלל אובייקט הציור הראשון. הסיבה לכך אינה רק הרצון לצייר את עצמו אלא בעיקר, שהילד רכש את האמצעים הגרפיים הדרושים לצייר דמות אדם: העיגול וקווי השלוחות היוצאים ממנו (ראש, ידיים ורגליים). אין כמעט אובייקט אחר שניתן לצייר באמצעים ראשוניים אלה.
שני השלבים הראשונים אופייניים לילדים בגילאים 2-3.5 שנים.
ג. שלב המרובע - בשלב הבא מתחילות להופיע צורות מרובעות. נבחין שהילד מתחיל מניסיונות של ציור "סולמות", ו"רשתות" וכן מרובעים מעוגלי-פינות, הנמשכים בקו רצוף. בשלב זה לומד הילד לתכנן מראש את אורכו וצורתו של כל קו ואת נקודת ההתחלה והסוף של כל "קטע" לשם בניית המרובע. כעת יופיעו בציור אובייקטים מרובעים, כגון "בית". אך רק בגיל 4.5-5 שנים יהיו קווי המרובעים ישרים ויתחברו היטב בפינות.
ד. שלב האלכסון והצלב - עד גיל 4.5 שנים כמעט ולא יופיעו בציורי הילד קווים מצטלבים וקווים אלכסוניים שתוכננו מראש. רק כעת מופיעים איקסים בצורת "גדר", או קווים אלכסוניים, כמילוי למשטח. הבסיס לרכישת הקווים המצטלבים הם המרובעים: הילד מצייר ריבוע או מלבן (למשל "בית" או "חלונות") ומגלה שקל לחצות אותם מצד לצד וליצור קווים מצטלבים.
ה. שלב המשולש - רוב הילדים מצליחים לצייר משולש, שצורתו וגודלו מתוכננים מראש, למשל "גג" לבית, סביב גיל 5 שנים. ילד שאינו יודע לבנות מרובע בעל "קטעים" מוגדרים, כמעט לעולם לא יוכל לצייר משולש. הילדים המציירים אלכסונים חוצי-מרובעים, מגלים עד מהרה כי יצרו בכך שני משולשים. כאשר לילד נכונות להשתלט על שלב זה, הוא עשוי לבקש מהמבוגר "עשה לי נקודה מלמעלה".
שלב המשולש אופייני לילדים בגילאי 5-5.5 שנים, לערך במחצית הראשונה של גן-חובה. ציורים של ילדים בשלב זה, מתאפיינים בתבניות ודמויות, הכוללות כל אחת צירוף של כמה מהצורות השלמות. כגון: "דמות אדם"; "בית"; "פרח"; "עץ"; "מכונית" וכד'. אולם, הילד עדיין אינו מצייר תמונה שלימה, הממלאת באופן מתוכנן את משטח-הדף כולו. ארגון הדמויות לכלל תמונה, על ידי קישורן למשל, במשטח אדמה, בשמים, בשביל וכד', עדיין אינו אופייני בשלב זה.
אם תבקש מילדך, הנמצא בשלב העיגול, לצייר "בית" או "מכונית" (מרובעים), אל תתפלא שיאמר בפשטות: "איני יודע לצייר זאת. צייר לי אתה". גם אם תנסה ללמדו, הדבר לא יעלה בידך. כך יקרה גם אם תפנה אל הילד המצייר בשלב המרובעים ותבקשו לצייר אובייקט עם משולש ("גג" לבית; "אוהל"). אם ייאות לנסות תיווכח, כי למרות שריבוע הבית בנוי כהלכה הרי משולש הגג יהיה לוקה במבנהו. 
מניסיוני נוכחתי, כי כל ילד יודע בדיוק מה הוא יודע לצייר ומה אינו יודע. כלומר, הוא חש בדיוק עד היכן עלה בשלבי "הסולם" הפסיכוגרפי. ההסתכלות הפסיכוגרפית חושפת עד כמה נושאי הציור של הילד בכל גיל נבחרים על ידו בזהירות ובקפידה, בהתאם ליכולתו. 
ו. שלב "הרכבת הצורות" ("התמונה השלימה") - בשלב השישי מרוכז הילד בתוכן הציור שלו. בדרך-כלל יתחיל מנושא מסוים ואחר-כך יוסיף אלמנטים ויקשרם לסיפור או מערך אחד.
ההסתכלות הפסיכוגרפית מורה, כי בשלב זה נרכשת היכולת להתאים זו לזו תבניות מורכבות. בשלב החמישי למד להתאים את הצורות השונות לכלל מבנה בודד, למשל, "בית". כעת, לומד הילד לארגן ולקשר את הבית למבנים נוספים, היוצרים תמונה כוללת: ל"עץ", ל"ילד", ל"נחל", וכד'. הוא משלבם לכלל תמונה בעלת נושא מרכזי.
פעילות זאת, של התאמת תבניות-צורות זו לזו, אפשרית רק אם רכש הילד את היכולת לצייר באופן מתוכנן כל-אחת מצורות היסוד:"עיגול", "מרובע", "צלב", "איקס", "ו"משולש". רק אז יוכל להתאימן זו לזו בהתאם לדרישות הציור. שלב זה, האופייני לגילאי 5-6 שנים, מתגבש בעיקרו במהלך שנת גן-החובה.
החקירה הפסיכוגרפית מראה, כי ילד העולה לכיתה א' כאשר הוא בעיצומו של השלב השישי, ציור "התמונה השלימה", מוכן ללימוד הכתיבה ואין כל סיבה שיגלה קושי בתחום זה.
ז. שלב ה"משחק בצורות" - ילדים אחדים, בגילאי 5.5-7 שנים, מפתחים יכולת פסיכוגרפית טובה במיוחד. הם מתאפיינים בכך שמציירים בקלות ומתוך שעשוע. הם מפיקים הנאה מעצם עיצוב הצורות, אשר מופיעות בגיוון רב ובצבעים ססגוניים. כאן, הילד אינו מתאמץ לצייר אובייקטים ריאליים כבשלב השישי אלא, הוא מתרכז בקישוט "הבית", "הפרפר", "הפרח", כאילו הצורות הקישוטיות הן העיקר ולא תוכן הציור.
אולם, חלק ניכר מהילדים אינם מגיעים כלל לשלב-ציורי זה. ואכן, הוא מועיל וחיוני אך אינו הכרחי לכתיבה התקינה. 
בטרם תנסו כהורים או אנשי חינוך לאבחן את השלב הפסיכוגרפי של ילדכם, חשוב לשים לב לנקודות הבאות: ראשית, השלבים מופיעים בהתפתחות התקינה תמיד בסדר זה, אחד אחרי השני. אולם, לעיתים קרובות אין השלבים מותאמים לנורמה הגילית המקובלת. ראיתי לא פעם ילדים שעלו לגן-חובה, בני חמש שנים, וטרם השתלטו על שלב העיגול. בדרך-כלל מיעטו מאוד לצייר. אולם, אם מסיבה כלשהי יחול מהפך בגישתם ויחלו לצייר באופן נמרץ, עשויים הם בתוך מספר חודשים לעבור באופן מרוכז וספונטני את כל השלבים ולהצטרף לחבריהם בשלב החמישי והשישי.
נקודה חשובה נוספת: ילדים אחדים "קופצים" על שלב. בייחוד נפוצה התופעה של דילוג על שלב העיגול ומעבר ישיר לשלב המרובעים. כן נפוצה התופעה של דילוג על שלב המרובעים וכניסה לשלב "התמונה השלימה". בכל המקרים, "קפיצה" על שלב מעידה על התפתחות פסיכוגרפית בלתי-תקינה, שבוודאי תתבטא בעתיד גם בקשיים כלשהם בכתיבה (אם לא תטופל).
לסיכום, דומני שרקע מושגי זה בהכרת שלבי הבשלות הפסיכוגרפית מאפשר להורים לזהות את רמתו של ילדם ולאנשי החינוך, לאתר את רמת הילדים המתקשים במערכת. 
 
 
5. ה"מסלולים" של העלייה במערך ה"שלבים" הפסיכוגרפיים
העוקב אחר דרך עבודתם של הילדים בציור נוכח, כי העלייה משלב לשלב אפשרית הודות לשיפור הכללי בכושר הפסיכוגרפי. בהסתכלות קרובה וממושכת ניסיתי לזהות מה הם מרכיביו של כושר זה. נחשפו בפני עשרה "מסלולים", שכל אחד מהם מבטא צד מסוים, שבו על הילד לשפר את יכולתו עם עלייתו משלב לשלב. מתוך מסלולים אלה נראה לי חשוב במיוחד להכיר רק 3-4, ואילו האחרים בעלי חשיבות בעיקר לאבחון הנוסף של הילד, לאחר שזוהה כבעל קשיים מובהקים.
א. מסלול "צילום התנועה"
אם תעקוב אחר ילדך בן השנתיים, העושה את ניסיונותיו הראשונים בציור, תיווכח, כי בעשותו קווי שרבוט מקריים על הדף, הוא מגלה תופעה שהינה ייחודית רק לפעילות הציור: תנועות היד נרשמות על דף הנייר. כל קו, ולו המקרי והסתמי ביותר, מהווה "שיקוף" או "צילום" של תנועת היד שיצרה אותו. גם בשלבים המתקדמים יותר בציור, "בית", "עננים", "עץ" וכד', תמיד נשמר עקרון זה: כל קו וכל צורה הם "צילום" תנועת-היד שיצרה אותם. אף בכתיבה חל תמיד עקרון זה. מסלול התקדמות זה עניינו בשיפור, עידון ודיוק תנועות-היד, הנרשמות בציור כקווים.
כיצד ניתן להבחין אם לילד ליקוי או "פקק" חוסם במסלול זה?
הקושי הנפוץ ביותר הינו החזקה בלתי יציבה של כלי-הציור (גיר, לורד, עיפרון). כאשר יש לכלי-הציור תנועה משלו תנועות-היד אינן נרשמות באופן תקין.
קושי נוסף הינו החזקה נמוכה מדי של העיפרון. האצבעות מסתירות את הקו מהעיניים, וכך נוצר ליקוי ביכולת לשפר את הקווים.
רצוי שזיהוי קושי ב"מסלול" זה ייעשה כבר בשלב השני. "צילום" תנועה תקין הוא תנאי הכרחי לרכישה תקינה של שלב המרובע ו"הקטע".
ב. מסלול "קוד הוראות-הדרך"
מסלול זה מתייחס לעלייה במורכבות המושגית של הצורות משלב לשלב. בתצפיותיי על דרך עבודם של הילדים ראיתי שוב ושוב, כי השליטה הטובה ביכולת הגרפית של שלב מסוים, היא ההכנה ההכרחית לקראת השלב הבא. ילד ה"קופץ" על שלבים אינו מגיע בדרך-כלל למיצוי תקין של הכושר הפסיכוגרפי.
ניסיתי לתהות אחר החוקיות הלוגית המקשרת בין השלבים ומכתיבה את הסדר הקבוע שלהם. מדוע סדר רכישתם דווקא כזה. כך נחשף בפני המסלול של "קוד הוראות-הדרך": כאשר ילד כבן 3 שנים מתכוון לצייר עיגול, דרך משל, כאילו נותן הוא הוראה ליד המציירת:"ציירי עיגול". אולם היא משתהה כשואלת: "אולם כיצד אצייר עיגול?", אזי באה התשובה, בצורת "הוראת-דרך": "נועי בתנועה רצופה, תוך שמירה על מרחק קבוע ממרכז דמיוני שקבעת" (זוהי ההנחיה הפשוטה ביותר לציור עיגול). היד "יוצאת לדרך", נעה בהתאם להנחיה ואכן, תמיד מתקבל עיגול.
והנה, אם יפנים הילד הוראת-דרך זו ויצפין אותה, כקוד הפעולה של ביצוע "עיגולים", יהיה מצויד ביכולת לצייר את כל סוגי העיגולים האפשריים: גדולים, קטנים, צפופים, מרווחים, זה בתוך זה, באיטיות, במהירות וכד'. להוראה זאת קורא אני "קוד הוראת-הדרך" של העיגול.
באופן דומה, ניתן לנתח את "קוד הוראת-הדרך" של המרובע, הצלב, האיקס והמשולש. כלומר, לזהות מהי ההוראה הפשוטה ביותר האפשרית, שהפנמתה מקנה את היכולת ליצור את כל גווניה וסוגיה של הצורה המבוקשת.
בספר מובאת בפירוט "הוראת-הדרך" המתאימה לכל שלב. חשוב לציין, כי הוראות-הדרך נעשות מורכבות יותר משלב לשלב. כל שלב כולל חלק מהוראת-הדרך של השלב הנמוך ממנו. זהו ההסבר ההגיוני מדוע קשה יותר לצייר מרובע מאשר עיגול וקשה יותר לצייר משולש ממרובע.
אולם, לא רק לצורות השלימות יש "קוד הוראת-דרך". גם בצירופי-צורות לכלל תבנית מורכבת יותר: דמות-אדם; בית; עץ; מכונית וכד', הילד חש שהוא "יודע" לצייר אותם כאשר הפנים את "קוד הוראת-הדרך" המתאים לכל-אחת מהן.
בשלב החמישי נרכשות הוראות-הדרך לתבניות אלה. ולכן, בשלב השישי, כשמצייר הילד את "התמונה השלימה", יכול הוא לחזור על ציורה של אותה תבנית שבלונית. רואים אנו כי לכל ילד יש דפוס קבוע של ציור "בית" (שכונה); "דמות-איש" (משפחה); "עץ" (שדרה) וכד'. שוב ושוב התפלאתי להיווכח עד מה מעט משתמשים הילדים, עד גיל 6-7 שנים, בדמיונם בשעת הציור. לכל ילד יש מלאי של "תבניות-דפוס" קבועות לציור האובייקטים החשובים והשכיחים:"בית", "איש" וכד'. יכול הוא לשנות את הגודל שלהן ואת אופן הצבתן על הדף, אך המבנה שלהן נשאר קבוע וכן דרך הביצוע. התפתחות תקינה של "מסלול" זה פירושה, שהילד ירכוש את היכולת לצייר באופן שבלוני (עקב הפנמת "קוד הוראות-הדרך") את הצורה והתבנית שמתאימות לכל שלב. ליקויים בכושר זה יתבטאו בכל שלב בהתלבטות: "כיצד מציירים?" וכן בביצוע בלתי אחיד מבחינת הכיוון של אותה תבנית. בשלבים המוקדמים יתקשה לצייר מרובעים ואחר-כך יתלבט ויהסס כשיתבקש לצייר מבנה מורכב יותר (כגון "בית"). 
ג. מסלול "התנקזות התנועה"
עם השתכללות הכושר הפסיכוגרפי נעשית התנועה הרושמת יותר ויותר ממוקדת ומדויקת. בשלבי ראשית הציור מניע הילד את כל זרועו. עשוי הוא להטות את גופו, ואף לקרב את עיניו. עם העלייה בשלבים חל שיפור ועידון בדרך הפעלת השרירים הנחוצים לציור ומכאן גם לכתיבה. ההתנקזות המוטורית חלה באופן הדרגתי מגיל שנתיים ועד גיל 6 שנים, כיוונה הוא מן הכתב והזרוע, אל כף היד ועד 3 האצבעות האוחזות בעיפרון ואמורות לבצע את הכתיבה.
התקדמות תקינה במסלול זה תיחשב כזו, שבה הילד אינו מאמץ איברים ושרירים מעבר להכרחי לשם ביצוע הציור שמצייר בכל שלב.
מאידך, קשיים יתבטאו כך: ילד המצייר תוך אימוץ הכתף; הרמת המרפק; אחיזות העיפרון באגרוף; הנמכת העיניים (להגברת הפיקוח על תנועת היד); פעירת הפה; סיבוב העמוד בהתאם לצורכי הציור (עקב נוקשות היד) וכד'. כל אלה מעידים על שימוש לא יעיל בשרירים הנחוצים לציור, עקב קושי במסלול "התנקזות התנועה".
דומני, שתיאור שלושה מסלולים אלה של פיתוח הכושר הפסיכוגרפי, בהתייחסם לכל-אחד משבעת השלבים שתוארו לעיל, מקנים כלי אבחון פסיכוגרפי בסיסי ופשוט בידי ההורים ואנשי-חינוך. בעזרת מערכת מושגים זאת הם יוכלו לזהות את רמת ילדם ולאתר את סוגי הקשיים, אם ישנם.
6. כיצד לאבחן קשיים פסיכוגרפיים בראשית הכתיבה
נקודת המוצא המיוחדת של ספר זה היא, שהכתב אינו אלא שלב גרפי גבוה יותר, מעין השלב השמיני, של השלבים הפסיכוגרפיים בציור. כאשר בוחן אתה את קשייהם השונים של ילדים בכתיבה על נקלה תזהה את "השלב" הבעייתי לגביהם וכן, את "המסלול" או "המסלולים" בהם נוצר מחסום או "פקק" בעליית הכושר הפסיכוגרפי. בספר ניתן למצוא פרק מפורט המסביר ומדגים כיצד יש לנתח בקפדנות את כתיבתו של הילד. הניתוח נעשה על-פי טבלת "השלבים" ו"המסלולים", המאפשרת זיהוי מדויק ומלא של אופי הקשיים.
הורים של ילדים בעלי קשיי-כתיבה ניכרים בבית-ספר, ייטיבו אם יקראו בעיון פרק זה בספר. אולם לרוב ההורים, שילדם עולה לכיתה א', חשובה דומני בעיקר ההבנה העקרונית של הנושא: כיצד נעשה האבחון הפסיכוגרפי של הכתב?
הביטו במבנה האותיות הריבועיות, אותן מתחיל הילד לכתוב בכיתה א'. כל אות מהווה צירוף של כמה קווים. קווים אלה הינם למעשה חלקים של הצורות הגיאומטריות השלימות (העיגול, המרובע, הצלב והאיקס והמשולש). למשל, האות א', בנויה מאלכסון אחד, כחלק של איקס או של משולש, ומשני קווים אנכיים כחלקים של מרובע; האות ב, בנויה מחלק ריבוע, מ"קטע" קטן מאחור ומנקודה (חלק של "קטע"); ג מורכבת משני אלכסונים, כחלק של איקס או משולש וכן הלאה.
ילדים לא מעטים מתקשים בתחילה בכתיבת האות א והאות ג (קביעת כיוון האלכסון). אלו ילדים המתקשים גם בציור מתוכנן של משולש. דוגמא נוספת, ילדים המציירים את האותיות הריבועיות כך:                           וכד' לא מיצו את שלב המרובע. הם  מתקשים בבניית "קטע": קו בעל התחלה וסוף מתוכננים מראש. גם לגבי הכתב המעוגל, הנרכש בהמשך, חיוני שלב המרובע, כדי לשלוט בעיצוב המדויק של "הקטעים" המרכיבים כל אות.
והנה, בדומה לשלבים, גם "המסלולים" הפסיכוגרפיים שזוהו בציור מתקיימים בכתיבה:
מסלול "צילום התנועה" - כל אות הינה רישום מדויק של תנועת היד שרשמה אותה. אחיזה בלתי יציבה של העיפרון (שינוי תנוחתו בין האצבעות בשעת הכתיבה) לא תאפשר כתיבה תקינה.
מסלול "קוד הוראות-הדרך" - מתבטא בכתיבה ברמת הסכימטיות של האותיות. כלומר, ביכולת לרכוש דרך כתיבה פשוטה וקבועה של כל אות, כך שייווצר רצף של מילים לאורך השורה. ליקוי פירושו, עיצוב אותיות באופן מסורבל (למשל, לכותבן מלמטה), מהוסס ובלא התאמה זו לזו.
מסלול "התנקזות התנועה" - מתייחס בכתיבה ליעילות וקלות הפעלת מערכת השרירים והאיברים בשעת הכתיבה, בדיוק כמו בציור.
הניסיון המעשי שנרכש באבחון עבודותיהם של ילדים באופן זה מורה, כי ה"שלבים" וה"מסלולים" הפסיכוגרפיים אכן מהווים מערכת אבחון מקיפה ומדויקת, הן לציור של ילדים והן לכתיבה שלהם. כך נחשף הקשר בין הציור הילדי לבין הכתיבה. הציור מהווה את ההכנה הפסיכוגרפית לכתיבה.
7. "קורס העשרה פסיכוגרפי" לילדי גן-חובה
מכאן נראתה המטרה ברורה: לפתח קורס העשרה-פסיכוגרפית מודרכת לילדים בגילאי טרום-בית-ספר. הקורס, שגובש בשנות העבודה שלי עם ילדי-גן מובא בספר. מוצגים בו 26 דגמים. הם בנויים לפי שלבי הבשילה הטבעיים, ומאפשרים לילדי הגן הזדמנות מרוכזת לשפר באופן מודרך ומבוקר את ה"שלבים" וה"מסלולים" של יכולתם הפסיכוגרפית. אולם, דגמים אלה הם דוגמאות בלבד. עליהם יכול אני להעיד מניסיוני במשך מספר שנים כמנחה קורס זה בגני-חובה שונים, כי הם מביאים לתוצאות ברוכות מאוד. אולם אין כל סיבה שלא לגוון ולהעשיר דגמים אלה וליצור דגמים חדשים, כמובן מתוך נאמנות לעקרונות הבשילה הפסיכוגרפית. 
קורס העשרה זה מאפשר לכל ילדי גן-החובה שיפור חיוני ומועיל ביכולת הציורית שלהם. בה בשעה, הוא מהווה דרך למניעה מוקדמת של קשיי-כתיבה בבית-ספר. ניתן בעזרתו לזהות במדויק את קשייו של כל ילד בגן-חובה, ולהדריך ולאמן אותו, על-פי ההתפתחות הטבעית, לצאת מבעייתו.
אמנם, יש לשים לב, לעולם אין ללחוץ ואין להיחפז. הבה נזכור, קורס זה הינו ניסיון ראשון שנעשה ללמד ילדי-גן ציור-מונחה. אין אנו רוצים להרחיק את הילד מהציור הטבעי שלו, מסגנונו ומהרגליו. קיימת סכנה שנקרין אליו את התחושה כי אנו רואים בפעילות הציור אמצעי בלבד, כדי להכינו לקראת החובה הבית-ספרית הצפויה- לכתוב. ולא כן הדבר. הרי אין ספק, שפעילות הציור של הילד הינה גם ערך לעצמו: בפיתוח רגישותו ויכולתו האמנותית, בנטייתו להביע את עצמו וכד'. אולם בה בשעה, מהווה הציור גם את דרך-המלך המכינה לכתיבה. חיוני למצוא איזון בין שתי המגמות. 
הכלל המעשי החשוב ביותר כדי להבטיח איזון הוא: פתה, עודד, דובב וחזק את ילדך לצייר, אך אל תלחץ עליו ואל תאלץ אותו לצייר. תוכל להדריכו ואף להשתתף בעבודתו, כל עוד עושה זאת הילד ברצון ובשמחה.
8. האבחון והקידום של ילדים לקויי-כתיבה בגיל בית-הספר
לקורס הפסיכוגרפי מטרה נוספת: הוא מהווה שיטה יעילה לקדם את הילדים בעלי קשיי-הכתיבה בבית-הספר. בספר מובאות דוגמאות מפורטות, כיצד בעזרת ציור-מודרך, בשילוב אימוני כתיבה, מתמודדים הילדים עם בעייתם. גם במקרה זה, אם ההורים מבינים את עקרונות השיטה, יכולים הם לעודד ולעורר את הילד לאימונים הנחוצים בבית. אימון פסיכוגרפי בכתיבה פירושו קודם כל להרבות בציור. רק כאשר הכישורים הגרפיים נרכשו היטב ובבטחון בציור, יש לחזור ולשפר את הרגלי הכתיבה. אם ילדכם לומד בבית-ספר, בין הכיתות א-ו, ואתם חשים שכתיבתו איטית, קשה, בלתי ברורה ובכל אופן מקשה על התקדמותו הלימודית, מומלץ מאוד לעודדו ולהנחותו לעשות את "הקורס הפסיכוגרפי" המובא בספר.
כיצד יש לערוך אבחון ראשוני לילד המתקשה בכתיבה?
יש לנתח את הטקסט שכתב, רצוי על דף נייר לבן וחלק, ולזהות את "השלבים" ואת "המסלולים" הבעייתיים. אחר כך, יש לעודדו לצייר ציור או ציורים ולנתחם באופן דומה על-פי ההסתכלות הפסיכוגרפית. נוסף לכך, יש לעקוב אחר דרך עבודתו בכתיבה ובציור (החזקה, קצב, מאמץ וכד') ולציין את קשייו.
לאחר זאת, יש להשוות את האבחון לגבי אופן ורמת עבודתו הפסיכוגרפית בכתיבה ובציור. ניתן לראות ב"שלבים" וב"מסלולים" המתגלים כבלתי-תקינים בשני התחומים גם יחד (אם אכן זוהו כאלה) את ממצאי האבחון של ליקויי-הכתיבה של ילד זה.
9. כיצד ללמד ילדי-גן לכתוב?
עבודת ההדרכה וההעשרה של ילדים בקורס הציור מובילה בהמשכה לרכישת הכתיבה. עם ההשתלטות על השלבים החמישי והשישי, מתמקד הקורס בהקניית כתיבת האותיות הריבועיות. הכושר הפסיכוגרפי מתפתח בדרך-כלל באופן איטי יחסית ובקצב משלו. אי אפשר "לדחוף" ילד מעל לכישוריו, ניתן רק ליצור בפניו את ההזדמנות והפיתוח להתקדם בכוחות עצמו. קורס ההעשרה-הפסיכוגרפית בגן-החובה יוצר דפוס שבועי קבוע של מפגש קבוצתי עם המנחה. אם עובדים באופן נכון, הילדים מגלים התלהבות רבה "ומושכים קדימה". המנחה יכול ללמד דרכי ציור וכתיבה חדשות ומורכבות אם יקפיד על שני כללים:
1. עליו לצייר בעצמו, ממש עם הילדים, כל דגם בו עוסקים.
2. בכל פגישה יקצה חלק מהזמן לציור חופשי, או לפחות לציור בהנחיה מועטה.
כך רוכשים הילדים את זיהוי האותיות ואת היכולת לכותבן, כהמשך טבעי ורצוף של קורס ההדרכה בציור.
10. למה יש לצפות מן ההורים ומאנשי החינוך
תקווה אני שספר זה יהווה משב מעורר וממריץ להורים רבים וכלי-עבודה מועיל לגננות, מורות/ים, מורי החינוך המיוחד ואנשי חינוך בכלל ויתרום למודעותם עד כמה יכולים הם לעזור לילד להצליח בלימודיו בבית הספר בעתיד. שואפים אנו כי הילד ייכנס לכיתה א' כאשר הוא מצויד בכישורים הפסיכוגרפיים הנאותים: בשלות פסיכו-מוטורית לכתיבה ויכולת קריאה בטקסט ראשוני. וכל זאת תוך טיפוח עיקר העיקרים, שיהיה בעל מוטיבציה ללמוד ולהתקדם.
ככל שישקיעו ההורים יותר בקידום ילדם בגילאי הגן, בתחום הציור והכתיבה ואף בראשית הקריאה, ויעשו זאת בדרך הנכונה, כן יאפשרו לו יתר עצמאות לימודית בשנות בית הספר. ככל שתשקיע מערכת החינוך יותר משאבים להכנת הילדים ולמניעה מראש של הקשיים הפסיכוגרפיים, כך יפחתו הקשיים המתגלים בהמשך. משוכנע אני, כי אם תיעשה ההתערבות הפסיכוגרפית באופן מקיף ושיטתי בגילאי 4.5-7 שנים, ניתן יהא למנוע את רוב רובם של מקרי ליקויי-הכתיבה בבית-הספר.