פרולוג
טס
החשכה איימה לבלוע אותנו חיים, לחסל אותנו, להרוס אותנו, ללכוד בכבליה את נשמתנו.
״אני לא מתחתן איתך כדי שיהיה לי העונג לקרוא לך אשתי, אסקלאב. אני לא מתחתן איתך מפני שזה השלב הבא במערכת יחסים. אני מתחתן איתך כדי שאוכל לתבוע אותך לעצמי לנצח. הנשמה שלך תהיה שלי לעד בטוב וברע, בחיים ובמוות. את תהיי שלי ואני אהיה שלך.״
קיו הצמיד אותי אליו ולחש את תאוותו אל תוך פי. ״אל תחשבי שזה הסכם בין שני אנשים מאוהבים. אל תחשבי שהמסמך החוקי הזה הוא משהו סתמי ולא משמעותי. כשאת נישאת לי, את לוקחת את כולי. את כל מה שאני. את כל מה שאהיה. את מקבלת את האור שלי, את האפלה שלי ואת נשמתי הנצחית. כשאת מעניקה לי את עצמך את כבר לא טס סנואו.״
״מה אני?״ מלמלתי והתמסרתי לנשיקתו הרכה כנוצה.
״את טס מרסר. עכשיו ולנצח. לנצח נצחים. זה נעשה ונחתם.״