המלך מתיא הראשון
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
המלך מתיא הראשון
מכר
מאות
עותקים
המלך מתיא הראשון
מכר
מאות
עותקים

המלך מתיא הראשון

4.5 כוכבים (4 דירוגים)
ספר דיגיטלי
39
ספר מודפס
67.2 מחיר מוטבע על הספר 84

עוד על הספר

יאנוש קורצ'ק

יאנוּש קוֹרצ'אק (בפולנית: Janusz Korczak‏; 22 ביולי 1878 או 1879, ורשה, פולין הרוסית – 7 באוגוסט 1942‏ טרבלינקה, הגנרלגוברנמן (פולין הכבושה), גרמניה הנאצית) הוא שם העט שבו נודע הֶנְרִיק גולדשמיט (Henryk Goldszmit), רופא, מחנך והוגה חינוכי, סופר, פובליציסט ופעיל חברתי יהודי פולני.

קורצ'אק היה ממבשרי הפעילות למען זכויות הילד ושוויון הזכויות לילדים. בתי היתומים שהקים וניהל היו אחד הניסיונות המוקדמים בחינוך דמוקרטי, שכללו גם בית דין של ילדים. אחד מהחלוצים בתחום שיקום ילדים ובני נוער ואבחון חינוכי, ומחלוצי המחקר בתחום ההתפתחות הפיזית והנפשית של הילד. חיבר ספרים בתחום התאוריה והמעש של החינוך, לצד ספרי ילדים. יהודי פולני שהצהיר כל חייו על השתייכותו לשני העמים‏. בימי השואה, כשהגיע תורם של ילדי בית היתומים שלו בגטו ורשה להישלח לטרבלינקה, סירב להצעה להינצל לבדו ובחר ללכת למוות בטרבלינקה עם חניכיו, ובכך הפך לאחד הסמלים ההיסטוריים-יהודיים הגדולים של ימינו‏.

תקציר

מַתְיָא, נָסִיךְ בֶּן עֶשֶׂר, מִתְיַתֵּם מֵאָבִיו הַמֶּלֶךְ וְכָךְ, עַל פִּי חֻקֵּי הַמַּמְלָכָה וְעַל אַף גִּילוֹ הַצָּעִיר, הוּא הוֹפֵךְ לְמֶלֶךְ. 

קָשֶׁה לִהְיוֹת מֶלֶךְ, וּמַתְיָא יִלְמַד זֹאת עַל בְּשָׂרוֹ. לַמְרוֹת הָאַכְזָבָה הַגְּדוֹלָה מֵהַשָּׂרִים שֶׁלּוֹ, יִתְבָּרֵר לוֹ שֶׁהוּא לֹא יָכוֹל בִּלְעֲדֵיהֶם; לַמְרוֹת הָאֱמוּנָה בַּחֲבֵרִים מְסֻיָּמִים, הוּא יְגַלֶּה שֶׁחֶלְקָם מְשַׁקְּרִים לוֹ; לַמְרוֹת הָרָצוֹן הָעַז לְהַעֲבִיר אֶת הַשְּׁלִיטָה בָּעוֹלָם לִידֵי הַיְלָדִים, הוּא יִלְמַד שֶׁהַמְּצִיאוּת מְסֻבֶּכֶת וּמְלֵאַת סְתִירוֹת; לַמְרוֹת כַּוָּנוֹתָיו הַטּוֹבוֹת, הוּא יִמְעַד שׁוּב וְשׁוּב בְּנִסְיוֹנוֹ לִמְצֹא אֶת דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ.

יאנוש קורצ'אק ברא גיבור-חד פעמי, והוא מספר את סיפורו באומץ המדהים שאפיין את חייו, האומץ להישיר מבט אל האמת. בתפיסתו הנאורה והמתקדמת, שרואה בילד אדם שלם המסוגל לשאת באחריות לחייו, הקדים קורצ'אק את זמנו ופרץ דרך לזרם חינוכי שלם. לכבוד "שנת יאנוש קורצ'אק", השנה שבה מציין העולם מאה שנה להיווסדו של בית היתומים של קורצ'אק ושבעים שנה להירצחו בטרבלינקה, הוצאת כתר גאה להוציא את הספר מחדש, עם הקדמה מיוחדת של המתרגם, אורי אורלב.

פרק ראשון

א


וְכָךְ זֶה הָיָה...
הָרוֹפֵא אָמַר שֶׁיִּהְיֶה רַע מְאוֹד אִם הַמֶּלֶךְ לֹא יַבְרִיא בְּתוֹךְ שְׁלוֹשָׁה יָמִים.
כָּךְ אָמַר הָרוֹפֵא:
"הַמֶּלֶךְ חוֹלֶה אָנוּשׁ, וְאִם לֹא יַבְרִיא בְּתוֹךְ שְׁלוֹשָׁה יָמִים לֹא יִהְיֶה טוֹב." כֻּלָּם הִצְטַעֲרוּ מְאוֹד, וּזְקַן הַשָּׂרִים הִרְכִּיב אֶת מִשְׁקָפָיו וְשָׁאַל:
"וּבְכֵן, מָה יִקְרֶה אִם הַמֶּלֶךְ לֹא יַבְרִיא?"
הָרוֹפֵא לֹא הֵשִׁיב תְּשׁוּבָה בְּרוּרָה, אַךְ כֻּלָּם הֵבִינוּ שֶׁהַמֶּלֶךְ יָמוּת.
זְקַן הַשָּׂרִים הִצְטַעֵר מְאוֹד וְקָרָא לְכָל הַשָּׂרִים לְהִתְיַעֲצוּת.
הִתְאַסְּפוּ הַשָּׂרִים בְּאוּלָם גָּדוֹל וְהִתְרַוְּחוּ לָהֶם בְּכֻרְסָאוֹת נוֹחוֹת לְיַד שֻׁלְחָן אָרֹךְ. לִפְנֵי כָּל שַׂר הָיוּ מֻנָּחִים עַל הַשֻּׁלְחָן גִּלְיוֹן נְיָר וּשְׁנֵי עֶפְרוֹנוֹת: אֶחָד רָגִיל, וְהַשֵּׁנִי - כָּחֹל מִצַּד אֶחָד וְאָדֹם מִן הַצַּד הַשֵּׁנִי. וְלִפְנֵי זְקַן הַשָּׂרִים עָמַד נוֹסָף עַל כָּךְ גַּם פַּעֲמוֹן.
נָעֲלוּ הַשָּׂרִים אֶת הַדֶּלֶת בְּמַפְתֵּחַ כְּדֵי שֶׁאִישׁ לֹא יַפְרִיעַ לָהֶם; הֶעֱלוּ אוֹר בִּמְנוֹרוֹת הַחַשְׁמַל - וְלֹא אָמְרוּ דָּבָר.
אַחַר כָּךְ צִלְצֵל זְקַן הַשָּׂרִים בַּפַּעֲמוֹן וְאָמַר:
"נָדוּן עַכְשָׁו בְּמָה שֶׁעָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהַמֶּלֶךְ חוֹלֶה וְאֵינֶנּוּ מְסֻגָּל לִשְׁלֹט."
"אֲנִי חוֹשֵׁב," אָמַר שַׂר הַמִּלְחָמָה, "שֶׁצָּרִיךְ לִקְרֹא לָרוֹפֵא. עָלָיו לוֹמַר בְּבֵרוּר אִם אֶפְשָׁר לְרַפֵּא אֶת הַמֶּלֶךְ אוֹ לֹא."
כָּל הַשָּׂרִים פָּחֲדוּ מְאוֹד מִשַּׂר הַמִּלְחָמָה, שֶׁחָגַר תָּמִיד חֶרֶב וְאֶקְדָּח; עַל כֵּן שָׁמְעוּ בְּקוֹלוֹ.
"טוֹב, נַזְעִיק אֶת הָרוֹפֵא," אָמְרוּ הַשָּׂרִים.
מִיָּד שָׁלְחוּ לְהָבִיא אֶת הָרוֹפֵא, אַךְ הָרוֹפֵא לֹא יָכֹל לָבוֹא כִּי בְּדִיּוּק בְּאוֹתוֹ רֶגַע הִצְמִיד לְגַבּוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע כּוֹסוֹת רוּחַ.
"אֵין בְּרֵרָה, עָלֵינוּ לְחַכּוֹת," אָמַר זְקַן הַשָּׂרִים, "וּבֵינְתַיִם תֹּאמְרוּ מָה נַעֲשֶׂה אִם הַמֶּלֶךְ יָמוּת."
"אֲנִי יוֹדֵעַ," אָמַר שַׂר הַמִּשְׁפָּטִים. "לְפִי הַחֹק, אַחֲרֵי מוֹת הַמֶּלֶךְ עוֹלֶה עַל כֵּס הַמַּלְכוּת וּמְקַבֵּל לְיָדָיו אֶת הַשִּׁלְטוֹן - בְּנוֹ בְּכוֹרוֹ. הֲרֵי מִשּׁוּם כָּךְ הוּא נִקְרָא יוֹרֵשׁ הָעֶצֶר. אִם הַמֶּלֶךְ יָמוּת, יֵשֵׁב עַל כִּסְּאוֹ בְּנוֹ הַבְּכוֹר."
"אֲבָל לַמֶּלֶךְ יֵשׁ רַק בֵּן אֶחָד."
"לֹא צָרִיךְ יוֹתֵר."
"טוֹב, אֲבָל זֶהוּ מַתְיָא הַקָּטָן. אֵיךְ הוּא יָכוֹל לִהְיוֹת מֶלֶךְ? מַתְיָא אֲפִלּוּ אֵינֶנּוּ יוֹדֵעַ לִכְתֹּב."
"אֵין מָה לַעֲשׂוֹת," הֵשִׁיב שַׂר הַמִּשְׁפָּטִים, "בַּמְּדִינָה שֶׁלָּנוּ לֹא קָרָה עֲדַיִן מִקְרֶה כָּזֶה, אַךְ בִּסְפָרַד, בְּבֶּלְגִיָה וּבַאֲרָצוֹת אֲחֵרוֹת כְּבָר קָרָה שֶׁהַמֶּלֶךְ הָלַךְ לְעוֹלָמוֹ וְהִשְׁאִיר אַחֲרָיו אֶת בְּנוֹ הַקָּטָן. וְהַיֶּלֶד הַקָּטָן חַיָּב הָיָה לִהְיוֹת מֶלֶךְ."
"כֵּן, כֵּן," אָמַר שַׂר הַדֹּאַר, "אֲפִלּוּ רָאִיתִי בּוּלֵי דֹּאַר עִם תְּמוּנָה שֶׁל מֶלֶךְ קָטָן כָּזֶה."
"הֲרֵי זֶה לֹא יִתָּכֵן, רַבּוֹתַי," אָמַר שַׂר הַחִנּוּךְ. "הֲרֵי זֶה בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי שֶׁמֶּלֶךְ לֹא יֵדַע לִכְתֹּב וְלֹא יֵדַע חֶשְׁבּוֹן, לֹא דִּקְדּוּק וְלֹא גֵּאוֹגְרַפְיָה."
"גַּם אֲנִי חוֹשֵׁב כָּךְ," אָמַר שַׂר הָאוֹצָר. "אֵיךְ יְנַהֵל הַמֶּלֶךְ חֶשְׁבּוֹנוֹת, אֵיךְ יְצַוֶּה כַּמָּה שְׁטָרוֹת כֶּסֶף חֲדָשִׁים לְהַדְפִּיס, אִם אֵינֶנּוּ יוֹדֵעַ אֶת לוּחַ הַכֶּפֶל?"
"הֲכִי גָּרוּעַ, רַבּוֹתַי," אָמַר שַׂר הַמִּלְחָמָה, "שֶׁאִישׁ לֹא יִפְחַד מִמֶּלֶךְ כָּל כָּךְ קָטָן. אֵיךְ הוּא יִסְתַּדֵּר עִם הַחַיָּלִים וְעִם הַקְּצִינִים?"
"אֲנִי חוֹשֵׁב," אָמַר שַׂר הַפְּנִים, "שֶׁלֹּא רַק הַחַיָּלִים, אֶלָּא שֶׁאִישׁ לֹא יִפְחַד מִמֶּלֶךְ כָּל כָּךְ קָטָן. כָּל הַזְּמַן יִהְיוּ לָנוּ שְׁבִיתוֹת וּמְרִידוֹת. אֲנִי לֹא אוּכַל לַעֲרֹב לְשׁוּם דָּבָר אִם תִּבְחֲרוּ בְּמַתְיָא לְמֶלֶךְ."
"אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מָה יִהְיֶה," אָמַר שַׂר הַמִּשְׁפָּטִים, כֻּלּוֹ סָמוּק מִזַּעַם. "אֲנִי יוֹדֵעַ דָּבָר אֶחָד: הַחֹק קוֹבֵעַ שֶׁאַחֲרֵי מוֹת הַמֶּלֶךְ יוֹרֵשׁ בְּנוֹ אֶת כִּסְּאוֹ."
"אֲבָל מַתְיָא קָטָן מִדַּי!" קָרְאוּ כָּל הַשָּׂרִים.
וּבְוַדַּאי הָיְתָה מִתְפַּתַּחַת מְרִיבָה גְּדוֹלָה, אַךְ בְּאוֹתוֹ רֶגַע נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת וְלָאוּלָם נִכְנַס שַׁגְרִיר שֶׁל מְדִינָה זָרָה.
אוּלַי זֶה נִשְׁמַע מוּזָר שֶׁשַּׁגְרִיר שֶׁל מְדִינָה זָרָה נִכְנַס לִישִׁיבַת הַשָּׂרִים שָׁעָה שֶׁהַדֶּלֶת נְעוּלָה בְּמַפְתֵּחַ. וּבְכֵן, עָלַי לְהַבְהִיר שֶׁהֵם שָׁכְחוּ לִנְעֹל שׁוּב אֶת הַדֶּלֶת אַחֲרֵי שֶׁשָּׁלְחוּ לִקְרֹא לָרוֹפֵא. הָיוּ שֶׁאָמְרוּ אַחַר כָּךְ שֶׁזּוֹ הָיְתָה בְּגִידָה, שֶׁשַּׂר הַמִּשְׁפָּטִים הִשְׁאִיר בְּכַוָּנָה אֶת הַדֶּלֶת פְּתוּחָה מִפְּנֵי שֶׁיָּדַע עַל בּוֹאוֹ שֶׁל הַשַּׁגְרִיר.
"עֶרֶב טוֹב!" אָמַר הַשַּׁגְרִיר. "בָּאתִי הֵנָּה בְּשֵׁם מַלְכִּי וַאֲנִי תּוֹבֵעַ שֶׁמַּתְיָא הָרִאשׁוֹן יֻכְתַּר לְמֶלֶךְ, וְאִם אֵינְכֶם רוֹצִים - תִּהְיֶה מִלְחָמָה."
רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה (הוּא זְקַן הַשָּׂרִים) נִבְהַל מְאוֹד, אַךְ הֶעֱמִיד פָּנִים שֶׁלֹּא אִכְפַּת לוֹ בִּכְלָל, וְהוּא כָּתַב עַל גִּלְיוֹן נְיָר בְּעִפָּרוֹן כָּחֹל: "טוֹב, שֶׁתִּהְיֶה מִלְחָמָה," וְהִגִּישׁ אֶת הַגִּלָּיוֹן לְשַׁגְרִיר הַמְּדִינָה הַזָּרָה.
הַשַּׁגְרִיר לָקַח אֶת הַגִּלָּיוֹן, הִשְׁתַּחֲוָה וְאָמַר:
"בְּסֵדֶר, אֶכְתֹּב עַל כָּךְ לְמֶמְשַׁלְתִּי."
בְּאוֹתוֹ רֶגַע נִכְנַס לָאוּלָם הָרוֹפֵא, וְכָל הַשָּׂרִים בִּקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ שֶׁיַּצִּיל אֶת הַמֶּלֶךְ, כִּי אִם הַמֶּלֶךְ יָמוּת עֲלוּלָה לִפְרֹץ מִלְחָמָה, וְזֶה יִהְיֶה אָסוֹן.
"כְּבָר נָתַתִּי לַמֶּלֶךְ אֶת כָּל הַתְּרוּפוֹת שֶׁאֲנִי מַכִּיר. הִרְכַּבְתִּי לוֹ כּוֹסוֹת רוּחַ, וְאֵינֶנִּי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת עוֹד דָּבָר. אֲבָל אוּלַי תִּתְיַעֲצוּ עִם רוֹפְאִים אֲחֵרִים."
הַשָּׂרִים שָׁמְעוּ בְּקוֹלוֹ וְהִזְעִיקוּ רוֹפְאִים מְפֻרְסָמִים לְהִתְיַעֲצוּת כֵּיצַד לְהַצִּיל אֶת מַלְכָּם. כָּל מְכוֹנִיּוֹת הַמֶּלֶךְ נִשְׁלְחוּ הָעִירָה, וְהַשָּׂרִים עַצְמָם בִּקְּשׁוּ בֵּינְתַיִם שֶׁטַּבַּח הַמֶּלֶךְ יָכִין לָהֶם אֲרוּחַת עֶרֶב מִשּׁוּם שֶׁהָיוּ רְעֵבִים מְאוֹד, מִכֵּיוָן שֶׁלֹּא יָדְעוּ שֶׁהָאֲסֵפָה תִּתְמַשֵּׁךְ כָּל כָּךְ וְלֹא אָכְלוּ אֲרוּחַת צָהֳרַיִם בַּבַּיִת.
הַטַּבָּח עָרַךְ אֶת הַשֻּׁלְחָן בְּצַלְּחוֹת כֶּסֶף וּמָזַג יַיִן מֻבְחָר בְּיוֹתֵר, כִּי רָצָה לְהִשָּׁאֵר וּלְשָׁרֵת בָּאַרְמוֹן גַּם אַחֲרֵי מוֹתוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַזָּקֵן.
וְכָךְ אוֹכְלִים לָהֶם הַשָּׂרִים, אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וַאֲפִלּוּ הִתְעוֹדְדוּ קְצָת וְנַעֲשׂוּ עַלִּיזִים; וּבֵינְתַיִם בָּאוּלָם הִתְאַסְּפוּ הָרוֹפְאִים.
"אֲנִי חוֹשֵׁב," אָמַר רוֹפֵא יָשִׁישׁ עִם זָקָן, "שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת לַמֶּלֶךְ נִתּוּחַ."
"אֲנִי חוֹשֵׁב," אָמַר רוֹפֵא אַחֵר, "שֶׁצָּרִיךְ לָשִֹים לַמֶּלֶךְ תַּחְבּשֶׁת חַמָּה, וְהוּא צָרִיךְ לִשְׁטֹף אֶת הַגָּרוֹן."
"וְעָלָיו לִבְלֹעַ גְּלוּלוֹת," אָמַר פְּרוֹפֶסוֹר מְפֻרְסָם.
"אֵין סָפֵק שֶׁטִּפּוֹת יַעַזְרוּ לוֹ יוֹתֵר," אָמַר חֲבֵרוֹ.
כָּל אֶחָד מֵהֶם הֵבִיא סֵפֶר עָבֶה וְהֶרְאָה שֶׁבַּסֵּפֶר שֶׁלּוֹ מֻמְלָץ טִפּוּל שׁוֹנֶה לַמַּחֲלָה הַזֹּאת.
כְּבָר הָיָה מְאֻחָר, וְהַשָּׂרִים הָיוּ עֲיֵפִים מְאוֹד וְרָצוּ לָלֶכֶת לִישֹׁן, אַךְ נֶאֶלְצוּ לְהַמְתִּין וּלְהַקְשִׁיב לְמָה שֶׁיֹּאמְרוּ הָרוֹפְאִים. וְהָיָה רַעַשׁ כָּזֶה בָּאַרְמוֹן, שֶׁבֶּן הַמֶּלֶךְ, מַתְיָא הַקָּטָן, יוֹרֵשׁ הָעֶצֶר, הִתְעוֹרֵר כְּבָר פַּעֲמַיִם מִשְּׁנָתוֹ.
"צָרִיךְ לִרְאוֹת מָה קוֹרֶה שָׁם," חָשַׁב מַתְיָא. הוּא קָם מִמִּטָּתוֹ, הִתְלַבֵּשׁ בִּמְהִירוּת וְיָצָא לַפְּרוֹזְדוֹר.
הוּא נֶעֱצַר לְיַד הַדֶּלֶת שֶׁל חֲדַר הָאֹכֶל לֹא כְּדֵי לְהַאֲזִין בַּסֵּתֶר, אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁבְּאַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ הָיוּ הַיָּדִיּוֹת גְּבוֹהוֹת כָּל כָּךְ, שֶׁמַּתְיָא לֹא הָיָה מְסֻגָּל לִפְתֹּחַ אֶת הַדֶּלֶת בְּעַצְמוֹ.

"אֵיזֶה יַיִן טוֹב יֵשׁ לַמֶּלֶךְ!" הִכְרִיז שַׂר הָאוֹצָר. "שְׁתוּ, שְׁתוּ עוֹד, רַבּוֹתַי. אִם מַתְיָא יֻכְתַּר לְמֶלֶךְ, מִמֵּילָא לֹא יִזְדַּקְּקוּ לְיַיִן בָּאַרְמוֹן, שֶׁהֲרֵי אָסוּר לִילָדִים לִשְׁתּוֹת יַיִן."
"לִילָדִים גַּם אָסוּר לְעַשֵּׁן סִיגָרִים. אָז אֶפְשָׁר לָקַחַת קְצָת הַבַּיְתָה!" קָרָא בְּקוֹל רָם שַׂר הַמִּסְחָר.
"וְאִם תִּפְרֹץ מִלְחָמָה, יְדִידַי הַיְקָרִים, אֲנִי מַבְטִיחַ לָכֶם שֶׁמִּן הָאַרְמוֹן הַזֶּה לֹא תִּשָּׁאֵר אֶבֶן עַל אֶבֶן, שֶׁהֲרֵי מַתְיָא לֹא יוּכַל לְהָגֵן עָלֵינוּ."
כֻּלָּם פָּרְצוּ בִּצְחוֹק וְקָרְאוּ:
"נִשְׁתֶּה לְחַיֵּי מָגִנֵּנוּ, הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל מַתְיָא הָרִאשׁוֹן!"
מַתְיָא לֹא הֵבִין כָּל כָּךְ עַל מָה הֵם מְדַבְּרִים. הוּא יָדַע שֶׁאָבִיו חוֹלֶה וְכִי הַשָּׂרִים מִתְאַסְּפִים לְעִתִּים קְרוֹבוֹת לְהִתְיַעֲצוּת. אֲבָל מַדּוּעַ הֵם צוֹחֲקִים לוֹ לְמַתְיָא, וּמַדּוּעַ הֵם מְכַנִּים אוֹתוֹ מֶלֶךְ, וְאֵיזוֹ מִלְחָמָה אֲמוּרָה לִפְרֹץ - כָּל זֹאת לֹא הֵבִין.
קְצָת רָדוּם וּקְצָת מְבֹהָל הִמְשִׁיךְ אֶת דַּרְכּוֹ בַּפְּרוֹזְדוֹר, וְשׁוּב שָׁמַע לְיַד דַּלְתּוֹ שֶׁל אוּלַם אֲסֵפוֹת אַחֵר שִׂיחָה אַחֶרֶת:
"וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם שֶׁהַמֶּלֶךְ יָמוּת. אַתֶּם יְכוֹלִים לָתֵת לוֹ גְּלוּלוֹת וּתְרוּפוֹת, שׁוּם דָּבָר לֹא יַעֲזֹר."
"אֲנִי נוֹתֵן אֶת רֹאשִׁי שֶׁהַמֶּלֶךְ לֹא יַחֲזִיק מַעֲמָד שָׁבוּעַ."
מַתְיָא לֹא הִקְשִׁיב עוֹד. הוּא עָבַר בְּרִיצָה אֶת הַפְּרוֹזְדוֹר, עָבַר עוֹד שְׁנֵי חֲדָרִים מַלְכוּתִיִּים גְּדוֹלִים, וְהִגִּיעַ חֲסַר נְשִׁימָה לַחֲדַר הַשֵּׁנָה שֶׁל הַמֶּלֶךְ.
הַמֶּלֶךְ שָׁכַב בַּמִּטָּה חִוֵּר מְאוֹד וְהִתְנַשֵּׁם בִּכְבֵדוּת. וּלְיַד הַמֶּלֶךְ יָשַׁב רַק הָרוֹפֵא הַנֶּאֱמָן שֶׁטִּפֵּל גַּם בְּמַתְיָא בִּשְׁעַת מַחֲלָתוֹ.
"אַבָּא, אַבָּא," קָרָא מַתְיָא וּדְמָעוֹת עוֹמְדוֹת בְּעֵינָיו, "אֲנִי לֹא רוֹצֶה שֶׁתָּמוּת!"
הַמֶּלֶךְ פָּקַח אֶת עֵינָיו וְהֵצִיץ בְּעֶצֶב בִּבְנוֹ הַקָּטָן.
"גַּם אֲנִי לֹא רוֹצֶה לָמוּת," אָמַר הַמֶּלֶךְ חֶרֶשׁ, "אֵינֶנִּי רוֹצֶה לְהַשְׁאִיר אוֹתְךָ, בְּנִי, לְבַדְּךָ בָּעוֹלָם."
הוֹשִׁיב הָרוֹפֵא אֶת מַתְיָא עַל בִּרְכָּיו וְשׁוּב לֹא דִּבְּרוּ.
וּמַתְיָא נִזְכַּר שֶׁכְּבָר יָשַׁב כָּךְ פַּעַם לְיַד הַמִּטָּה. אָז הוֹשִׁיב אוֹתוֹ אָבִיו עַל בִּרְכָּיו, וּבַמִּטָּה שָׁכְבָה אִמּוֹ, וְגַם הִיא הָיְתָה חִוֶּרֶת וְהִתְנַשְּׁמָה בִּכְבֵדוּת.
"אַבָּא יָמוּת כְּמוֹ שֶׁאִמָּא מֵתָה," חָשַׁב מַתְיָא.
וְעֶצֶב כָּבֵד לָחַץ אֶת חָזֵהוּ, וְזַעַם גָּדוֹל וְטִינָה לַשָּׂרִים, שֶׁצּוֹחֲקִים שָׁם לְמַתְיָא וּלְאַבָּא שֶׁלּוֹ הַהוֹלֵךְ לָמוּת.
"אֲנִי כְּבָר אֶגְמֹל לָהֶם כְּשֶׁאֶהְיֶה מֶלֶךְ," חָשַׁב מַתְיָא לְעַצְמוֹ.

יאנוש קורצ'ק

יאנוּש קוֹרצ'אק (בפולנית: Janusz Korczak‏; 22 ביולי 1878 או 1879, ורשה, פולין הרוסית – 7 באוגוסט 1942‏ טרבלינקה, הגנרלגוברנמן (פולין הכבושה), גרמניה הנאצית) הוא שם העט שבו נודע הֶנְרִיק גולדשמיט (Henryk Goldszmit), רופא, מחנך והוגה חינוכי, סופר, פובליציסט ופעיל חברתי יהודי פולני.

קורצ'אק היה ממבשרי הפעילות למען זכויות הילד ושוויון הזכויות לילדים. בתי היתומים שהקים וניהל היו אחד הניסיונות המוקדמים בחינוך דמוקרטי, שכללו גם בית דין של ילדים. אחד מהחלוצים בתחום שיקום ילדים ובני נוער ואבחון חינוכי, ומחלוצי המחקר בתחום ההתפתחות הפיזית והנפשית של הילד. חיבר ספרים בתחום התאוריה והמעש של החינוך, לצד ספרי ילדים. יהודי פולני שהצהיר כל חייו על השתייכותו לשני העמים‏. בימי השואה, כשהגיע תורם של ילדי בית היתומים שלו בגטו ורשה להישלח לטרבלינקה, סירב להצעה להינצל לבדו ובחר ללכת למוות בטרבלינקה עם חניכיו, ובכך הפך לאחד הסמלים ההיסטוריים-יהודיים הגדולים של ימינו‏.

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
4 דירוגים
3 דירוגים
0 דירוגים
1 דירוגים
0 דירוגים
0 דירוגים
14/6/2024

ספר מ עו לה

14/1/2022

אהבתי את קלו-קלו אהבתי את זה שמדבר לילדים בגובה העיניים. את הביקורת על עיתונים חנפנים. מלך אמיץ ומבקר את טיב השרים, נותן הזדמנות ל"שחורים" ופתוח לילדים למרות ששילם על כך מחיר יקר ובעיקר בהיפוך ילדים-מבוגרים. הקרבות הרבים שימשו אקשן טוב. אך ילדותי מדי. וטרגדיה, מי מוציא ילד להורג?!

1
המלך מתיא הראשון יאנוש קורצ'ק

א


וְכָךְ זֶה הָיָה...
הָרוֹפֵא אָמַר שֶׁיִּהְיֶה רַע מְאוֹד אִם הַמֶּלֶךְ לֹא יַבְרִיא בְּתוֹךְ שְׁלוֹשָׁה יָמִים.
כָּךְ אָמַר הָרוֹפֵא:
"הַמֶּלֶךְ חוֹלֶה אָנוּשׁ, וְאִם לֹא יַבְרִיא בְּתוֹךְ שְׁלוֹשָׁה יָמִים לֹא יִהְיֶה טוֹב." כֻּלָּם הִצְטַעֲרוּ מְאוֹד, וּזְקַן הַשָּׂרִים הִרְכִּיב אֶת מִשְׁקָפָיו וְשָׁאַל:
"וּבְכֵן, מָה יִקְרֶה אִם הַמֶּלֶךְ לֹא יַבְרִיא?"
הָרוֹפֵא לֹא הֵשִׁיב תְּשׁוּבָה בְּרוּרָה, אַךְ כֻּלָּם הֵבִינוּ שֶׁהַמֶּלֶךְ יָמוּת.
זְקַן הַשָּׂרִים הִצְטַעֵר מְאוֹד וְקָרָא לְכָל הַשָּׂרִים לְהִתְיַעֲצוּת.
הִתְאַסְּפוּ הַשָּׂרִים בְּאוּלָם גָּדוֹל וְהִתְרַוְּחוּ לָהֶם בְּכֻרְסָאוֹת נוֹחוֹת לְיַד שֻׁלְחָן אָרֹךְ. לִפְנֵי כָּל שַׂר הָיוּ מֻנָּחִים עַל הַשֻּׁלְחָן גִּלְיוֹן נְיָר וּשְׁנֵי עֶפְרוֹנוֹת: אֶחָד רָגִיל, וְהַשֵּׁנִי - כָּחֹל מִצַּד אֶחָד וְאָדֹם מִן הַצַּד הַשֵּׁנִי. וְלִפְנֵי זְקַן הַשָּׂרִים עָמַד נוֹסָף עַל כָּךְ גַּם פַּעֲמוֹן.
נָעֲלוּ הַשָּׂרִים אֶת הַדֶּלֶת בְּמַפְתֵּחַ כְּדֵי שֶׁאִישׁ לֹא יַפְרִיעַ לָהֶם; הֶעֱלוּ אוֹר בִּמְנוֹרוֹת הַחַשְׁמַל - וְלֹא אָמְרוּ דָּבָר.
אַחַר כָּךְ צִלְצֵל זְקַן הַשָּׂרִים בַּפַּעֲמוֹן וְאָמַר:
"נָדוּן עַכְשָׁו בְּמָה שֶׁעָלֵינוּ לַעֲשׂוֹת, מִפְּנֵי שֶׁהַמֶּלֶךְ חוֹלֶה וְאֵינֶנּוּ מְסֻגָּל לִשְׁלֹט."
"אֲנִי חוֹשֵׁב," אָמַר שַׂר הַמִּלְחָמָה, "שֶׁצָּרִיךְ לִקְרֹא לָרוֹפֵא. עָלָיו לוֹמַר בְּבֵרוּר אִם אֶפְשָׁר לְרַפֵּא אֶת הַמֶּלֶךְ אוֹ לֹא."
כָּל הַשָּׂרִים פָּחֲדוּ מְאוֹד מִשַּׂר הַמִּלְחָמָה, שֶׁחָגַר תָּמִיד חֶרֶב וְאֶקְדָּח; עַל כֵּן שָׁמְעוּ בְּקוֹלוֹ.
"טוֹב, נַזְעִיק אֶת הָרוֹפֵא," אָמְרוּ הַשָּׂרִים.
מִיָּד שָׁלְחוּ לְהָבִיא אֶת הָרוֹפֵא, אַךְ הָרוֹפֵא לֹא יָכֹל לָבוֹא כִּי בְּדִיּוּק בְּאוֹתוֹ רֶגַע הִצְמִיד לְגַבּוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע כּוֹסוֹת רוּחַ.
"אֵין בְּרֵרָה, עָלֵינוּ לְחַכּוֹת," אָמַר זְקַן הַשָּׂרִים, "וּבֵינְתַיִם תֹּאמְרוּ מָה נַעֲשֶׂה אִם הַמֶּלֶךְ יָמוּת."
"אֲנִי יוֹדֵעַ," אָמַר שַׂר הַמִּשְׁפָּטִים. "לְפִי הַחֹק, אַחֲרֵי מוֹת הַמֶּלֶךְ עוֹלֶה עַל כֵּס הַמַּלְכוּת וּמְקַבֵּל לְיָדָיו אֶת הַשִּׁלְטוֹן - בְּנוֹ בְּכוֹרוֹ. הֲרֵי מִשּׁוּם כָּךְ הוּא נִקְרָא יוֹרֵשׁ הָעֶצֶר. אִם הַמֶּלֶךְ יָמוּת, יֵשֵׁב עַל כִּסְּאוֹ בְּנוֹ הַבְּכוֹר."
"אֲבָל לַמֶּלֶךְ יֵשׁ רַק בֵּן אֶחָד."
"לֹא צָרִיךְ יוֹתֵר."
"טוֹב, אֲבָל זֶהוּ מַתְיָא הַקָּטָן. אֵיךְ הוּא יָכוֹל לִהְיוֹת מֶלֶךְ? מַתְיָא אֲפִלּוּ אֵינֶנּוּ יוֹדֵעַ לִכְתֹּב."
"אֵין מָה לַעֲשׂוֹת," הֵשִׁיב שַׂר הַמִּשְׁפָּטִים, "בַּמְּדִינָה שֶׁלָּנוּ לֹא קָרָה עֲדַיִן מִקְרֶה כָּזֶה, אַךְ בִּסְפָרַד, בְּבֶּלְגִיָה וּבַאֲרָצוֹת אֲחֵרוֹת כְּבָר קָרָה שֶׁהַמֶּלֶךְ הָלַךְ לְעוֹלָמוֹ וְהִשְׁאִיר אַחֲרָיו אֶת בְּנוֹ הַקָּטָן. וְהַיֶּלֶד הַקָּטָן חַיָּב הָיָה לִהְיוֹת מֶלֶךְ."
"כֵּן, כֵּן," אָמַר שַׂר הַדֹּאַר, "אֲפִלּוּ רָאִיתִי בּוּלֵי דֹּאַר עִם תְּמוּנָה שֶׁל מֶלֶךְ קָטָן כָּזֶה."
"הֲרֵי זֶה לֹא יִתָּכֵן, רַבּוֹתַי," אָמַר שַׂר הַחִנּוּךְ. "הֲרֵי זֶה בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי שֶׁמֶּלֶךְ לֹא יֵדַע לִכְתֹּב וְלֹא יֵדַע חֶשְׁבּוֹן, לֹא דִּקְדּוּק וְלֹא גֵּאוֹגְרַפְיָה."
"גַּם אֲנִי חוֹשֵׁב כָּךְ," אָמַר שַׂר הָאוֹצָר. "אֵיךְ יְנַהֵל הַמֶּלֶךְ חֶשְׁבּוֹנוֹת, אֵיךְ יְצַוֶּה כַּמָּה שְׁטָרוֹת כֶּסֶף חֲדָשִׁים לְהַדְפִּיס, אִם אֵינֶנּוּ יוֹדֵעַ אֶת לוּחַ הַכֶּפֶל?"
"הֲכִי גָּרוּעַ, רַבּוֹתַי," אָמַר שַׂר הַמִּלְחָמָה, "שֶׁאִישׁ לֹא יִפְחַד מִמֶּלֶךְ כָּל כָּךְ קָטָן. אֵיךְ הוּא יִסְתַּדֵּר עִם הַחַיָּלִים וְעִם הַקְּצִינִים?"
"אֲנִי חוֹשֵׁב," אָמַר שַׂר הַפְּנִים, "שֶׁלֹּא רַק הַחַיָּלִים, אֶלָּא שֶׁאִישׁ לֹא יִפְחַד מִמֶּלֶךְ כָּל כָּךְ קָטָן. כָּל הַזְּמַן יִהְיוּ לָנוּ שְׁבִיתוֹת וּמְרִידוֹת. אֲנִי לֹא אוּכַל לַעֲרֹב לְשׁוּם דָּבָר אִם תִּבְחֲרוּ בְּמַתְיָא לְמֶלֶךְ."
"אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מָה יִהְיֶה," אָמַר שַׂר הַמִּשְׁפָּטִים, כֻּלּוֹ סָמוּק מִזַּעַם. "אֲנִי יוֹדֵעַ דָּבָר אֶחָד: הַחֹק קוֹבֵעַ שֶׁאַחֲרֵי מוֹת הַמֶּלֶךְ יוֹרֵשׁ בְּנוֹ אֶת כִּסְּאוֹ."
"אֲבָל מַתְיָא קָטָן מִדַּי!" קָרְאוּ כָּל הַשָּׂרִים.
וּבְוַדַּאי הָיְתָה מִתְפַּתַּחַת מְרִיבָה גְּדוֹלָה, אַךְ בְּאוֹתוֹ רֶגַע נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת וְלָאוּלָם נִכְנַס שַׁגְרִיר שֶׁל מְדִינָה זָרָה.
אוּלַי זֶה נִשְׁמַע מוּזָר שֶׁשַּׁגְרִיר שֶׁל מְדִינָה זָרָה נִכְנַס לִישִׁיבַת הַשָּׂרִים שָׁעָה שֶׁהַדֶּלֶת נְעוּלָה בְּמַפְתֵּחַ. וּבְכֵן, עָלַי לְהַבְהִיר שֶׁהֵם שָׁכְחוּ לִנְעֹל שׁוּב אֶת הַדֶּלֶת אַחֲרֵי שֶׁשָּׁלְחוּ לִקְרֹא לָרוֹפֵא. הָיוּ שֶׁאָמְרוּ אַחַר כָּךְ שֶׁזּוֹ הָיְתָה בְּגִידָה, שֶׁשַּׂר הַמִּשְׁפָּטִים הִשְׁאִיר בְּכַוָּנָה אֶת הַדֶּלֶת פְּתוּחָה מִפְּנֵי שֶׁיָּדַע עַל בּוֹאוֹ שֶׁל הַשַּׁגְרִיר.
"עֶרֶב טוֹב!" אָמַר הַשַּׁגְרִיר. "בָּאתִי הֵנָּה בְּשֵׁם מַלְכִּי וַאֲנִי תּוֹבֵעַ שֶׁמַּתְיָא הָרִאשׁוֹן יֻכְתַּר לְמֶלֶךְ, וְאִם אֵינְכֶם רוֹצִים - תִּהְיֶה מִלְחָמָה."
רֹאשׁ הַמֶּמְשָׁלָה (הוּא זְקַן הַשָּׂרִים) נִבְהַל מְאוֹד, אַךְ הֶעֱמִיד פָּנִים שֶׁלֹּא אִכְפַּת לוֹ בִּכְלָל, וְהוּא כָּתַב עַל גִּלְיוֹן נְיָר בְּעִפָּרוֹן כָּחֹל: "טוֹב, שֶׁתִּהְיֶה מִלְחָמָה," וְהִגִּישׁ אֶת הַגִּלָּיוֹן לְשַׁגְרִיר הַמְּדִינָה הַזָּרָה.
הַשַּׁגְרִיר לָקַח אֶת הַגִּלָּיוֹן, הִשְׁתַּחֲוָה וְאָמַר:
"בְּסֵדֶר, אֶכְתֹּב עַל כָּךְ לְמֶמְשַׁלְתִּי."
בְּאוֹתוֹ רֶגַע נִכְנַס לָאוּלָם הָרוֹפֵא, וְכָל הַשָּׂרִים בִּקְּשׁוּ מִמֶּנּוּ שֶׁיַּצִּיל אֶת הַמֶּלֶךְ, כִּי אִם הַמֶּלֶךְ יָמוּת עֲלוּלָה לִפְרֹץ מִלְחָמָה, וְזֶה יִהְיֶה אָסוֹן.
"כְּבָר נָתַתִּי לַמֶּלֶךְ אֶת כָּל הַתְּרוּפוֹת שֶׁאֲנִי מַכִּיר. הִרְכַּבְתִּי לוֹ כּוֹסוֹת רוּחַ, וְאֵינֶנִּי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת עוֹד דָּבָר. אֲבָל אוּלַי תִּתְיַעֲצוּ עִם רוֹפְאִים אֲחֵרִים."
הַשָּׂרִים שָׁמְעוּ בְּקוֹלוֹ וְהִזְעִיקוּ רוֹפְאִים מְפֻרְסָמִים לְהִתְיַעֲצוּת כֵּיצַד לְהַצִּיל אֶת מַלְכָּם. כָּל מְכוֹנִיּוֹת הַמֶּלֶךְ נִשְׁלְחוּ הָעִירָה, וְהַשָּׂרִים עַצְמָם בִּקְּשׁוּ בֵּינְתַיִם שֶׁטַּבַּח הַמֶּלֶךְ יָכִין לָהֶם אֲרוּחַת עֶרֶב מִשּׁוּם שֶׁהָיוּ רְעֵבִים מְאוֹד, מִכֵּיוָן שֶׁלֹּא יָדְעוּ שֶׁהָאֲסֵפָה תִּתְמַשֵּׁךְ כָּל כָּךְ וְלֹא אָכְלוּ אֲרוּחַת צָהֳרַיִם בַּבַּיִת.
הַטַּבָּח עָרַךְ אֶת הַשֻּׁלְחָן בְּצַלְּחוֹת כֶּסֶף וּמָזַג יַיִן מֻבְחָר בְּיוֹתֵר, כִּי רָצָה לְהִשָּׁאֵר וּלְשָׁרֵת בָּאַרְמוֹן גַּם אַחֲרֵי מוֹתוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַזָּקֵן.
וְכָךְ אוֹכְלִים לָהֶם הַשָּׂרִים, אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים וַאֲפִלּוּ הִתְעוֹדְדוּ קְצָת וְנַעֲשׂוּ עַלִּיזִים; וּבֵינְתַיִם בָּאוּלָם הִתְאַסְּפוּ הָרוֹפְאִים.
"אֲנִי חוֹשֵׁב," אָמַר רוֹפֵא יָשִׁישׁ עִם זָקָן, "שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת לַמֶּלֶךְ נִתּוּחַ."
"אֲנִי חוֹשֵׁב," אָמַר רוֹפֵא אַחֵר, "שֶׁצָּרִיךְ לָשִֹים לַמֶּלֶךְ תַּחְבּשֶׁת חַמָּה, וְהוּא צָרִיךְ לִשְׁטֹף אֶת הַגָּרוֹן."
"וְעָלָיו לִבְלֹעַ גְּלוּלוֹת," אָמַר פְּרוֹפֶסוֹר מְפֻרְסָם.
"אֵין סָפֵק שֶׁטִּפּוֹת יַעַזְרוּ לוֹ יוֹתֵר," אָמַר חֲבֵרוֹ.
כָּל אֶחָד מֵהֶם הֵבִיא סֵפֶר עָבֶה וְהֶרְאָה שֶׁבַּסֵּפֶר שֶׁלּוֹ מֻמְלָץ טִפּוּל שׁוֹנֶה לַמַּחֲלָה הַזֹּאת.
כְּבָר הָיָה מְאֻחָר, וְהַשָּׂרִים הָיוּ עֲיֵפִים מְאוֹד וְרָצוּ לָלֶכֶת לִישֹׁן, אַךְ נֶאֶלְצוּ לְהַמְתִּין וּלְהַקְשִׁיב לְמָה שֶׁיֹּאמְרוּ הָרוֹפְאִים. וְהָיָה רַעַשׁ כָּזֶה בָּאַרְמוֹן, שֶׁבֶּן הַמֶּלֶךְ, מַתְיָא הַקָּטָן, יוֹרֵשׁ הָעֶצֶר, הִתְעוֹרֵר כְּבָר פַּעֲמַיִם מִשְּׁנָתוֹ.
"צָרִיךְ לִרְאוֹת מָה קוֹרֶה שָׁם," חָשַׁב מַתְיָא. הוּא קָם מִמִּטָּתוֹ, הִתְלַבֵּשׁ בִּמְהִירוּת וְיָצָא לַפְּרוֹזְדוֹר.
הוּא נֶעֱצַר לְיַד הַדֶּלֶת שֶׁל חֲדַר הָאֹכֶל לֹא כְּדֵי לְהַאֲזִין בַּסֵּתֶר, אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁבְּאַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ הָיוּ הַיָּדִיּוֹת גְּבוֹהוֹת כָּל כָּךְ, שֶׁמַּתְיָא לֹא הָיָה מְסֻגָּל לִפְתֹּחַ אֶת הַדֶּלֶת בְּעַצְמוֹ.

"אֵיזֶה יַיִן טוֹב יֵשׁ לַמֶּלֶךְ!" הִכְרִיז שַׂר הָאוֹצָר. "שְׁתוּ, שְׁתוּ עוֹד, רַבּוֹתַי. אִם מַתְיָא יֻכְתַּר לְמֶלֶךְ, מִמֵּילָא לֹא יִזְדַּקְּקוּ לְיַיִן בָּאַרְמוֹן, שֶׁהֲרֵי אָסוּר לִילָדִים לִשְׁתּוֹת יַיִן."
"לִילָדִים גַּם אָסוּר לְעַשֵּׁן סִיגָרִים. אָז אֶפְשָׁר לָקַחַת קְצָת הַבַּיְתָה!" קָרָא בְּקוֹל רָם שַׂר הַמִּסְחָר.
"וְאִם תִּפְרֹץ מִלְחָמָה, יְדִידַי הַיְקָרִים, אֲנִי מַבְטִיחַ לָכֶם שֶׁמִּן הָאַרְמוֹן הַזֶּה לֹא תִּשָּׁאֵר אֶבֶן עַל אֶבֶן, שֶׁהֲרֵי מַתְיָא לֹא יוּכַל לְהָגֵן עָלֵינוּ."
כֻּלָּם פָּרְצוּ בִּצְחוֹק וְקָרְאוּ:
"נִשְׁתֶּה לְחַיֵּי מָגִנֵּנוּ, הַמֶּלֶךְ הַגָּדוֹל מַתְיָא הָרִאשׁוֹן!"
מַתְיָא לֹא הֵבִין כָּל כָּךְ עַל מָה הֵם מְדַבְּרִים. הוּא יָדַע שֶׁאָבִיו חוֹלֶה וְכִי הַשָּׂרִים מִתְאַסְּפִים לְעִתִּים קְרוֹבוֹת לְהִתְיַעֲצוּת. אֲבָל מַדּוּעַ הֵם צוֹחֲקִים לוֹ לְמַתְיָא, וּמַדּוּעַ הֵם מְכַנִּים אוֹתוֹ מֶלֶךְ, וְאֵיזוֹ מִלְחָמָה אֲמוּרָה לִפְרֹץ - כָּל זֹאת לֹא הֵבִין.
קְצָת רָדוּם וּקְצָת מְבֹהָל הִמְשִׁיךְ אֶת דַּרְכּוֹ בַּפְּרוֹזְדוֹר, וְשׁוּב שָׁמַע לְיַד דַּלְתּוֹ שֶׁל אוּלַם אֲסֵפוֹת אַחֵר שִׂיחָה אַחֶרֶת:
"וַאֲנִי אוֹמֵר לָכֶם שֶׁהַמֶּלֶךְ יָמוּת. אַתֶּם יְכוֹלִים לָתֵת לוֹ גְּלוּלוֹת וּתְרוּפוֹת, שׁוּם דָּבָר לֹא יַעֲזֹר."
"אֲנִי נוֹתֵן אֶת רֹאשִׁי שֶׁהַמֶּלֶךְ לֹא יַחֲזִיק מַעֲמָד שָׁבוּעַ."
מַתְיָא לֹא הִקְשִׁיב עוֹד. הוּא עָבַר בְּרִיצָה אֶת הַפְּרוֹזְדוֹר, עָבַר עוֹד שְׁנֵי חֲדָרִים מַלְכוּתִיִּים גְּדוֹלִים, וְהִגִּיעַ חֲסַר נְשִׁימָה לַחֲדַר הַשֵּׁנָה שֶׁל הַמֶּלֶךְ.
הַמֶּלֶךְ שָׁכַב בַּמִּטָּה חִוֵּר מְאוֹד וְהִתְנַשֵּׁם בִּכְבֵדוּת. וּלְיַד הַמֶּלֶךְ יָשַׁב רַק הָרוֹפֵא הַנֶּאֱמָן שֶׁטִּפֵּל גַּם בְּמַתְיָא בִּשְׁעַת מַחֲלָתוֹ.
"אַבָּא, אַבָּא," קָרָא מַתְיָא וּדְמָעוֹת עוֹמְדוֹת בְּעֵינָיו, "אֲנִי לֹא רוֹצֶה שֶׁתָּמוּת!"
הַמֶּלֶךְ פָּקַח אֶת עֵינָיו וְהֵצִיץ בְּעֶצֶב בִּבְנוֹ הַקָּטָן.
"גַּם אֲנִי לֹא רוֹצֶה לָמוּת," אָמַר הַמֶּלֶךְ חֶרֶשׁ, "אֵינֶנִּי רוֹצֶה לְהַשְׁאִיר אוֹתְךָ, בְּנִי, לְבַדְּךָ בָּעוֹלָם."
הוֹשִׁיב הָרוֹפֵא אֶת מַתְיָא עַל בִּרְכָּיו וְשׁוּב לֹא דִּבְּרוּ.
וּמַתְיָא נִזְכַּר שֶׁכְּבָר יָשַׁב כָּךְ פַּעַם לְיַד הַמִּטָּה. אָז הוֹשִׁיב אוֹתוֹ אָבִיו עַל בִּרְכָּיו, וּבַמִּטָּה שָׁכְבָה אִמּוֹ, וְגַם הִיא הָיְתָה חִוֶּרֶת וְהִתְנַשְּׁמָה בִּכְבֵדוּת.
"אַבָּא יָמוּת כְּמוֹ שֶׁאִמָּא מֵתָה," חָשַׁב מַתְיָא.
וְעֶצֶב כָּבֵד לָחַץ אֶת חָזֵהוּ, וְזַעַם גָּדוֹל וְטִינָה לַשָּׂרִים, שֶׁצּוֹחֲקִים שָׁם לְמַתְיָא וּלְאַבָּא שֶׁלּוֹ הַהוֹלֵךְ לָמוּת.
"אֲנִי כְּבָר אֶגְמֹל לָהֶם כְּשֶׁאֶהְיֶה מֶלֶךְ," חָשַׁב מַתְיָא לְעַצְמוֹ.

המלצות נוספות