סבתא טורבו והשף המתנשף
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
סבתא טורבו והשף המתנשף
מכר
מאות
עותקים
סבתא טורבו והשף המתנשף
הוספה למועדפים
מכר
מאות
עותקים

סבתא טורבו והשף המתנשף

4.9 כוכבים (7 דירוגים)
ספר דיגיטלי
ספר מודפס
שליחת ספר דיגיטלי כמתנה
הוספה למועדפים

    עוד על הספר

    איריס אליה-כהן, סופרת, משוררת, כלת פרס ראש הממשלה ליצירה לשנת 2015. "מַכְּתוּבּ" (הקיבוץ המאוחד, 2011), זכה בפרס שרת התרבות ובפרס רמת גן 2012; ספריה "דושינקָא, נשמה" (הקיבוץ המאוחד, 2013), ו"גלבי" (ידיעות ספרים, 2016) נמנו שניהם עם תריסר המועמדים לפרס ספיר. שירים מתוך ספרי שיריה "שחרחורת" (הוצאה עצמית, 2014) ו״פלא״ (ידיעות ספרים 2017) תורגמו לאנגלית, צרפתית וספרדית, פורסמו בעיתונות, בכתבי עת ובבמות אחרות, הולחנו ומבוצעים על ידי אומנים רבים ולאחרונה נכנסו לתוכנית הלימודים הארצית בספרות. 
    בימים אלה רואה אור ספרה השישי "גבר אישה ציפור" (ידיעות ספרים 2018)
    בשנת 2017 רכש תאטרון "הבימה" את הזכויות להמחזת "גלבי", (ידיעות ספרים 2016) העוסק בחטיפות ילדי תימן. ההצגה תעלה על הבמות במהלך שנת 2018. כמו כן עיבדה היוצרת, המחזאית והבימאית חנה וואזנה גרינוולד את הפואמה "יולדות" מתוך "פלא -פואמות ושירים" (ידיעות ספרים 2017) המתארת את האימהות הנגזלת של ילדי תימן, מזרח ובלקן החטופים. ההצגה עלתה בהצלחה רבה בסוף שנת 2017, וצפויה להגיע לאולמות בכל רחבי הארץ. 
     

    תקציר

    מְעַט אֲנָשִׁים מְעִזִּים לְהַזְמִין חֶדֶר בַּמָּלוֹן הַמְּשֻׁנֶּה שֶׁל סָבְתָא שֶׁלִּי. אֲבָל אֲנִי דַּוְקָא מַמְלִיצָה לָכֶם לְהִכָּנֵס אֵלָיו, אַחֶרֶת לֹא תַּכִּירוּ אֶת הַסָּבְתָא הֲכִי מַצְחִיקָה, מַגְזִימָנִית וַחֲזָקָה בָּעוֹלָם, הֲלֹא הִיא סָבְתָא טוּרְבּוֹ!
     
    אָז מָה גָּרַם לַשֵּׁף הַנּוֹדָע זְרוּבָּבֶל לְהַגִּיעַ דַּוְקָא לְבֵית הַמָּלוֹן שֶׁל סָבְתָא? מָה קָרָה לוֹ כְּשֶׁטָּעַם מִסֻּפְגָּנִיּוֹת הַטּוּרְבּוֹ? מָה פֵּשֶׁר הַקּוֹלוֹת הַמַּפְחִידִים שֶׁעָלוּ מִן הַמִּטְבָּח בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה? וְהַאִם תְּנַצֵּחַ סָבְתָא טוּרְבּוֹ בְּתַּחֲרוּת הַסֻּפְגָּנִיָּאדָה הָעוֹלָמִית?
     
    אֶת כָּל הַתְּשׁוּבוֹת תִּמְצְאוּ בַּסֵּפֶר הַשֵּׁנִי בְּסִדְרַת הַהַרְפַּתְקָאוֹת שֶׁל סָבְתָא טוּרְבּוֹ. רַק שֶׁלֹּא תָּעֵזּוּ לִגְמֹר לִי אֶת הַסֻּפְגָּנִיּוֹת!
     
    שֶׁלָּכֶם, קֶרֶן קָרֵנִינָה
     
     
    אִירִיס אֵלִיָּה כֹּהֵן הִיא בַּשְׁלָנִית בֵּינוֹנִית, מַחְרִיבַת עוּגוֹת סוּפְלֶה מִקְצוֹעִית וּמֻמְחִית בִּשְׂרֵפַת עוּגִיּוֹת קִנָּמוֹן. יְלָדֶיהָ סְבוּרִים שֶׁעָדִיף כִּי תִּתְמַקֵּד בִּכְתִיבָה. סְפָרֶיהָ הִתְקַבְּלוּ בְּאַהֲבָה וְזָכוּ לִשְׁבָחִים וְלִפְרָסִים רַבִּים.
     
    רָמיִ טלַ מָכוּר לְסֻפְגָּנִיּוֹת אֲבָל מַסְכִּים לֶאֱכלֹ גַּם לְבִיבוֹת תִּירָס וְקִשּׁוּאִים. מֵאָז וּמִתָּמִיד חֲנֻכָּה הָיָה הַחַג הָאָהוּב עָלָיו. בִּרְשׁוּתוֹ אסֶֹף עָצוּם שֶׁל סְפָרִים מְאֻיָּרִים, וּבַשָּׁנָה הָאַחֲרוֹנָה הִצְטָרְפוּ לָאֹסֶף שִׁשָּׁה סְפָרִים פְּרִי מִכְחוֹלוֹ!
     
     
    מִשִּׁבְחֵי הַבִּקֹּרֶת:
    "סִדְרָה חֲדָשָׁה שֶׁלְּלֹא סָפֵק תַּהֲפֹךְ לְלָהִיט!" — מאֵיִרָה ברְַּנעֵ גוּלֹדְבְרְֶּג
    "סָבְתָא טורְּבּוֹ נִמְצֵאת בְּטוֹפּ הַסָּבְתוֹת שֶׁל כָּל הַזְמַּנִּים." — אַלּוֹן שִׁילְדְקְרַאוּט
    "הַסִּפּוּר כָּתוּב בְּשָׂפָה נֶהֱדֶרֶת, מַצְחִיקָה וּמְשַׁעֲשַׁעַת, הַמְּדַבֶּרֶת אֶל לִבָּם שֶׁל הַיְּלָדִים הַצְּעִירִים." — שָׂרִית פֶּלֶד
     
     
    לגיל 6-8. 

    לגיל 6-8. 

    פרק ראשון

    פֶּרֶק 1
     
     
    זֶה קָרָה כַּמָּה יָמִים לִפְנֵי חֻפְשַׁת חֲנֻכָּה.
     
    בִּסְבִיבוֹת הַשָּׁעָה שְׁתַּיִם צִלְצֵל הַטֶּלֶפוֹן שֶׁלִּי. "קֶרֶן," שָׁמַעְתִּי מֵעֵבֶר לַקַּו אֶת הַקּוֹל שֶׁל סָבְתָא מַזָּל, הֲלֹא הִיא סָבְתָא טוּרְבּוֹ, "תַּעֲשִׂי לִי טוֹבָה אַתְּ חַיֶּבֶת לָבוֹא לַעֲזֹר לִי!"
     
    מִיָּד הֵבַנְתִּי שֶׁהִיא בְּלַחַץ טוּרְבּוֹ. גַּם כִּי הִשְׁמִיטָה אֶת כִּנּוּי הַחִבָּה שֶׁהִמְצִיאָה לִי, "קָרֵנִינָה", וְגַם כִּי וִתְּרָה עַל "הֵעַרְתִּי אוֹתָךְ?" הַקָּבוּעַ שֶׁלָּהּ. תָּמִיד כְּשֶׁהִיא מִתְקַשֶּׁרֶת, לֹא מְשַׁנֶּה מָתַי — זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת גַּם בְּאֶמְצַע הַיּוֹם, כְּשֶׁאֲנִי בְּבֵית סֵפֶר אוֹ אֵצֶל חֲבֵרָה אוֹ בְּחוּג — הִיא קֹדֶם כֹּל שׁוֹאֶלֶת, "הֵעַרְתִּי אוֹתָךְ?" כְּאִלּוּ אֲנִי רַק יְשֵׁנָה כָּל הַיּוֹם. וַהֲכִי חָשׁוּב — כִּי הִיא בִּקְּשָׁה עֶזְרָה. זֶה לֹא מַתְאִים לָהּ. הִיא מִסְתַּדֶּרֶת מְצֻיָּן בְּעַצְמָהּ. הִיא מַאֲמִינָה שֶׁ"מִּי שֶׁלֹּא יוֹדֵעַ לַעֲזֹר לְעַצְמוֹ, אַף אֶחָד לֹא יוּכַל לַעֲזֹר לוֹ". חוּץ מִזֶּה, יֵשׁ לָהּ הֲמוֹן פִּתְרוֹנוֹת יְצִירָתִיִּים לְכָל בְּעָיָה. אַבָּא שֶׁלִּי תָּמִיד אוֹמֵר שֶׁאִם הִיא תִּתָּקַע יוֹם אֶחָד עַל אִי בּוֹדֵד, הִיא בֶּטַח תִּמְצָא אֵיזוֹ שִׁיטָה לְהָזִיז אֶת הָאִי מֵהַמָּקוֹם וּלְהַפְלִיג עָלָיו, כְּמוֹ עַל סִירָה, לַיַּבֶּשֶׁת הַקְּרוֹבָה.
     
     
    הֵבַנְתִּי שֶׁמְּדֻבָּר בְּמַצַּב חֵרוּם. אֲבָל עוֹד לִפְנֵי שֶׁהִסְפַּקְתִּי לְהַשְׁחִיל "סָבְתָא, מָה קָרָה?" נוֹרָה עָלַי צְרוֹר מִשְׁפָּטִים בְּלִי פְּסִיקִים וּבְלִי נְקֻדּוֹת: "קֶרֶן אֲנִי לֹא מַצְלִיחָה לְהִתְרַכֵּז לָאסִי מְשַׁגַּעַת אוֹתִי וְגַם בֶּרָלֶה עוֹשֶׂה פֹּה בָּלָגָן וּפּוּ מֵצִיק לְדַמְבּוֹ וּמִיצִי מֵצִיק לְפּוּ וּבֶּרָלֶה עוֹשֶׂה לִי כְּאֵב רֹאשׁ עִם כָּל הַדְּפִיקוֹת הָאֵלֶּה עַל הָאֱגוֹז שֶׁלּוֹ כְּבָר שָׁעָה הוּא מְנַסֶּה לְפַצֵּחַ אוֹתוֹ וְגַם אַלְבֶּרְט מִתְאַמֵּן עַל הַטּוּבָּה מָצָא לוֹ זְמַן לְהִתְאַמֵּן הוּא שָׁכַח שֶׁהַתַּחֲרוּת שֶׁלִּי בְּעוֹד שָׁבוּעַ!"
     
    "אֲנִי בָּאָה!" עָנִיתִי לָהּ וְזִנַּקְתִּי מֵהַכִּסֵּא, נָעַלְתִּי מַגָּפַיִם כִּי יָרַד בַּחוּץ גֶּשֶׁם — "גֶּשֶׁם צַעֲצוּעַ", כְּמוֹ שֶׁאַבָּא שֶׁלִּי אוֹמֵר, אֲבָל בְּכָל זֹאת גֶּשֶׁם — וְרַצְתִּי לַבַּיִת שֶׁלָּהּ, שֶׁהוּא גַּם, כְּמוֹ שֶׁסָּבְתָא שֶׁלִּי אוֹהֶבֶת לְהַגִּיד, "בֵּית הַמָּלוֹן הַטּוֹב בְּיוֹתֵר בְּכָל הָאֵזוֹר".
     
     
    הִיא כַּמּוּבָן שׁוֹכַחַת לְצַיֵּן שֶׁהוּא גַּם בֵּית הַמָּלוֹן הַיָּחִיד בְּכָל הָאֵזוֹר.
     
     
    כְּשֶׁהִגַּעְתִּי לַמָּלוֹן, נִגַּשְׁתִּי לַכְּנִיסָה הָאֲחוֹרִית שֶׁמּוֹבִילָה יָשָׁר לַמִּטְבָּח. עוֹד לִפְנֵי שֶׁסָּבְתָא בִּכְלָל רָאֲתָה אוֹתִי, כְּבָר שָׁמַעְתִּי אוֹתָהּ גּוֹעֶרֶת בִּי, "בֶּאֱמֶת קֶרֶן קָרֵנִינָה לָמָּה יָצָאת בְּלִי מְעִיל?"
     
    יֵשׁ לָהּ עֵינַיִם בַּגַּב, בְּחַיַּי.
     
    אוּלַי גַּם בַּיַּשְׁבָן.
     
     
    הַמִּטְבָּח שֶׁל סָבְתָא הָמָה וְצִפְצֵף וְנָבַח וְקִרְקֵר, וּכְאִלּוּ הָרַעַשׁ הַזֶּה לֹא מַסְפִּיק נוֹרָא, גַּם בֶּרָלֶה, הַסְּנָאִי שֶׁדּוֹד שֶׁלִּי הֵבִיא לָהּ פַּעַם מֵאָמֶרִיקָה, הֶחְלִיט לְשַׂחֵק "מְסִירוֹת" עִם הַמְּקָרֵר. שׁוּב וְשׁוּב פָּגַע הָאֱגוֹז שֶׁלּוֹ בְּדֶלֶת הַמְּקָרֵר וְהִשְׁמִיעַ דְּפִיקוֹת חֲזָקוֹת כְּמוֹ שֶׁל פַּטִּישׁ.
     
     
     
     
    וְאָז רָאִיתִי אֶת סָבְתָא מְטַגֶּנֶת סֻפְגָּנִיּוֹת. מִגְדַּל הַשֵּׂעָר שֶׁלָּהּ — שֶׁאֲנַחְנוּ מְכַנִּים "אֵיפֶל", גַּם בִּגְלַל הַצּוּרָה וְהַגֹּבַהּ וְגַם בִּגְלַל שֶׁכָּל חֹדֶשׁ סָבְתָא צוֹבַעַת אוֹתוֹ בְּצֶבַע אַחֵר, כְּמוֹ הַתְּאוּרָה שֶׁל מִגְדַּל אֵיפֶל בַּלַּיְלָה — הָיָה מְבֻלְגָּן. הַחֹדֶשׁ הִיא צָבְעָה אוֹתוֹ בְּצֶבַע וָרֹד, בְּהַשְׁרָאַת הַטְּרוֹלִית, אוֹרַחַת שֶׁהִגִּיעָה לַמָּלוֹן וְהָיְתָה מְעַצְבֶּנֶת אֲבָל עִם שֵׂעָר מְשַׁגֵּעַ! גַּם הַשַּׁיִשׁ הָיָה מְפֻצָּץ בַּאֲרִיזוֹת, תַּבְנִיּוֹת, צִנְצָנוֹת וּמָה לֹא.
     
    הֻפְתַּעְתִּי, כִּי סָבְתָא מַמָּשׁ אָלֶרְגִּית לְלִכְלוּךְ וּלְבָּלָגָן, וּמַקְפִּידָה עַל סֵדֶר וְנִקָּיוֹן מוֹפְתִי. אִם רַק יָכְלָה, בֶּטַח הָיְתָה מוֹסִיפָה לַעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת עוֹד דִּבֵּר אֶחָד: "לֹא תְּלַכְלֵךְ!"
     
    "סָבְתָא," שָׁאַלְתִּי אוֹתָהּ בִּזְהִירוּת, "הַכֹּל בְּסֵדֶר?"
     
    סָבְתָא הִנְהֲנָה, "כֵּן." גַּם זֶה לֹא מַתְאִים לָהּ. הִיא מְדַבֶּרֶת בְּטוּרְבּוֹ בְּדֶרֶךְ כְּלָל. בְּמִשְׁפָּטִים אֲרֻכִּים־אֲרֻכִּים, כְּמוֹ כְּבִישׁ מָהִיר.
     
    "סָבְתָא, מָה קָרָה?" שָׁאַלְתִּי שׁוּב.
     
    הַפַּעַם הִיא אֲפִלּוּ לֹא טָרְחָה לַעֲנוֹת, וְהִתְחִילָה לָשִׁיר שִׁירִים שֶׁל חֲנֻכָּה לַסֻּפְגָּנִיּוֹת שֶׁפִּזְּזוּ בְּתוֹךְ הַמַּחֲבַת. מִדֵּי פַּעַם הִיא גַּם עוֹדְדָה אוֹתָן בִּמְחִיאוֹת כַּפַּיִם.
     
    אֲבָל לַמְרוֹת הַשִּׁירִים וּמְחִיאוֹת הַכַּפַּיִם, רָאִיתִי עַל הַפָּנִים שֶׁלָּהּ שֶׁהִיא מֻדְאֶגֶת. "סָבְתָא, תַּסְבִּירִי לִי מָה קָרָה," בִּקַּשְׁתִּי בְּקוֹל רְצִינִי.
     
    סָבְתָא הִסְתַּכְּלָה עַל הַסֻּפְגָּנִיּוֹת הַזְּהֻבּוֹת בַּמַּחֲבַת כְּאִלּוּ הָיוּ בָּלוֹנֵי יוֹם הֻלֶּדֶת שֶׁהִתְפּוֹצְצוּ רֶגַע אַחֲרֵי שֶׁסִּיְּמָה לְנַפֵּחַ אוֹתָם. "אַלְבֶּרְט חוֹשֵׁב שֶׁכְּדַאי שֶׁאֲוַתֵּר הַשָּׁנָה עַל הַהִשְׁתַּתְּפוּת בַּתַּחֲרוּת."
     
    אַלְבֶּרְט, כְּמוֹ שֶׁאַתֶּם אוּלַי זוֹכְרִים, הוּא נַגַּן הַטּוּבָּה הַמְּהֻלָּל, שֶׁהָפַךְ בֵּינְתַיִם לְבֶן הַזּוּג שֶׁל סָבְתָא.
     
    הַתַּחֲרוּת, אֶת זֶה אַתֶּם בֶּטַח לֹא זוֹכְרִים כִּי עֲדַיִן לֹא סִפַּרְתִּי לָכֶם, הִיא תַּחֲרוּת הַסֻּפְגָּנִיָּאדָה, הָאוֹלִימְפְּיָאדָה שֶׁל הַסֻּפְגָּנִיּוֹת, שֶׁמִּתְקַיֶּמֶת מִדֵּי שָׁנָה בִּטְבֶרְיָה, בְּנֵר רִאשׁוֹן שֶׁל חַג חֲנֻכָּה.
     
    "הוּא חוֹשֵׁב שֶׁאַתֶּן לֹא מַסְפִּיק מֻצְלָחוֹת," הִסְבִּירָה סָבְתָא לַסֻּפְגָּנִיּוֹת. הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁהִיא חוֹשֶׁשֶׁת לְהַעֲלִיב אוֹתָן.
     
    "לֹא מֻצְלָחוֹת?" כִּמְעַט נֶחְנַקְתִּי. אֵיךְ זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת? בַּשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה סָבְתָא זָכְתָה בַּמָּקוֹם הָרִאשׁוֹן! הִיא הֻכְתְּרָה כִּמְסַפְגֶּנֶת מִסְפָּר אַחַת בָּאָרֶץ וְחָזְרָה עִם מֶדַלְיַת זָהָב סֻפְלִימְפִּית!
     
    "אֵין סִכּוּי," אָמַרְתִּי.
     
    "יֵשׁ סִכּוּי וְעוֹד אֵיךְ," הֵשִׁיבָה סָבְתָא וְהִמְשִׁיכָה לְפַזֵּם לַסֻּפְגָּנִיּוֹת, "חֲנֻכָּה, חֲנֻכָּה, חַג יָפֶה כָּל כָּךְ..." אֲבָל בְּטּוֹן עָצוּב־עָצוּב. כְּאִלּוּ זֶה שִׁיר שֶׁל יוֹם הַזִּכָּרוֹן.
     
    "סָבְתָא, לֹא מַתְאִים לָךְ!" קָרָאתִי. "אַתְּ לֹא מְוַתֶּרֶת עַל הַתַּחֲרוּת בְּשׁוּם אֹפֶן!"
     
    סָבְתָא הִסְּסָה רֶגַע וְהִסְתַּכְּלָה עָלַי, אַחַר כָּךְ עַל הַסֻּפְגָּנִיּוֹת שֶׁלָּהּ, וְאָז שׁוּב עָלַי. וְאָז זָקְפָה רֹאשׁ, וּבְקוֹל חָזָק קָרְאָה, "מְוַתֶּרֶת? מָה פִּתְאוֹם!!! קֶרֶן קָרֵנִינָה אֲנִי נִרְאֵית לָךְ טִיפּוּס שֶׁמְּוַתֵּר?!? אֵין דָּבָר כָּזֶה קֶרֶן קָרֵנִינָה אִם קָשֶׁה אָז מִתְאַמְּצִים סָבְתָא טוּרְבּוֹ לְעוֹלָם לֹא מְוַתֶּרֶת!" גַּם עַל קֶצֶב הַדִּבּוּר שֶׁלָּהּ הִיא מְסֻגֶּלֶת לִזְכּוֹת בְּמֶדַלְיָה אוֹלִימְפִּית. "כָּכָה אַתְּ מַכִּירָה אוֹתִי? כָּכָה אַתְּ מַכִּירָה אוֹתִי? כַּמּוּבָן שֶׁאֲנִי אֶגַּשׁ לַתַּחֲרוּת! כַּמּוּבָן שֶׁאֲנִי אֶגַּשׁ לַתַּחֲרוּת! אֲנִי אֶתְאַמֵּן וְאֶתְאַמֵּץ וַאֲנִי אֶבְדֹּק מָה הַבְּעָיָה עִם הַסֻּפְגָּנִיּוֹת... אֲנִי אֶתְאַמֵּן וְאֶתְאַמֵּץ וַאֲנִי אֶבְדֹּק מָה הַבְּעָיָה עִם הַסֻּפְגָּנִיּוֹת!" כְּשֶׁסָּבְתָא מִתְרַגֶּשֶׁת הִיא לֹא שָׂמָה לֵב שֶׁהִיא חוֹזֶרֶת עַל כָּל מִשְׁפָּט פַּעֲמַיִם. לִפְעָמִים גַּם שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים. "מָה פִּתְאוֹם לְוַתֵּר קֶרֶן קָרֵנִינָה מָה פִּתְאוֹם לְוַתֵּר! מָה זֶה כָּל הָרַעֲיוֹנוֹת הָאֵלֶּה מָה נִרְאֶה לָךְ שֶׁאֲנִי עוֹשָׂה מֵהַבֹּקֶר אֲנִי עוֹמֶדֶת פֹּה בַּמִּטְבָּח וּמִתְאַמֶּנֶת וּמִתְאַמֶּנֶת וּמִתְאַמֶּנֶת..." הִיא עָצְרָה רַק לְרֶגַע, וְאָז הִכְרִיזָה בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת — כְּאִלּוּ אֲנִי לֹא עוֹמֶדֶת מַמָּשׁ מִתַּחַת לָאַף שֶׁלָּהּ, "עַד שֶׁיֵּצְאוּ לִי סֻפְגָּנִיּוֹת טוּרְבּוֹ! עַד שֶׁיֵּצְאוּ לִי סֻפְגָּנִיּוֹת טוּרְבּוֹ!"
     
    חִיַּכְתִּי בַּהֲקָלָה. זֹאת הַסָּבְתָא שֶׁאֲנִי מַכִּירָה! "אָז קָרָאת לִי כְּדֵי שֶׁאֶעֱזֹר לָךְ עִם הַבָּלָגָן?" שָׁאַלְתִּי, וְהִתְחַלְתִּי לְפַנּוֹת אֶת הַשַּׁיִשׁ.
     
    "לֹא־לֹא־לֹא!" הִזְדַּעֲקָה סָבְתָא, "אַל תִּגְּעִי לִי בְּשׁוּם דָּבָר רַק תִּקְּחִי מִפֹּה אֶת לָאסִי וּפּוּ וּמִיצִי וּבֶּרָלֶה בְּעִקָּר אֶת בֶּרָלֶה תַּעֲשִׂי לִי טוֹבָה הוּא קוֹדֵחַ לִי בָּרֹאשׁ עִם הָאֱגוֹז הַזֶּה וַאֲנִי צְרִיכָה קְצָת שֶׁקֶט אֲנִי לֹא מַצְלִיחָה לְהִתְרַכֵּז... גַּם הַסֻּפְגָּנִיּוֹת לֹא מַצְלִיחוֹת לְהִתְרַכֵּז!" אָמְרָה וְהִצְבִּיעָה עַל הַמַּחֲבַת.
     
    הַסֻּפְגָּנִיּוֹת שָׂחוּ לַהֲנָאָתָן בִּבְרֵכַת הַשֶּׁמֶן הַזְּהֻבָּה וְנִרְאוּ לִי דַּוְקָא רְגוּעוֹת וּמְרֻכָּזוֹת מְאוֹד, אֲבָל לֹא הִתְוַכַּחְתִּי. אָסַפְתִּי אֶת כָּל הַחַיּוֹת שֶׁל סָבְתָא — אֶת פּוּ (הַכֶּלֶב), אֶת לָאסִי (הַתַּרְנְגֹלֶת), אֶת מִיצִי (הַתֻּכִּי) וְאֶת בֶּרָלֶה, כַּמּוּבָן — וְיָצָאנוּ הַחוּצָה.
     
    הַגֶּשֶׁם טִפְטֵף וְהַשְּׁבִילִים הָיוּ דֵּי בֻּצִּיִּים, אָז צָעַדְנוּ הָלוֹךְ וָשׁוֹב לְאֹרֶךְ הַמִּדְרָכָה מִחוּץ לְבֵית הַמָּלוֹן. אַחֲרֵי חֲצִי שָׁעָה בְּעֵרֶךְ סָבְתָא קָרְאָה לָנוּ מִן הַמִּרְפֶּסֶת הַקִּדְמִית שֶׁנַּחְזֹר.
     
     
     
     
    איריס אליה-כהן, סופרת, משוררת, כלת פרס ראש הממשלה ליצירה לשנת 2015. "מַכְּתוּבּ" (הקיבוץ המאוחד, 2011), זכה בפרס שרת התרבות ובפרס רמת גן 2012; ספריה "דושינקָא, נשמה" (הקיבוץ המאוחד, 2013), ו"גלבי" (ידיעות ספרים, 2016) נמנו שניהם עם תריסר המועמדים לפרס ספיר. שירים מתוך ספרי שיריה "שחרחורת" (הוצאה עצמית, 2014) ו״פלא״ (ידיעות ספרים 2017) תורגמו לאנגלית, צרפתית וספרדית, פורסמו בעיתונות, בכתבי עת ובבמות אחרות, הולחנו ומבוצעים על ידי אומנים רבים ולאחרונה נכנסו לתוכנית הלימודים הארצית בספרות. 
    בימים אלה רואה אור ספרה השישי "גבר אישה ציפור" (ידיעות ספרים 2018)
    בשנת 2017 רכש תאטרון "הבימה" את הזכויות להמחזת "גלבי", (ידיעות ספרים 2016) העוסק בחטיפות ילדי תימן. ההצגה תעלה על הבמות במהלך שנת 2018. כמו כן עיבדה היוצרת, המחזאית והבימאית חנה וואזנה גרינוולד את הפואמה "יולדות" מתוך "פלא -פואמות ושירים" (ידיעות ספרים 2017) המתארת את האימהות הנגזלת של ילדי תימן, מזרח ובלקן החטופים. ההצגה עלתה בהצלחה רבה בסוף שנת 2017, וצפויה להגיע לאולמות בכל רחבי הארץ. 
     
    סבתא טורבו והשף המתנשף איריס אליה כהן
    פֶּרֶק 1
     
     
    זֶה קָרָה כַּמָּה יָמִים לִפְנֵי חֻפְשַׁת חֲנֻכָּה.
     
    בִּסְבִיבוֹת הַשָּׁעָה שְׁתַּיִם צִלְצֵל הַטֶּלֶפוֹן שֶׁלִּי. "קֶרֶן," שָׁמַעְתִּי מֵעֵבֶר לַקַּו אֶת הַקּוֹל שֶׁל סָבְתָא מַזָּל, הֲלֹא הִיא סָבְתָא טוּרְבּוֹ, "תַּעֲשִׂי לִי טוֹבָה אַתְּ חַיֶּבֶת לָבוֹא לַעֲזֹר לִי!"
     
    מִיָּד הֵבַנְתִּי שֶׁהִיא בְּלַחַץ טוּרְבּוֹ. גַּם כִּי הִשְׁמִיטָה אֶת כִּנּוּי הַחִבָּה שֶׁהִמְצִיאָה לִי, "קָרֵנִינָה", וְגַם כִּי וִתְּרָה עַל "הֵעַרְתִּי אוֹתָךְ?" הַקָּבוּעַ שֶׁלָּהּ. תָּמִיד כְּשֶׁהִיא מִתְקַשֶּׁרֶת, לֹא מְשַׁנֶּה מָתַי — זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת גַּם בְּאֶמְצַע הַיּוֹם, כְּשֶׁאֲנִי בְּבֵית סֵפֶר אוֹ אֵצֶל חֲבֵרָה אוֹ בְּחוּג — הִיא קֹדֶם כֹּל שׁוֹאֶלֶת, "הֵעַרְתִּי אוֹתָךְ?" כְּאִלּוּ אֲנִי רַק יְשֵׁנָה כָּל הַיּוֹם. וַהֲכִי חָשׁוּב — כִּי הִיא בִּקְּשָׁה עֶזְרָה. זֶה לֹא מַתְאִים לָהּ. הִיא מִסְתַּדֶּרֶת מְצֻיָּן בְּעַצְמָהּ. הִיא מַאֲמִינָה שֶׁ"מִּי שֶׁלֹּא יוֹדֵעַ לַעֲזֹר לְעַצְמוֹ, אַף אֶחָד לֹא יוּכַל לַעֲזֹר לוֹ". חוּץ מִזֶּה, יֵשׁ לָהּ הֲמוֹן פִּתְרוֹנוֹת יְצִירָתִיִּים לְכָל בְּעָיָה. אַבָּא שֶׁלִּי תָּמִיד אוֹמֵר שֶׁאִם הִיא תִּתָּקַע יוֹם אֶחָד עַל אִי בּוֹדֵד, הִיא בֶּטַח תִּמְצָא אֵיזוֹ שִׁיטָה לְהָזִיז אֶת הָאִי מֵהַמָּקוֹם וּלְהַפְלִיג עָלָיו, כְּמוֹ עַל סִירָה, לַיַּבֶּשֶׁת הַקְּרוֹבָה.
     
     
    הֵבַנְתִּי שֶׁמְּדֻבָּר בְּמַצַּב חֵרוּם. אֲבָל עוֹד לִפְנֵי שֶׁהִסְפַּקְתִּי לְהַשְׁחִיל "סָבְתָא, מָה קָרָה?" נוֹרָה עָלַי צְרוֹר מִשְׁפָּטִים בְּלִי פְּסִיקִים וּבְלִי נְקֻדּוֹת: "קֶרֶן אֲנִי לֹא מַצְלִיחָה לְהִתְרַכֵּז לָאסִי מְשַׁגַּעַת אוֹתִי וְגַם בֶּרָלֶה עוֹשֶׂה פֹּה בָּלָגָן וּפּוּ מֵצִיק לְדַמְבּוֹ וּמִיצִי מֵצִיק לְפּוּ וּבֶּרָלֶה עוֹשֶׂה לִי כְּאֵב רֹאשׁ עִם כָּל הַדְּפִיקוֹת הָאֵלֶּה עַל הָאֱגוֹז שֶׁלּוֹ כְּבָר שָׁעָה הוּא מְנַסֶּה לְפַצֵּחַ אוֹתוֹ וְגַם אַלְבֶּרְט מִתְאַמֵּן עַל הַטּוּבָּה מָצָא לוֹ זְמַן לְהִתְאַמֵּן הוּא שָׁכַח שֶׁהַתַּחֲרוּת שֶׁלִּי בְּעוֹד שָׁבוּעַ!"
     
    "אֲנִי בָּאָה!" עָנִיתִי לָהּ וְזִנַּקְתִּי מֵהַכִּסֵּא, נָעַלְתִּי מַגָּפַיִם כִּי יָרַד בַּחוּץ גֶּשֶׁם — "גֶּשֶׁם צַעֲצוּעַ", כְּמוֹ שֶׁאַבָּא שֶׁלִּי אוֹמֵר, אֲבָל בְּכָל זֹאת גֶּשֶׁם — וְרַצְתִּי לַבַּיִת שֶׁלָּהּ, שֶׁהוּא גַּם, כְּמוֹ שֶׁסָּבְתָא שֶׁלִּי אוֹהֶבֶת לְהַגִּיד, "בֵּית הַמָּלוֹן הַטּוֹב בְּיוֹתֵר בְּכָל הָאֵזוֹר".
     
     
    הִיא כַּמּוּבָן שׁוֹכַחַת לְצַיֵּן שֶׁהוּא גַּם בֵּית הַמָּלוֹן הַיָּחִיד בְּכָל הָאֵזוֹר.
     
     
    כְּשֶׁהִגַּעְתִּי לַמָּלוֹן, נִגַּשְׁתִּי לַכְּנִיסָה הָאֲחוֹרִית שֶׁמּוֹבִילָה יָשָׁר לַמִּטְבָּח. עוֹד לִפְנֵי שֶׁסָּבְתָא בִּכְלָל רָאֲתָה אוֹתִי, כְּבָר שָׁמַעְתִּי אוֹתָהּ גּוֹעֶרֶת בִּי, "בֶּאֱמֶת קֶרֶן קָרֵנִינָה לָמָּה יָצָאת בְּלִי מְעִיל?"
     
    יֵשׁ לָהּ עֵינַיִם בַּגַּב, בְּחַיַּי.
     
    אוּלַי גַּם בַּיַּשְׁבָן.
     
     
    הַמִּטְבָּח שֶׁל סָבְתָא הָמָה וְצִפְצֵף וְנָבַח וְקִרְקֵר, וּכְאִלּוּ הָרַעַשׁ הַזֶּה לֹא מַסְפִּיק נוֹרָא, גַּם בֶּרָלֶה, הַסְּנָאִי שֶׁדּוֹד שֶׁלִּי הֵבִיא לָהּ פַּעַם מֵאָמֶרִיקָה, הֶחְלִיט לְשַׂחֵק "מְסִירוֹת" עִם הַמְּקָרֵר. שׁוּב וְשׁוּב פָּגַע הָאֱגוֹז שֶׁלּוֹ בְּדֶלֶת הַמְּקָרֵר וְהִשְׁמִיעַ דְּפִיקוֹת חֲזָקוֹת כְּמוֹ שֶׁל פַּטִּישׁ.
     
     
     
     
    וְאָז רָאִיתִי אֶת סָבְתָא מְטַגֶּנֶת סֻפְגָּנִיּוֹת. מִגְדַּל הַשֵּׂעָר שֶׁלָּהּ — שֶׁאֲנַחְנוּ מְכַנִּים "אֵיפֶל", גַּם בִּגְלַל הַצּוּרָה וְהַגֹּבַהּ וְגַם בִּגְלַל שֶׁכָּל חֹדֶשׁ סָבְתָא צוֹבַעַת אוֹתוֹ בְּצֶבַע אַחֵר, כְּמוֹ הַתְּאוּרָה שֶׁל מִגְדַּל אֵיפֶל בַּלַּיְלָה — הָיָה מְבֻלְגָּן. הַחֹדֶשׁ הִיא צָבְעָה אוֹתוֹ בְּצֶבַע וָרֹד, בְּהַשְׁרָאַת הַטְּרוֹלִית, אוֹרַחַת שֶׁהִגִּיעָה לַמָּלוֹן וְהָיְתָה מְעַצְבֶּנֶת אֲבָל עִם שֵׂעָר מְשַׁגֵּעַ! גַּם הַשַּׁיִשׁ הָיָה מְפֻצָּץ בַּאֲרִיזוֹת, תַּבְנִיּוֹת, צִנְצָנוֹת וּמָה לֹא.
     
    הֻפְתַּעְתִּי, כִּי סָבְתָא מַמָּשׁ אָלֶרְגִּית לְלִכְלוּךְ וּלְבָּלָגָן, וּמַקְפִּידָה עַל סֵדֶר וְנִקָּיוֹן מוֹפְתִי. אִם רַק יָכְלָה, בֶּטַח הָיְתָה מוֹסִיפָה לַעֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת עוֹד דִּבֵּר אֶחָד: "לֹא תְּלַכְלֵךְ!"
     
    "סָבְתָא," שָׁאַלְתִּי אוֹתָהּ בִּזְהִירוּת, "הַכֹּל בְּסֵדֶר?"
     
    סָבְתָא הִנְהֲנָה, "כֵּן." גַּם זֶה לֹא מַתְאִים לָהּ. הִיא מְדַבֶּרֶת בְּטוּרְבּוֹ בְּדֶרֶךְ כְּלָל. בְּמִשְׁפָּטִים אֲרֻכִּים־אֲרֻכִּים, כְּמוֹ כְּבִישׁ מָהִיר.
     
    "סָבְתָא, מָה קָרָה?" שָׁאַלְתִּי שׁוּב.
     
    הַפַּעַם הִיא אֲפִלּוּ לֹא טָרְחָה לַעֲנוֹת, וְהִתְחִילָה לָשִׁיר שִׁירִים שֶׁל חֲנֻכָּה לַסֻּפְגָּנִיּוֹת שֶׁפִּזְּזוּ בְּתוֹךְ הַמַּחֲבַת. מִדֵּי פַּעַם הִיא גַּם עוֹדְדָה אוֹתָן בִּמְחִיאוֹת כַּפַּיִם.
     
    אֲבָל לַמְרוֹת הַשִּׁירִים וּמְחִיאוֹת הַכַּפַּיִם, רָאִיתִי עַל הַפָּנִים שֶׁלָּהּ שֶׁהִיא מֻדְאֶגֶת. "סָבְתָא, תַּסְבִּירִי לִי מָה קָרָה," בִּקַּשְׁתִּי בְּקוֹל רְצִינִי.
     
    סָבְתָא הִסְתַּכְּלָה עַל הַסֻּפְגָּנִיּוֹת הַזְּהֻבּוֹת בַּמַּחֲבַת כְּאִלּוּ הָיוּ בָּלוֹנֵי יוֹם הֻלֶּדֶת שֶׁהִתְפּוֹצְצוּ רֶגַע אַחֲרֵי שֶׁסִּיְּמָה לְנַפֵּחַ אוֹתָם. "אַלְבֶּרְט חוֹשֵׁב שֶׁכְּדַאי שֶׁאֲוַתֵּר הַשָּׁנָה עַל הַהִשְׁתַּתְּפוּת בַּתַּחֲרוּת."
     
    אַלְבֶּרְט, כְּמוֹ שֶׁאַתֶּם אוּלַי זוֹכְרִים, הוּא נַגַּן הַטּוּבָּה הַמְּהֻלָּל, שֶׁהָפַךְ בֵּינְתַיִם לְבֶן הַזּוּג שֶׁל סָבְתָא.
     
    הַתַּחֲרוּת, אֶת זֶה אַתֶּם בֶּטַח לֹא זוֹכְרִים כִּי עֲדַיִן לֹא סִפַּרְתִּי לָכֶם, הִיא תַּחֲרוּת הַסֻּפְגָּנִיָּאדָה, הָאוֹלִימְפְּיָאדָה שֶׁל הַסֻּפְגָּנִיּוֹת, שֶׁמִּתְקַיֶּמֶת מִדֵּי שָׁנָה בִּטְבֶרְיָה, בְּנֵר רִאשׁוֹן שֶׁל חַג חֲנֻכָּה.
     
    "הוּא חוֹשֵׁב שֶׁאַתֶּן לֹא מַסְפִּיק מֻצְלָחוֹת," הִסְבִּירָה סָבְתָא לַסֻּפְגָּנִיּוֹת. הִרְגַּשְׁתִּי שֶׁהִיא חוֹשֶׁשֶׁת לְהַעֲלִיב אוֹתָן.
     
    "לֹא מֻצְלָחוֹת?" כִּמְעַט נֶחְנַקְתִּי. אֵיךְ זֶה יָכוֹל לִהְיוֹת? בַּשָּׁנָה שֶׁעָבְרָה סָבְתָא זָכְתָה בַּמָּקוֹם הָרִאשׁוֹן! הִיא הֻכְתְּרָה כִּמְסַפְגֶּנֶת מִסְפָּר אַחַת בָּאָרֶץ וְחָזְרָה עִם מֶדַלְיַת זָהָב סֻפְלִימְפִּית!
     
    "אֵין סִכּוּי," אָמַרְתִּי.
     
    "יֵשׁ סִכּוּי וְעוֹד אֵיךְ," הֵשִׁיבָה סָבְתָא וְהִמְשִׁיכָה לְפַזֵּם לַסֻּפְגָּנִיּוֹת, "חֲנֻכָּה, חֲנֻכָּה, חַג יָפֶה כָּל כָּךְ..." אֲבָל בְּטּוֹן עָצוּב־עָצוּב. כְּאִלּוּ זֶה שִׁיר שֶׁל יוֹם הַזִּכָּרוֹן.
     
    "סָבְתָא, לֹא מַתְאִים לָךְ!" קָרָאתִי. "אַתְּ לֹא מְוַתֶּרֶת עַל הַתַּחֲרוּת בְּשׁוּם אֹפֶן!"
     
    סָבְתָא הִסְּסָה רֶגַע וְהִסְתַּכְּלָה עָלַי, אַחַר כָּךְ עַל הַסֻּפְגָּנִיּוֹת שֶׁלָּהּ, וְאָז שׁוּב עָלַי. וְאָז זָקְפָה רֹאשׁ, וּבְקוֹל חָזָק קָרְאָה, "מְוַתֶּרֶת? מָה פִּתְאוֹם!!! קֶרֶן קָרֵנִינָה אֲנִי נִרְאֵית לָךְ טִיפּוּס שֶׁמְּוַתֵּר?!? אֵין דָּבָר כָּזֶה קֶרֶן קָרֵנִינָה אִם קָשֶׁה אָז מִתְאַמְּצִים סָבְתָא טוּרְבּוֹ לְעוֹלָם לֹא מְוַתֶּרֶת!" גַּם עַל קֶצֶב הַדִּבּוּר שֶׁלָּהּ הִיא מְסֻגֶּלֶת לִזְכּוֹת בְּמֶדַלְיָה אוֹלִימְפִּית. "כָּכָה אַתְּ מַכִּירָה אוֹתִי? כָּכָה אַתְּ מַכִּירָה אוֹתִי? כַּמּוּבָן שֶׁאֲנִי אֶגַּשׁ לַתַּחֲרוּת! כַּמּוּבָן שֶׁאֲנִי אֶגַּשׁ לַתַּחֲרוּת! אֲנִי אֶתְאַמֵּן וְאֶתְאַמֵּץ וַאֲנִי אֶבְדֹּק מָה הַבְּעָיָה עִם הַסֻּפְגָּנִיּוֹת... אֲנִי אֶתְאַמֵּן וְאֶתְאַמֵּץ וַאֲנִי אֶבְדֹּק מָה הַבְּעָיָה עִם הַסֻּפְגָּנִיּוֹת!" כְּשֶׁסָּבְתָא מִתְרַגֶּשֶׁת הִיא לֹא שָׂמָה לֵב שֶׁהִיא חוֹזֶרֶת עַל כָּל מִשְׁפָּט פַּעֲמַיִם. לִפְעָמִים גַּם שָׁלוֹשׁ פְּעָמִים. "מָה פִּתְאוֹם לְוַתֵּר קֶרֶן קָרֵנִינָה מָה פִּתְאוֹם לְוַתֵּר! מָה זֶה כָּל הָרַעֲיוֹנוֹת הָאֵלֶּה מָה נִרְאֶה לָךְ שֶׁאֲנִי עוֹשָׂה מֵהַבֹּקֶר אֲנִי עוֹמֶדֶת פֹּה בַּמִּטְבָּח וּמִתְאַמֶּנֶת וּמִתְאַמֶּנֶת וּמִתְאַמֶּנֶת..." הִיא עָצְרָה רַק לְרֶגַע, וְאָז הִכְרִיזָה בְּקוֹלֵי קוֹלוֹת — כְּאִלּוּ אֲנִי לֹא עוֹמֶדֶת מַמָּשׁ מִתַּחַת לָאַף שֶׁלָּהּ, "עַד שֶׁיֵּצְאוּ לִי סֻפְגָּנִיּוֹת טוּרְבּוֹ! עַד שֶׁיֵּצְאוּ לִי סֻפְגָּנִיּוֹת טוּרְבּוֹ!"
     
    חִיַּכְתִּי בַּהֲקָלָה. זֹאת הַסָּבְתָא שֶׁאֲנִי מַכִּירָה! "אָז קָרָאת לִי כְּדֵי שֶׁאֶעֱזֹר לָךְ עִם הַבָּלָגָן?" שָׁאַלְתִּי, וְהִתְחַלְתִּי לְפַנּוֹת אֶת הַשַּׁיִשׁ.
     
    "לֹא־לֹא־לֹא!" הִזְדַּעֲקָה סָבְתָא, "אַל תִּגְּעִי לִי בְּשׁוּם דָּבָר רַק תִּקְּחִי מִפֹּה אֶת לָאסִי וּפּוּ וּמִיצִי וּבֶּרָלֶה בְּעִקָּר אֶת בֶּרָלֶה תַּעֲשִׂי לִי טוֹבָה הוּא קוֹדֵחַ לִי בָּרֹאשׁ עִם הָאֱגוֹז הַזֶּה וַאֲנִי צְרִיכָה קְצָת שֶׁקֶט אֲנִי לֹא מַצְלִיחָה לְהִתְרַכֵּז... גַּם הַסֻּפְגָּנִיּוֹת לֹא מַצְלִיחוֹת לְהִתְרַכֵּז!" אָמְרָה וְהִצְבִּיעָה עַל הַמַּחֲבַת.
     
    הַסֻּפְגָּנִיּוֹת שָׂחוּ לַהֲנָאָתָן בִּבְרֵכַת הַשֶּׁמֶן הַזְּהֻבָּה וְנִרְאוּ לִי דַּוְקָא רְגוּעוֹת וּמְרֻכָּזוֹת מְאוֹד, אֲבָל לֹא הִתְוַכַּחְתִּי. אָסַפְתִּי אֶת כָּל הַחַיּוֹת שֶׁל סָבְתָא — אֶת פּוּ (הַכֶּלֶב), אֶת לָאסִי (הַתַּרְנְגֹלֶת), אֶת מִיצִי (הַתֻּכִּי) וְאֶת בֶּרָלֶה, כַּמּוּבָן — וְיָצָאנוּ הַחוּצָה.
     
    הַגֶּשֶׁם טִפְטֵף וְהַשְּׁבִילִים הָיוּ דֵּי בֻּצִּיִּים, אָז צָעַדְנוּ הָלוֹךְ וָשׁוֹב לְאֹרֶךְ הַמִּדְרָכָה מִחוּץ לְבֵית הַמָּלוֹן. אַחֲרֵי חֲצִי שָׁעָה בְּעֵרֶךְ סָבְתָא קָרְאָה לָנוּ מִן הַמִּרְפֶּסֶת הַקִּדְמִית שֶׁנַּחְזֹר.