אהבתי. איזון מקסים של התמודדות עם קשיים, צמיחה אישית ולמידה לאהוב את עצמך. נהניתי לקרוא.
סוחף, קריא ומאוד מרגש! הסיפור מעלה בעיות וקשיים אמיתיים של הדמויות, בניגוד לכל מיני שטויות שיש בהרבה ספרים בז'אנר.
נפלא. מרגש רגיש אנושי בקשת רגשות רחבה ועמוקה, סקסייי! קראתי בגמיעה אחת ואקרא שוב ושוב.
כתוב מעולה, מרגיש כל כך אמיתי כל הרגשות והתחושות של הגיבורים עברו בצורה מושלמת סיפור אהבה מדהים!!!!
מושלם, לא עזבתי את הספר. התאהבתי בו, הרגשתי אותה. למרות החשש שלי כי הספר הראשון קצת שעמם אותי זה ממש הצלחה!
ספר עוצר נשימה! כל הסדרה מעניינת וממכרת וכתובה בצורה מעולה! לא יכולתי להוריד את הידיים מהספר עד שלא סיימתי אותו. מומלץ בחום.
מחברת נפלאה, הספר הזה יותר רומן רומנטי מקסים ונוגע ללב מקווה שיתרגמו את כל הספרים שלה
ספר מקסים, מרגש, הכתיבה יפה וקולחת, ספר שקשה להניח עד לסיומו....אהבתי מאוד!
ספר יפה ומרגש. העלילה צפויה אבל לא הצלחתי להניח את הספר עד שסיימתי לקרוא וזה אומר הרבה...
קליל, פשטני נחמד כדי להעביר קצת זמן. שוכחים שניה אחרי שמסיימים
מצד אחד ספר חכם,רגיש, עם דמויות עמוקות חזקות ונוגעות, מצד שני דילמות ארוכות ומתישות. כן מוצאת את עצמי חוזרת אל הספר שוב ושוב.
מרגש, כתוב טוב, אהבתי במיוחד את הדרך המקסימה שבה הסופרת התייחסה לנושא הדימוי העצמי של הגיבורים שלה, אהבתי
פרולוג
דילן
"רגע, רגע, רגע. מה זאת אומרת, אני צריכה לעשות כאילו?"
"בחוזה שלך יש סעיף שמטיל עלייך קנס אם את לא מסיימת את השירים בזמן." קולה של הסוכנת שלי בטלפון אמור להיות שלֵו ומרגיע, אבל משיג את התוצאה ההפוכה מזאת שהתכוונה לה.
"הבעיה היא לא אם אסיים את השירים בזמן – אני אסיים אותם. הבעיה היא שאת אומרת לי שאני צריכה להעמיד פנים שאני עדיין יוצאת עם ג'ט. את יודעת," אני אומרת בקול נוטף סרקזם, "אותו ג'ט שתפסתי מזיין את טארה-ציצים-מושלמים במיטה שלנו." המילים יוצאות מפי בשכנוע עמוק, אבל ליבי קורס לתוך עצמו.
"כן, אותו ג'ט." היא מדברת עכשיו בשקט, בהשלמה. "אני יודעת שזאת בקשה גדולה, דילן. אני יודעת שזה יהיה קשה, אבל את יודעת שהמנהלים בלייבל היססו לחתום איתו על עוד אלבום בגלל העבר שלו."
"העבר שלו?" אני צוחקת. "את מתכוונת לתחביב שלו להשתולל במועדונים ולהרוס אותם, ולהיות בלתי נסבל בעבודה באולפן? לעבר הזה?"
"דילן..." היא אומרת את שמי באנחה. "הם יודעים שהוא משתדל מאוד להתנהג יפה, אבל הם גם יודעים שזה הוא. המעבר מילד רע לבחור טוב אף פעם לא החזיק אצלו מעמד הרבה זמן."
"והשם הרע שהוא הוציא לעצמו הוא הבעיה שלי... למה בדיוק?" אני מתכווצת מבפנים כי אני כבר יודעת את התשובה.
"כי את הסיבה היחידה שהם הסכימו לחתום איתו שוב. את היחידה שמסוגלת להרגיע אותו. את ה – "
"הלוחשת לג'ט," אני ממלמלת. אני שונאת את הכינוי הזה, שפעם חשבתי שהוא חמוד. היום אני יודעת שהוא הוציא אותי שוטה נאיבית. אני שותקת, צובטת את גשר אפי. איך אני אמורה לעשות את זה?
"אני יודעת שעבר רק יום אחד מאז שזה קרה, אבל אולי אחרי שתירגעי – "
"בואי נגיד שלא שמעתי את מה שאמרת עכשיו, אווה. אין מצב שאת רומזת שאני צריכה להעלים עין ממה שג'ט עשה כי הוא ג'ט קרוֹגר. שאני אמורה לעמוד לצידו ולספוג הכול. תגידי לי שאני טועה."
"זה לא מה שאמרתי."
"זה לגמרי מה שאני שמעתי."
"תקשיבי, דילן... שניכם לקוחות שלי. אני רוצה את מה שטוב לשניכם, בלי קשר לעובדה שכרגע בא לי לבעוט לו בביצים בגלל מה שהוא עשה... אבל מה שלטובתך כרגע זה לסיים את האלבום הזה."
"כמו שאמרתי, זאת לא הבעיה – "
"ולעשות את זה בלי שבלייבל ידעו שאת וג'ט כבר לא ביחד."
"אבל למה?" אני מניפה בתסכול את ידי הפנויה ודמעה זולגת על לחיי.
"כי זה ילחיץ אותם. ומנהלים לחוצים נוטים לעכב ואפילו להקפיא הפקת אלבום ולהעדיף אמן אחר שנראה להם יותר בטוח, כי בואי נודה באמת, עם כל ההצלחה שג'ט הביא להם, הוא גם תקוע להם כמו קוץ בתחת. ואם הם יעכבו את האלבום – "
"זה אומר שלא ישלמו לי," אני מסיימת במקומה, וחושבת על אִמי ועל החשבונות המצטברים. בסך הכול עוד שכבה לערימת הכאוס של החיים שלי בשלב זה.
אני נאנחת ומגלגלת כתפיים, שונאת כל פרט בחיים שלי כרגע.
"זה לא יהיה קל. אני יודעת. אבל תחשבי על זה ככה... אם תסיימי את השירים ותעמידי פנים שאת וג'ט עדיין זוג... זה יעבוד לטובתך בלייבל. אני כבר עובדת איתם על הרחבת שיתופי הפעולה שלך, שתכתבי גם לאמנים אחרים, כך שזה האינטרס שלך לנשוך קצת את השפתיים."
אני שוקעת אל הספה, עוצמת עיניים. היד האוחזת בטלפון מתהדקת. היא צודקת. אני יודעת שהיא צודקת... אבל אין מצב שאני מודה בזה. ואין מצב שאני מסוגלת לשבת פנים אל פנים מול האיש שרק עכשיו שבר את ליבי.
"בסדר." אני אומרת את זה בכעס. כל הווייתי מתקוממת נגד ההסכמה שהמילה הזאת מבטאת.
כשאני פוקחת את העיניים אני רואה את ג'ט בכל מקום למרות העובדה שהצד שלו בארון ריק ושהמפתח שלו לבית מונח על המזנון ליד הדלת, בדיוק במקום שבו השאיר אותו. כובע הבייסבול שהוא שכח תלוי על משענת הכיסא במטבח. הכוס שהוא נשבע שהקפה יוצא בה יותר טעים מחכה ליד מכונת האספרסו. שמיכת הטלוויזיה המקומטת זרוקה במקום שבו השאיר אותה בפעם האחרונה שנרדם על הספה.
אני מריחה את הבושם שלו באוויר. שומעת את מיתרי הגיטרה שלו מהדהדים עדיין. את הצחוק שלו בחלל הבית.
"דילן?" קולה של אווה שולף אותי מהמחשבות שאסור לי לשקוע בהן. מהכאב בליבי, שהייתי מוכנה לעשות הכול כדי שייעלם. מהמחשבות ההזויות בשולי תודעתי שאולי זו הייתה טעות, אפילו שאני יודעת היטב שלא. "מה יש לך להפסיד?"
את הכבוד העצמי שלי.
"אין בעיה. בסדר. את תקבלי את השירים שלך, אבל אני צריכה ללכת."
תרתי משמע.
אני קמה מהספה והולכת לחדר שנמנעתי להיכנס אליו עד עכשיו. המיטה עירומה – המזרון בלי סדין, הכריות עדיין על הרצפה אחרי שהטחתי אותן לשם בהתקף זעם – והולכת לארון להוציא את המזוודה שלי. כשאני אוחזת בידית המזוודה, אני מחייגת לאחי.
"שלום לך." קולו שובר את הסכר שעצר את שיטפון הדמעות שניסיתי לבלום.
"ד-דיימון."
"מה הדפוק הזה עשה לך עכשיו?"
"אני צריכה שתעזור לי."
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
