שחור לבן 1 - מוסר לבן
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
שחור לבן 1 - מוסר לבן
מכר
אלפי
עותקים
שחור לבן 1 - מוסר לבן
מכר
אלפי
עותקים

שחור לבן 1 - מוסר לבן

3.8 כוכבים (117 דירוגים)
ספר דיגיטלי
36
ספר מודפס
59 מחיר מוטבע על הספר 98

עוד על הספר

ענבל אלמוזנינו

ענבל אלמוזנינו, בת ארבעים, פרילנסרית בתחום השיווק, הפרסום ויחסי ציבור. נשואה ואם לשני בנים.

ראיון "ראש בראש"

ניתן לרכישה גם ב -

תקציר

"לא בגדתי בו," הוא התפרץ. "והיא... חתיכת זונה ש –" הצמדתי למצחו את קנה האקדח והוא השתתק. "תתחיל לספור," פקדתי עליו. 
174
175
176
הקורבן שלי החל לייבב כמו נקבה. הוא ניסה להתחנן על חייו. הם תמיד מנסים. 
הייתי בטוח שלאישה שרצח באכזריות לפני כמה ימים והייתה בחודש השישי להריונה, היה יותר כבוד עצמי ברגעיה האחרונים. 
180.
מבטינו הצטלבו להרף עין, ואז לחצתי על ההדק. 
 
***
 
ניקולס מורנו הוא רוצח שכיר הפועל במסווה של איש עסקים מתוחכם. כמתנקש מובחר, הוא מקבל פקודות מאדם אחד בלבד. במשך שנים מנסים ברוני הפשיעה לגלות מיהו הרוצח המסתורי המכונה "מוסר לבן", שהפך לתעלומה ולאיום המרחף מעל ראשם. 
ראשי משפחות הפשע והאנשים הכפופים להם מסיקים שבן האומנה שאומץ כילד על ידי ראש הארגון בשיקגו, יהפוך ביום מן הימים ליורש האולטימטיבי. הקאפו די קאפי. 
נשים רוצות להיות משודכות לו וגברים מבקשים לקשור איתו קשרים, אך ניקולס דוחה מעליו את ההצעות ורוצה להשתחרר מכבליהם של חייו הכפולים. טרגדיית ילדותו ועבר משפחתו רודפים אותו גם בחייו הבוגרים, והם הפכו למניע הנקמה שבשמה הוא מבצע חיסולים. הוא רוצח בדם קר, ושום דבר ואף אדם לא יעמדו בדרכו לגאולה. 
אך גם לגבר בלתי ניתן לריסון ואכזר שאיבד צלם אנוש, יכולה להתפתח חולשה. שמה הוא מיקלה גליאנו. 
האישה האחת – שאת ההיתקלות איתה הוא לא צפה.    
 
***
במותחן פסיכולוגי מסועף ורווי תשוקה, העלילה תסחף אתכם אל רשת מעוותת שנטוותה על הולכת שולל, על תככים ועל מזימות. זהו משחק מוחות והטעיה, שבו ההשלכות עשויות להיות קטלניות.   
 
ענבל אלמוזנינו היא מחברת רבי־המכר אנג'ל, גבריאל ו-בארבע ידיים. ספריה זכו לאהדת הקוראים וקצרו תשבחות רבות. 
 
מוסר לבן הוא החלק הראשון בדואט. חלקו השני ייקרא מצפון שחור ויראה אור בקרוב.       
 

פרק ראשון

1
 
 
דחקתי את העולם הצידה.
 
עצמתי את עיניי.
 
בודדתי את רעשי הרקע, שאפתי כמה נשימות עמוקות והתרכזתי. מבעד לחלון הקטן שבמרתף שמעתי את קול ציוץ הציפורים. הבחנתי בינו לבין קריאות העורב, אחרי דקות ספורות הם התמזגו.
 
יש אנשים שיכנו את זה מדיטציה. בשבילי, זו הייתה טכניקת מסדרון. היא הייתה אמורה להוביל אותי לעבר. להציף את ההכרה שלי באותן התמונות. האחת רדפה את האחרת ולא כמו בסרט נע, כל שוט של תמונה זכה להשהיה. זה היה הכרחי כדי לתגבר את הזעם, כדי לזכור, כדי להטביע את חותם הנצחיות הארורה.
 
אותו זיכרון נטרל אותי רגשית ממה שעמדתי לעשות, מיקד אותי לפני שיריתי.
 
ריח הפחד התחיל לעלות מהקורבן שלי, הגיע לנחיריי, כשלחשתי לו באוזן שאני יודע מה עשה. דרכתי את הנשק.
 
"לא בגדתי בו," התפרץ. "והיא... חתיכת זונה ש —"
 
הצמדתי למצחו את קנה האקדח והוא השתתק. "תתחיל לספור," פקדתי עליו. לחצתי על כפתור שעון העצר שהנחתי קודם על השולחן מאחוריי. הוא החל להריץ את השניות. בעוד שלוש דקות הוא יאבד את חייו, בזמן שאני איבלע בזיכרונות מן העבר. מוחי עבר פאזה. מול עיניי חלפו אותם רגעים שבהם איבדתי כמעט את הכול, את מה שהיו פעם חיי.
 
174
 
175
 
176
 
הקורבן שלי החל לייבב כמו נקבה. הוא ניסה להתחנן על חייו. הם תמיד מנסים.
 
הייתי בטוח שלאישה שרצח באכזריות לפני כמה ימים והייתה בחודש השישי להריונה, היה יותר כבוד עצמי ברגעיה האחרונים.
 
180.
 
מבטינו הצטלבו להרף עין, ואז לחצתי על ההדק.
 
הסתכלתי על האשפה האנושית שמולי וללא ייסורי מצפון, התפעלתי. הוא נראה לי כמו ציור אבסטרקטי, צבעים שהתפזרו לכל עבר כאילו נשפכו על בד קנבס. המוח שלו ושבילי הדם שניתזו מגופו צבעו את החלל הקטן בפראיות אדומה. הבעת פניו המבועתת קפאה בזמן, ומהדף הירי צווארו הופשל לאחור ועיניו נותרו פעורות לרווחה.
 
הורדתי את המסכה מפניי והחזרתי את האקדח לאחורי מכנסיי. הוצאתי את הטלפון הנייד.
 
"המשימה בוצעה," אמרתי לאחר שהשיחה נענתה.
 
השתיקה שלו ארכה שניות ספורות ואז פקד, "תשרוף את הבן זונה ותדאג שיטחנו אותו לאבקה דקה. לתוך הכד שתניח לאשתו בסף הדלת, זרוק את הטבעת שיש לו על האצבע. היא כבר תבין." השיחה נותקה.
 
 
***
 
יצאתי ממקלחת רותחת שעזרה לי להסיר מעליי את ריח המוות, אף ששמץ ממנו עדיין עמד בריריות האף שלי. כרכתי מגבת למותניי, הוצאתי מהארונית שמעל הכיור את קופסת כדורי האספירין ולקחתי שניים. הראש שלי עמד להתפוצץ. התבשמתי, סירקתי את שערי הפרוע ופסעתי לחדר הארונות. בחרתי חליפה שחורה של דולצ'ה וגבאנה, חולצה בצבע תכלת ועניבה תואמת. אחרי שהתלבשתי ונעלתי את נעלי הערב המצוחצחות נעמדתי מול המראה המוארכת ויישרתי את העניבה. הורדתי מהקולב מעיל צמר שחור ובדרכי החוצה אספתי את המפתחות ואת הטלפון הנייד.
 
נסעתי הרבה מעל למהירות המותרת. השעה כבר הייתה שמונה וחצי והייתי באיחור רציני למסיבת האירוסים של בתו של ג'וזפה מרציני, שנקבעה לשבע בערב. לא רציתי להיראות כמפגין חוסר כבוד.
 
הודעה נכנסה לטלפון הנייד והצצתי אל הצג:
 
אלסנדרו: אתה מאחר!
 
אלסנדרו ובלה אירחו הערב את החגיגה באחוזה שבה גדלתי. כחלק מהמשפחה נדרשתי להשתתף באירועים כולם. באירוע הנוכחי, לכל אחד מהם היו סיבות אחרות לשמוח. בלה רצתה שנציג חזות משפחתית מאוחדת, ומשום מה דאגה להזכיר לי את מועד המסיבה בכל הארוחות המשפחתיות שהתקיימו בחודש האחרון. אלסנדרו, ראש משפחת הפשע של שיקגו, הקאפו, רצה להציג בפני המוזמנים את היורש לארגון שניהל.
 
כששערי הברזל נסגרו מאחוריי, החניתי את הג'יפ ומיהרתי לעבר דלתות העץ הכבדות. בלה עמדה בכניסה לאולם הרחב שבו נערכו המסיבות הגדולות וכתמיד נהגה כמארחת למופת. היא קיבלה את פניהם של הבאים כששתי בנותיה הצעירות לצידה. כשדובר בחגיגות ובנשפים, שמה של בלה הלך לפניה. מעבר להיותה רעיה נאמנה ואימא דאגנית, היא רצתה להוכיח שישנם כישורים נוספים שבהם נשים יכולות להתהדר, גם אם המנהגים של משפחות כמונו ממסמרים את הנשים לאותה עמדה נחותה שהייתה נהוגה עוד מהמאה ה-19, זמן הקמתה של הקוזה נוסטרה. עיניה אורו כשהבחינה בי, וכמו האימא הגאה שמעולם הייתה עבורי, היא עטפה אותי בזרועותיה והניחה על לחיי את ידה החמה.
 
"אתה תענוג לעיניים, קארו מיו."
 
נשקתי למצחה כהרגלי והחמאתי לה על מראהַ. "את יפה מתמיד, בלה." היא הניפה את ידה בביטול וצחקה.
 
אשתו של אמיליו, ראש משפחת הפשע של ניו־יורק, ובתם הצעירה ג'ינה התקרבו אלינו וחייכו. הרגשתי איך מבטיהן אומדים אותי מכף רגל ועד ראש. הושטתי את ידי ללחיצה מנומסת. בלה מיהרה להרחיק אותי מהן וביקשה את סליחתן.
 
"אלסנדרו סיפר לי שאמיליו דיבר איתו על הבת שלו ועליך, הם רוצים איחוד."
 
נאנחתי בכבדות. "בלה, בואי לא נדבר על זה שוב."
 
היא נעצה בי מבט מצמית. גילי, מעמדי החברתי והיותי בנו המאומץ של אלסנדרו הפכו אותי לשידוך נחשק. הלחץ עליי בעניין הזה גבר יותר ויותר במפגשים המשפחתיים והעסקיים. המבטים הסקרניים המשיכו ללוות אותנו בשעה שחצינו את קהל הנשים הצעירות שעמדו בקבוצות, הרחק מהגברים שהתגודדו סביב הבר העשיר במשקאות יוקרתיים.
 
"אתה בן שלושים ושתיים ורווק מבוקש, מה חשבת? שההצעות יפסיקו להגיע? שנים שאלסנדרו ואני מגבים אותך ומשתדלים לא ללחוץ עליך. שלחנו אותך לקולג' ונתנו לך לבסס את מעמדך המקצועי. הפכת מסתורי בעיני האנשים הלא נכונים, ניקולס, ופופולרי מאוד בקרב האבות שמבקשים לשדך את הבנות שלהם עם הקאפו הבא של שיקגו." למרות החיוך שהעלתה על פניה, בלה נזפה בי על סירובי להיות חלק מהפמיליה. כעת הרגשתי שההבנה וההכלה מתקרבות לקיצן.
 
"ניניו, הדבר האחרון שאלסנדרו צריך הוא יורש מחוץ למשפחה. אתה חייב לו." נשכתי את שפתי ומבטי נדד אל האורחים שסביבנו. "אתה יודע שהוא לא יגיד לך כלום, אבל הגיע הזמן שתתמודד עם הייעוד שנבחר עבורך. לא תוכל לברוח ממנו. בקרוב הגורל של כולנו יונח בידך. יש לנו חוקים ומחויבויות, ניקולס."
 
עם השנים הפכתי להיות מוקד לתשומת לב בטקסים האלו. לאורך הזמן זה הפך להיות לי קשה יותר ויותר. הבקשות לשידוך שהוצעו לי — ושבהן סירבתי לדון ובוודאי שלא לקבלן — החלו להגיע באופן אינטנסיבי ואפילו בוטה. שנאתי את העובדה שדוחקים אותי לפינה שנשבעתי לעצמי לא להיגרר אליה.
 
בלה משכה בזרועי ורכנתי אליה. היא לחשה, "יש סוד שבמשך חודשים שמרתי לעצמי ולא סיפרתי לאף אחד, גם לא לאלסנדרו." הקפדתי שלא להניד עפעף, אף על פי שהמידע הזה היה תמוה בעיניי. לא יכולתי לתאר לעצמי מצב שבו בלה מסתירה משהו מאלסנדרו. "...חלק מהמקורבים עומדים להיות המומים כשהיא תגיע. למעשה, היא אמורה להופיע בכל רגע. אני באמת לחוצה." רציתי להקניט אותה בחיבה כדי להקל עליה, אך מייד הבחנתי בכתפיה המזדקפות ובדאגה העמוקה שהשתקפה בעיניה. אצבעותיי לחצו קלות על כתפה כשהוסיפה, "אין לך מושג כמה המונח 'שערורייה' מגדיר את הסיפור שלה ואת מה שקשור בו. לפני למעלה מעשרים ושתיים שנה אני ואלסנדרו הצלנו אותה ממוות בטוח."
 
היא שוב העיפה מבט לעבר דלתות הכניסה. בלה, ללא ספק, הייתה חסרת מנוחה. רחוקה מלהיות המארחת החייכנית והנינוחה שנהגה להיות כשאירחה. "יש סיכוי גבוה שתהיה כאן מהומה הערב ועוד כזו שאני נתתי לה יד, אלוהים ישמור."
 
היא בחנה את סביבתנו כדי לוודא שאף אחד לא מאזין לנו והמשיכה, "לפני כמה חודשים קיבלתי שיחת טלפון מדונה והתחלנו לדבר. בהתחלה לא הייתי בטוחה שאני רוצה לחדש איתה קשר, ועוד מאחורי גבו של אלסנדרו שהורה לי כבר אז להתנתק ממנה, אבל לא יכולתי להתעלם מהקריאה שלה לעזרה. והאמת? התגעגעתי לחברה אמיתית, לחברת הילדות היחידה שהייתה לי. מהמניעים האנוכיים שלי, הצעתי את עזרתי לנסות לקיים איחוד משפחתי. חשבתי שהערב יהיה העיתוי הנכון. עכשיו, אני כבר לא בטוחה שפעלתי היטב. אני פוחדת שאלסנדרו ישתולל. הם ניתקו אותה והתכחשו לה מספיק זמן או שהיא זו שבחרה להפנות אליהם כתף קרה, אני באמת לא יודעת איפה הסיפור הזה מתחיל ואיפה הוא נגמר."
 
ניסיתי להרגיע אותה, לעודד אותה ולומר לה שיכול להיות שהעניין יסתדר לטובה, אבל ידעתי שיש לה ממה לחשוש. כשחברי המשפחה מתנתקים, לרוב בעקבות בגידה, אין דרך חזרה. ואלסנדרו שנא שמסתירים ממנו דברים. גם אם אשתו היא זאת שחרגה מהכלל, הוא לא יחוס עליה והיא תישא בהשלכות. הייתה לה סיבה מוצקה לחרדה. ואחרי שסיפרה לי את כל זה, גם אני הייתי מוטרד.
 
למעלה משלוש מאות אנשים נשאו את כוסות השמפניה שלהם לכבוד הזוג שהתארס, ובלה ואני נאלצנו לקטוע את שיחתנו ולהצטרף למברכים.
 
"ניקולס." יד עטפה את עורפי ואלסנדרו משך אותי אליו לחיבוק. הפקודות שלו לא איחרו להגיע. "כשהשמועה על הרצח של ויטליו תתפשט, האירוע הזה יידחק הצידה ותתקיים אספה דחופה עם ראשי המשפחות. אני רוצה שתהיה העיניים והאוזניים שלי בחוץ. אני לא סומך על אף אחד אחרי מה שקרה." השקנו כוסות כאות להסכמה והנפנו אותן שוב לשמע האיחול שנשא אבי הכלה. מחיאות כפיים סוערות העידו על מצב הרוח המרומם של הנוכחים.
 
"דברים עומדים להשתנות," הוא אמר בשקט ובנחרצות בשעה שנעץ מבטים נוקבים באורחיו.
 
זווית פיו התעקלה לחיוך מתריס ולעגני.
 
ולא, לא אהבתי את זה בכלל.

ענבל אלמוזנינו

ענבל אלמוזנינו, בת ארבעים, פרילנסרית בתחום השיווק, הפרסום ויחסי ציבור. נשואה ואם לשני בנים.

ראיון "ראש בראש"

עוד על הספר

ניתן לרכישה גם ב -

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
117 דירוגים
61 דירוגים
13 דירוגים
18 דירוגים
9 דירוגים
16 דירוגים
19/4/2020

בבקשה שיצא כבר ההמשך וואו וואו וואוווווו

2
15/12/2023

כתוב בצורה איכותית המשלבת בצורה מושלמת אירוטיקה מחרמנת עם מתח ופעולה.

9/3/2023

וואו! ספר מאפיה משוגע! כל פעם שחשבתי שאני מבינה משהו, הדברים השתנו ושאלתי את עצמי ״מה לעזעזאל זה היה??״ הכתיבה של ענבל סוחפת ברמות ומיד רצתי לקרוא את השני. נ.ב- השני מושלם! קריאה חובה!!

5/12/2021

מעניין מאד

10/6/2021

מעולה! אקשן, רומנטיקה וקצת אופל מחכה להמשך

13/3/2021

נהדר!!

18/11/2020

אין על ענבל אלמוזלינו

11/11/2020

רומן מתח מצויין וסוחף כתיבה מעולה נהניתי מאוד

29/10/2020

מותח, מעולה חסר רחמים. לא יכולתי לשחרר. המוסר הפך אצלי ללילה... "לילה לבן", כתיבה איכותית סיום .... וואו מה זה הדבר הזה? ממליצה בחום

29/10/2020

ספר מצוין שגרם לי ללילה לבן, ממליצה לקריאה!!!

29/10/2020

ספר מושלם, נהנתי ממנו מאוד. הכתיבה של הסופרת סוחפת ואני לא יכולה לחכות לקרוא כבר את השני.

20/10/2020

מותח וסוחף, מלא ברגש ועניין. לא עוד סיפור מאפיה צפוי.

2/10/2020

וואוו וואו וואו

7/9/2020

ענק

5/9/2020

קראתי אותו בשלוש שעות לא עזבתי עד שסיימתי...חובה סרט ...

26/8/2020

Wowwwwwww

24/8/2020

דואט מדהיםםם!!

18/8/2020

אהבתי

14/8/2020

ספר יפה ומותח אי אפשר להפסיק לקרוא

14/8/2020

וואו...... מרגש סוחף לא ניתן להוריד את הספר מהידיים חובה לקרוא.....

11/8/2020

עלילה סוחפת אי אפשר להניח את הספר!

8/8/2020

מותח וסוחף ברמות

8/8/2020

מרתק

7/8/2020

✅💯

6/8/2020

מהמם, נהניתי מכל רגע

5/8/2020

ספר מעלף מלא מתח פשע ואהבה . איך שאני אוהבת ספרי פשע ומאפיה . זה החלק הראשון מדואט עוברת לחלק השני. עינבל יודעת לרקוח סיפורים כל כך יפים וממכרים . 🔥🔥🔥🔥🔥🔥🔥🔥

5/8/2020

כתיבה אדירה! לא ישנתי בגללו לילה שלם

5/8/2020

ספר מטורף! כמה אקשן וסערת רגשות, זאת התעללות לסיים אותו ככה! מזל שחיכיתי לחלק השני.

20/7/2020

וואווווו קראתי בנשימה אחת!!!

17/7/2020

Wow ספר מדהים, מחכה להמשך.

13/7/2020

ספר מעולה!!! מותח, מרתק וסוחף באופן בלתי מוסבר⁦👌🏻⁩⁦👌🏻⁩⁦👌🏻⁩ ממליצה בחום🔥🔥🔥

16/5/2020

ספר מעולה

2/5/2020

מחכה למצפון שחור!! הדמות של ניקולס אדירה ויש המון "הפתעות" לאורך העלילה שמעבים אותה ומכניסים עוד שאלות לי כקוראת ורצון להתקדם ולגלות את הסיפור, נהניתי מאוד!

2/5/2020

מומלץ ביותר

25/4/2020

ספר מצוין, מהיר, מלא אירועים.

22/4/2020

מושלם!!!

22/4/2020

מרתק, מחכה לספר ההמשך.

17/4/2020

מרתק.. לא יכולתי לעזוב

16/4/2020

אהבתי מאוד

15/4/2020

סוחף מרגש,הנאה❤

10/4/2020

וואוו מושלם.. לא הצלחתי להניח את הספר עד שסיימתי. מקווה שהשני יהיה טוב יותר

10/4/2020

ספר מעלף!!! מחכההההההה להמשך!!!!

9/4/2020

מכורה מכורההה מכורהה לספר הזההה. מחכה להמשך בנרות

4/3/2020

ספר מושלם לקח לי פחות מיום ! שיצא השני כבר!

10/2/2020

ספר חזק! מטלטל וסוחף ועבורי זאת חווית הקריאה המושלמת.

31/12/2019

מושלם אקשן ורומנטיקה במיטבה

13/12/2019

מתי איכותי! אין הרבה סופרות ישראליות שיודעת לכתוב מתח טוב וכיפי לקריאה! פשוט תענוג של ספר

13/12/2019

ספר מושלם,מחכה בקוצר רוח למצפון שחור

6/12/2019

ספר נפלא!!! כתוב מושלם, מותח, סוחף, מעניין, מקורי, מרגש, מיוחד, חכם, בלתי אפשרי להניח מהיד. מלא טוויסטים בעלילה, מאוד וויזואלי ומתוחכם. לא נושמת עד שיגיע הספר השני בדואט המטורף והמופלא הזה. ממליצה מאוד!!!

21/10/2019

ספר מעולה.
מתח מההתחלה ועד הסוף
סוף פתוח.
כתיבה איכותית.
ממתינה לספר הבא בסדרה.

17/10/2019

מקסים. מחכים להמשך!

11/10/2019

שלמות!! עינבל גאונה!! מחכה להמשך

2/2/2021

קצת מבלבל אבל אולי זו המטרה, כתוב מעניין וסוחף

1/1/2021

ספר מאפיה נחמד. לא גאוני. וסליחה כל השליליות אבל ממש לא ברור לי, למה חוזר על עצמו הביטוי כהרף רגע? אין כזה דבר בעברית ואחרי עריכות והגהות הייתי מצפה שמישהו ישים לב.. ממש הפריע לי. הביטוי חוזר גם בספר הבא..

28/8/2020

טווווב כתוב מעולה כל הכבוד!

15/8/2020

נחמד, חלש יחסית לספרים של אלמוזנינו.

9/5/2020

מחכה להמשך.

1/11/2019

ספר יפה,מותח ברובו,מרגש, בספר זה ניתן לחוות את נקודת המבט הגברית של החוטף שבדרך כלל נעלמת ולא ידועה. כאן ניתנת התייחסות רבה לדמות של ניקולס וניתן צידוק ומניע להתנהגותו. גם מקיילה היא דמות חזקה שנלחמת כל הזמן ולא מוותרת חכמה וחזקה. אהבתי את הדמויות. הסיפור מרתק! שונה ודומה לספרים דומים בז'אנר. כתיבה חכמה ואינטילגנטית! אהבתי! מחכה להמשך

10/10/2019

מהההההה זה הספר הזה?!!!!? ואווו ואווו אחד גדול!! איזה כתיבה מטורפת!! איזה מתח !!דייי לא פייר עם הייתי יודעת שיש המשך לספר לא הייתי מתחילה עדין, מה אני יעשה עכשיו 😩

21/9/2019

לא הצלחתי למחוק את הספר כפי שנתבקשתי לטיפולכם
מה גם שאם הייתי אמורה לעשות זאת לא הייתי רוכשת את הספר משום שכשרכשתי אותו אז מין הסתם רציתי לקרוא אותו ולא לחכות לזמן שמתאים לכם
ליאת 0507575077

5/7/2025

לאוהבי הז'אנר.

7/6/2025

חמוד לא יותר, ממש הכרחתי את עצמי לסיים

3/9/2023

לא יודעת מה להגיד על הספר הזה, משהו לא זרם לי. לא התחברתי לדמויות והיו קטעים הזויים וקשים. נשארתי עם כאבי בטן. כרגע לא ממשיכה לשני למרות שהסתיים במתח.

10/9/2021

ספר בינוני ומטה לא אחד שמשאיר אותך במתח לקרוא את ההמשך דמויות בינוניות במיוחד דמות האישה

3/12/2020

נחמד לא יותר

4/9/2020

בינוני... ציפיתי ליותר בעקבות הבאזז סביב הספר

13/6/2020

ספר בסדר, העלילה מתקדמת מהר מידי דבר הפוגע באמינות הסיפור.

7/5/2020

נחמד בקושי. קראתי יותר טובים ממנו.

1/5/2020

נחמד

23/4/2020

חביב

17/4/2020

נחמד

11/4/2020

ספר נחמד מאוד להעביר איתו את הזמן...

6/4/2020

מתח טוב, קצת תקוע

24/10/2019

התחיל מעניין…אולם הכתיבה עייפה אותי והשתעממתי מהחזרות בעלילה ומההפכפכות של הגיבורה; אם אפשר לקרוא לה ככה- הסוף היה מיותר לגמרי

4/3/2025

רומן רומנטי. סתמי, שום תחכמום

6/6/2021

ארוטיקה עם עלילה חלשה. במקום עקרת בית/אינסטלטור קיבלנו חטופה/רוצח שכיר. נו באמת...

30/12/2020

ממש לא מומלץ! ספר משעמם,על המאפיה,לא התחברתי לדמויות,תיאורים זולים ומשפילים.בזבוז זמן.

20/11/2020

לא מבינה על מה כל המהומה׳ העלילה לא אמינה הכתיבה פשוטה ולא מעמיקה. הכל קורה מהר מאכזב מאוד

13/11/2020

פחות, לא המשכתי לשני

25/5/2020

לא משהו. תפור בתפרים גסים.

11/4/2020

רק לקראת הסוף היה קצת עניין...

28/2/2021

סבלתי עד עמוד 200 וקצת, הייתי חייבת להבין למה הספר קיבל דירוגים כל כך גבוהים, עצוב, כי זיהיתי לפחות חלק מן המדרגות הגבוהות מהמוציאות לאור , מנהלות שיווק ויחסי ציבור וחברותיה של הסופרת המדוברת. רמת כתיבה די גבוהה, לא כיתה א 3 , התנחמתי בזה. העלילה מבולבלת, מעורפלת, לא ברורה, לא רומנטית, סתם אלימה, תנועת Me Too הייתה קוטלת את הספר, החפצת אישה, תפיסתה כזונה בפוטנציה ובפועל, בקיצור, הייתי שמחה לקבל את כספי בחזרה !!!

2
12/9/2020

ספר רדוד ומשעמם. כתיבה לא מעניינת, שטחית ועלילה סתמית.

1
5/11/2021

ספר הזוי מבחינת הסיפור והחוסר קירבה שלו לכל מציאות אפילו סיפורית

9/6/2021

לא נסחפתי... לא הסגנון שלי....

29/4/2021

"לא בודקים בשיני סוס שניתן במתנה"???? מסתבר שלא אצלי. לא רכשתי את ההמשך

3/1/2021

לא התלהבתי מהדואט הזה בכלל. סיפור בלי תכלית, ממש מוזר ומתעלל בלי סיבה נראית לעין.. קראתי בכוח לצערי

21/8/2020

בנאלי

10/8/2020

כל המילים הנכונות כתובות, אבל החיבור ביניהן לא יוצר סיפור עוצמתי, משמעם ולא מושך לקרוא.

23/4/2020

מבולבל, קטוע, מופרך.

19/4/2020

מגושם ולא אמין, אינו סוחף

18/4/2020

בושה וחרפה לאינטלגנציה האנושית, נבוב, משעמם, תאורי סקס בנאלים, בקיצור לא מעניין חבל על הזמן.

12/4/2020

עוד לא קראתי

19/10/2019

בניגוד לספריה הקודמים של הסופרת, לספר הזה פחות התחברתי. התאכזבתי בעיקר מאיכות הכתיבה. העלילה לא מספיק מעניינת, ולא אמינה. לא הצלחתי לסיים.

12/10/2019

התחיל יפה ונגמר משעמם

שחור לבן 1 - מוסר לבן ענבל אלמוזנינו
1
 
 
דחקתי את העולם הצידה.
 
עצמתי את עיניי.
 
בודדתי את רעשי הרקע, שאפתי כמה נשימות עמוקות והתרכזתי. מבעד לחלון הקטן שבמרתף שמעתי את קול ציוץ הציפורים. הבחנתי בינו לבין קריאות העורב, אחרי דקות ספורות הם התמזגו.
 
יש אנשים שיכנו את זה מדיטציה. בשבילי, זו הייתה טכניקת מסדרון. היא הייתה אמורה להוביל אותי לעבר. להציף את ההכרה שלי באותן התמונות. האחת רדפה את האחרת ולא כמו בסרט נע, כל שוט של תמונה זכה להשהיה. זה היה הכרחי כדי לתגבר את הזעם, כדי לזכור, כדי להטביע את חותם הנצחיות הארורה.
 
אותו זיכרון נטרל אותי רגשית ממה שעמדתי לעשות, מיקד אותי לפני שיריתי.
 
ריח הפחד התחיל לעלות מהקורבן שלי, הגיע לנחיריי, כשלחשתי לו באוזן שאני יודע מה עשה. דרכתי את הנשק.
 
"לא בגדתי בו," התפרץ. "והיא... חתיכת זונה ש —"
 
הצמדתי למצחו את קנה האקדח והוא השתתק. "תתחיל לספור," פקדתי עליו. לחצתי על כפתור שעון העצר שהנחתי קודם על השולחן מאחוריי. הוא החל להריץ את השניות. בעוד שלוש דקות הוא יאבד את חייו, בזמן שאני איבלע בזיכרונות מן העבר. מוחי עבר פאזה. מול עיניי חלפו אותם רגעים שבהם איבדתי כמעט את הכול, את מה שהיו פעם חיי.
 
174
 
175
 
176
 
הקורבן שלי החל לייבב כמו נקבה. הוא ניסה להתחנן על חייו. הם תמיד מנסים.
 
הייתי בטוח שלאישה שרצח באכזריות לפני כמה ימים והייתה בחודש השישי להריונה, היה יותר כבוד עצמי ברגעיה האחרונים.
 
180.
 
מבטינו הצטלבו להרף עין, ואז לחצתי על ההדק.
 
הסתכלתי על האשפה האנושית שמולי וללא ייסורי מצפון, התפעלתי. הוא נראה לי כמו ציור אבסטרקטי, צבעים שהתפזרו לכל עבר כאילו נשפכו על בד קנבס. המוח שלו ושבילי הדם שניתזו מגופו צבעו את החלל הקטן בפראיות אדומה. הבעת פניו המבועתת קפאה בזמן, ומהדף הירי צווארו הופשל לאחור ועיניו נותרו פעורות לרווחה.
 
הורדתי את המסכה מפניי והחזרתי את האקדח לאחורי מכנסיי. הוצאתי את הטלפון הנייד.
 
"המשימה בוצעה," אמרתי לאחר שהשיחה נענתה.
 
השתיקה שלו ארכה שניות ספורות ואז פקד, "תשרוף את הבן זונה ותדאג שיטחנו אותו לאבקה דקה. לתוך הכד שתניח לאשתו בסף הדלת, זרוק את הטבעת שיש לו על האצבע. היא כבר תבין." השיחה נותקה.
 
 
***
 
יצאתי ממקלחת רותחת שעזרה לי להסיר מעליי את ריח המוות, אף ששמץ ממנו עדיין עמד בריריות האף שלי. כרכתי מגבת למותניי, הוצאתי מהארונית שמעל הכיור את קופסת כדורי האספירין ולקחתי שניים. הראש שלי עמד להתפוצץ. התבשמתי, סירקתי את שערי הפרוע ופסעתי לחדר הארונות. בחרתי חליפה שחורה של דולצ'ה וגבאנה, חולצה בצבע תכלת ועניבה תואמת. אחרי שהתלבשתי ונעלתי את נעלי הערב המצוחצחות נעמדתי מול המראה המוארכת ויישרתי את העניבה. הורדתי מהקולב מעיל צמר שחור ובדרכי החוצה אספתי את המפתחות ואת הטלפון הנייד.
 
נסעתי הרבה מעל למהירות המותרת. השעה כבר הייתה שמונה וחצי והייתי באיחור רציני למסיבת האירוסים של בתו של ג'וזפה מרציני, שנקבעה לשבע בערב. לא רציתי להיראות כמפגין חוסר כבוד.
 
הודעה נכנסה לטלפון הנייד והצצתי אל הצג:
 
אלסנדרו: אתה מאחר!
 
אלסנדרו ובלה אירחו הערב את החגיגה באחוזה שבה גדלתי. כחלק מהמשפחה נדרשתי להשתתף באירועים כולם. באירוע הנוכחי, לכל אחד מהם היו סיבות אחרות לשמוח. בלה רצתה שנציג חזות משפחתית מאוחדת, ומשום מה דאגה להזכיר לי את מועד המסיבה בכל הארוחות המשפחתיות שהתקיימו בחודש האחרון. אלסנדרו, ראש משפחת הפשע של שיקגו, הקאפו, רצה להציג בפני המוזמנים את היורש לארגון שניהל.
 
כששערי הברזל נסגרו מאחוריי, החניתי את הג'יפ ומיהרתי לעבר דלתות העץ הכבדות. בלה עמדה בכניסה לאולם הרחב שבו נערכו המסיבות הגדולות וכתמיד נהגה כמארחת למופת. היא קיבלה את פניהם של הבאים כששתי בנותיה הצעירות לצידה. כשדובר בחגיגות ובנשפים, שמה של בלה הלך לפניה. מעבר להיותה רעיה נאמנה ואימא דאגנית, היא רצתה להוכיח שישנם כישורים נוספים שבהם נשים יכולות להתהדר, גם אם המנהגים של משפחות כמונו ממסמרים את הנשים לאותה עמדה נחותה שהייתה נהוגה עוד מהמאה ה-19, זמן הקמתה של הקוזה נוסטרה. עיניה אורו כשהבחינה בי, וכמו האימא הגאה שמעולם הייתה עבורי, היא עטפה אותי בזרועותיה והניחה על לחיי את ידה החמה.
 
"אתה תענוג לעיניים, קארו מיו."
 
נשקתי למצחה כהרגלי והחמאתי לה על מראהַ. "את יפה מתמיד, בלה." היא הניפה את ידה בביטול וצחקה.
 
אשתו של אמיליו, ראש משפחת הפשע של ניו־יורק, ובתם הצעירה ג'ינה התקרבו אלינו וחייכו. הרגשתי איך מבטיהן אומדים אותי מכף רגל ועד ראש. הושטתי את ידי ללחיצה מנומסת. בלה מיהרה להרחיק אותי מהן וביקשה את סליחתן.
 
"אלסנדרו סיפר לי שאמיליו דיבר איתו על הבת שלו ועליך, הם רוצים איחוד."
 
נאנחתי בכבדות. "בלה, בואי לא נדבר על זה שוב."
 
היא נעצה בי מבט מצמית. גילי, מעמדי החברתי והיותי בנו המאומץ של אלסנדרו הפכו אותי לשידוך נחשק. הלחץ עליי בעניין הזה גבר יותר ויותר במפגשים המשפחתיים והעסקיים. המבטים הסקרניים המשיכו ללוות אותנו בשעה שחצינו את קהל הנשים הצעירות שעמדו בקבוצות, הרחק מהגברים שהתגודדו סביב הבר העשיר במשקאות יוקרתיים.
 
"אתה בן שלושים ושתיים ורווק מבוקש, מה חשבת? שההצעות יפסיקו להגיע? שנים שאלסנדרו ואני מגבים אותך ומשתדלים לא ללחוץ עליך. שלחנו אותך לקולג' ונתנו לך לבסס את מעמדך המקצועי. הפכת מסתורי בעיני האנשים הלא נכונים, ניקולס, ופופולרי מאוד בקרב האבות שמבקשים לשדך את הבנות שלהם עם הקאפו הבא של שיקגו." למרות החיוך שהעלתה על פניה, בלה נזפה בי על סירובי להיות חלק מהפמיליה. כעת הרגשתי שההבנה וההכלה מתקרבות לקיצן.
 
"ניניו, הדבר האחרון שאלסנדרו צריך הוא יורש מחוץ למשפחה. אתה חייב לו." נשכתי את שפתי ומבטי נדד אל האורחים שסביבנו. "אתה יודע שהוא לא יגיד לך כלום, אבל הגיע הזמן שתתמודד עם הייעוד שנבחר עבורך. לא תוכל לברוח ממנו. בקרוב הגורל של כולנו יונח בידך. יש לנו חוקים ומחויבויות, ניקולס."
 
עם השנים הפכתי להיות מוקד לתשומת לב בטקסים האלו. לאורך הזמן זה הפך להיות לי קשה יותר ויותר. הבקשות לשידוך שהוצעו לי — ושבהן סירבתי לדון ובוודאי שלא לקבלן — החלו להגיע באופן אינטנסיבי ואפילו בוטה. שנאתי את העובדה שדוחקים אותי לפינה שנשבעתי לעצמי לא להיגרר אליה.
 
בלה משכה בזרועי ורכנתי אליה. היא לחשה, "יש סוד שבמשך חודשים שמרתי לעצמי ולא סיפרתי לאף אחד, גם לא לאלסנדרו." הקפדתי שלא להניד עפעף, אף על פי שהמידע הזה היה תמוה בעיניי. לא יכולתי לתאר לעצמי מצב שבו בלה מסתירה משהו מאלסנדרו. "...חלק מהמקורבים עומדים להיות המומים כשהיא תגיע. למעשה, היא אמורה להופיע בכל רגע. אני באמת לחוצה." רציתי להקניט אותה בחיבה כדי להקל עליה, אך מייד הבחנתי בכתפיה המזדקפות ובדאגה העמוקה שהשתקפה בעיניה. אצבעותיי לחצו קלות על כתפה כשהוסיפה, "אין לך מושג כמה המונח 'שערורייה' מגדיר את הסיפור שלה ואת מה שקשור בו. לפני למעלה מעשרים ושתיים שנה אני ואלסנדרו הצלנו אותה ממוות בטוח."
 
היא שוב העיפה מבט לעבר דלתות הכניסה. בלה, ללא ספק, הייתה חסרת מנוחה. רחוקה מלהיות המארחת החייכנית והנינוחה שנהגה להיות כשאירחה. "יש סיכוי גבוה שתהיה כאן מהומה הערב ועוד כזו שאני נתתי לה יד, אלוהים ישמור."
 
היא בחנה את סביבתנו כדי לוודא שאף אחד לא מאזין לנו והמשיכה, "לפני כמה חודשים קיבלתי שיחת טלפון מדונה והתחלנו לדבר. בהתחלה לא הייתי בטוחה שאני רוצה לחדש איתה קשר, ועוד מאחורי גבו של אלסנדרו שהורה לי כבר אז להתנתק ממנה, אבל לא יכולתי להתעלם מהקריאה שלה לעזרה. והאמת? התגעגעתי לחברה אמיתית, לחברת הילדות היחידה שהייתה לי. מהמניעים האנוכיים שלי, הצעתי את עזרתי לנסות לקיים איחוד משפחתי. חשבתי שהערב יהיה העיתוי הנכון. עכשיו, אני כבר לא בטוחה שפעלתי היטב. אני פוחדת שאלסנדרו ישתולל. הם ניתקו אותה והתכחשו לה מספיק זמן או שהיא זו שבחרה להפנות אליהם כתף קרה, אני באמת לא יודעת איפה הסיפור הזה מתחיל ואיפה הוא נגמר."
 
ניסיתי להרגיע אותה, לעודד אותה ולומר לה שיכול להיות שהעניין יסתדר לטובה, אבל ידעתי שיש לה ממה לחשוש. כשחברי המשפחה מתנתקים, לרוב בעקבות בגידה, אין דרך חזרה. ואלסנדרו שנא שמסתירים ממנו דברים. גם אם אשתו היא זאת שחרגה מהכלל, הוא לא יחוס עליה והיא תישא בהשלכות. הייתה לה סיבה מוצקה לחרדה. ואחרי שסיפרה לי את כל זה, גם אני הייתי מוטרד.
 
למעלה משלוש מאות אנשים נשאו את כוסות השמפניה שלהם לכבוד הזוג שהתארס, ובלה ואני נאלצנו לקטוע את שיחתנו ולהצטרף למברכים.
 
"ניקולס." יד עטפה את עורפי ואלסנדרו משך אותי אליו לחיבוק. הפקודות שלו לא איחרו להגיע. "כשהשמועה על הרצח של ויטליו תתפשט, האירוע הזה יידחק הצידה ותתקיים אספה דחופה עם ראשי המשפחות. אני רוצה שתהיה העיניים והאוזניים שלי בחוץ. אני לא סומך על אף אחד אחרי מה שקרה." השקנו כוסות כאות להסכמה והנפנו אותן שוב לשמע האיחול שנשא אבי הכלה. מחיאות כפיים סוערות העידו על מצב הרוח המרומם של הנוכחים.
 
"דברים עומדים להשתנות," הוא אמר בשקט ובנחרצות בשעה שנעץ מבטים נוקבים באורחיו.
 
זווית פיו התעקלה לחיוך מתריס ולעגני.
 
ולא, לא אהבתי את זה בכלל.