דונו 2 - דונו מגלה מה דביק ומה מצחיק

מֵרִיץ־הַנְּסִיעוֹת־קָדִימָה

הַרְבֵּה הַמְצָאוֹת גְּדוֹלוֹת בְּמַהֲלַךְ הַהִיסְטוֹרְיָה הִתְגַּלּוּ בְּמִקְרֶה. לְמָשָׁל:

1. מַסְטִיק

2. מִיקְרוֹגַל

3. קוֹרְנְפְלֵקְס

4. פְּלַסְטֵלִינָה

5. מֵרִיץ־נְסִיעוֹת־קָדִימָה

הֵם הָיוּ בַּדֶּרֶךְ לְסַבָּא וְסָבְתָא. אֲפִלּוּ אַבָּא שֶׁל דוּנוֹ הִצְטָרֵף הַפַּעַם, וּבָרוּר שֶׁהוּא הִתְלוֹנֵן מֵהָרֶגַע שֶׁיָּצְאוּ לַדֶּרֶךְ. "זֹאת שָׁעָה לֹא טוֹבָה, יִהְיוּ מָלֵא פְּקָקִים," אָמַר וְאָז הוֹסִיף, "שָׁכַחְתִּי אֶת טִפּוֹת הָאַף שֶׁלִּי," וּבָהָה מְרֻגָּז מֵהַחַלּוֹן. אִמָּא נִסְּתָה לְשַׁפֵּר אֶת הָאֲוִירָה וְהִדְלִיקָה אֶת הָרַדְיוֹ, אֲבָל בְּדִיּוּק אָמְרוּ שָׁם שֶׁהַטֶּמְפֵּרָטוּרוֹת הַיּוֹם גְּבוֹהוֹת מֵהָרָגִיל לָעוֹנָה, אָז הִיא סָגְרָה. הִיא שָׂנְאָה חֹם. צְפִירוֹת נִשְׁמְעוּ מִבַּחוּץ.

"נוּ, סְעִי," אָמַר אַבָּא.

"אֲנִי לֹא רוֹצָה לַחְסֹם אֶת הַצֹּמֶת," אָמְרָה אִמָּא.

הַצְּפִירוֹת הִתְגַּבְּרוּ מֵאֲחוֹרֵיהֶם.

גִּידִיק וְדוּנוֹ לֹא אָמְרוּ כְּלוּם. גִּידִיק צָפָה בַּטֵּלֵפוֹן בְּאִישׁ אֶחָד שֶׁמְּאַזֵּן עַל הָאַף שֶׁלּוֹ חֲמִשִּׁים וּשְׁנַיִם מַקְּלוֹת, וְדוּנוֹ הִתְאַמֵּן בִּלְהָזִיז אֶת הָאָזְנַיִם. הוּא הֵצִיץ בַּמַּרְאָה הַקִּדְמִית וְרָאָה אֵיךְ כָּל הַפַּרְצוּף שֶׁלּוֹ זָז, וְדַוְקָא הָאָזְנַיִם נִשְׁאָרוֹת בַּמָּקוֹם. אוּף. אָז הוּא חִטֵּט בַּתִּיק שֶׁלּוֹ כְּדֵי לִבְדֹּק אִם הֵבִיא אֶת הָאָזְנִיּוֹת הַחֲדָשׁוֹת. הַיָּד שֶׁלּוֹ בָּחֲשָׁה וּבָחֲשָׁה וְלֹא מָצְאָה שׁוּם חוּט שֶׁל אָזְנִיּוֹת. הַדְּאָגָה הִתְחִילָה לִתְפֹּחַ בְּתוֹכוֹ.

פִּתְאוֹם נִזְכַּר שֶׁיֵּשׁ כִּיס סוֹדִי בַּתִּיק הַזֶּה. הוּא מִהֵר לִבְדֹּק. אֲבָל הָאָזְנִיּוֹת לֹא הָיוּ שָׁם. בִּמְקוֹמָן נִתְקְלָה יָדוֹ בְּחֵפֶץ מְרֻבָּע וְקָשֶׁה. מָה זֶה? הוּא שָׁלַף אֶת הַדָּבָר הַחוּצָה, וְשִׂמְחָה קְטַנָּה הִתְפּוֹצְצָה לוֹ בַּגּוּף. הִנֵּה אַתָּה! חָשַׁב לְעַצְמוֹ. זֶה הָיָה הַדָּבָר הַזֶּה שֶׁדּוּנוֹ מָצָא לִפְנֵי כַּמָּה זְמַן, בַּעֲרֵמָה שֶׁל חוֹל וְאַבְקַת מֶלֶט.

בְּמַבָּט חָטוּף, הַדָּבָר הָיָה מְאֻבָּק וּמְקֻלְקָל. אֲבָל דוּנוֹ לֹא זָרַק אוֹתוֹ. לִמְצֹא מַשֶּׁהוּ זֶה רַק הַשָּׁלָב הָרִאשׁוֹן בְּתַגְלִית גְּדוֹלָה. אַחַר כָּךְ צָרִיךְ לְהָרִים וְלִבְחֹן, לְהַחְלִיט אִם זֶה זֶבֶל־אִיכְס אוֹ מַשֶּׁהוּ אֲמִתִּי. לִפְעָמִים אֲנָשִׁים אוֹמְרִים, "אַל תִּגַּע בָּזֶה," "תַּעֲזֹב אֶת זֶה, זֶה זֶבֶל," "מָה יֵשׁ לְךָ שָׁם? אַל תָּרִים דְּבָרִים מֵהָרִצְפָּה." חָשׁוּב לְהִתְעַלֵּם מֵאֲנָשִׁים כָּאֵלֶּה, שֶׁיְּכוֹלִים לִגְרֹם לְיֶלֶד לִזְרֹק מַשֶּׁהוּ שָׁוֶה בְּלִי לָשִׂים לֵב. נָכוֹן שֶׁרַק לְעִתִּים נְדִירוֹת מוֹצְאִים אוֹצָר, אֲבָל אִם כָּל הָרְחוֹב הָיָה מָלֵא בְּאוֹצָרוֹת, זֹאת לֹא הָיְתָה חָכְמָה.

מֵרִיץ־הַנְּסִיעוֹת־קָדִימָה הָיָה נִפְלָא עוֹד לִפְנֵי שֶׁדּוּנוֹ הֵבִין שֶׁזֶּה מֵרִיץ נְסִיעוֹת קָדִימָה. קֹדֶם כֹּל, הָיָה לוֹ כַּפְתּוֹר מֵהַסּוּג הָאָדֹם. הָיָה אֶפְשָׁר לִלְחֹץ עַל הַכַּפְתּוֹר וְאָז לֹא קָרָה כְּלוּם, אֲבָל זֶה עָשָׂה תְּחוּשָׁה נְעִימָה מְאוֹד בָּאֶצְבַּע הַלּוֹחֶצֶת. הַכַּפְתּוֹר הָיָה מְחֻבָּר לְקֻפְסָה מְרֻבַּעַת קְטַנָּה שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִפְתֹּחַ, וּבַצַּד שֶׁלָּהּ הָיְתָה מִין יָדִית פִּצְפֹּנֶת, שֶׁאַחֲרֵי שֶׁדּוּנוֹ נִקָּה הֵיטֵב אֶת הֶחָרִיץ שֶׁבּוֹ יָשְׁבָה, הִיא יָכְלָה לָזוּז מִצַּד לְצַד. הַיָּדִית הִשְׁמִיעָה צְלִיל "תָק" בְּכָל פַּעַם שֶׁזָּזָה לְאַחַד הַכִּוּוּנִים. הַקֻּפְסָה עַצְמָהּ הָיְתָה אֲפֹרָה, וְרָאוּ שֶׁפַּעַם הִיא הִבְרִיקָה מִלַּכָּה. הָיָה בָּרוּר שֶׁכָּל הַדָּבָר הַזֶּה לֹא עָשׂוּי מִפְּלַסְטִיק שֶׁל צַעֲצוּעַ.

דוּנוֹ לָקַח אֶת הַמְּצִיאָה הַבַּיְתָה וְלָחַץ עַל הַכַּפְתּוֹר וְהֵזִיז אֶת הַיָּדִית כָּל אַחַר הַצָּהֳרַיִם. הוּא כִּוֵּן אֶת הַקֻּפְסָה עַל כָּל מִינֵי דְּבָרִים בַּבַּיִת כְּדֵי לִרְאוֹת אִם הִיא מַפְעִילָה מַשֶּׁהוּ, אֲבָל שׁוּם דָּבָר לֹא נִדְלַק אוֹ כָּבָה.

"אוּף," אָמַר דוּנוֹ.

בְּדִיּוּק אָז עָבַר שָׁם גִּידִיק.

"תִּרְאֶה מָה מָצָאתִי," אָמַר דוּנוֹ וְהִתְלַהֵב מֵחָדָשׁ.

גִּידִיק לָקַח אֶת הַקֻּפְסָה וּבָחַן אוֹתָהּ בְּעִנְיָן.

"זֶה שֶׁלִּי," אָמַר דוּנוֹ לַמְרוֹת שֶׁהָיָה בָּרוּר שֶׁזֶּה שֶׁלּוֹ. וּבְטוֹן קְצָת מֻדְאָג הוֹסִיף, "טוֹב, תָּבִיא לִי אֶת זֶה."

אֲבָל גִּידִיק הִתְעַלֵּם מִמֶּנּוּ, וְתוֹךְ שְׁנִיָּה דוּנוֹ קָפַץ עָלָיו וְצָרַח, "תָּבִיא לִי אֶת זֶה!!!"

גִּידִיק זָז הַצִּדָּה מַהֵר מַסְפִּיק, וְדוּנוֹ נָפַל. לִפְנֵי שֶׁהוּא הִתְחִיל לִצְרֹחַ שׁוּב, הוֹשִׁיט לוֹ גִּידִיק אֶת הַקֻּפְסָה. דוּנוֹ נִסָּה לַחְטֹף לוֹ אוֹתָהּ בְּכַעַס, אֲבָל מֵרֹב מְהִירוּת הוּא פִסְפֵס, וְהַיָּד שֶׁלּוֹ נוֹתְרָה רֵיקָה. זֶה רַק הִכְעִיס אוֹתוֹ עוֹד יוֹתֵר.

"דַּי!!!" הוּא צָרַח.

גִּידִיק צִחְקֵק.

זֶה הַסּוֹף שֶׁלּוֹ! חָשַׁב דוּנוֹ וּבָעַט. הַפַּעַם זֶה עָבַד. הַבְּעִיטָה פָּגְעָה בַּמָּקוֹם הַכּוֹאֵב הַזֶּה מֵעַל כַּף הָרֶגֶל, וְגִידִיק מָעַד לְאָחוֹר, אֲבָל מִיָּד עָשָׂה תְּנוּעָה סִיבוּבִית וּבָרֶגֶל הַשְּׁנִיָּה הִפִּיל אֶת דוּנוֹ. הוּא תָּמִיד עוֹשֶׂה אֶת זֶה! דוּנוֹ לֹא סָבַל אֶת הַתַּרְגִּיל הַזֶּה. הוּא הֵרִים אֶת רֹאשׁוֹ מֵהָרִצְפָּה, רוֹתֵחַ מֵעֲצַבִּים. אֲבָל אָז מוּל הָאַף שֶׁלּוֹ רָאָה אֶת הַמְּצִיאָה, חָטַף אוֹתָהּ בְּלִי לַחְשֹׁב, קָם וְרָץ לַחֶדֶר שֶׁלּוֹ.

בָּעֶרֶב הִצִּיעַ גִּידִיק עִסְקַת חֲלִיפִין — הָאוֹלָר הַשְּׁוֵיצָרִי הַקָּטָן שֶׁלּוֹ תְּמוּרַת הַמְּצִיאָה שֶׁל דוּנוֹ.

דוּנוֹ סֵרֵב בִּקְרִירוּת, וְגִידִיק יָצָא מֵהַחֶדֶר בְּלִי לוֹמַר דָּבָר.

לְמָחֳרָת גִּידִיק חָזַר עַל הַהַצָּעָה.

"לְעוֹלָם לֹא," אָמַר דוּנוֹ בְּשֶׁקֶט וְהִתְאַפֵּק לֹא לְחַיֵּךְ.

הוּא שָׁמַר אֶת הַמְּצִיאָה הַמִּסְתּוֹרִית בַּמְּגֵרָה הָעֶלְיוֹנָה שֶׁלּוֹ, זֹאת שֶׁאֶפְשָׁר לִנְעֹל.

בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, כְּשֶׁגִּידִיק חָזַר עַל הַהַצָּעָה, דוּנוֹ הִסֵּס. הָאוֹלָר הַקָּטָן נָצַץ, וְדוּנוֹ כְּבָר הִתְעַיֵּף קְצָת מִלִּלְחֹץ עַל כַּפְתּוֹרִים שֶׁלֹּא עוֹשִׂים כְּלוּם.

"נִרְאֶה לִי שֶׁלֹּא בָּא לִי," אָמַר לְבַסּוֹף.

גִּידִיק הָלַךְ.

בַּיּוֹם הַבָּא גִּידִיק לֹא הִצִּיעַ, וְדוּנוֹ לֹא לָחַץ עַל הַכַּפְתּוֹר הָאָדֹם אֲפִלּוּ פַּעַם אַחַת. הוּא הָיָה עָסוּק בְּמִשְׂחָקִים אֲחֵרִים עִם יְלָדִים אֲחֵרִים, וְרַק פַּעַם אַחַת נִזְכַּר בָּאוֹלָר הַשְּׁוֵיצָרִי וּבַקֵּיסָם הַקְּטַנְטַן שֶׁנִּרְאָה כְּמוֹ נְקֻדָּה לְבָנָה לִפְנֵי שֶׁשּׁוֹלְפִים אוֹתוֹ כְּמוֹ חֶרֶב זְעִירָה מֵרֹאשׁ הָאוֹלָר.

אַחַר כָּךְ הַמְּצִיאָה נֶעֶלְמָה. דוּנוֹ לֹא יָדַע מָתַי. הוּא רַק יָדַע שֶׁכְּשֶׁרָצָה לְהַרְאוֹת אוֹתָהּ לְזֵאבִיק, הִיא לֹא הָיְתָה עַל הַמַּדָּף וְלֹא בַּמְּגֵרָה וְלֹא בַּסַּלְסִלָּה שֶׁל הַלֵּגוֹ. וְאָז כְּבָר לֹא זָכַר אֵיפֹה רָאָה אוֹתָהּ בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה וּמָתַי הָיְתָה הַפַּעַם הַזֹּאת. הוּא קִוָּה שֶׁגִּידִיק גָּנַב אוֹתָהּ, אֲבָל יָדַע שֶׁאֵין סִכּוּי. בְּנִגּוּד לְדוּנוֹ, גִּידִיק לֹא גָּנַב שׁוּם דָּבָר אַף פַּעַם, רַק שִׁכְנֵעַ אוֹתְךָ לְהַחְלִיף וְאַחַר כָּךְ גָּרַם לְךָ לְהִתְחָרֵט.

וְהִנֵּה פִּתְאוֹם, בְּאֶמְצַע הַנְּסִיעָה הַמִּזְדַּחֶלֶת הַזֹּאת — הַמְּצִיאָה שֶׁלּוֹ. עַכְשָׁו נִזְכַּר שֶׁהֶעֱבִיר אוֹתָהּ לְמָקוֹם בָּטוּחַ. וְהִנֵּה הִיא נִמְצְאָה — בְּמָקוֹם בָּטוּחַ! אֵיזֶה מַזָּל. זֹאת בֶּאֱמֶת מְצִיאָה מְיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ. הִיא נִרְאֲתָה לוֹ שׁוּב מִסְתּוֹרִית מְאוֹד. הוּא לִכְסֵן מַבָּט אֶל גִּידִיק, אֲבָל גִּידִיק יָשַׁן. לַטֵּלֵפוֹן שֶׁלּוֹ נִגְמְרָה הַסּוֹלְלָה.

*המשך העלילה בפרק המלא*