אנשים נורמלים
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
אנשים נורמלים
מכר
אלפי
עותקים
אנשים נורמלים
מכר
אלפי
עותקים

אנשים נורמלים

4.1 כוכבים (158 דירוגים)
ספר דיגיטלי
44
ספר מודפס
73.6 מחיר מוטבע על הספר 92

עוד על הספר

  • שם במקור: Normal People
  • תרגום: קטיה בנוביץ'
  • הוצאה: מודן
  • תאריך הוצאה: ספטמבר 2019
  • קטגוריה: פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 231 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 3 שעות ו 51 דק'

תקציר

בתיכון שבו הם לומדים, קונל ומריאן מעמידים פנים שהם כלל לא מכירים. הוא שחקן כדורגל נאה ופופולרי והיא מבודדת מחברים, גאה וחכמה. כשקונל נאלץ להמתין בביתה של מריאן לאימא שלו, העובדת שם כעוזרת בית, מתחיל להירקם בין שני התיכוניסטים קשר, שמחד קשה להתכחש לו, ומאידך שניהם נחושים להסתירו. כעבור שנה, כשהם עוברים ללמוד בדבלין, בקולג' היוקרתי טריניטי, מריאן דווקא מצליחה למצוא את מקומה, ואילו קונל מדשדש, ביישן וחסר ביטחון, בשוליים החברתיים של הקמפוס. שוב ושוב הם נמשכים ונרתעים זה מזה, עד שדבר–מה מעמת את שניהם ותובע מקונל לברר עם עצמו עד כמה הוא מוכן להרחיק לכת על מנת להציל את מריאן.   
 
הסופרת האירית סאלי רוני, שהוכתרה כקול הספרותי הגדול הראשון של דור המילניום, כתבה רומן מחשמל על מורכבותן של מערכות יחסים, על הפער בין הדימויים שאנו מציגים לעולם לבין רגשותינו האמיתיים ועל המחיר הכבד שפער זה גובה מאתנו. היא מציפה שאלות נוקבות הנוגעות למעמד חברתי וכלכלי בימינו, ותוהה על כוחה האוניברסלי של האהבה הראשונה.   
 
אנשים נורמלים היה מועמד לפרס בוקר לשנת 2018, זכה בפרס ספר השנה של "ווטרסטונס" ו"קוסטה" ותורגם לעשרות שפות. מאז ראה אור הוא מככב ברציפות ברשימות רבי–המכר באנגליה, בארצות–הברית ובאירופה.   
 
"סאלי רוני היא הסלינג'ר של דור הסנאפצ'ט." גארדיאן 
"ספר מרענן ומבריק... אנשים נורמלים הוא קלאסיקה עתידית." אובזרוור 

פרק ראשון

ינואר 2011

 
קונל מצלצל בפעמון ומריאן פותחת את הדלת. היא כבר פשטה את הסוודר אבל נשארה בחולצת בית ספר ובחצאית, ולרגליה גרבונים בלבד.
אה, הַיי, הוא אומר.
תיכנס.
היא מסתובבת ומתחילה ללכת במסדרון. הוא סוגר את הדלת ועוקב אחריה. הם יורדים בכמה מדרגות למטבח, שָם אימו, לוריין, בדיוק מסירה את כפפות הגומי מידיה. מריאן מתיישבת בקפיצה על הדלפק ולוקחת צנצנת פתוחה של ממרח שוקולד, שבתוכה כפית.
מריאן בדיוק סיפרה לי שקיבלתם היום ציונים של בחינות המתכונת, אומרת לוריין.
קיבלנו בספרות, הוא אומר. שולחים בכל מקצוע בנפרד. רוצה ללכת?
לוריין מקפלת את הכפפות בקפידה ומניחה אותן מתחת לכיור. אחר כך היא שולפת את הסיכות משערה. קונל חושב שהיא יכלה לעשות את זה במכונית.
שמעתי שהצטיינת, היא אומרת.
הוא קיבל את הציון הכי גבוה בכיתה, אומרת מריאן.
כן, אומר קונל. גם מריאן קיבלה ציון גבוה. אפשר ללכת?
לוריין מפסיקה להתיר את שרוך הסינר.
לא ידעתי שאנחנו ממהרים.
הוא מכניס את הידיים לכיסים וכובש אנחת רוגז, אבל עושה זאת בעזרת שאיפה קולנית, שבכל זאת נשמעת כמו אנחה.
אני צריכה רק להוציא את הבגדים מהמייבש, אומרת לוריין, ואז נלך. טוב?
הוא שותק ומרכין את ראשו כשלוריין יוצאת מהחדר.
רוצה קצת? שואלת מריאן.
היא מושיטה לו את צנצנת ממרח השוקולד. ידיו מתחפרות עוד יותר בכיסים, כאילו ניסה לאחסן בהם את כל גופו.
לא, תודה, הוא אומר.
קיבלת ציון בצרפתית היום?
אתמול.
הוא נשען בגבו אל המקרר ומביט בה מלקקת את הכפית. בבית הספר, הוא ומריאן מעמידים פנים שאינם מכירים זה את זה. כולם יודעים שמריאן גרה באחוזה הלבנה עם כביש הגישה ושאמו עוזרת בית, אבל איש לא יודע על הקשר המיוחד בין שתי העוּבדות.
קיבלתי מאה, הוא אומר. כמה קיבלת בגרמנית?
מאה, היא אומרת. אתה משוויץ?
את בטח תוציאי שש מאות, מה?
היא מושכת בכתפיה. סביר להניח, היא אומרת.
טוב, את יותר חכמה ממני.
אל תיקח את זה אישית. אני יותר חכמה מכולם.
מריאן מחייכת. היא בזה בגלוי לחבריה לספסל הלימודים. אין לה חברים, ובהפסקות הצהריים היא יושבת לבדה וקוראת. רבים שונאים אותה. אביה מת כשהייתה בת שלוש־עשרה וקונל שמע שיש לה מחלת נפש או משהו. אבל היא באמת הכי חכמה בבית הספר. הוא חושש להישאר איתה לבד, אבל משום מה גם מפנטז שהוא מרשים אותה בדבריו.
לא קיבלת את הציון הכי גבוה בספרות, הוא מציין.
היא מלקקת את שיניה באדישות.
אולי תיתן לי שיעורים פרטיים, קונל, היא אומרת.
הוא מרגיש שאוזניו מתלהטות. היא בטח סתם מנסה לעקוץ אותו ולא רומזת כלום, אבל אם כן, זה בוודאי נועד גם כדי להשפיל אותו, כי היא נחשבת מגעילה. היא נועלת נעליים שטוחות עם סוליות עבות ולא מתאפרת. אומרים שהיא לא מורידה שערות ברגליים וכל זה. קונל שמע שפעם היא התלכלכה מגלידת שוקולד בקפטריה, ואז הורידה את החולצה בשירותי הבנות ושטפה אותה. זה סיפור ידוע, כולם שמעו אותו. אם היא הייתה רוצה, היא יכלה בקלות להגיד לו שלום בבית הספר ולעשות לו בושות. היא יכלה להגיד לעיני כולם, נתראה אחר הצהריים. אין ספק שזה יביך אותו, והיא נהנית מדברים כאלה. אבל היא מעולם לא עשתה את זה.
על מה דיברת עם מיס נירי היום? אומרת מריאן.
אה. כלום. לא יודע. הבחינות.
מריאן מסובבת את הכפית בתוך הצנצנת.
היא דלוקה עליך או משהו? אומרת מריאן.
קונל צופה בה מסובבת את הכפית. אוזניו עדיין לוהטות.
למה את אומרת את זה? הוא אומר.
אין לך רומן איתה, נכון?
ברור שלא. זה מצחיק אותך?
סליחה, אומרת מריאן.
הבעתה מרוכזת, כאילו עיניה החודרות סורקות את מוחו.
אתה צודק, זה לא מצחיק, היא אומרת. אני מצטערת.
הוא מהנהן, מביט סביבו ונועץ את חרטום הנעל בחריץ שבין האריחים.
לפעמים היא באמת מתנהגת מוזר לידי, הוא אומר. אבל אני לא מדבר על זה או משהו.
גם בכיתה היא מפלרטטת איתך לדעתי.
באמת?
מריאן מהנהנת. הוא משפשף את צווארו. מיס נירי מלמדת כלכלה. רגשותיו כלפיה הם נושא רווח לשיחה בבית הספר. אומרים שהוא הציע לה חברות בפייסבוק, מה שלא קרה ולא יקרה. למען האמת, הוא לא עושה כלום ולא אומר כלום, רק יושב בשקט, והיא זאת שעושה ואומרת לו דברים. לפעמים היא משאירה אותו בכיתה אחרי השיעור ומדברת איתו על העתיד, ופעם היא ממש נגעה בעניבה שלו. הוא לא יכול לספר לאנשים איך היא מתנהגת, כי יחשבו שהוא מתרברב. מרוב מבוכה ורוגז הוא מתקשה להתרכז בשיעורים שלה, ורק בוהה בספר עד שהגרפים מיטשטשים לנגד עיניו.
תמיד יורדים עלי שאני דלוק עליה או משהו, הוא אומר. אבל זה בכלל לא נכון. כאילו, את לא חושבת שאני משתף איתה פעולה, נכון?
לא שראיתי.
הוא מוחה בהיסח הדעת את כפות ידיו בחולצת התלבושת האחידה. כולם כל כך בטוחים שהוא נמשך אל מיס נירי, עד שלפעמים הוא מתחיל לפקפק בתחושת הבטן שלו עצמו. אולי ברמה מסוימת, שלא בידיעתו, הוא אכן חושק בה? הוא אפילו לא רוצה לדעת איך מרגישים כשחושקים במישהי. בכל הפעמים שהוא עשה סקס זה היה כל כך מלחיץ שזה כבר היה לא נעים, לכן הוא חושד שמשהו בו לא בסדר, שהוא לא מסוגל להגיע לאינטימיות עם בנות, שהוא סובל מליקוי התפתחותי כלשהו. אחר כך הוא שוכב וחושב: זה היה כל כך נורא שבא לי להקיא. האם הוא פשוט כזה? האם הבחילה שהוא נתקף כשמיס לירי רוכנת מעל שולחנו היא בעצם ריגוש מיני? איך אפשר לדעת?
אני יכולה לגשת בשבילך למר לאיונס, אם אתה רוצה, אומרת מריאן. אני לא אספר לו שום דבר. אני רק אגיד ששמתי לב.
חס וחלילה. בשום פנים ואופן לא. אל תגידי שום דבר לאף אחד, בסדר?
טוב, בסדר.
הוא מביט בה כדי לוודא שהיא רצינית ומניד את ראשו.
זאת לא אשמתך שהיא מתנהגת ככה, אומרת מריאן. אתה לא עושה שום דבר רע.
הוא אומר בשקט: אז למה כולם חושבים שאני דלוק עליה?
אולי כי אתה מסמיק כשהיא פונה אליך. אבל אתה הרי מסמיק מכל דבר, זה פשוט העור שלך.
הוא פולט צחקוק קצר ונטול עליצות. תודה, הוא אומר.
טוב, זה נכון.
כן, אני יודע.
אתה מסמיק גם עכשיו, אומרת מריאן.
הוא עוצם את עיניו ודוחק את לשונו לחיכו העליון. הוא שומע את מריאן צוחקת.
למה את כל כך בוטה תמיד? הוא אומר.
אני לא בוטה. לא מזיז לי שאתה מסמיק, אני לא אגלה.
גם אם לא תגלי, זה לא אומר שאת יכולה להגיד כל מה שבא לך.
טוב, היא אומרת. מצטערת.
הוא מסתובב ומשקיף על הגן מבעד לחלון. בעצם, זאת "נחלה" שלמה, שכוללת מגרש טניס ופסל גדול של אישה מאבן. הוא משקיף על הנחלה ומצמיד את פניו לזכוכית הצוננת. כשמספרים איך מריאן כיבסה את החולצה שלה עושים את זה כדי להצחיק, אבל קונל חושב שהסיבה אחרת לגמרי. מריאן לא שכבה עם אף אחד עדיין, אף אחד לא ראה אותה בלי בגדים, אף אחד אפילו לא יודע אם היא אוהבת בנים או בנות, היא לא מגלה. זה מעורר תרעומת, וקונל חושב שבגלל זה מספרים את הסיפור, כדי להציץ על משהו שאסור לראות.
אני לא רוצה לריב איתך, היא אומרת.
אנחנו לא רבים.
אתה בטח שונא אותי, אבל אתה היחיד שמסכים לדבר איתי.
לא אמרתי שאני שונא אותך, הוא אומר.
עכשיו היא מסתקרנת ומרימה את עיניה. מרוב מבוכה הוא חומק ממבטה, אבל רואה מזווית העין שהיא צופה בו. כשהוא מדבר עם מריאן הוא מרגיש ששוררת ביניהם פרטיות מוחלטת. הוא יכול לספר לה הכול, אפילו דברים משונים, והוא יודע שהיא לעולם לא תגלה. להיות איתה לבד זה כמו לפתוח דלת, לצאת מהחיים הרגילים ולסגור אותה מאחוריך. הוא לא מפחד ממנה, היא טיפוס די רגוע בעצם, אבל הוא חושש להימצא בחברתה כי היא מבלבלת אותו וגורמת לו להתנהג מוזר, להגיד דברים שהוא לא אומר בדרך כלל.
כמה שבועות קודם לכן, כשהוא חיכה ללוריין בחדר הכניסה, מריאן ירדה בחלוק אמבטיה. חלוק לבן, פשוט, מהודק בקשר רגיל. שערה היה רטוב ופניה בהקו כאילו זה עתה התמרחה בקרם. כשראתה את קונל, היא נעצרה במדרגות ואמרה: לא ידעתי שאתה כאן, סליחה. היא נראתה קצת נבוכה, אבל לא מאוד. ואז היא הסתובבה וחזרה אל חדרה. הוא המשיך לעמוד ולחכות. הוא ידע שהיא מתלבשת, ושהבגדים שתלבש כשתרד יהיו אלה שהיא בחרה ללבוש אחרי שראתה אותו. בכל אופן, לוריין הייתה מוכנה כשמריאן עוד התלבשה, אז הוא לא ראה מה היא לבשה. לא שזה עניין אותו במיוחד. הוא כמובן לא סיפר בבית הספר שראה אותה בחלוק או שהיא הייתה נבוכה, זה לא עניין של אף אחד.
טוב, אני מחבבת אותך, אומרת מריאן.
הוא שותק כמה שניות ותחושת האינטימיות השוררת ביניהם מתעצמת, סוגרת עליו, כמעט מועכת את פניו ואת גופו. ואז לוריין חוזרת למטבח בעודה קושרת צעיף סביב הצוואר. הדלת פתוחה, אבל היא בכל זאת מקישה עליה קלות.
נזוז? היא אומרת.
כן, אומר קונל.
תודה על הכול, לוריין, אומרת מריאן. נתראה בשבוע הבא.
קונל כבר פונה אל דלת המטבח כשאמו אומרת: אתה יכול להגיד שלום, לא? הוא מציץ מעבר לכתפו אך מגלה שהוא לא מסוגל להסתכל למריאן בעיניים, אז הוא משפיל את מבטו לרצפה. כן, ביי, הוא אומר, ולא מחכה שהיא תענה.
במכונית, אימו חוגרת את חגורת הבטיחות ומנידה את ראשה. אתה יכול להיות קצת יותר נחמד אליה, היא אומרת. לא קל לה בבית הספר.
הוא נועץ את המפתח במתג ההצתה ומציץ במראה הפנימית. אני נחמד אליה, הוא אומר.
היא ילדה רגישה מאוד, אומרת לוריין.
אפשר להחליף נושא?
לוריין מסתכלת עליו בחומרת סבר. הוא לוטש עיניים דרך שמשת המכונית ומעמיד פנים שהוא לא שם לב.

סקירות וביקורות

סלינג'ר ‭ 90210 ‬ אומרים ש'אנשים נורמלים' של סאלי רוני הוא קלאסיקה של דור המילניום. אז אומרים

בתמונה: סאלי רוני, צילום: גטי אימג'ס

"הסופרת הגדולה הראשונה של דור המילניום", קבע הניו-יורקר. "סלינג'ר של דור הסנאפצ'ט", הכריז הגרדיאן. "קלאסיקה עתידית", הגדיל לחזות האובזרוור בעניין רב-המכר והמועמד לפרס בוקר ‭ ,2018‬ 'אנשים נורמלים', הרומן השני של הסופרת האירית סאלי רוני, ילידת‭ .1991 ‬

כמו 'שיחות עם חברים', רומן הביכורים שהזניק אותה לתהילה, גם 'אנשים נורמלים' עוסק במערכת יחסים רומנטית בין צעירים בשנות התיכון והקולג' שלהם. כאן מתמקדת רוני באהבתם המורכבת ורבת-התהפוכות של מריאן, בת עשירים, וקונל, שאמו היא המנקה בביתה של מריאן. בראשית הקשר ביניהם קונל, הנאה והמקובל חברתית, בוש ביחסיו עם מריאן, אבל כשהם עוברים לטריניטי קולג' בדבלין, העיר הגדולה, מתהפך הגלגל וכעת מריאן - בזכות כספה והמעמד והגינונים הנלווים לו - היא הפופולרית ביניהם.

אף שמלכתחילה ברור לגיבורים וגם לנו ששניים אלו הם זוג מצוין - שנהנה מהתאמה רגשית ומינית יוצאת מן הכלל, ומן הזכות לחוות אהבה כמפלט ומקלט מכל הרעות החולות בעולמנו - יחסיהם של האומללים כלואים באינספור אי-הבנות, ברקס-גז, שותפים קלוקלים אחרים ועוד. בשעה שהקורא מצווח להם בראשו "יאללה תתחתנו כבר יא מתוסבכים", הסופרת מזכירה לו ולגיבוריה בחומרה כי "האהבה לא תמיד מנצחת, בטח לא את החברה המעמדית", ודנה אותם לגורל נצחי של יזיזות מופלאה.

מה הופך את 'אנשים נורמלים' ל"קלאסיקה עתידית"? ובכן, הוא אכן נכתב במסורת קלאסית, ללא שבירת מוסכמות ספרותיות, ומגולל עלילה קלאסית - שלא לומר מרופטת - של רומן ביןמעמדי (קונל אף קורא את 'אמה' של ג'יין אוסטן). את המכתבים המבושמים מחליפים מיילים, שהם, כך נראה, אות לרצינות ולהעמקה עבור אנשים של סנאפצ'ט. כשקונל מנהל מערכת יחסים עם בת זוג אחרת, הוא מקיים איתה שיחות וידיאו; את חליפת המיילים הוא שומר למריאן.

בראיונות הספורים שהעניקה, רוני מצטיירת כאדם אינטליגנטי ופוליטי. המבקרים נופלים לרגלי מה שהם מגדירים כאומץ לדון בהבדלים מעמדיים ומציינים אבחנות כמו "כל חבריו ללימודים מדברים במבטא זהה ומסתובבים עם מק-בוק באותו הגודל מתחת לזרוע", או "הוא נאלץ להכיר בעובדה שבגדיו זולים ולא אופנתיים. הנעליים היחידות שיש לו הן זוג ישן של אדידס, והוא נועל אותן לכל מקום, כולל חדר הכושר". מה שמזכיר ספרי נוער מהאייטיז על ילדים מקובלים שקיבלו ג'ינס מאמריקה.

ברמה דומה נמצא הדיאלוג הבא, בין קונל לאמו, שלמרות שהיא עוזרת בית חד-הורית וקשת יום שילדה אותו בגיל ‭ ,17‬היא רחומה ועל הכיפאק באופן יוצא מגדר הרגיל: ‭ -"‬היא לא עונה להודעות שלי, אמר. וכשאני מתקשר היא מסננת אותי. – כי פגעת ברגשות שלה. – נכון. אבל היא קצת מגזימה, לא?"

סלינג'ר? יותר סלינג'ר ‭ .90210‬גם בהשוואה פחות גבוהת מצח, לרומן הקולג' הבין-מעמדי המכונן 'סיפור אהבה', רוני לא בהכרח יוצאת עם יותר לייקים. לעומת המונולוג הפתוח והחשוף של אריך סגל - מושמץ ומושמלץ ככל שיהיה - הקול הכל-יודע של רוני נשמע קצת כמו בינה מלאכותית שהתבקשה לגולל סיפור מדמדומי האנושי והיא מתקשה לפענח אותו.

"בדרך הם הקשיבו ל'ומפייר ויקנד' ומריאן שתתה מבקבוקון ג'ין אישי ודיברה על ממשל רייגן", כותבת רוני, שזכתה לשבחים על הפוליטיות שלה. אלא שרייגן מתפקד כאן כמו שיר של ומפייר ויקנד ונעלי אדידס - כסמל סטטוס או כרקע נוסף לתיאור דמות. אם יש כאן סרקזם, הוא לא ניכר, שכן לזכותה של רוני ייאמר שהיא אמפתית לדמויותיה. לא מספיק כדי לגאול אותן, אבל מספיק כדי לא לנכר את הקורא וכדי לספק לו חוויית קריאה קולחת, רומנטית, שאלמלא תילי הציפיות, הייתה נפטרת ככזאת.

התמה המרכזית של רוני, שהתחנכה, לדבריה, על ברכי המרקסיזם, היא "יחסי הכוח", אבל ההכפפה שלה על הדמויות - אולי ככל הכפפה של אידיאולוגיה על דמות ספרותית - פשטנית וגסה. ביחסי המין שלה, למשל, מריאן מבקשת להיות נשלטת - תוצאה ישירה, לפי רוני, של המכות וההתעללות מצד אחיה מחד, ושל מעמדה הכלכלי הגבוה מאידך.

השאלה המרכזית סביב הרומן הזה והכתרים שנקשרו לו היא מורכבת: האם אנחנו רוצים להאמין שהפלקטיות הזאת מתארת היטב דור שלם, או שמילניאלז, כמו כל בני האנוש לפניהם, הם קצת יותר מורכבים? האם הילדותיות וחוסר האונים של הדמויות מבטאים את תחושת התקיעות האמיתית של הדורות שהגיעו אחרי דור האיקס, או שהם בסך הכל ביטוי לעמדותיה הפוליטיות של המחברת? וגם אם הכל לגמרי אותנטי, נשאלת שאלה אחרונה: האין תפקידה של הספרות - בהנחה שיש לה בכלל תפקיד - לגדל צמחייה דקה, חצופה ורעננה ברווחים שבין אבני המדרכת?

עוד 3 סיפורים על פערים מעמדיים:
גאווה ודעה קדומה > ג‘יין אוסטן
הנערה מהדואר > שטפן צוויג
צפון ודרום > אליזבת גאסקל

שרון קנטור
צילום: גטי אימג'ס

פורסם במדור הספרות של "7 לילות"

שרון קנטור 7 לילות 18/10/2019 לקריאת הסקירה המלאה >
"אנשים נורמלים": הציפייה להציץ לחיי המילניאלס עושה עוול לסופרת המוכשרת דוד רפ הארץ 03/10/2019 לקריאת הסקירה המלאה >

עוד על הספר

  • שם במקור: Normal People
  • תרגום: קטיה בנוביץ'
  • הוצאה: מודן
  • תאריך הוצאה: ספטמבר 2019
  • קטגוריה: פרוזה תרגום
  • מספר עמודים: 231 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 3 שעות ו 51 דק'

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
158 דירוגים
78 דירוגים
33 דירוגים
35 דירוגים
5 דירוגים
7 דירוגים
25/1/2024

ללא ספק ספר עם משמעות שאני בטוחה שאקרא שוב, זה היה כל כך ריאליסטי שלפעמים אני מודה השתעממתי, ואז בוווםםםםםםם תקשיבו כולם.ן ספר מושלם חייב חייב קריאה ❗️

3
16/10/2023

אהבתי מאוד! הוא לא לכולם, הוא דיכאוני, שקוף ואמיתי, איכשהו, עצוב כל כך ומלא תקווה מצד שני. ספר כבד ויפה בו זמנית. אהבתי

3
31/7/2024

רומן מקסים! עדין, רגיש, מלא פשטות וכנות. מרגש עד כאב ונוגע עמוק.

1
3/3/2023

ספר עדין, קראתי בשקיקה, בכל דקה פנויה.

1
25/10/2024

מעולה

14/10/2024

ספר ריאליסטי וכנה עם דמיות עמוקות כתיבה מהפנטת

20/4/2024

ספר מרגש, כנה וסוחץ על מערכת יחסים ארוכה של שני אנשים שעברו דבר אחד או שניים בחיים. מומלץ בחום

23/3/2024

ספר מקסים.

27/2/2024

ספר מרגש.. כתוב כל כך יפה

7/11/2023

מושלם. ספר "כבד". מלא משמעות. מלא מחשבות. כתוב נפלא. התאהבתי בדמויות ממש. מומלץ מאד מאד!!

13/9/2023

וואו הספר האהוב עלי! פשוט מדהים

15/8/2023

נשאבתי אליו ממש, והוא העציב וריגש אותי. קריא מאוד וגם עמוק מאוד

3/6/2023

ספר מקסים,לצעיריםוצעירים ברוחם, על יחסים ,״אנשים באמ יכולים לשנות זה את זה.״

28/3/2023

ספר מצוין

9/2/2023

ספר מדהים שלאורכו מרגישים תחושה של קרבה עצומה והזדהות לדמויות, ובסופו רצון לעוד.

23/12/2022

יוצא מן הכלל

26/8/2022

ספר מצוין, מרובד ומרגש

20/7/2022

אהבתי מאד גרם לי לחשוב

1/6/2022

אהבה מתוארת באופן ייחודי וקולח

14/5/2022

למען האמת, ראיתי קודם את הסדרה שהייתה רומנטית וסקסית והשחקנים היו מהממים, ככה שהדמויות היו חיות לנגד עיני. אולי בגלל זה הספר היה מעט חיוור לעומת הסדרה. היה נעים לקרוא את הסיפור ולהזכר בסדרה מחדש, בספר יש קצת יותר תיאורים, ככה שזה הוסיף לי. בגדול, ספר נחמד. אהבתי. סוף טיפה מבעס.

23/4/2022

אני ממש אהבתי, אבל אני יודעת שלא כולם יתחברו לסגנון כזה. אבל מה הקטע עם הסוף הזההה

22/12/2021

ספר מרתק ומעורר מחשבה.

14/12/2021

ספר מיוחד במינו. לא יכולתי להפסיק לקרוא. הסדרה כל כך נאמנה לספר . ממליצה לראות

9/12/2021

ספר חכם, רגיש, כואב. סובל ולא בטוח שאחרי כל זה מגיעה הגאולה. חבל שלא נזכה לתרגום ספרה החדש.

19/11/2021

מינימליסטי, פשוט, אמיתי בצורה יוצאת דופן. מבריק.

6/11/2021

אהבתי מאוד.

25/7/2021

הסדרה יותר טובה..

12/6/2021

ספר טוב

11/6/2021

ספר נפלא, מעמיק ומהנה מאוד.

4/6/2021

ספר נהדר ומרגש. בפירוש לא ספר בנות, ישנה רומנטיקה אבל גם הרבה דברים אפלים. כתיבה נפלאה, ממליץ בחום

5/2/2021

ספר מרתק, שונה ומפתיע. מתאר מסע של התבגרות ומשמעותה של שותפות בחיים

17/1/2021

מעולה, מעניין, שונה במובן הטוב, מומלץ לכולם גם לאלה שאינם שייכים לדור הזה - פתח לשיחה עם הנכדים (:

15/1/2021

אנשים נורמלים. האם אני את/ה נורמלים? ומה הפרמטרים? ספר נהדר, לא קל לקריאה מכמה סיבות: הוא כתוב בגוף שלישי, ללא סימני ״ במשפטים המסמנים לנו כאשר אנשים מדברים ולא חושבים לעצמם, עובר ביין עבר להווה, רב הנסתר על הגלוי- במובן זה שמועברת תחושה שעלינו להבין דברים שעברו על הדמויות וכייצד זה משפיע על חייהם. אהבתי מאד את ספר, כדאי!!!

24/11/2020

לא רציתי שיסתיים. יצירה נוגעת ללב

11/11/2020

מעולה

6/9/2020

מעולה. נקרא כספר מתח פסיכולוגי בעצם..

15/8/2020

ספר מיוחד במינו, סופרת מבריקה. נוגע ללב, מרגש, ולעיתים גם קצת מחנק בגרון...

8/8/2020

נפלא

17/7/2020

אהבתי את הספר יותר מהסדרה

14/7/2020

נהניתי. תודה.

8/7/2020

ראוי. עוצמתי ומאד מהנה

13/6/2020

מצוין. עכשוי.

8/6/2020

זורם עמוק מסקרן. נהדר

25/5/2020

סיפור עדין, רגיש, מוכב. כתוב בכישרון רב. מומלץ מאוד

23/1/2020

ספר מדהים ומיוחד על נושא שחשבתי שהכל כבר נכתב עליו.

16/10/2019

נוגע ללב, ופשוט נפלא. לא יכולתי להניח בצד.

15/10/2019

כבר מהעמוד הראשון שקעתי אל תוך עולמם של מריאן וקונל, שמנהלים מערכת יחסים מורכבת, שבו כוחות פנימיים וחיצוניים לא נותנים לאהבה שלהם להתממש.
אני מניח שאפילו אקרא את הספר הזה פעם או פעמים נוספות.

13/10/2019

ספר עצוב ואמיתי, סוחף ודורש המשך!

11/10/2019

ספר שונה,ייחודי ,שמצליח לרתק.אהבתי

9/10/2019

נוגע ללב

19/9/2021

הספר טוב במידה. הוא לא יצירת פאר, ולא הייתי מגיעה אליו לולא הסופרלטיבים היוצאים מן הכלל. לעומת זאת הסדרה היא מופתית!!!!! אחת הטובות שראיתי בשנים האחרונות. הכאב שהיא מפעילה על שריר הלב הוא יוצא דופן. מה שהסדרה עשתה לספר זו אומנות! היא הוציאה אותו לאור, לעומק.

1
24/7/2021

כאמא לילדים, שאפילו הצעיר ביניהם מבוגר יותר מגיבורי הספר היה לי מעניין לקרוא על המתחולל בנפשם של בני הדור הצעיר, אך גם עצוב מאוד. בסך הכל, למבוכות והחששות מ"מה יגידו" אין גיל ואין פתרון קל. לאורך הקריאה קיוויתי שהגיבורים ימצאו מנוח לנפשם ודרך קלה יותר להתבגר, אבל הסוף פתוח מאד ומותיר אותנו בספקות וחששות.

1
10/5/2024

לכולנו יש מערכות יחסים ששינו אותנו והספר הזה בדיוק על זה, סוחף, מרגש, עצוב וקצת מוזר.

1/4/2023

מודרני חכם

26/3/2023

נהניתי, אך אהבתי יותר את הסדרה בטלביזיה

26/12/2022

עמוק ומפותל. מערעות יחסים מורכסות

15/1/2022

רומן נעורים יפהפה.

15/7/2021

יפה מאד, מפרט רגשות. קראתי במקביל לצפיה בסדרה והספר והסדרה משלימים זה את זה

5/2/2021

ספר טוב

13/12/2020

מעניין מרתק קצת מתארך מידי

18/9/2020

ספר טוב, אבל בהחלט לא הספר של הדור.

14/9/2020

נחמד. קולח.

30/8/2020

נהניתי לקרוא. סיפור אהבה מורכב . לא קראתי הרבה ספרים אירים מאז גיימס גוייס. הסיפור הוא אוניברסאלי.

25/7/2020

נוגע בנימי הנפש אך גם הוליוודי

10/6/2020

הספר בסדר, הסוף יותר מרתק מההתחלה בהרבה. מדובר ברומן לנוער, אולי נוער בוגר. העלילה לא מסובכת מידיי הדמויות נשארות שטחיות וגם חילופי כוחות שמתרחשים הם נורא דיכוטומים ולא מתפתחים. מי שרוצה ספר זורם לקריאה - זה מתאים. אבל לא מספיק בשביל להישאב לעולמן הפנימי של הדמויות. אני חושבת שהספר מאוד אוברייטיד.

17/1/2020

זורם וקולח. בהינף הקולמוס היא מצליחה לרדת לתהומות הנפש של הגיבורים. ספר ראוי ביותר. שווה קריאה

17/1/2020

מהנה ונוגע ללב

20/11/2019

נהנתי לקרוא וקראתי במהירות. קל וזורם לקריאה. עצוב ויפה. קל לאהוב את הדמויות ולהזדהות איתן. מרגיש רלוונטי לתקופה ומדייק ונותן מילים לכל מיני תחושות ומצבים רגשיים וחברתיים.

3/10/2019

נהנתי מאוד

7/9/2022

מעניין אבל מוזר התבאסתי מהסוף

1
11/5/2020

סתמי, חשבתי שאולי אמצא איזשהו תיחכום בסוף אבל אין למה לצפות, הכל נשאר שטחי

1
7/10/2024

דבר ראשון קראתי את הספר בזריזות ובמהירות. קריא מאוד. הוא ספר מאוד בוסרי עם המון חלקים מתים אבל יש רגעים של התעלות וקסם וסהכ חווית קריאה מוצלחת!

28/9/2024

מכיל ספוילרים הספר כתוב טוב והוא זורם כעיקרון מתרחש בעולם ריאליסטי אבל הדמויות לא ריאליות. מריאן חושפת בפני קונל כמה פעמים שהיא עוברת התעללות גם במשפחה וגם בזוגיות שלה והתגובה מצידו של קונל לא הגיונית. היא מספרת לו על זה שאח שלה אלים כלפיה והוא שולח אותה הביתה? לא הצלחתי להתחבר לדמויות. לא העניקו לדמויות המשניות שום עומק והייתה הרגשה שהם סתם ניצבים. אפילו הסוף לא היה הגיוני; אין לי בעיה עם סוף עצוב או לא פתור אבל בסופו של דבר, הדמויות הראשיות לא עברו שום התפתחות. מריאן שעברה כל חייה בין דמויות שונות שהתעללו בה נשארת אותו בן אדם כנוע שהייתה וקונל בסדר עם זה? היא אפילו לא בטוחה שהוא אוהב אותה בסוף ומשווקים את זה כסיפור אהבה

21/7/2024

חמוד

14/9/2023

קראתי את הספר לאחר שבנותיי המליצו לי עליו. לא התחברתי. יתכן שזה באמת עולם תרבותי שמתנהל על פי "וייב" של הצעירים, אני לא הבנתי את העולם הזה ולא את הגיבורים. הם פשוט לא שכנעו אותי באמינותם. כאילו לא קוהרנטים. אני אוהבת להבין את הגיבורים ו/את המספר/ת. זה לא קרה כאן.

21/4/2023

היו לי ציפיות גבוהות מהספר ודי התאכזבתי

25/3/2023

ספר מורכב

5/2/2023

הייפ מוגזם לספר בינוני עם גיבורים ילדותיים ומעצבנים

26/11/2022

קריא מאוד אבל חסרה אמינות

1/10/2022

ספר רדוד, שפה דלילה עם תרגום משטיח

12/3/2022

נשברתי באמצע...

27/9/2021

קולח

19/6/2021

ספר עמוק ומעניין על סבך יחסים בגיל ההתבגרות. המורכבות עבורי גדולה מידי, תאור הפתולוגיה חוזר על עצמו ונתקע שוב ושוב עד שנעשה מיגע.

5/6/2021

ספר חביב, קצת מדשדש, ניכר בלבול מה וחוסר הידוק.

23/8/2020

הספר מתחיל יפה , קראתי במרץ.. אבל לקראת האמצע היה יותר מדי פרידות/ חזרות/ תסביכים ...הסיפור הפך להיות מייגע והפואנטה פוספסה

18/7/2020

אין לי מצב רוח לספרים מדכאים

21/6/2020

ספר אהבה לבני נער,או לטיסה אמנם קריא אבל שטחי מאד, רכשתי את הספר כי הוא הומלץ לי מאד אל התאכזבתי , תחושה של רומן רומנטי. מאכזב

18/6/2020

כשספר מסתיים יש נטייה לזכור רק את הסוף ואיך אנחנו כקוראים מקבלים את הדרך שהסופר/ת בחרה לסיים את היצירה. אבל ״אנשים נורמלים״ מתאר תהליך ארוך שנים ולא משנה איך נגמר סיפור האהבה הזה (או אולי זה לא סיפור אהבה...?) צריך לזכור שהקסם של הספר הוא בתהליך הזה. אני מבינה את הקסם שאנשים חשים כשהם קוראים אותו, אולי בגלל שהם נשענים על זכרונות התבגרות שלהם, אבל תחושת המועקה שליוותה אותי לאורך כל הקריאה לא הייתה לי נעימה, ולא יכולתי להביא את עצמי לרצות לקרוא לאורך זמן. לדעתי הספר לא קריא, אבל מכיוון שהוא קצר אפשר לצלוח אותו. מומלץ אבל לא בטוחה שמהסיבות הנכונות.

29/2/2020

ספר שלם שנכתב על עולם שנוצר כשלא חיים ומתקשרים את המציאות. עסוקים בלשחק משחקים במקום פשוט לדבר. זו ההבעה הפשוטה ביותר של חוסר בגרות. אנשים, תתבגרו ותדברו! ותחסכו מאיתנו ערמת עמודים שעוסקת בהעמדות פנים המביאות לפיספוס ואומללות. אותי רוב הספר פשוט הרגיז.

16/11/2019

קולח אבל די שטחי ואוברייטד לטעמי

12/11/2024

דמויות לא מספיק מעניינות, עלילה שלא מספיק מתפתחת, כתיבה מאוד בוסרית וסוף מבאס מאוד. התוכנית יותר טובה :)

4/11/2024

יש הייפ מאוד גדול וביקורות טובות שהייתי חייב לתת זווית אחרת. הספר כתוב בצורה מאוד יבשה וריאליסטית. זה גורם להתחלה של הספר, ניצני הרומן של הדמויות הראשיות, להיות מעניין ומרגש. אבל הספר לא מתרומם, שום דבר מעניין לא קורה, רק המשך של ההתחלה. בעקבות ביקורות בו שציינו שמשהו קורה, החזקתי עד הסוף, ובסוף זה די התיש אותי

17/5/2021

נתן הצצה לעולמות של דור הצעיר. לא אהבתי מה שראיתי. גם הכתיבה לא מלהיבה. ספר רדוד ודי משעמם לטעמי . ממש לא ממליצה

10/2/2021

ספר מתיש, חסר פואנטה וכתוב בסגנון בלתי מתוחכם (הוא אמר, היא אמרה...)

7/6/2020

חביב אך לא כל כך הסגנון שלי

14/5/2024

לא הצלחתי לסיים לצערי משהו לא זרם העלילה מרגישה תקועה למרות שהיא מתקדמת כאילו לא הייתה לסיפור התפתחות כלל

8/11/2021

ספר עם התפתחות משעממת, כתיבה לא מקורית והתיאורים האירוטיים זולים מאוד. קשה מאוד להאמין לדמויות אפילו שהן מתארות ע"פ הכותבת "אנשים נורמלים", וזה עוד כששמתי בצד את דעותיה הפוליטיות המגוחכות בזמן הקריאה. לא ממליץ

17/10/2021

לא לטעמי. כתוב בצורה ילדותית.

7/7/2021

פשוט גרוע. כתוב נחמד אבל בסהכ סיפור אהבה מטופש לחלוטין ברמה של דפי של רפי במעריב לנוער

12/6/2021

רדוד במסווה של עומק פסיכולוגי היורד לתכונות הנפש.

11/6/2020

קראתי הרבה ספרים בחיי, ובפרט בשנים האחרונות, אבל הרבה זמן לא קראתי ספר כל כך גרוע: נמוך, פשטני, מטופש, כתוב רע, תרגום מעליב, נטול כל קשר לספרות. השפה נמוכה משפת ים המלח, המעשה הספרותי נעלם (גם כמו ים המלח). בעצם, אין מעשה ספרותי, אלא תכנית ריאליטי במסווה של יצירת אמנות. כשאתה קורא ספר, גם אם הסיפור עצמו לא מלהיב, אתה יכול לשקוע בטכניקות הספרותיות, במצלול, בשפה, בדימויים ובאפיון דמויות, אך כאן הכל פלקטי - נטול עומק, רדוד, שומני. רומן שעוסק כאילו בדור המילניום, אבל בפועל עוסק רק באיך שהייצוג שלו נתפס, ככזה שמתעניין רק בעצמו, בסקס, אלכוהול, סמים ודכאונות. סיימתי את הספר כי ייחלתי לרגע ספרותי אחד קטן ומרשים, אבל התבדיתי - פשוט אין. רע לתפארת.

16/10/2019

ספר משעמם, בזבוז זמן מוחלט

סקירות וביקורות

סלינג'ר ‭ 90210 ‬ אומרים ש'אנשים נורמלים' של סאלי רוני הוא קלאסיקה של דור המילניום. אז אומרים

בתמונה: סאלי רוני, צילום: גטי אימג'ס

"הסופרת הגדולה הראשונה של דור המילניום", קבע הניו-יורקר. "סלינג'ר של דור הסנאפצ'ט", הכריז הגרדיאן. "קלאסיקה עתידית", הגדיל לחזות האובזרוור בעניין רב-המכר והמועמד לפרס בוקר ‭ ,2018‬ 'אנשים נורמלים', הרומן השני של הסופרת האירית סאלי רוני, ילידת‭ .1991 ‬

כמו 'שיחות עם חברים', רומן הביכורים שהזניק אותה לתהילה, גם 'אנשים נורמלים' עוסק במערכת יחסים רומנטית בין צעירים בשנות התיכון והקולג' שלהם. כאן מתמקדת רוני באהבתם המורכבת ורבת-התהפוכות של מריאן, בת עשירים, וקונל, שאמו היא המנקה בביתה של מריאן. בראשית הקשר ביניהם קונל, הנאה והמקובל חברתית, בוש ביחסיו עם מריאן, אבל כשהם עוברים לטריניטי קולג' בדבלין, העיר הגדולה, מתהפך הגלגל וכעת מריאן - בזכות כספה והמעמד והגינונים הנלווים לו - היא הפופולרית ביניהם.

אף שמלכתחילה ברור לגיבורים וגם לנו ששניים אלו הם זוג מצוין - שנהנה מהתאמה רגשית ומינית יוצאת מן הכלל, ומן הזכות לחוות אהבה כמפלט ומקלט מכל הרעות החולות בעולמנו - יחסיהם של האומללים כלואים באינספור אי-הבנות, ברקס-גז, שותפים קלוקלים אחרים ועוד. בשעה שהקורא מצווח להם בראשו "יאללה תתחתנו כבר יא מתוסבכים", הסופרת מזכירה לו ולגיבוריה בחומרה כי "האהבה לא תמיד מנצחת, בטח לא את החברה המעמדית", ודנה אותם לגורל נצחי של יזיזות מופלאה.

מה הופך את 'אנשים נורמלים' ל"קלאסיקה עתידית"? ובכן, הוא אכן נכתב במסורת קלאסית, ללא שבירת מוסכמות ספרותיות, ומגולל עלילה קלאסית - שלא לומר מרופטת - של רומן ביןמעמדי (קונל אף קורא את 'אמה' של ג'יין אוסטן). את המכתבים המבושמים מחליפים מיילים, שהם, כך נראה, אות לרצינות ולהעמקה עבור אנשים של סנאפצ'ט. כשקונל מנהל מערכת יחסים עם בת זוג אחרת, הוא מקיים איתה שיחות וידיאו; את חליפת המיילים הוא שומר למריאן.

בראיונות הספורים שהעניקה, רוני מצטיירת כאדם אינטליגנטי ופוליטי. המבקרים נופלים לרגלי מה שהם מגדירים כאומץ לדון בהבדלים מעמדיים ומציינים אבחנות כמו "כל חבריו ללימודים מדברים במבטא זהה ומסתובבים עם מק-בוק באותו הגודל מתחת לזרוע", או "הוא נאלץ להכיר בעובדה שבגדיו זולים ולא אופנתיים. הנעליים היחידות שיש לו הן זוג ישן של אדידס, והוא נועל אותן לכל מקום, כולל חדר הכושר". מה שמזכיר ספרי נוער מהאייטיז על ילדים מקובלים שקיבלו ג'ינס מאמריקה.

ברמה דומה נמצא הדיאלוג הבא, בין קונל לאמו, שלמרות שהיא עוזרת בית חד-הורית וקשת יום שילדה אותו בגיל ‭ ,17‬היא רחומה ועל הכיפאק באופן יוצא מגדר הרגיל: ‭ -"‬היא לא עונה להודעות שלי, אמר. וכשאני מתקשר היא מסננת אותי. – כי פגעת ברגשות שלה. – נכון. אבל היא קצת מגזימה, לא?"

סלינג'ר? יותר סלינג'ר ‭ .90210‬גם בהשוואה פחות גבוהת מצח, לרומן הקולג' הבין-מעמדי המכונן 'סיפור אהבה', רוני לא בהכרח יוצאת עם יותר לייקים. לעומת המונולוג הפתוח והחשוף של אריך סגל - מושמץ ומושמלץ ככל שיהיה - הקול הכל-יודע של רוני נשמע קצת כמו בינה מלאכותית שהתבקשה לגולל סיפור מדמדומי האנושי והיא מתקשה לפענח אותו.

"בדרך הם הקשיבו ל'ומפייר ויקנד' ומריאן שתתה מבקבוקון ג'ין אישי ודיברה על ממשל רייגן", כותבת רוני, שזכתה לשבחים על הפוליטיות שלה. אלא שרייגן מתפקד כאן כמו שיר של ומפייר ויקנד ונעלי אדידס - כסמל סטטוס או כרקע נוסף לתיאור דמות. אם יש כאן סרקזם, הוא לא ניכר, שכן לזכותה של רוני ייאמר שהיא אמפתית לדמויותיה. לא מספיק כדי לגאול אותן, אבל מספיק כדי לא לנכר את הקורא וכדי לספק לו חוויית קריאה קולחת, רומנטית, שאלמלא תילי הציפיות, הייתה נפטרת ככזאת.

התמה המרכזית של רוני, שהתחנכה, לדבריה, על ברכי המרקסיזם, היא "יחסי הכוח", אבל ההכפפה שלה על הדמויות - אולי ככל הכפפה של אידיאולוגיה על דמות ספרותית - פשטנית וגסה. ביחסי המין שלה, למשל, מריאן מבקשת להיות נשלטת - תוצאה ישירה, לפי רוני, של המכות וההתעללות מצד אחיה מחד, ושל מעמדה הכלכלי הגבוה מאידך.

השאלה המרכזית סביב הרומן הזה והכתרים שנקשרו לו היא מורכבת: האם אנחנו רוצים להאמין שהפלקטיות הזאת מתארת היטב דור שלם, או שמילניאלז, כמו כל בני האנוש לפניהם, הם קצת יותר מורכבים? האם הילדותיות וחוסר האונים של הדמויות מבטאים את תחושת התקיעות האמיתית של הדורות שהגיעו אחרי דור האיקס, או שהם בסך הכל ביטוי לעמדותיה הפוליטיות של המחברת? וגם אם הכל לגמרי אותנטי, נשאלת שאלה אחרונה: האין תפקידה של הספרות - בהנחה שיש לה בכלל תפקיד - לגדל צמחייה דקה, חצופה ורעננה ברווחים שבין אבני המדרכת?

עוד 3 סיפורים על פערים מעמדיים:
גאווה ודעה קדומה > ג‘יין אוסטן
הנערה מהדואר > שטפן צוויג
צפון ודרום > אליזבת גאסקל

שרון קנטור
צילום: גטי אימג'ס

פורסם במדור הספרות של "7 לילות"

שרון קנטור 7 לילות 18/10/2019 לקריאת הסקירה המלאה >
"אנשים נורמלים": הציפייה להציץ לחיי המילניאלס עושה עוול לסופרת המוכשרת דוד רפ הארץ 03/10/2019 לקריאת הסקירה המלאה >
אנשים נורמלים סאלי רוני

ינואר 2011

 
קונל מצלצל בפעמון ומריאן פותחת את הדלת. היא כבר פשטה את הסוודר אבל נשארה בחולצת בית ספר ובחצאית, ולרגליה גרבונים בלבד.
אה, הַיי, הוא אומר.
תיכנס.
היא מסתובבת ומתחילה ללכת במסדרון. הוא סוגר את הדלת ועוקב אחריה. הם יורדים בכמה מדרגות למטבח, שָם אימו, לוריין, בדיוק מסירה את כפפות הגומי מידיה. מריאן מתיישבת בקפיצה על הדלפק ולוקחת צנצנת פתוחה של ממרח שוקולד, שבתוכה כפית.
מריאן בדיוק סיפרה לי שקיבלתם היום ציונים של בחינות המתכונת, אומרת לוריין.
קיבלנו בספרות, הוא אומר. שולחים בכל מקצוע בנפרד. רוצה ללכת?
לוריין מקפלת את הכפפות בקפידה ומניחה אותן מתחת לכיור. אחר כך היא שולפת את הסיכות משערה. קונל חושב שהיא יכלה לעשות את זה במכונית.
שמעתי שהצטיינת, היא אומרת.
הוא קיבל את הציון הכי גבוה בכיתה, אומרת מריאן.
כן, אומר קונל. גם מריאן קיבלה ציון גבוה. אפשר ללכת?
לוריין מפסיקה להתיר את שרוך הסינר.
לא ידעתי שאנחנו ממהרים.
הוא מכניס את הידיים לכיסים וכובש אנחת רוגז, אבל עושה זאת בעזרת שאיפה קולנית, שבכל זאת נשמעת כמו אנחה.
אני צריכה רק להוציא את הבגדים מהמייבש, אומרת לוריין, ואז נלך. טוב?
הוא שותק ומרכין את ראשו כשלוריין יוצאת מהחדר.
רוצה קצת? שואלת מריאן.
היא מושיטה לו את צנצנת ממרח השוקולד. ידיו מתחפרות עוד יותר בכיסים, כאילו ניסה לאחסן בהם את כל גופו.
לא, תודה, הוא אומר.
קיבלת ציון בצרפתית היום?
אתמול.
הוא נשען בגבו אל המקרר ומביט בה מלקקת את הכפית. בבית הספר, הוא ומריאן מעמידים פנים שאינם מכירים זה את זה. כולם יודעים שמריאן גרה באחוזה הלבנה עם כביש הגישה ושאמו עוזרת בית, אבל איש לא יודע על הקשר המיוחד בין שתי העוּבדות.
קיבלתי מאה, הוא אומר. כמה קיבלת בגרמנית?
מאה, היא אומרת. אתה משוויץ?
את בטח תוציאי שש מאות, מה?
היא מושכת בכתפיה. סביר להניח, היא אומרת.
טוב, את יותר חכמה ממני.
אל תיקח את זה אישית. אני יותר חכמה מכולם.
מריאן מחייכת. היא בזה בגלוי לחבריה לספסל הלימודים. אין לה חברים, ובהפסקות הצהריים היא יושבת לבדה וקוראת. רבים שונאים אותה. אביה מת כשהייתה בת שלוש־עשרה וקונל שמע שיש לה מחלת נפש או משהו. אבל היא באמת הכי חכמה בבית הספר. הוא חושש להישאר איתה לבד, אבל משום מה גם מפנטז שהוא מרשים אותה בדבריו.
לא קיבלת את הציון הכי גבוה בספרות, הוא מציין.
היא מלקקת את שיניה באדישות.
אולי תיתן לי שיעורים פרטיים, קונל, היא אומרת.
הוא מרגיש שאוזניו מתלהטות. היא בטח סתם מנסה לעקוץ אותו ולא רומזת כלום, אבל אם כן, זה בוודאי נועד גם כדי להשפיל אותו, כי היא נחשבת מגעילה. היא נועלת נעליים שטוחות עם סוליות עבות ולא מתאפרת. אומרים שהיא לא מורידה שערות ברגליים וכל זה. קונל שמע שפעם היא התלכלכה מגלידת שוקולד בקפטריה, ואז הורידה את החולצה בשירותי הבנות ושטפה אותה. זה סיפור ידוע, כולם שמעו אותו. אם היא הייתה רוצה, היא יכלה בקלות להגיד לו שלום בבית הספר ולעשות לו בושות. היא יכלה להגיד לעיני כולם, נתראה אחר הצהריים. אין ספק שזה יביך אותו, והיא נהנית מדברים כאלה. אבל היא מעולם לא עשתה את זה.
על מה דיברת עם מיס נירי היום? אומרת מריאן.
אה. כלום. לא יודע. הבחינות.
מריאן מסובבת את הכפית בתוך הצנצנת.
היא דלוקה עליך או משהו? אומרת מריאן.
קונל צופה בה מסובבת את הכפית. אוזניו עדיין לוהטות.
למה את אומרת את זה? הוא אומר.
אין לך רומן איתה, נכון?
ברור שלא. זה מצחיק אותך?
סליחה, אומרת מריאן.
הבעתה מרוכזת, כאילו עיניה החודרות סורקות את מוחו.
אתה צודק, זה לא מצחיק, היא אומרת. אני מצטערת.
הוא מהנהן, מביט סביבו ונועץ את חרטום הנעל בחריץ שבין האריחים.
לפעמים היא באמת מתנהגת מוזר לידי, הוא אומר. אבל אני לא מדבר על זה או משהו.
גם בכיתה היא מפלרטטת איתך לדעתי.
באמת?
מריאן מהנהנת. הוא משפשף את צווארו. מיס נירי מלמדת כלכלה. רגשותיו כלפיה הם נושא רווח לשיחה בבית הספר. אומרים שהוא הציע לה חברות בפייסבוק, מה שלא קרה ולא יקרה. למען האמת, הוא לא עושה כלום ולא אומר כלום, רק יושב בשקט, והיא זאת שעושה ואומרת לו דברים. לפעמים היא משאירה אותו בכיתה אחרי השיעור ומדברת איתו על העתיד, ופעם היא ממש נגעה בעניבה שלו. הוא לא יכול לספר לאנשים איך היא מתנהגת, כי יחשבו שהוא מתרברב. מרוב מבוכה ורוגז הוא מתקשה להתרכז בשיעורים שלה, ורק בוהה בספר עד שהגרפים מיטשטשים לנגד עיניו.
תמיד יורדים עלי שאני דלוק עליה או משהו, הוא אומר. אבל זה בכלל לא נכון. כאילו, את לא חושבת שאני משתף איתה פעולה, נכון?
לא שראיתי.
הוא מוחה בהיסח הדעת את כפות ידיו בחולצת התלבושת האחידה. כולם כל כך בטוחים שהוא נמשך אל מיס נירי, עד שלפעמים הוא מתחיל לפקפק בתחושת הבטן שלו עצמו. אולי ברמה מסוימת, שלא בידיעתו, הוא אכן חושק בה? הוא אפילו לא רוצה לדעת איך מרגישים כשחושקים במישהי. בכל הפעמים שהוא עשה סקס זה היה כל כך מלחיץ שזה כבר היה לא נעים, לכן הוא חושד שמשהו בו לא בסדר, שהוא לא מסוגל להגיע לאינטימיות עם בנות, שהוא סובל מליקוי התפתחותי כלשהו. אחר כך הוא שוכב וחושב: זה היה כל כך נורא שבא לי להקיא. האם הוא פשוט כזה? האם הבחילה שהוא נתקף כשמיס לירי רוכנת מעל שולחנו היא בעצם ריגוש מיני? איך אפשר לדעת?
אני יכולה לגשת בשבילך למר לאיונס, אם אתה רוצה, אומרת מריאן. אני לא אספר לו שום דבר. אני רק אגיד ששמתי לב.
חס וחלילה. בשום פנים ואופן לא. אל תגידי שום דבר לאף אחד, בסדר?
טוב, בסדר.
הוא מביט בה כדי לוודא שהיא רצינית ומניד את ראשו.
זאת לא אשמתך שהיא מתנהגת ככה, אומרת מריאן. אתה לא עושה שום דבר רע.
הוא אומר בשקט: אז למה כולם חושבים שאני דלוק עליה?
אולי כי אתה מסמיק כשהיא פונה אליך. אבל אתה הרי מסמיק מכל דבר, זה פשוט העור שלך.
הוא פולט צחקוק קצר ונטול עליצות. תודה, הוא אומר.
טוב, זה נכון.
כן, אני יודע.
אתה מסמיק גם עכשיו, אומרת מריאן.
הוא עוצם את עיניו ודוחק את לשונו לחיכו העליון. הוא שומע את מריאן צוחקת.
למה את כל כך בוטה תמיד? הוא אומר.
אני לא בוטה. לא מזיז לי שאתה מסמיק, אני לא אגלה.
גם אם לא תגלי, זה לא אומר שאת יכולה להגיד כל מה שבא לך.
טוב, היא אומרת. מצטערת.
הוא מסתובב ומשקיף על הגן מבעד לחלון. בעצם, זאת "נחלה" שלמה, שכוללת מגרש טניס ופסל גדול של אישה מאבן. הוא משקיף על הנחלה ומצמיד את פניו לזכוכית הצוננת. כשמספרים איך מריאן כיבסה את החולצה שלה עושים את זה כדי להצחיק, אבל קונל חושב שהסיבה אחרת לגמרי. מריאן לא שכבה עם אף אחד עדיין, אף אחד לא ראה אותה בלי בגדים, אף אחד אפילו לא יודע אם היא אוהבת בנים או בנות, היא לא מגלה. זה מעורר תרעומת, וקונל חושב שבגלל זה מספרים את הסיפור, כדי להציץ על משהו שאסור לראות.
אני לא רוצה לריב איתך, היא אומרת.
אנחנו לא רבים.
אתה בטח שונא אותי, אבל אתה היחיד שמסכים לדבר איתי.
לא אמרתי שאני שונא אותך, הוא אומר.
עכשיו היא מסתקרנת ומרימה את עיניה. מרוב מבוכה הוא חומק ממבטה, אבל רואה מזווית העין שהיא צופה בו. כשהוא מדבר עם מריאן הוא מרגיש ששוררת ביניהם פרטיות מוחלטת. הוא יכול לספר לה הכול, אפילו דברים משונים, והוא יודע שהיא לעולם לא תגלה. להיות איתה לבד זה כמו לפתוח דלת, לצאת מהחיים הרגילים ולסגור אותה מאחוריך. הוא לא מפחד ממנה, היא טיפוס די רגוע בעצם, אבל הוא חושש להימצא בחברתה כי היא מבלבלת אותו וגורמת לו להתנהג מוזר, להגיד דברים שהוא לא אומר בדרך כלל.
כמה שבועות קודם לכן, כשהוא חיכה ללוריין בחדר הכניסה, מריאן ירדה בחלוק אמבטיה. חלוק לבן, פשוט, מהודק בקשר רגיל. שערה היה רטוב ופניה בהקו כאילו זה עתה התמרחה בקרם. כשראתה את קונל, היא נעצרה במדרגות ואמרה: לא ידעתי שאתה כאן, סליחה. היא נראתה קצת נבוכה, אבל לא מאוד. ואז היא הסתובבה וחזרה אל חדרה. הוא המשיך לעמוד ולחכות. הוא ידע שהיא מתלבשת, ושהבגדים שתלבש כשתרד יהיו אלה שהיא בחרה ללבוש אחרי שראתה אותו. בכל אופן, לוריין הייתה מוכנה כשמריאן עוד התלבשה, אז הוא לא ראה מה היא לבשה. לא שזה עניין אותו במיוחד. הוא כמובן לא סיפר בבית הספר שראה אותה בחלוק או שהיא הייתה נבוכה, זה לא עניין של אף אחד.
טוב, אני מחבבת אותך, אומרת מריאן.
הוא שותק כמה שניות ותחושת האינטימיות השוררת ביניהם מתעצמת, סוגרת עליו, כמעט מועכת את פניו ואת גופו. ואז לוריין חוזרת למטבח בעודה קושרת צעיף סביב הצוואר. הדלת פתוחה, אבל היא בכל זאת מקישה עליה קלות.
נזוז? היא אומרת.
כן, אומר קונל.
תודה על הכול, לוריין, אומרת מריאן. נתראה בשבוע הבא.
קונל כבר פונה אל דלת המטבח כשאמו אומרת: אתה יכול להגיד שלום, לא? הוא מציץ מעבר לכתפו אך מגלה שהוא לא מסוגל להסתכל למריאן בעיניים, אז הוא משפיל את מבטו לרצפה. כן, ביי, הוא אומר, ולא מחכה שהיא תענה.
במכונית, אימו חוגרת את חגורת הבטיחות ומנידה את ראשה. אתה יכול להיות קצת יותר נחמד אליה, היא אומרת. לא קל לה בבית הספר.
הוא נועץ את המפתח במתג ההצתה ומציץ במראה הפנימית. אני נחמד אליה, הוא אומר.
היא ילדה רגישה מאוד, אומרת לוריין.
אפשר להחליף נושא?
לוריין מסתכלת עליו בחומרת סבר. הוא לוטש עיניים דרך שמשת המכונית ומעמיד פנים שהוא לא שם לב.
עברית נוהגת להציע חלק גדול מהספרים במחירים מופחתים מהמחיר הקטלוגי (המחיר המוטבע על גב הספר שנקבע ע"י המו"ל). מחירים אלה אינם קשורים למבצעים שלנו שנערכים לזמן מוגבל מעת לעת.