להתעורר עם הספק
רק מזכירים לך שלא שופטים ספר לפי הכריכה שלו 😉
להתעורר עם הספק
מכר
מאות
עותקים
להתעורר עם הספק
מכר
מאות
עותקים

להתעורר עם הספק

3.3 כוכבים (15 דירוגים)
ספר דיגיטלי
2844מקורי
ספר מודפס
58.868.6מקורי מחיר מוטבע על הספר 98
תאריך לסיום המבצע 01/04/2025

עוד על הספר

  • תרגום: יוסי מילוא
  • הוצאה: ידיעות ספרים
  • תאריך הוצאה: אוגוסט 2019
  • קטגוריה: מתח ופעולה
  • מספר עמודים: 403 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 6 שעות ו 43 דק'

תקציר

לאחר שכשלה באיתור האב שמעולם לא הכירה, רייצ'ל צ'יילדס חווה התמוטטות עצבים במהלך סיקור האסון ההומניטרי בהאיטי, וזו מובילה לאובדן הקריירה המבטיחה שלה כעיתונאית, לגירושים מבעלה המפיק ולהתעצמות הפוביה שלה ממקומות פתוחים. ברגע משברי זה חוזר לחייה בריאן דלקרואה, החוקר הפרטי ששכרה כדי למצוא פרטים על אביה האבוד. בריאן הוא גבר מקסים, נאה ורומנטי, שמקבל אותה כמו שהיא. האהבה שלהם פורחת, ורייצ'ל מרגישה שהיא יכולה סוף־סוף להניח לחרדות, להסיר את חומות ההגנה ולתת אמון במישהו.

אלא שבשלב מסוים רייצ'ל מתחילה לחשוד שבריאן הוא לא בדיוק מי שהוא מתיימר להיות, ומה שהיא מגלה מטלטל את עולמה ומוביל לסחף אירועים מסחרר ולמתח בלתי־פוסק. רייצ'ל מוצאת את עצמה נשאבת לקנוניה אלימה ומושחתת, שכדי להיחלץ ממנה יהיה עליה למצוא את הכוח לכבוש את פחדיה ולסמוך על עצמה.

בלהתעורר עם ספק רוקם דניס ליהיין, מחבר רבי־המכר "מיסטיק ריבר" ו"שאטר איילנד", עלילה רבת־תהפוכות שלא מפסיקה להפתיע.

"בכל הנוגע לשמירת הקוראים היכן שהוא רוצה אותם, דניס ליהיין מציג בעוז איך עושים את זה". הניו יורק טיימס

"סופר בעל כוח ושליטה נטולי מאמץ... מעטים הסופרים שיכולים לאזן כך בין הצד האפל לצד הבהיר, בין היומיומי לאינטנסיבי". שיקגו טריביון

"לדניס ליהיין יש יכולות פנומנליות לספר סיפור... היכולת שלו ליצור דיוקנאות צלולים כבדולח של בני אדם, ואז להציב אותם בצד האפל של החיים – זו מתנה אמיתית של סופר" USA Today

פרק ראשון

פתח דבר

 
אחרי גרם המדרגות
 
ביום שלישי אחד בחודש מאי, בשנתה השלושים וחמש, ירתה רייצ'ל בבעלה והרגה אותו. הוא נרתע לאחור ועל פניו מבט מוזר של הכרה, כאילו בעומק לבו ידע תמיד שהיא תעשה זאת.
הוא גם נראה מופתע. היא תיארה לעצמה שגם היא נראית מופתעת.
אמהּ לא היתה מופתעת.
אמהּ, ד"ר אליזבת צַ'יילדס, לא נישאה מעולם, אבל כתבה ספר מפורסם שעסק בשאלה איך להישאר נשואים. פרקי הספר נקראו על שם השלבים שזיהתה המחברת בכל מערכת יחסים שראשיתה במשיכה הדדית. הספר נקרא "גרם המדרגות" וזכה להצלחה רבה כל כך עד שאמהּ השתכנעה ("אולצה", לדבריה) לכתוב שני ספרי המשך, "לשוב ולעלות בגרם המדרגות" ו"שלבי גרם המדרגות: ספר תרגול", ששניהם נחלו כישלון מסחרי.
בינה לבינה חשבה אמהּ שכל שלושת הספרים אינם אלא "תרופת אליל רגשנית לבנות הנעורים", ואף על פי כן זכרה את "גרם המדרגות" בחיבה ובגעגועים, מפני שכשכתבה אותו לא ידעה כמה מעט היא יודעת באמת. היא אמרה זאת לרייצ'ל כשזו היתה בת עשר. "גבר הוא הסיפורים שהוא מספר על עצמו," אמרה לה אמהּ יום אחד בקיץ ההוא, אחרי כמה קוקטיילים של אחר הצהריים, "ורוב הסיפורים האלה הם שקרים. לעולם אל תבדקי אותם בעין בוחנת מדי. את רק תחשפי את השקרים שלו וזה ישפיל את שניכם. עדיף פשוט לחיות עם הבּוּלשיט."
אחר כך נשקה לה אמהּ על ראשה, ליטפה את לחייה ואמרה לה שהיא בטוחה ומוגנת.
רייצ'ל היתה בת שבע כש"גרם המדרגות" יצא לאור. היא זכרה את שיחות הטלפון הרבות מספור, את מהומת הנסיעות, את התלות המחודשת של אמה בעישון ואת הזוהר המעושה, הנואש, שאפף אותה. היא זכרה הרגשה שכמעט לא יכלה להביע במילים שאמה, שמעולם לא היתה מאושרת, נעשית מרירה עוד יותר בעקבות ההצלחה. שנים לאחר מכן עתידה רייצ'ל לחשוד שהסיבה לכך היתה שהפרסום והכסף גזלו מאמה את התירוצים לאומללותה. ואמה, שהיטיבה כל כך להבין ולנתח את קשייהם של אחרים, לא הצליחה מעולם לאבחן את עצמה. חייה עברו עליה אפוא בחיפוש פתרונות לבעיות שנולדו, גדלו, התקיימו ומתו עמוק בתוכה. רייצ'ל לא ידעה דבר מכל זה, כמובן, לא כשהיתה בת שבע ולא כשהיתה בת שבע־עשרה. אבל היא ידעה שאמה אישה אומללה, ולכן היתה גם היא ילדה אומללה.
כשירתה רייצ'ל בבעלה היו שניהם על סיפונה של סירה בנמל בוסטון. בעלה נשאר על רגליו זמן קצר מאוד - שבע שניות? עשר? - ואחר כך נפל מעבר לירכתיים, אל תוך הים.
אבל בשניות האחרונות האלה ראתה רייצ'ל בעיניו שפע של רגשות.
היתה שם תדהמה. והיו רחמים עצמיים. ואימה. וויתור מוחלט כל כך עד ששלושים שנה התקלפו מחייו והוא נראה לנגד עיניה כילד בן עשר.
כעס, כמובן. חמת זעם.
נחישות עזה ופתאומית, כאילו גמר אומר, אפילו כשהדם ניתז מלבו וכיסה את כף היד שהודקה אל חזהו, שהכול עוד יהיה בסדר, הוא יתגבר, הוא יעבור את זה. הרי הוא אדם חזק, ואת כל מה שיש לו עֵרֶך בחייו יצר בכוח רצונו בלבד, והוא יכול להיחלץ מזה בכוח הרצון.
ואז ההכרה המפציעה בו: לא, הוא לא יכול.
הוא הישיר את מבטו אליה, והרגש הלא־מובן ביותר השתלט על כל האחרים ותפס את מקומם:
אהבה.
אהבה בלתי־אפשרית.
ובכל זאת...
לא היה אפשר לטעות בה. אהבה פראית, חסרת אונים, טהורה. פורחת וניתזת עם הדם שעל חולצתו.
הוא הגה את המילים בלי קול, כמו שעשה פעמים רבות כל כך מעברם האחר של חדרים מלאי אדם: אני. אוהב. אותך.
ואז נפל מן הסירה ונעלם מתחת לפני המים האפלים.
יומיים לפני כן, אילו שאלו אותה אם היא אוהבת את בעלה, היתה אומרת "כן".
לאמיתו של דבר, אילו נשאלה אותה שאלה כשלחצה על ההדק, היתה אומרת "כן".
לאמה היה פרק על כך בספרה - פרק 13: "צרימה".
ואולי דווקא הפרק שאחריו - "מות הסיפור הישן" - הולם יותר את המצב?
רייצ'ל לא היתה בטוחה. לפעמים התבלבלו לה הפרקים.

עוד על הספר

  • תרגום: יוסי מילוא
  • הוצאה: ידיעות ספרים
  • תאריך הוצאה: אוגוסט 2019
  • קטגוריה: מתח ופעולה
  • מספר עמודים: 403 עמ' מודפסים
  • זמן קריאה משוער: 6 שעות ו 43 דק'

מה חשבו הקוראים?

*אחרי הרכישה תוכלו גם אתם לכתוב ביקורת
15 דירוגים
6 דירוגים
1 דירוגים
2 דירוגים
3 דירוגים
3 דירוגים
7/8/2023

מתחיל קצת משעמם ומנותק. לא ברור אם להמשיך, אבל בהמשך - בום! מתגלים דברים ומתחיל להיות מעניין ומסקרן. כך עד הסוף. לסיכום, שווה לקרוא.

16/11/2021

מרתק ומפתיע. שווה קריאה

30/9/2019

ספר מצויין. מותח מהתחלה ועד הסוף. פתלתל.

26/9/2019

ספר מצוין. מרתק ומותח

8/4/2023

ספר ראשון של הסופר הנ"ל שאני קוראת. הביקורות אומרות שזה הספר הגרוע ביותר שלו. אם אכן כך,רצה לקרוא את ספריו האחרים!

7/8/2024

ספר מותח אך ניתן לכתבו ב-60% מהעמודים אשר הסופר הקציב לו ולדלג על הרהוריה המייגעים של הגיבורה הראשית הממלאים את יתרת עמודי הספר.כמו כן אין הסבר לגלגול הצורה אשר פתאום עוברת הגיבורה מאמצע הספר עד סופו.

3/12/2022

הספר קריא, אין הרבה עומק בדמויות, הייתי מעדיפה שהוא יהיה הרבה יותר קצר. הרבה חלקים היו מאוד לא אמינים. וזה רק הלך ואיבד מהאמינות שלו לקראת הסוף. וגם הסוף הגיע בצורה יחסית פתאומית ולא קשורה. אולי היה אפשר לסיים את הספר הרבה לפני. בשורה התחתונה לקח לי המון זמן לקרוא את הספר כי הוא פשוט לא היה מספיק מענין.

6/10/2024

ארוך מידי ללא סיבה. שליש אחרון כמו אושן 11 , מוגזם ולא ריאלי בעליל. מישהו פה בונה על עוד עיבוד קולנועי

27/11/2019

הספר הכי גרוע של דניס ליהיין שקראתי. ליהיין הוא כותב מצוין ורגיש, שיודע לבנות דמויות עמוקות ומורכבות אבל הוא לא מצליח לעשות את זה כאן, וזה עוד לפני שדיברתי על העלילה. זה דווקא מתחיל טוב: החלק הראשון, המספר על חייה וילדותה של רייצ׳ל מענין יחסית אבל מרגע שמתחילה מערכת היחסים עם בריאן הספר הופך לקשקוש מופרך עם טוויסטים מגוחכים ולא אמינים בסגנון הרלן קובן וחורים ענקיים בעלילה. אם אתם מחפשים ספר שיעביר לכם טיסה אז סבבה אבל אם אתם מחפשים ספר טוב כמו מיסטיק ריבר, במרחק אור ירח או שאטר איילנד צפויה לכם אכזבה גדולה.

26/10/2019

רחוק מאוד מהרמה אליה הורגלנו בספריו הקודמים.

9/10/2021

ספר איום. משעמם, לא ממוקד, לא ברור מה הסופר רוצה לספר. משלב מסוים, קראתי בדילוגים מרובים. לא להתקרב אל הספר הזה!

4/6/2020

ספר גרוע במיוחד של סופר מעולה. ממליצה לפסוח עליו ולקרוא את כל היתר.

20/8/2019

כתוב גרוע, עלילה מפוזרת ולא מהודקת . שטחי ומבולבל. בטוח לא "מותחן פסיכולוגי".

להתעורר עם הספק דניס ליהיין

פתח דבר

 
אחרי גרם המדרגות
 
ביום שלישי אחד בחודש מאי, בשנתה השלושים וחמש, ירתה רייצ'ל בבעלה והרגה אותו. הוא נרתע לאחור ועל פניו מבט מוזר של הכרה, כאילו בעומק לבו ידע תמיד שהיא תעשה זאת.
הוא גם נראה מופתע. היא תיארה לעצמה שגם היא נראית מופתעת.
אמהּ לא היתה מופתעת.
אמהּ, ד"ר אליזבת צַ'יילדס, לא נישאה מעולם, אבל כתבה ספר מפורסם שעסק בשאלה איך להישאר נשואים. פרקי הספר נקראו על שם השלבים שזיהתה המחברת בכל מערכת יחסים שראשיתה במשיכה הדדית. הספר נקרא "גרם המדרגות" וזכה להצלחה רבה כל כך עד שאמהּ השתכנעה ("אולצה", לדבריה) לכתוב שני ספרי המשך, "לשוב ולעלות בגרם המדרגות" ו"שלבי גרם המדרגות: ספר תרגול", ששניהם נחלו כישלון מסחרי.
בינה לבינה חשבה אמהּ שכל שלושת הספרים אינם אלא "תרופת אליל רגשנית לבנות הנעורים", ואף על פי כן זכרה את "גרם המדרגות" בחיבה ובגעגועים, מפני שכשכתבה אותו לא ידעה כמה מעט היא יודעת באמת. היא אמרה זאת לרייצ'ל כשזו היתה בת עשר. "גבר הוא הסיפורים שהוא מספר על עצמו," אמרה לה אמהּ יום אחד בקיץ ההוא, אחרי כמה קוקטיילים של אחר הצהריים, "ורוב הסיפורים האלה הם שקרים. לעולם אל תבדקי אותם בעין בוחנת מדי. את רק תחשפי את השקרים שלו וזה ישפיל את שניכם. עדיף פשוט לחיות עם הבּוּלשיט."
אחר כך נשקה לה אמהּ על ראשה, ליטפה את לחייה ואמרה לה שהיא בטוחה ומוגנת.
רייצ'ל היתה בת שבע כש"גרם המדרגות" יצא לאור. היא זכרה את שיחות הטלפון הרבות מספור, את מהומת הנסיעות, את התלות המחודשת של אמה בעישון ואת הזוהר המעושה, הנואש, שאפף אותה. היא זכרה הרגשה שכמעט לא יכלה להביע במילים שאמה, שמעולם לא היתה מאושרת, נעשית מרירה עוד יותר בעקבות ההצלחה. שנים לאחר מכן עתידה רייצ'ל לחשוד שהסיבה לכך היתה שהפרסום והכסף גזלו מאמה את התירוצים לאומללותה. ואמה, שהיטיבה כל כך להבין ולנתח את קשייהם של אחרים, לא הצליחה מעולם לאבחן את עצמה. חייה עברו עליה אפוא בחיפוש פתרונות לבעיות שנולדו, גדלו, התקיימו ומתו עמוק בתוכה. רייצ'ל לא ידעה דבר מכל זה, כמובן, לא כשהיתה בת שבע ולא כשהיתה בת שבע־עשרה. אבל היא ידעה שאמה אישה אומללה, ולכן היתה גם היא ילדה אומללה.
כשירתה רייצ'ל בבעלה היו שניהם על סיפונה של סירה בנמל בוסטון. בעלה נשאר על רגליו זמן קצר מאוד - שבע שניות? עשר? - ואחר כך נפל מעבר לירכתיים, אל תוך הים.
אבל בשניות האחרונות האלה ראתה רייצ'ל בעיניו שפע של רגשות.
היתה שם תדהמה. והיו רחמים עצמיים. ואימה. וויתור מוחלט כל כך עד ששלושים שנה התקלפו מחייו והוא נראה לנגד עיניה כילד בן עשר.
כעס, כמובן. חמת זעם.
נחישות עזה ופתאומית, כאילו גמר אומר, אפילו כשהדם ניתז מלבו וכיסה את כף היד שהודקה אל חזהו, שהכול עוד יהיה בסדר, הוא יתגבר, הוא יעבור את זה. הרי הוא אדם חזק, ואת כל מה שיש לו עֵרֶך בחייו יצר בכוח רצונו בלבד, והוא יכול להיחלץ מזה בכוח הרצון.
ואז ההכרה המפציעה בו: לא, הוא לא יכול.
הוא הישיר את מבטו אליה, והרגש הלא־מובן ביותר השתלט על כל האחרים ותפס את מקומם:
אהבה.
אהבה בלתי־אפשרית.
ובכל זאת...
לא היה אפשר לטעות בה. אהבה פראית, חסרת אונים, טהורה. פורחת וניתזת עם הדם שעל חולצתו.
הוא הגה את המילים בלי קול, כמו שעשה פעמים רבות כל כך מעברם האחר של חדרים מלאי אדם: אני. אוהב. אותך.
ואז נפל מן הסירה ונעלם מתחת לפני המים האפלים.
יומיים לפני כן, אילו שאלו אותה אם היא אוהבת את בעלה, היתה אומרת "כן".
לאמיתו של דבר, אילו נשאלה אותה שאלה כשלחצה על ההדק, היתה אומרת "כן".
לאמה היה פרק על כך בספרה - פרק 13: "צרימה".
ואולי דווקא הפרק שאחריו - "מות הסיפור הישן" - הולם יותר את המצב?
רייצ'ל לא היתה בטוחה. לפעמים התבלבלו לה הפרקים.