משפחת המומינים (2) - חורף קסום

קָרָה לָכֶם פַּעַם שֶׁקַּמְתֶּם בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה, כְּשֶׁכֻּלָּם עוֹד יְשֵׁנִים, וְלֹא הִצְלַחְתֶּם לְהֵרָדֵם? זֶה בְּדִיּוּק מָה שֶׁקּוֹרֶה לְמוּמִינְטְרוֹל, שֶׁמִּתְעוֹרֵר בְּאֶמְצַע שְׁנַת הַחֹרֶף. אָמְנָם סְנוּפְקִין הִשְׁאִיר לוֹ פֶּתֶק וּבוֹ כָּתַב "תִּישַׁן טוֹב וְאַל תִּהְיֶה עָצוּב", אֲבָל לֹא נֶחְמָד בִּמְיֻחָד לִהְיוֹת לְבַד בְּעוֹלָם לָבָן וְקָפוּא. וּבְכָל זֹאת מוּמִינְטְרוֹל לֹא מִתְיָאֵשׁ, וְעַד מְהֵרָה מְגַלֶּה שֶׁעֵמֶק מוּמִין הוּא מָקוֹם מֻפְלָא גַּם כְּשֶׁהוּא מְכֻסֶּה שֶׁלֶג, וְשֶׁבַּחוּץ מַמְתִּינִים לוֹ יְצוּרִים מְרַתְּקִים, חֲבֵרִים בִּלְתִּי צְפוּיִים וַהֲמוֹן הַרְפַּתְקָאוֹת נֶהֱדָרוֹת שֶׁמְּחַמְּמוֹת אֶת הַלֵּב. 

 

הַסּוֹפֶרֶת הַפִינִית טוּבֶה יַנְסוֹן, כַּלַּת פְּרַס אַנְדֶרְסֶן הַיֻּקְרָתִי, בָּרְאָה בְּסִדְרַת הַמּוּמִינִים עוֹלָם מְרַגֵּשׁ וֶאֱנוֹשִׁי, חָפְשִׁי וּפְרָאִי. דְּמוּיוֹתֶיהָ הַבִּלְתִּי נִשְׁכָּחוֹת וְאִיּוּרֶיהָ הַיְּפֵהפִיִּים מִקְּמוּ אֶת יְצִירוֹתֶיהָ בַּשּׁוּרָה הָרִאשׁוֹנָה שֶׁל סִפְרוּת הַיְּלָדִים וְהַנֹּעַר הָעוֹלָמִית. סִפְרֵי הַסִּדְרָה תֻּרְגְּמוּ לִ-33 שָׂפוֹת וְעֻבְּדוּ לַתֵּאַטְרוֹן, לַקּוֹלְנוֹעַ, לָרַדְיוֹ, לַטֶּלֶוִיזְיָה וְלָאוֹפֵּרָה. מוּזֵאוֹן שָׁלֵם נִבְנָה לִכְבוֹדָם בְּפִינְלַנְד, וּבְיִשְׂרָאֵל הוּקַם גַּן סִפּוּר הַמֻּקְדָּשׁ לָהֶם. הַסֵּפֶר חֹרֶף קָסוּם מֻגָּשׁ כָּעֵת לַקּוֹרְאִים בְּתַרְגּוּם חָדָשׁ וְנֶאֱמָן לַמָּקוֹר שֶׁל דָּנָה כַּסְפִּי, מִבְּכִירוֹת הַמְּתַרְגְּמִים בָּאָרֶץ.