הקדמה
מעורבות המוסלמים הקיצוניים בשואת העם היהודי היא מהנושאים המסובכים ביותר שחוקרי שואה נאלצים להתמודד עמם. למעשה, מרביתם התמקדו בחקר פשעי הנאצים ועוזריהם ובגורלן של הקהילות היהודיות באירופה. בודדים בלבד כמו מוריס פרלמן, יוסף שכטמן ודוד ישראלי תיארו במידה זו או אחרת את פעילות המופתי, חאג' אמין אל-חוסייני, בתקופת השואה בהסתמך על מסמכים ועדויות. ג'ני לבל, ההיסטוריונית והסופרת, הייתה הראשונה שערכה מחקר מעמיק בנושא זה והעלתה את ממצאיה בספר חאג' אמין וברלין (1996).
ב-2012 התחלתי לחקור את נושא השואה ואת הקשרים בין הנאצים למוסלמים. בחלוף שנתיים פרסמתי מאמרים רבי תוכן, המבוססים על ממצאים של חוקרים מובילים בתחום, כדוגמת ג'פרי הרף, דיוויד מוטדל ואיאן קֶרשוֹ. עיון מעמיק במחקריהם הרחיב את ידיעותיי והוביל אותי לתובנות שונות שהעליתי אותן על הכתב והגיעו לקהל הרחב דרך אתרי החדשות, אתרי ההסברה, בלוגים שונים והרשת החברתית. עבודותיי אלה זכו לביקורת חיובית מצד מרצים באקדמיה ובני סמכא ובעקבותיהן מוניתי חוקר בכיר בפורום קדם למזרחנות והסברה ב-2015.
במהלך עבודתי השתמשתי, בין היתר, במסמכים רשמיים ובמקורות שונים בשפות זרות. כך גיליתי שמחקרים רבים נשענים על מסמכים מזויפים או מסולפים ובלתי אמינים, כגון ‘מסמכי טרבור רופר' ומיתוסים מאומצים אפילו על ידי אנשי אקדמיה. מסיבה זו אנו נתקלים בטיעונים מביכים פסאודו היסטוריים שאינם נזרקים לפח האשפה של ההיסטוריה. נהפוך הוא. המידע המוטעה מצוטט שוב ושוב בידי חוקרים רבים, מאחר שלא טרחו לבדוק את אמינותו. בכתבי עת שונים מפורסמים מאמרים לא מקצועיים, שבהם מצג שווא של נתונים והעלאת מסקנות המעידות על כשל בהבנת ההיסטוריה. למרבה הצער, אף בספרים מאוחרים יותר לא תוקנו השגיאות. ניכר גם שהבנה פשטנית של טקסטים הובילה חוקרים לפרסום פרדוקסים שבעקבותיהם התעוררו ויכוחי סרק בקרב היסטוריונים. הנה כמה דוגמות:
הטיעון, שיחידת האס אס המוסלמית, שלמופתי היה יד ורגל בהקמתה, חיסלה 90 אחוז מיהדות בוסניה, חסר שחר. מאמר המקור אינו מציין מאין שאוב המידע, וממילא ידוע שב-1941, שנתיים לפני הקמת יחידות האס אס המוסלמיות, הושמדה יהדות בוסניה בעיקר בידי הקרואטים. גם אין ממש ברעיון, שהמופתי תכנן להקים משרפות או מחנות השמדה בארץ ישראל בעמק דותן, בשכם או בג'נין. בעניין זה, רבים מפנים למאמרו של חביב כנען ב'הארץ' (2 במארס 1970), שבו הוא מצטט את דברי פאיז ביי אידריסי, בכיר הקצינים הערבים במשטרת המנדט ומפקד נפת הכפרים במחוז ירושלים, אך מתעלמים מהסתייגותו של חביב כנען מהדברים האלה והוכחתו שמדובר בטיעון חסר ביסוס. לקביעתו של כנען, זו אינה אלא שמועה שהופצה.
ועוד בעניין המופתי, השמועה שהוא שיחק תפקיד מרכזי בהשמדת העם היהודי והיה מיוזמי רעיון מחנות ההשמדה, פרחה בעקבות עדותו של דיטר ויסליצני, סגנו של אדולף אייכמן ובעקבות האמירות המיוחסות לוויסליצני בעדותם של ארנסט שטיינר וישראל קסטנר במשפטי נירנברג. לעדותו של ויסליצני שהוגשה בכתב ב-26 ביולי 1946 ולעדותם של שטיינר וקסטנר, התייחסו חוקרים לא מעטים כאל עובדה מוגמרת, אף על פי שימים ספורים לאחר מסירת הצהרתו של ויסליצני נתברר שהוא בדה את הדברים מליבו. שנים לאחר מכן נחשף שבעדותם רצו שטיינר וקסטנר להציל את ויסליצני מגזר דין מוות (הרחבה על כך ראו בשני ספרי ההמשך הצד הנסתר של השואה והנאציזם ו-בתיק סגור: תעלומת המופתי והשואה). בהצגת המופתי כמי שנושא במלוא האחריות לשליחת יהודים אל מותם, רצו ויסליצני, שטיינר וקסטנר שהשופטים יתרשמו שלמעשה ויסליצני מילא תפקיד זוטר בהשמדה היהודים. ספרה של לבל חאג' אמין וברלין מפריך בעקיפין את השמועה הזו. כל זאת בשילוב הממצאים של חוקרים בעלי שם, כגון ג'פרי הרף, מראים בעליל שחשיבות המופתי בהקשר של השמדת העם היהודי בשואה נופחה.
המהדורה הראשונה של ספר זה הכילה שישה מאמרים (לא לציטוט) אשר בראשית דרכי כחוקר וכיועץ אקדמי פרסמתי אותם באתרי ניפוץ מיתוסים, המציאות והעובדות, בשנים 2014-2013 כמאמרים לקהל הרחב. אומנם ממצאים רבים המתוארים בהם מקובלים על ידי רבים מהאקדמאים הפרו ישראליים, אך מבחינתי הם אינם עומדים בסטנדרטים אקדמיים ומדעיים. המאמרים שם עשירים בנתונים המקובלים על חלק מהחוקרים ובשעתו נתקבלו גם על דעתי, אך ככל שנחשפתי למקורות מידע אותנטיים שדליתי מארכיונים וממחקרים מהימנים, כן הסתייגתי מחלק נכבד מהתיאור ההיסטורי שחיברתי במאמריי הראשונים. לגישתי, עצם עיסוקם של מחקריי הקודמים בנושאים שנויים במחלוקת או בנושאים זרים לקהל הרחב הצדיק את צירופם למהדורה הראשונה, מה גם שהם היו עשויים לעורר מוּדעות וסקרנות אצל הקורא. המאמרים הללו הוסרו ממהדורה זו של הספר, מכיוון שדנתי בנושאיהם בהרחבה וברמה אקדמית בשני ספרי ההמשך הצד הנסתר של השואה והנאציזם ו-בתיק סגור: תעלומת המופתי והשואה.
עוד אציין את הפתעתם של רבים מעוקביי באתרים השונים, לרבות אנשי מחקר ואקדמיה, עיתונאים ופעילי הסברה שונים, מהתפקחותי מרעיונות אחדים שכתבתי ב-2015. השינוי בעמדותיי שגרר עמו סערה ברשת, כונה על ידי הטוקבקיסטים "הוויכוח הגדול בין האקדמאים".
לסיום, בשני כרכי ההמשך של ספר זה אשר ציינתי אותם לעיל, התמקדתי בהרחבה גם בפעילות המופתי בזמן השואה, כדי להבהיר את מידת מעורבותו של המופתי בהשמדת העם היהודי. חשוב לי להדגיש כי בעבודותיי בהווה אני מייחס חשיבות רבה לכתיבה אקדמית טהורה הנשענת על מסמכים אותנטיים ועל מחקרים שאמינותם עומדת במבחן הזמן.
י"ר
שערי תקווה, 2024
מבוא
ספר זה הוא הראשון בסדרת שלושת הכרכים העוסקים ביחסים בין העולם המוסלמי לנאצים בתקופת השואה. הספר מכיל אוסף של תיעודים ומסמכים מתוך הארכיון הגרמני וניתוח שכלתני של כל אחד מהמצאי. למעשה הספר הנוכחי מהווה בסיס להבנת ספרי ההמשך.
הכרך הראשון שואה, נאציזם ואסלאם קיצוני: דת וגזע של עמי האסלאם בראי הנאציזם מביא ציטוטים רבים של היטלר ושל מקורביו שפורשים את עמדותיהם באשר ליחסים בין העולם המוסלמי בכלל והעולם הערבי בפרט לבין הנאציזם. הממצאים מאשרים חד משמעית שהיטלר תכנן לחסל את הנצרות ולהעלות במקומה את דת האסלאם כדת הרשמית של בני הגזע הארי. היטלר סגד לנביא מוחמד והתרשם מאוד מאופי האסלאם הקיצוני הדוגל במלחמת קודש ובחיסול כל הכופרים. הרעיון שמוחמד מבטיח למאמיניו גן עדן למי שימות במלחמת קודש, קסם להיטלר מאוד. לרעיון זה היה שותף גם ראש האס אס, היינריך הימלר. לרעיון של חיסול הנצרות היו שותפים בכירים בצמרת הנאצית.
גם על שאלת המעמד הגזעי של הערבים לא פסח היטלר. הוא מעולם לא ראה בהם שווי ערך ליהודים חרף מוצאם השמי של אלה וגם אלה. הנאצים החליטו שתורת הגזע חלה על היהודים בלבד ולא על בני הגזע השמי בכללו. אי לכך עוד בשלב של ניסוח חוקי הגזע של נירנברג (1935) ובשנים לאחר מכן הובהר לנושאי התפקידים שאין להשתמש במונח 'אנטישמיות' אלא במונח 'אנטי יהודיות'. הוחלט שהיהודים אינם שמיים ולכן יש להוציאם מכלל העמים השמיים. יתרה מזאת העמים השמיים האחרים (הערבים בעיקר) זכו לשבחים רבים.
הכרך השני הצד הנסתר של השואה והנאציזם: הרהורי היטלר ועוזריו על היהדות, הנצרות, האסלאם ועמי האסלאם לצד מעורבותו של המופתי הגדול מתאר את יחסי העולם המוסלמי והנאצים סביב שש דמויות עיקריות: היטלר, הימלר, וולטר גרוס, אייכמן, פריץ גרובה והמופתי חאג' אמין אל-חוסייני. הספר מתאר דרך כל דמות את היחס לדת האסלאם, היחס הגזעי לבני דת מוחמד, הסלידה מהנצרות והמאבק לחיסולה, גיוס לוחמים מוסלמים מאזורים מוסלמיים שונים בעולם לצבא הנאצי, פעילותו של המופתי בתקופת השואה ושואת יהודי ארצות האסלאם.
הכרך השלישי תיק סגור: תעלומת המופתי והשואה עוסק בשאלת חלקו של המופתי בשואת העם היהודי תוך ניפוץ מיתוסים רבים שהופצו על מעורבותו ואף חדרו למחקרים אקדמיים. עוד עוסק הספר בגיבוש הלאומי של ערביי ארץ ישראל ומוכיח שלאומיותם התגבשה על יסוד האידיאולוגיה הנאצית שהוחדרה אליהם באמצעות הגרמנים שחיו בארץ. סביב צמיחת הלאומיות הערבית נדונה שאלת מעמדו של המופתי בקרב ערביי ארץ ישראל והיקף האוכלוסייה הערבית שסגדה להיטלר.
אחד מציטוטי היטלר המפורסמים נגע לאכזבתו מכישלון הערבים להשליט את האסלאם באירופה בכוח החרב. כיום, מצטיירת תמונה שונה לגמרי. ההגירה ההמונית של המוסלמים למדינות המערב, שיעור הילודה הגבוה אצלם ביחס לאוכלוסייה המקומית, נישואי התערובת הכרוכים באיבוד הזהות הנוצרית ועוד עתידים לשנות את אופייה של אירופה ולדחוק את הדת השלטת במחוזותיה. ואין כאן משום ההגזמה. רוב מדינות אירופה חוששות לנקוט צעדים ממשיים, תקיפים ומידיים למניעת קריסתם של ערכיהם התרבותיים, למחיקת מורשתן ולהפיכת הנוצרים, היהודים ובני הדתות האחרות החיים למיעוט חסר ישע. ואכן בתקופה זו שבה האסלאם מכה שורשים בארצות המערב, עתידה להתגשם אחת משאיפותיו של היטלר: דחיקת הנצרות מאירופה והשלטת דת האסלאם בה.
ראוי לציין שרבים מהמסמכים המצוטטים בספר הם מסמכים פנימיים שנועדו להסדיר את המדיניות הגרמנית לגבי העמים השונים ולא הופצו בקרב ארצות האסלאם. אי לכך ברור שהתאסלמות הגזע הארי הייתה חלק מתוכניתו של ולא אמירות לצורכי שעה.
פרק א
'מאבקי' (Mein Kampf)
תיאור: E:\Documents\Documents\המסמכים שלי מכונן C\פוליטיקה\מיתוס העם הפלסטיני\חאג' אמין אל חוסייני\יחסו של היטלר להאסלם\מאבקי\זכויות יוצרים\Mein_Kampf_dust_jacket.jpeg
היטלר חיבר את ספרו מאבקי בכלא שבטירת לנדסברג שבבוואריה. הוא נכלא עקב השתתפותו ניסיון בהפיכה (פוטש במרתף הבירה) נגד רפובליקת ויימר בנובמבר 1923. במקום כליאתו הכתיב את השקפתו למזכירו רודולף הס שנאסר עמו.1 הכרך הראשון של מאבקי יצא לאור ב-1925 והכרך השני ב-1926. באמצעות הספר קיווה היטלר להציג עצמו כאיש רוח, כאידיאולוג וכמנהיג בעל חזון. מקור אותנטי זה תורם משמעותית להבנת אישיותו של היטלר ושל סביבתו הקרובה.2
היטלר התבגר בחברה זעיר-בורגנית ודלת הישׂגים השׂכלתיים. דן ירון, מתרגם מאבקי לעברית, מסביר כי "עיצוב אישיותו בתקופה של מצוקה כלכלית וחברתית ונעדרת יציבות פוליטית שיוו לפעמים להתבטאויותיו פשטנות, גסות רוח, תוקפנות ואלימות שלוחת רסן".3 לפני עליית היטלר לשלטון נמכרו אלפי עותקים בלבד, אך מינואר 1933 ועד שלהי התקופה הנאצית (1945) נמכרו למעלה מ-240,000 עותקים. מאבקי תורגם לחמש עשרה שפות.4 הגרסה הערבית תורגמה בידי המזרחן והדיפלומט הגרמני, ד"ר פריץ קונרד פרדיננד גרובה. גרובה, שנתמנה לשגריר גרמניה בעירק באוקטובר 1932, שלט היטב בטורקית ובערבית. הוא קשר את האידיאולוגיה הנאצית והאנטישמית לעקרונות הפאן ערביסטיים, והפצתה בקרב הערבים הניחה את הבסיס לפרעות הפרהוד בבגדאד ב-1941, כשלוש שנים לאחר סיום תפקידו כשגריר.5 במהלך שנת שירותו הראשונה כשגריר בבגדאד רכשה צירוּת גרמניה את העיתון הנוצרי אל-עלאם אל ערבי (ערבית: العالم العربي, תרגום: העולם הערבי). החל מאוקטובר 1933 פרסם בו גרובה בהמשכים את מאבקי בתרגומו לערבית.6
עם זאת, הייתה דילמה כיצד להפיץ את הגרסה הזו בקרב המוסלמים. ביקורתו החריפה של היטלר כלפי מצרים והשימוש במונח ‘אנטישמיות' עלולים היו ליצור רושם מוטעה שהתורה הנאצית קוראת להשמיד את בני דת האסלאם הנמנים עם בני הגזע השמי.7 ב-29 בדצמבר 1937 החליט ורנר אוטו פון הנטיג, ראש מחלקת המזרח (Orientabteilung) במשרד החוץ הגרמני, לשפר את התרגום הערבי של מאבקי.8 לשם תרגומו, פנה הנטיג לשכיב ארסלאן שהיה עורך כתב העת ‘האומה הערבית' (La Nation arabe). לכתב עת זה הייתה השפעה על השקפת הלאומנות הערבית בעולם המוסלמי. עורך הדין ארסלאן פעל בג'נבה למען פעילים מוסלמים ולאומנים ערבים, ושימש איש סודו של חאג' אמין אל-חוסייני, על כן הנטיג היה סמוך ובטוח שארסלאן מתאים לתפקיד. בנובמבר 1938 היה תרגומו של ארסלאן גמור למדי, וכל 960 העמודים המתורגמים הוכנו להדפסת 40,000-10,000 עותקים. ב-21 בדצמבר 1938 נסתיים הפרויקט אך מאבקי בגרסתו המתורגמת החדשה לא פורסם.9 עם זאת, בשנות ה-30 קיבלו הערבים בארץ ישראל את הגרסה בכתב העת אל-עאלם אל ערבי והקהל קרא בו בלהיטות.10
אם כי ספרו של היטלר מסביר במפורש כי מטרתו להשמיד את היהודים, עדיין עולה השאלה, כיצד נתפסו בעיניו בני דת מוחמד. תשובה לכך טמונה בהגדרתו את שאר העמים שאינם אריים. לפיה ניתן יהיה לקבוע אם המוסלמים נמנים עם הקטגוריה של היהודים כעם שמי, או המונח אנטישמיות מיועד ליהודים בלבד, בעוד שאר בני הגזע השמי שייכים לקבוצת העמים שאינם אריים.
להלן השקפת היטלר כפי שהיא נפרשׂת במאבקי פרק 11 ‘עם וגזע':11
כל בעל חיים מזדווג אך ורק עם בני מינו. במקרים קיצוניים אשר בהם בעלי החיים אינם מצליחים למצוא בן זוג מבני מינם, בלית ברירה הם מזדווגים עם בעל חיים ממין אחר. מסיבה זו נפגעת איכות פוריות הצאצאים, מערכת החיסון מפני מחלות והיכולת להתגונן מפני תוקפים עוינים. איכות הצאצאים אצל בני תערובת היא בינונית. אומנם הגנטיקה שלהם תשתפר יותר משל ההורה שהגנטיקה שלו נמוכה, אך לעולם לא יגיעו לרמתו הגבוהה של ההורה האיכותי. וכך בן התערובת יהיה נתון לאיומם של הנעלים ממנו ושל השווים ביכולתם להורה המשובח שלו. על מנת לשמור על יצורים חזקים בטבע יש למנוע זיווג של החלש עם החזק. החלשים יראו בכך אכזריות, היות שלא יוכלו לשפר את איכות צאצאיהם ואת האפשרות לשרוד בטבע, אך מנקודת מבטו של החזק, הזדווגות עם חלש תהיה נוראית לצאצאיו, מאחר שאיכותם תוחלש ועל כן לא יוכלו לשרוד מול בני הגזע החזק. מה עוד שהנקבה בטבע מחפשת את הזכר החזק ביותר. אומנם בניו של חלש שהזדווג עם חזק יזכו לסיכוי טוב יותר למציאת נקבה, בהשוואה לחלשים אחרים, אך סיכוייהם למצוא נקבה חזקה לזיווג ילך ויפחת.
היטלר משווה את החזק לגזע הארי.12 כאשר התערבו ארים עם בני העמים הנחותים, ניכרו ההבדלים בתרבות שנוצרה. בני הגזע הארי כוללים בתוכם את הבריטים, הצרפתים, השוודים, והגרמנים. עמים אלה הגיעו לצפון אמריקה במאות ה-19-17. התבטאותו של היטלר כלפי האינדיאנים "צבעוניים" מעידה כי לגישתו, האלמנט החיצוני מהווה חלק חשוב בהבחנה בין העמים הנחותים לעמים החזקים. הארים הם בני הגזע הלבן. ישנם אינדיאנים שאבות אבותיהם היו אריים שהתמזגו עם המקומיים. אומנם תופעת ההתמזגות בצפון אמריקה הייתה נדירה, אך במרכזה ובדרומה הייתה שכיחה. בני הגזע הלבן שהתערבבו עם המקומיים היו לטיניים. בסופו של דבר, הארי הטהור הפך לאדון היבשת ואילו האחרים, בכללם בני תערובת, לא הגיעו לדרגה הגבוהה של האריים בצפון. אפילו תופעת ההתמזגות השכיחה במרכז אמריקה ובדרומה לא סייעה לשיפור הגזע של המקומיים. ומכאן שהיטלר מתאר את התופעה בשני מובנים:
1. ירידה באיכות הגזע המשובח
2. פגיעה פיזית ורוחנית בצאצאים, שהמבנה הפזיולוגי שלהם לא יוכל להתמודד עם מחלות.
מן הסתם, החלש יהיה שוחר שלום כי לא יוכל להתמודד עם חזקים, והואיל והיהודים הם שוחרי השלום, המסקנה היא שהם נחותים.13 מצד אחד, היטלר מעונין במצב מלחמה תמידי, מצד אחר, הוא מעלה את האפשרות שישרור שלום בעולם, בתנאי שתחילה הגרמנים, הגזע העליון, יכבשו את כל העולם, יכניעו את כל העמים האחרים וישלטו על כולם שליטה אבסולוטית. כלומר, העולם יהיה נתון לברבריות ולתוהו ובוהו, כל עוד לא ישתלטו עליו בני הגזע הארי. במילים אחרות, להשגת הפצפיזם על בני הגזע העליון להשתלט על העולם באמצעות החרב.
המשך הפרק בספר המלא
הקדמה
מעורבות המוסלמים הקיצוניים בשואת העם היהודי היא מהנושאים המסובכים ביותר שחוקרי שואה נאלצים להתמודד עמם. למעשה, מרביתם התמקדו בחקר פשעי הנאצים ועוזריהם ובגורלן של הקהילות היהודיות באירופה. בודדים בלבד כמו מוריס פרלמן, יוסף שכטמן ודוד ישראלי תיארו במידה זו או אחרת את פעילות המופתי, חאג' אמין אל-חוסייני, בתקופת השואה בהסתמך על מסמכים ועדויות. ג'ני לבל, ההיסטוריונית והסופרת, הייתה הראשונה שערכה מחקר מעמיק בנושא זה והעלתה את ממצאיה בספר חאג' אמין וברלין (1996).
ב-2012 התחלתי לחקור את נושא השואה ואת הקשרים בין הנאצים למוסלמים. בחלוף שנתיים פרסמתי מאמרים רבי תוכן, המבוססים על ממצאים של חוקרים מובילים בתחום, כדוגמת ג'פרי הרף, דיוויד מוטדל ואיאן קֶרשוֹ. עיון מעמיק במחקריהם הרחיב את ידיעותיי והוביל אותי לתובנות שונות שהעליתי אותן על הכתב והגיעו לקהל הרחב דרך אתרי החדשות, אתרי ההסברה, בלוגים שונים והרשת החברתית. עבודותיי אלה זכו לביקורת חיובית מצד מרצים באקדמיה ובני סמכא ובעקבותיהן מוניתי חוקר בכיר בפורום קדם למזרחנות והסברה ב-2015.
במהלך עבודתי השתמשתי, בין היתר, במסמכים רשמיים ובמקורות שונים בשפות זרות. כך גיליתי שמחקרים רבים נשענים על מסמכים מזויפים או מסולפים ובלתי אמינים, כגון ‘מסמכי טרבור רופר' ומיתוסים מאומצים אפילו על ידי אנשי אקדמיה. מסיבה זו אנו נתקלים בטיעונים מביכים פסאודו היסטוריים שאינם נזרקים לפח האשפה של ההיסטוריה. נהפוך הוא. המידע המוטעה מצוטט שוב ושוב בידי חוקרים רבים, מאחר שלא טרחו לבדוק את אמינותו. בכתבי עת שונים מפורסמים מאמרים לא מקצועיים, שבהם מצג שווא של נתונים והעלאת מסקנות המעידות על כשל בהבנת ההיסטוריה. למרבה הצער, אף בספרים מאוחרים יותר לא תוקנו השגיאות. ניכר גם שהבנה פשטנית של טקסטים הובילה חוקרים לפרסום פרדוקסים שבעקבותיהם התעוררו ויכוחי סרק בקרב היסטוריונים. הנה כמה דוגמות:
הטיעון, שיחידת האס אס המוסלמית, שלמופתי היה יד ורגל בהקמתה, חיסלה 90 אחוז מיהדות בוסניה, חסר שחר. מאמר המקור אינו מציין מאין שאוב המידע, וממילא ידוע שב-1941, שנתיים לפני הקמת יחידות האס אס המוסלמיות, הושמדה יהדות בוסניה בעיקר בידי הקרואטים. גם אין ממש ברעיון, שהמופתי תכנן להקים משרפות או מחנות השמדה בארץ ישראל בעמק דותן, בשכם או בג'נין. בעניין זה, רבים מפנים למאמרו של חביב כנען ב'הארץ' (2 במארס 1970), שבו הוא מצטט את דברי פאיז ביי אידריסי, בכיר הקצינים הערבים במשטרת המנדט ומפקד נפת הכפרים במחוז ירושלים, אך מתעלמים מהסתייגותו של חביב כנען מהדברים האלה והוכחתו שמדובר בטיעון חסר ביסוס. לקביעתו של כנען, זו אינה אלא שמועה שהופצה.
ועוד בעניין המופתי, השמועה שהוא שיחק תפקיד מרכזי בהשמדת העם היהודי והיה מיוזמי רעיון מחנות ההשמדה, פרחה בעקבות עדותו של דיטר ויסליצני, סגנו של אדולף אייכמן ובעקבות האמירות המיוחסות לוויסליצני בעדותם של ארנסט שטיינר וישראל קסטנר במשפטי נירנברג. לעדותו של ויסליצני שהוגשה בכתב ב-26 ביולי 1946 ולעדותם של שטיינר וקסטנר, התייחסו חוקרים לא מעטים כאל עובדה מוגמרת, אף על פי שימים ספורים לאחר מסירת הצהרתו של ויסליצני נתברר שהוא בדה את הדברים מליבו. שנים לאחר מכן נחשף שבעדותם רצו שטיינר וקסטנר להציל את ויסליצני מגזר דין מוות (הרחבה על כך ראו בשני ספרי ההמשך הצד הנסתר של השואה והנאציזם ו-בתיק סגור: תעלומת המופתי והשואה). בהצגת המופתי כמי שנושא במלוא האחריות לשליחת יהודים אל מותם, רצו ויסליצני, שטיינר וקסטנר שהשופטים יתרשמו שלמעשה ויסליצני מילא תפקיד זוטר בהשמדה היהודים. ספרה של לבל חאג' אמין וברלין מפריך בעקיפין את השמועה הזו. כל זאת בשילוב הממצאים של חוקרים בעלי שם, כגון ג'פרי הרף, מראים בעליל שחשיבות המופתי בהקשר של השמדת העם היהודי בשואה נופחה.
המהדורה הראשונה של ספר זה הכילה שישה מאמרים (לא לציטוט) אשר בראשית דרכי כחוקר וכיועץ אקדמי פרסמתי אותם באתרי ניפוץ מיתוסים, המציאות והעובדות, בשנים 2014-2013 כמאמרים לקהל הרחב. אומנם ממצאים רבים המתוארים בהם מקובלים על ידי רבים מהאקדמאים הפרו ישראליים, אך מבחינתי הם אינם עומדים בסטנדרטים אקדמיים ומדעיים. המאמרים שם עשירים בנתונים המקובלים על חלק מהחוקרים ובשעתו נתקבלו גם על דעתי, אך ככל שנחשפתי למקורות מידע אותנטיים שדליתי מארכיונים וממחקרים מהימנים, כן הסתייגתי מחלק נכבד מהתיאור ההיסטורי שחיברתי במאמריי הראשונים. לגישתי, עצם עיסוקם של מחקריי הקודמים בנושאים שנויים במחלוקת או בנושאים זרים לקהל הרחב הצדיק את צירופם למהדורה הראשונה, מה גם שהם היו עשויים לעורר מוּדעות וסקרנות אצל הקורא. המאמרים הללו הוסרו ממהדורה זו של הספר, מכיוון שדנתי בנושאיהם בהרחבה וברמה אקדמית בשני ספרי ההמשך הצד הנסתר של השואה והנאציזם ו-בתיק סגור: תעלומת המופתי והשואה.
עוד אציין את הפתעתם של רבים מעוקביי באתרים השונים, לרבות אנשי מחקר ואקדמיה, עיתונאים ופעילי הסברה שונים, מהתפקחותי מרעיונות אחדים שכתבתי ב-2015. השינוי בעמדותיי שגרר עמו סערה ברשת, כונה על ידי הטוקבקיסטים "הוויכוח הגדול בין האקדמאים".
לסיום, בשני כרכי ההמשך של ספר זה אשר ציינתי אותם לעיל, התמקדתי בהרחבה גם בפעילות המופתי בזמן השואה, כדי להבהיר את מידת מעורבותו של המופתי בהשמדת העם היהודי. חשוב לי להדגיש כי בעבודותיי בהווה אני מייחס חשיבות רבה לכתיבה אקדמית טהורה הנשענת על מסמכים אותנטיים ועל מחקרים שאמינותם עומדת במבחן הזמן.
י"ר
שערי תקווה, 2024
מבוא
ספר זה הוא הראשון בסדרת שלושת הכרכים העוסקים ביחסים בין העולם המוסלמי לנאצים בתקופת השואה. הספר מכיל אוסף של תיעודים ומסמכים מתוך הארכיון הגרמני וניתוח שכלתני של כל אחד מהמצאי. למעשה הספר הנוכחי מהווה בסיס להבנת ספרי ההמשך.
הכרך הראשון שואה, נאציזם ואסלאם קיצוני: דת וגזע של עמי האסלאם בראי הנאציזם מביא ציטוטים רבים של היטלר ושל מקורביו שפורשים את עמדותיהם באשר ליחסים בין העולם המוסלמי בכלל והעולם הערבי בפרט לבין הנאציזם. הממצאים מאשרים חד משמעית שהיטלר תכנן לחסל את הנצרות ולהעלות במקומה את דת האסלאם כדת הרשמית של בני הגזע הארי. היטלר סגד לנביא מוחמד והתרשם מאוד מאופי האסלאם הקיצוני הדוגל במלחמת קודש ובחיסול כל הכופרים. הרעיון שמוחמד מבטיח למאמיניו גן עדן למי שימות במלחמת קודש, קסם להיטלר מאוד. לרעיון זה היה שותף גם ראש האס אס, היינריך הימלר. לרעיון של חיסול הנצרות היו שותפים בכירים בצמרת הנאצית.
גם על שאלת המעמד הגזעי של הערבים לא פסח היטלר. הוא מעולם לא ראה בהם שווי ערך ליהודים חרף מוצאם השמי של אלה וגם אלה. הנאצים החליטו שתורת הגזע חלה על היהודים בלבד ולא על בני הגזע השמי בכללו. אי לכך עוד בשלב של ניסוח חוקי הגזע של נירנברג (1935) ובשנים לאחר מכן הובהר לנושאי התפקידים שאין להשתמש במונח 'אנטישמיות' אלא במונח 'אנטי יהודיות'. הוחלט שהיהודים אינם שמיים ולכן יש להוציאם מכלל העמים השמיים. יתרה מזאת העמים השמיים האחרים (הערבים בעיקר) זכו לשבחים רבים.
הכרך השני הצד הנסתר של השואה והנאציזם: הרהורי היטלר ועוזריו על היהדות, הנצרות, האסלאם ועמי האסלאם לצד מעורבותו של המופתי הגדול מתאר את יחסי העולם המוסלמי והנאצים סביב שש דמויות עיקריות: היטלר, הימלר, וולטר גרוס, אייכמן, פריץ גרובה והמופתי חאג' אמין אל-חוסייני. הספר מתאר דרך כל דמות את היחס לדת האסלאם, היחס הגזעי לבני דת מוחמד, הסלידה מהנצרות והמאבק לחיסולה, גיוס לוחמים מוסלמים מאזורים מוסלמיים שונים בעולם לצבא הנאצי, פעילותו של המופתי בתקופת השואה ושואת יהודי ארצות האסלאם.
הכרך השלישי תיק סגור: תעלומת המופתי והשואה עוסק בשאלת חלקו של המופתי בשואת העם היהודי תוך ניפוץ מיתוסים רבים שהופצו על מעורבותו ואף חדרו למחקרים אקדמיים. עוד עוסק הספר בגיבוש הלאומי של ערביי ארץ ישראל ומוכיח שלאומיותם התגבשה על יסוד האידיאולוגיה הנאצית שהוחדרה אליהם באמצעות הגרמנים שחיו בארץ. סביב צמיחת הלאומיות הערבית נדונה שאלת מעמדו של המופתי בקרב ערביי ארץ ישראל והיקף האוכלוסייה הערבית שסגדה להיטלר.
אחד מציטוטי היטלר המפורסמים נגע לאכזבתו מכישלון הערבים להשליט את האסלאם באירופה בכוח החרב. כיום, מצטיירת תמונה שונה לגמרי. ההגירה ההמונית של המוסלמים למדינות המערב, שיעור הילודה הגבוה אצלם ביחס לאוכלוסייה המקומית, נישואי התערובת הכרוכים באיבוד הזהות הנוצרית ועוד עתידים לשנות את אופייה של אירופה ולדחוק את הדת השלטת במחוזותיה. ואין כאן משום ההגזמה. רוב מדינות אירופה חוששות לנקוט צעדים ממשיים, תקיפים ומידיים למניעת קריסתם של ערכיהם התרבותיים, למחיקת מורשתן ולהפיכת הנוצרים, היהודים ובני הדתות האחרות החיים למיעוט חסר ישע. ואכן בתקופה זו שבה האסלאם מכה שורשים בארצות המערב, עתידה להתגשם אחת משאיפותיו של היטלר: דחיקת הנצרות מאירופה והשלטת דת האסלאם בה.
ראוי לציין שרבים מהמסמכים המצוטטים בספר הם מסמכים פנימיים שנועדו להסדיר את המדיניות הגרמנית לגבי העמים השונים ולא הופצו בקרב ארצות האסלאם. אי לכך ברור שהתאסלמות הגזע הארי הייתה חלק מתוכניתו של ולא אמירות לצורכי שעה.
פרק א
'מאבקי' (Mein Kampf)
תיאור: E:\Documents\Documents\המסמכים שלי מכונן C\פוליטיקה\מיתוס העם הפלסטיני\חאג' אמין אל חוסייני\יחסו של היטלר להאסלם\מאבקי\זכויות יוצרים\Mein_Kampf_dust_jacket.jpeg
היטלר חיבר את ספרו מאבקי בכלא שבטירת לנדסברג שבבוואריה. הוא נכלא עקב השתתפותו ניסיון בהפיכה (פוטש במרתף הבירה) נגד רפובליקת ויימר בנובמבר 1923. במקום כליאתו הכתיב את השקפתו למזכירו רודולף הס שנאסר עמו.1 הכרך הראשון של מאבקי יצא לאור ב-1925 והכרך השני ב-1926. באמצעות הספר קיווה היטלר להציג עצמו כאיש רוח, כאידיאולוג וכמנהיג בעל חזון. מקור אותנטי זה תורם משמעותית להבנת אישיותו של היטלר ושל סביבתו הקרובה.2
היטלר התבגר בחברה זעיר-בורגנית ודלת הישׂגים השׂכלתיים. דן ירון, מתרגם מאבקי לעברית, מסביר כי "עיצוב אישיותו בתקופה של מצוקה כלכלית וחברתית ונעדרת יציבות פוליטית שיוו לפעמים להתבטאויותיו פשטנות, גסות רוח, תוקפנות ואלימות שלוחת רסן".3 לפני עליית היטלר לשלטון נמכרו אלפי עותקים בלבד, אך מינואר 1933 ועד שלהי התקופה הנאצית (1945) נמכרו למעלה מ-240,000 עותקים. מאבקי תורגם לחמש עשרה שפות.4 הגרסה הערבית תורגמה בידי המזרחן והדיפלומט הגרמני, ד"ר פריץ קונרד פרדיננד גרובה. גרובה, שנתמנה לשגריר גרמניה בעירק באוקטובר 1932, שלט היטב בטורקית ובערבית. הוא קשר את האידיאולוגיה הנאצית והאנטישמית לעקרונות הפאן ערביסטיים, והפצתה בקרב הערבים הניחה את הבסיס לפרעות הפרהוד בבגדאד ב-1941, כשלוש שנים לאחר סיום תפקידו כשגריר.5 במהלך שנת שירותו הראשונה כשגריר בבגדאד רכשה צירוּת גרמניה את העיתון הנוצרי אל-עלאם אל ערבי (ערבית: العالم العربي, תרגום: העולם הערבי). החל מאוקטובר 1933 פרסם בו גרובה בהמשכים את מאבקי בתרגומו לערבית.6
עם זאת, הייתה דילמה כיצד להפיץ את הגרסה הזו בקרב המוסלמים. ביקורתו החריפה של היטלר כלפי מצרים והשימוש במונח ‘אנטישמיות' עלולים היו ליצור רושם מוטעה שהתורה הנאצית קוראת להשמיד את בני דת האסלאם הנמנים עם בני הגזע השמי.7 ב-29 בדצמבר 1937 החליט ורנר אוטו פון הנטיג, ראש מחלקת המזרח (Orientabteilung) במשרד החוץ הגרמני, לשפר את התרגום הערבי של מאבקי.8 לשם תרגומו, פנה הנטיג לשכיב ארסלאן שהיה עורך כתב העת ‘האומה הערבית' (La Nation arabe). לכתב עת זה הייתה השפעה על השקפת הלאומנות הערבית בעולם המוסלמי. עורך הדין ארסלאן פעל בג'נבה למען פעילים מוסלמים ולאומנים ערבים, ושימש איש סודו של חאג' אמין אל-חוסייני, על כן הנטיג היה סמוך ובטוח שארסלאן מתאים לתפקיד. בנובמבר 1938 היה תרגומו של ארסלאן גמור למדי, וכל 960 העמודים המתורגמים הוכנו להדפסת 40,000-10,000 עותקים. ב-21 בדצמבר 1938 נסתיים הפרויקט אך מאבקי בגרסתו המתורגמת החדשה לא פורסם.9 עם זאת, בשנות ה-30 קיבלו הערבים בארץ ישראל את הגרסה בכתב העת אל-עאלם אל ערבי והקהל קרא בו בלהיטות.10
אם כי ספרו של היטלר מסביר במפורש כי מטרתו להשמיד את היהודים, עדיין עולה השאלה, כיצד נתפסו בעיניו בני דת מוחמד. תשובה לכך טמונה בהגדרתו את שאר העמים שאינם אריים. לפיה ניתן יהיה לקבוע אם המוסלמים נמנים עם הקטגוריה של היהודים כעם שמי, או המונח אנטישמיות מיועד ליהודים בלבד, בעוד שאר בני הגזע השמי שייכים לקבוצת העמים שאינם אריים.
להלן השקפת היטלר כפי שהיא נפרשׂת במאבקי פרק 11 ‘עם וגזע':11
כל בעל חיים מזדווג אך ורק עם בני מינו. במקרים קיצוניים אשר בהם בעלי החיים אינם מצליחים למצוא בן זוג מבני מינם, בלית ברירה הם מזדווגים עם בעל חיים ממין אחר. מסיבה זו נפגעת איכות פוריות הצאצאים, מערכת החיסון מפני מחלות והיכולת להתגונן מפני תוקפים עוינים. איכות הצאצאים אצל בני תערובת היא בינונית. אומנם הגנטיקה שלהם תשתפר יותר משל ההורה שהגנטיקה שלו נמוכה, אך לעולם לא יגיעו לרמתו הגבוהה של ההורה האיכותי. וכך בן התערובת יהיה נתון לאיומם של הנעלים ממנו ושל השווים ביכולתם להורה המשובח שלו. על מנת לשמור על יצורים חזקים בטבע יש למנוע זיווג של החלש עם החזק. החלשים יראו בכך אכזריות, היות שלא יוכלו לשפר את איכות צאצאיהם ואת האפשרות לשרוד בטבע, אך מנקודת מבטו של החזק, הזדווגות עם חלש תהיה נוראית לצאצאיו, מאחר שאיכותם תוחלש ועל כן לא יוכלו לשרוד מול בני הגזע החזק. מה עוד שהנקבה בטבע מחפשת את הזכר החזק ביותר. אומנם בניו של חלש שהזדווג עם חזק יזכו לסיכוי טוב יותר למציאת נקבה, בהשוואה לחלשים אחרים, אך סיכוייהם למצוא נקבה חזקה לזיווג ילך ויפחת.
היטלר משווה את החזק לגזע הארי.12 כאשר התערבו ארים עם בני העמים הנחותים, ניכרו ההבדלים בתרבות שנוצרה. בני הגזע הארי כוללים בתוכם את הבריטים, הצרפתים, השוודים, והגרמנים. עמים אלה הגיעו לצפון אמריקה במאות ה-19-17. התבטאותו של היטלר כלפי האינדיאנים "צבעוניים" מעידה כי לגישתו, האלמנט החיצוני מהווה חלק חשוב בהבחנה בין העמים הנחותים לעמים החזקים. הארים הם בני הגזע הלבן. ישנם אינדיאנים שאבות אבותיהם היו אריים שהתמזגו עם המקומיים. אומנם תופעת ההתמזגות בצפון אמריקה הייתה נדירה, אך במרכזה ובדרומה הייתה שכיחה. בני הגזע הלבן שהתערבבו עם המקומיים היו לטיניים. בסופו של דבר, הארי הטהור הפך לאדון היבשת ואילו האחרים, בכללם בני תערובת, לא הגיעו לדרגה הגבוהה של האריים בצפון. אפילו תופעת ההתמזגות השכיחה במרכז אמריקה ובדרומה לא סייעה לשיפור הגזע של המקומיים. ומכאן שהיטלר מתאר את התופעה בשני מובנים:
1. ירידה באיכות הגזע המשובח
2. פגיעה פיזית ורוחנית בצאצאים, שהמבנה הפזיולוגי שלהם לא יוכל להתמודד עם מחלות.
מן הסתם, החלש יהיה שוחר שלום כי לא יוכל להתמודד עם חזקים, והואיל והיהודים הם שוחרי השלום, המסקנה היא שהם נחותים.13 מצד אחד, היטלר מעונין במצב מלחמה תמידי, מצד אחר, הוא מעלה את האפשרות שישרור שלום בעולם, בתנאי שתחילה הגרמנים, הגזע העליון, יכבשו את כל העולם, יכניעו את כל העמים האחרים וישלטו על כולם שליטה אבסולוטית. כלומר, העולם יהיה נתון לברבריות ולתוהו ובוהו, כל עוד לא ישתלטו עליו בני הגזע הארי. במילים אחרות, להשגת הפצפיזם על בני הגזע העליון להשתלט על העולם באמצעות החרב.
המשך הפרק בספר המלא
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
