קוראים לי הָרייט מאנֶרס, ואני סוּפֶּר גיקית.
אני יודעת שאני סופר גיקית כי בדיוק חיפשתי את הערך ‘גיק’ ב’מילון אוקספורד לשפה האנגלית’. סימנתי וי קטן ליד כל משמעות שזיהיתי ומצאתי בי את כולן. אם להיות כנה לחלוטין, זה לא בא לי בהפתעה גדולה. העובדה ש’מילון אוקספורד לשפה האנגלית’ נמצא באופן קבוע על השידה ליד המיטה שלי אמורה להיות רמז ראשון לזה. העובדה שלצדו אני מחזיקה עיפרון וסרגל של ‘מוזיאון הטבע’ כדי לסמן במסודר ערכים מעניינים, היא רמז נוסף.
אה, וישנה גם המילה גיקית שכתובה בעט אדום על הכיס החיצוני של תיק בית הספר שלי. זה נעשה אתמול.
לא אני עשיתי את זה, כמובן. אילו אכן הייתי מחליטה להשחית את הרכוש שלי, הייתי בוחרת שורה מוצלחת מתוך ספר טוב, או עובדה מעניינת שרק מעטים יודעים. ובהחלט לא הייתי עושה את זה באדום. הייתי עושה את זה בשחור או בכחול, אולי בירוק. אני לא מעריצה גדולה של הצבע האדום, אפילו שהוא אורך הגל הארוך ביותר של האור בטווח הנראה לעין האנושית.
אם להודות בכנות, אני לא באמת יודעת מי החליט לכתוב על התיק שלי — אם כי יש לי חשדות משלי — אבל אני יכולה לומר לכם שכתב היד כמעט בלתי קריא. מי שעשה את זה בבירור לא הקשיב בשיעור חיבור בשבוע שעבר, כשאמרו לנו שכתב יד הוא ‘ביטוי חשוב של האני’.
בכל אופן, העניין הוא: כיוון שהתיק שלי, המשחית האלמוני ו’מילון אוקספורד לשפה האנגלית’ כולם בדעה אחת, המסקנה היחידה היא שאני אכן גיקית.
ידעתם שבעבר המילה ‘גיק’ שימשה לתיאור אנשי קרנבל, שכחלק מההופעה שלהם נהגו לתלוש בנשיכה את הראש של תרנגולת או נחש או עטלף חיים?
בדיוק. רק גיקית היתה יודעת דבר כזה.
אני חושבת שלזה קוראים אירוניה.
.jpg)
