החוקים של מרתה

הקדמה

בשנת 2004 נשלחתי למתקן כליאה פדרלי באוֹלדרסון שבמערב וירג'יניה, ארצות הברית. מקרב אלף הנשים ששהו שם, היו מאות נשים צעירות - וגם מבוגרות יותר ופחות - שחלמו לפתוח עסק כשישתחררו. רבות מהן פנו אלי כדי לבטא את הלהט שלהן, את תקוותיהן ואת רעיונותיהן. הן דמו מאוד לאותם אינספור אנשים שכותבים לי על רעיונותיהם, מבקשים הכוונה, ייעוץ, מידע - ולמעשה, מחפשים את מפת הדרכים לעסק מצליח.

בערב אביבי חמים אחד, קראו לי שתי נשים צעירות מאוד אל שולחן הפיקניק שלהן; שולחנות המתכת הללו היו המקום שישבנו סביבו כדי לדבר, לתכנן תוכניות, לקרוא ולעתים רחוקות אף לאכול את הארוחות ה"ביתיות" שרקחו כמה מהנשים בתנורי המיקרוגל. על השולחן שלפניהן היו פרוסים עמודים על גבי עמודים של רשימות, תרשימים וחישובים; זו היתה הצהרת החזון שלהן, התוכנית העסקית שלהן, האופן ש"הרעיון הגדול" שלהן היה אמור להיראות ברגע שיהיו חופשיות לבנות לעצמן את החלום. בחנתי את התוכניות. הן רצו להקים ולנהל סלון לעיצוב שיער לגברים ולנשים המשולב עם בית קפה, עם בר סלטים ועם מסעדה של "מזון נשמה"¹ - והכול ברובע תעשייתי של אחת הערים הגדולות בדרום ארצות הברית.

לאף אחת מהן לא היה ניסיון רב, הן גם לא היו טבחיות או מעצבות שיער, ולא התנסו מעולם בניהול עסק. נדהמתי ממורכבות הרעיון, התפעלתי מהיקף התוכניות, ושמחתי מאוד לפגוש שתי חולמות צעירות שרוצות לצאת לכזו הרפתקה. עם זאת, הן שאלו גם לעצתי, והרגשתי שכיועצת מנוסה, יזמת שכבר זכתה להצלחה "בשטח", מחובתי להיות הוגנת, שקולה, ביקורתית ואפילו בוטה. לא רציתי להוציא את הרוח ממפרשיהן; לשתיהן עוד נותרה תקופת מאסר ממושכת. לכן ישבתי וכתבתי את הקווים המנחים של הספר הזה, וביקשתי להעביר לאסירות הרצאה על פתיחת עסק בחדר ההרצאות שליד הכנסייה. השתמשתי ברעיון של שתי הנשים הללו כדוגמה, דיברתי על חלומות, על להט, על הצהרות חזון ועל תוכניות עסקיות. עודדתי אותן לתכנן, להשקיע, ליצור שותפויות ולערוך תחקיר שקול ומחושב.

רציתי להסביר מדוע אני חושבת שהתוכנית שלהן שאפתנית מדי, גדולה מדי, קשה מדי, יקרה מדי, ואולי אפילו מיושנת מדי, ולכן סיפרתי שבניו יורק ובמטרופולינים אחרים, סלונים לעיצוב שיער הם מעוזים אופנתיים של יופי, בריאות וטיפוח אישי. נשים באות אליהם כדי להסתפר ולקבל טיפולים קוסמטיים, והן לא רוצות לאכול במקום שהן מסתפרות בו - אולי רק לשתות ספל קפוצ'ינו טוב או כוס של תה קר מרענן עם כריך קטן. עודדתי אותן לחלק את העסק שלהן לשניים: מסעדה וסלון לעיצוב שיער, לגברים ולנשים. זו היתה תוכנית טובה יותר, מעין "חנות שיש בה הכול", כפי שרשתות מסחר רבות מתחילות לפתח כיום. ייעצתי להן אילו מגזינים עסקיים עליהן לקרוא, אילו מגזיני אופנה עליהן לסקור ואילו ספרים עליהן לאסוף לצורכי התחקיר שלהן.

כששבתי מאולדרסון הביתה, נותרו לי עוד חמישה חודשים של מעצר בית. במשך תקופה זו צפיתי בלא מעט סרטים בשעות הלילה המאוחרות, ואחד מהם היה "המספרה" (Barbershop), שנראה כמו מקור ההשראה לתוכניתן של אותן נשים. אני יודעת שאפשר לשאוב השראה מהרבה מקומות - וכך קרה גם לנשים בכלא.

הרעיון הגדול שלהן הזכיר לי מאוד תוכנית שהצעתי לפני חמש שנים לכמה מנהלי קרנות הון סיכון - קבוצה של אנשים פיקחים ומנוסים, שסייעו בפיתוחן ובמימונן של חברות דוגמת "נטסקייפ", "גוגל" ו"אינטוּאיט". הייתי כה נלהבת מהרעיון שלי, ולא יכולתי להפסיק לדבר ולהשתפך על האפשרויות הגלומות בו ועל ההשפעה הפוטנציאלית הנהדרת שלו על עולמן של עקרות הבית. בתגובה, זכיתי למבטים מייאשים ולמשפטים כגון "זה שאפתני מדי"; "השוק עוד לא בשל לרעיון כזה"; "זה גדול מדי"; "את לא ממוקדת". השתמשתי בביקורת ובתגובות שקיבלתי כדי לנסח מחדש את הרעיון ולהתחיל להקים את Martha Stewart Living Omnimedia, ובימים אלה ממש אנו עדיין עובדים עליו במלוא המרץ ובשיא הלהט.

יזמות אינה עניין פשוט, אך היא מרגשת, מהנה, מעניינת להפליא ומאתגרת. כפי שתקראו בפרקים שלפניכם, כדי להיות יזם צריך לא רק "ללכת לעבודה" או "להיות בעבודה". יזם צריך "עיניים בגב", יכולת למידה מתמדת, סקרנות, מאגרי אנרגיה בלתי נדלים, בריאות טובה (או לפחות חוסן גופני רב), ואפילו יכולת ורצון להשלים עם שעות שינה מועטות ועם שעות ארוכות של ריכוז אינטנסיבי. בעבור רבים, זו אולי רשימת תכונות מרתיעה במקצת, אך אין כמעט יזם מצליח שלא ניחן בהן.

רוח היזמות עדיין חיה ובועטת. אני רואה הוכחות לכך מדי יום ביומו. כיוון שלפרחי יזמות רבים כל כך יש מבול של שאלות כה רבות סביב "איך לקחת רעיון ולגרום לו לקרום עור וגידים", החלטתי לכתוב את החוקים של מרתה כדי שישמש מדריך מעשי ומעורר השראה, מתכון להצלחתכם האישית והעסקית.

הערות

1. האוכל המסורתי של השחורים בדרום ארצות הברית.

החוקים של מרתה

מה ללהט ולכל זה?

חוק מרתה 1

בנו את ההצלחה העסקית שלכם סביב משהו שאתם אוהבים - משהו שטבוע בכם, ושלעולם לא תפסיקו להתעניין בו

לאהוב את העבודה שלנו - זה נהדר. כשהעבודה שלכם גורמת לכם הנאה, היא גם מחדירה בכם אנרגיה. ההתלהבות מציפה אתכם. החושים שלכם מתחדדים. אתם מתעוררים בבוקר ומוחכם פורה ברעיונות חדשים ובפתרונות שיעזרו לכם לכבוש את האתגרים שצצו יום קודם לכן. אתם תמיד בטוחים שהיעדים שלכם הם בני־השגה, שבעזרת יצירתיות, מחשבה מבריקה, עבודה קשה ולהט לעבודה תוכלו לגרום לכל "זה" להפוך למציאות. אותו "להט" לעבודה הוא ממש כמו סיפור אהבה סוחף - משהו שכולנו משתוקקים כל כך לחוותו, אך פוגשים בו פעם או פעמיים בחיינו, אם התמזל מזלנו.

להכיר את הלהט שלכם, לעבוד קשה כדי לשמר אותו, ליהנות ממנו בכל דקה מן היום, אפילו כשהמצב קשה - כל אלה הן אבני היסוד של כל יוזמה עסקית שתבנו, שתפַתחו ושתנהלו. את כל כמות האנרגיה העצומה הזו אתם תוציאו כדי שאחרים יוכלו להפיק ממנה תועלת, ללמוד ממנה, אולי אפילו להרוויח ממנה.

תמיד שמתי לב שקשה לי מאוד לעשות את ההבחנה בין מה שאחרים אולי יכנו "חיי" לעומת "עסקַי". בעבורי הם שלובים זה בזה, ואין דרך להפריד ביניהם - משום שיש בי אותו להט כלפי שניהם. במילים פשוטות: החיים שלי הם העבודה שלי, והעבודה שלי היא החיים שלי. לכן אני רואה את עצמי בת־מזל, משום שאני מתרגשת בכל יום: אני אוהבת להתעורר, אני אוהבת ללכת לעבודה, אני אוהבת להתמקד ביוזמה חדשה.

ואני איני היחידה שחשה להט כזה כלפי עבודתה, כלפי חייה. גם ביזמים אחרים שאני מכירה בוער אותו להט, ועבודתם וחייהם מרגשים אותם באופן מסעיר ומוחשי. ואין זה משנה אם הם עובדים בעבור חברה גדולה, אם הם מנהלים עסק משלהם, אם הם מגדלים את הילדים, או אם הם מארגנים אירוע התרמה למטרות צדקה - הם מתמקדים בכל דבר ובכל אדם שיוכלו לעזור להם לממש את תוכניותיהם ולהגשים את חלומותיהם. הם חיוביים ואופטימיים. הם תמיד מוצאים דרך לעשות את העבודה בצורה טובה, מהירה ונמרצת יותר מהסובבים אותם.

הלהט הוא המרכיב החשוב והחיוני ביותר בתכנון עסק ובהקמתו, וגם בייזומו ובהשלמתו המוצלחת של כל פרויקט ראוי לציון. בלי להט, עבודה היא סתם עבודה, כלומר עוד מטלה. בלי להט, תימדד האיכות - אבן היסוד של כל עסק - על פי אמות המידה הנמוכות ביותר. בלי להט, ייראו אלה האמורים להפיק תועלת ישירה ממאמציכם - כלומר, הלקוחות - כעוברי אורח שוליים ומשניים.

הלהט שלי לחנך ולהקל את חיי היום יום של עקרת הבית - הוא זה שסייע לי להפוך את עסק ההסעדה הביתי שלי לחברת מולטימדיה מצליחה המגלגלת מחזור של מאות מיליוני דולרים ומעסיקה מאות עובדים יצירתיים ונמרצים בדיוק כמוני, המתכננים ומייצרים אלפי מוצרים מלהיבים ושימושיים בעבור עקרות הבית של אמריקה.

כשהעבודה מבוססת על להט, היא אינה נתפסת עוד בעינינו כעבודה, במובן של תמרון בין משימות, אלא כדבר מספק ומעצים, משהו שיש בו יצירה, בנייה, המצאה, יוזמה, הובלה ושירות. יש דוגמה אחת שמשמשת אותי תמיד: אם שתלתי גינה ואני מטפחת אותה, איני "עובדת בגינה" אלא מגננת. לעולם אין לי עבודות בית; יש לי רהיטים להבריק, יש לי אבק לשאוב, יש לי בגדים לגהץ.

חפשו את הלהט שלכם, עד שתמצאו אותו

אולי אתם כבר בטוחים מהו ייעודכם בחיים, בדיוק כפי שאתם בטוחים מהו צבע העיניים שלכם, או מהו טעם הגלידה החביב עליכם. אולי אתם מדמיינים את עצמכם כבר שנים רבות כל כך מנהלים בית ספר לסקי משלכם או מעצבים מוצרי נייר איכותיים, עד שזה כמעט נראה מוחשי. אתם רק מנסים למצוא את הדרך להתחיל, להפוך את החלום שלכם לעסק.

או שאולי אתם חשים תשוקה בוערת להתחיל משהו ולנהל משהו, אבל אתם עדיין לא בטוחים מהו בדיוק אותו "משהו". המוסדות להשכלה גבוהה מלאים בסטודנטים שחשים כמוכם, צמאי ידע, הבונים לעצמם את הכלים, כדי שיוכלו להתחיל לרוץ מיד כשיחליטו לאן בדיוק.

או שאולי - כפי שקורה לרבים מאתנו - אתם מוצאים את עצמכם במצב עמום של חוסר מנוחה. אולי יש לכם עבודה מצוינת, אבל אתם בכל זאת חשים איזשהו דחף, איזשהו רעיון שמנקר בלי הרף בכם. אתם מסובבים אותו בראש כמו קובייה הונגרית, משננים כיצד בדיוק תספרו על "זה" למשפחותיכם ולחבריכם בקול שקול ומדוד. אתם מנסים כל הזמן לחשוב איך אפשר להרוויח מ"זה" כסף, כדי שלא יחשבו שיצאתם לגמרי מדעתכם. אך המחשבה הפרטית ששבה אליכם בכל פעם היא: "איזה כיף זה יהיה!"

כשאני חושבת על כל השנים שבחנתי אפיקי קריירה אפשריים וגיליתי את רוח היזמות האמיתית שלי, נראה שדי "התפזרתי" בבחירות שלי. כבר בגיל ההתבגרות התחלתי לנסוע באוטובוס מנאטלי, ניו ג'רזי, אל העיר ניו יורק, שם עבדתי כדוגמנית צילום. הייתי מושא קנאתן של כל חברותי, משום שהרווחתי שכר גבוה הרבה יותר ממה שהן הרוויחו בשמרטפות או בניקיונות. זו היתה עבודה מהנה ומשתלמת. היא דרשה ממני אופטימיות מסוימת, ודחף שאין לכל אחד.

בעולמם של העצמאים, כל יום מתחיל מאפס. אין ערובות לרווח עתידי או להכנסה קבועה. חיי כעצמאית לימדו אותי להאמין בעצמי ולעבוד קשה, ושהדברים הטובים (כמו הכנסה טובה) לא יאחרו להגיע. עם זאת, לאחר שהתחתנתי וסיימתי את לימודי ההיסטוריה והאדריכלות בקולג', מאסתי בעסקי הדוגמנות. זו היתה אמנם דרך נאה להגדיל את ההכנסה המשפחתית, אך אני רציתי לבנות קריירה. שאפתי לעיסוק שיש בו אתגר ושיגרה אותי יותר מבחינה אינטלקטואלית.

כשמאחורי בעיקר קולו המעודד של אבי, שנהג לומר לי כי כל דבר שרק ארצה לעשות, אוכל לעשותו, התחלתי לבחון את האפשרויות העומדות בפני. לא היה לי ההון כדי להקים עסק משלי, אך היתה לי תשוקה גדולה לעבוד קשה וללמוד. נסעתי לוול סטריט והצטרפתי לחברת ברוקרים קטנה, שם למדתי כיצד לקנות ולמכור מניות ועקבתי מקרוב אחר עליות ונפילות בהונן של חברות רבות. ראיתי כיצד חברות מסוימות מבצעות מעידות איומות, ולעומתן, חברות כגון "מקדונלד'ס" ו־EDS הולכות וגדלות. זה היה חינוך מצוין לעסקים, ולעתים קרובות זה היה גם מרתק, אך לא פיתחתי להט לעסקי הבורסה.

כשעברנו (בעלי, בתנו הקטנה ואני) לקונטיקט, החלטתי לעזוב את וול סטריט ולנסות משהו חדש. אהבתי בתים, גננוּת ועיצוב, וחשבתי שעסקי הנדל"ן עשויים להיות מקום טוב לבנות בו קריירה. למדתי ואפילו קיבלתי רישיון לעסוק בתיווך, אך עד מהרה הבנתי כי כדי למכור בתים באופן ממשי אני צריכה לבלות שעות רבות בנסיעה ממקום למקום עם לקוחות. זה לא היה משהו שרציתי לעשות. עזבתי את העבודה הזו בלי למכור אפילו נכס אחד!

אני מספרת לכם את כל זה כדי להמחיש בפניכם שלעתים קרובות יש לנסות כמה דברים שונים לפני שהלהט שלנו מתגלה בפנינו. ריבוי התנסויות הוא הדרך הטובה ביותר להבין זאת. אם תנסו לעבוד בכמה עבודות ותחומי עיסוק שמעניינים אתכם, תלמדו דברים שיסייעו לכם בעתיד. לדוגמה, כשפרשתי מהדוגמנות, ממש לא תיארתי לעצמי שיום יבוא ואבלה זמן רב כל כך מול העדשות ומצלמות הטלוויזיה, אך הנה אני כבר עושה זאת שנים, ובתדירות גבוהה. כשהייתי ברוקרית, ראיתי כיצד חברות רבות נכנסות לחובות גדולים מדי ומתרחבות מהר מדי. לכן נשבעתי שלעולם לא אבנה עסק על בסיס חובות. ראיתי גם חברות שבהן מנהיגים דינמיים העניקו לעובדיהם את ההשראה להשיג יעדים מרשימים - ולכן עבדתי קשה כדי להניע את הסובבים אותי לפעולה ולהעסיק את המנהלים הנכונים.

אפילו ימי הקצרים כמתווכת נדל"ן לימדו אותי לקח חשוב. אמנם לא אהבתי להסיע את הלקוחות ממקום למקום ולהראות להם בתים, אך אהבתי לבחון נדל"ן כהשקעה עצמית. גיליתי שהעבודה האמיתית בעיסוקים מסוימים עלולה להיות שונה מאוד ממה שמדמיינים. הדימוי הציבורי של עבודות מסוימות עשוי להיות מהנה, מסעיר, אפילו זוהר, אך מאחורי הקלעים, לעתים הכול נראה אחרת לגמרי.

כאלה הם עסקי המסעדנות. אמנם כדי לנהל מסעדה צריך לדעת להכין מנות מצוינות ולקבל לקוחות קבועים בחיוך גדול ובסבר פנים יפות, אך בכך אין די - צריך גם לדעת לקנות אוכל באיכות הולמת ובכמות מספקת. צריך להבין את הצרכים ואת הרצונות הקולינריים של היישוב שבשטחו פועלת המסעדה. צריך לדעת להעסיק עובדי מטבח ומלצרים, ולפקח עליהם. צריך להיות מוכנים לשמש, בעת הצורך, כנגרים, שרברבים, ברמנים, מדיחי כלים או מנעולנים, אם זה מה שנדרש כדי לפתוח את המסעדה ביום מסוים. כשמוסיפים לכל האתגרים הללו גם עבודה בשעות בלתי אפשריות ואת העובדה שכנראה לעולם כבר לא תצאו לחופשה משפחתית - נראה כי רק בנס יש כל כך הרבה מסעדות מצוינות.

נסו דברים חדשים. אני מבטיחה לכם: יהיו חוויותיכם אשר יהיו, אין ספק שתפיקו לקחים שיעזרו לכם לבחור עסק שתאהבו ועבודה שתהיה קרובה ללבכם.

המשך הפרק בספר המלא