קשורה בנפשו

*שם הספר*: ׳קשורה בנפשו׳ *מחבר*: ליאור אנגלמן *ז׳אנר*: רומן משפחתי *מס׳ עמודים*: 432 *הוצאה*: כנרת זמורה דביר *תאריך הוצאה*: נובמבר 2018 *בנימה אישית*: אין הרבה ספרים שמתיימרים לדון בקונפליקטים של החברה הישראלית, רוב מחברי הרומנים הישראלים מעדיפים לספר סיפור קליל על מיצג של מציאות ורודה ופשטנית, אנגלמן לקח על עצמו מלאכה רגישה מאוד, כתיבה על סטיגמות בין מגזריות, ויכוחים פנימיים וטעונים היוצרים שסע בין הזרמים השונים החיים במדינת ישראל. ביד אומן מצליח אנגלמן למתוח קו זעיר בין ההשקפות ולתת תקווה לשותפות הישראלית, יש שיגידו שזו תקוות שווא, ובצדק! אך אי אפשר שלא ליהנות מהדרך בה מציג הסופר את הטעויות והכשלונות של כל אחד מהפלגים בצורה שמאפשרת חיבור ביניהם. דווקא מתוך ההבנה של חוסר השלימות, נוצר הפתח להכלה וקבלה (לא בהכרח הסכמה) של האחר והשונה. ואם אפשר להתענג על סיפור יפהפה על הדרך, אז מי הפראייר שיוותר?? לערוץ הוואצאפ שלי: https://whatsapp.com/channel/0029VabSr3vC6ZvenzRUXi1v

מדהים ממש!!

ספר ישראלי לעילא ולעילא. קצת ארוך מדי לטעמי, אבל שופע רגש ואהבה ומסכם באופן מדויק עד להכאיב את הנושא שקורע את עם ישראל לשניים. הרב אנגלמן מפליא בלשונו הרהוטה, מאפשר את החיבור הקסום שבין העברית המודרנית לתורה, מרבה בהבנת נפש האדם ובאהבת ישראל. ספר שהוא חוויה. תודה.

ספר מדהים!!!

פשוט תענוג לקרוא אותך ליאור. ממש תודה. עוברת מיד לספר השלישי

ספר מרתק חושף "בלי הנחות" שתי קצוות של החברה הישראלית . על אף היותו של הסופר איש דתי הוא מצליח לתאר באופן אובייקטיבי את פניה של הציונות הדתית, למול אנשי השמאל על איכויותיהם וחולשותיהם. אך על אף הריחוק הרעיוני ביניהם, עדיין יש מקום לשיח משותף. אהבתי את הכתיבה האיכותית המהולה בהומור,קריצה וציניות לא מושחזת. ממליצה בחום

ספר יוצא מן הכלל. סופר מעולה. עלילה מרתקת. הגעתי אליו אחרי קריאה בסולם גנבים שגם ממנו התמוגגתי. תודה ליאור על החוויה.

ספר נחמד

מקסים נפלא ומרתק.

לאחר שקראתי את ספרו של אנגלמן סולם חבלים חיפשתי ספרים נוספים שלו. זהו ספר שונה לגמרי אך לא פחות נפלא מהראשון!

ספר מרגש מאוד. מצחיק, עצוב, רציני, אמוני. יש בו הכל. הכל כתוב באופן מופלא וסוחף, מעורר שאלות על החיים שלנו בארץ, עם שכנינו.

מקסים, מרגש, נפלא, יוצא דופן

מרגש, סוחף וחשוב מכל- מעורר שאלות בלי די. גם שהספר אינו בידי אני מוצאת אותו במחשבותיי.

קשה לכתוב על לבו של הסכסוך הפנים ישראלי מבלי להביע דעה.
קשה, אולי בלתי אפשרי, להישאר אובייקטיבי, כשמציבים זה מול זה ימין ושמאל, חילונים ודתיים.

רוב הכותבים, אם לומר את האמת, כלל אינם מנסים.

אבל מוסכמה ישראלית קובעת שאנשי שמאל כותבים "ספרות אמיצה" בעוד שאנשי ימין כותבים "ספרות מגוייסת".
אולי בגלל זה, בעוד ש"יצירות אמנותיות אמיצות", כלומר כאלה שבהן אנשי שמאל חילוניים מציגים דתיים ומתנחלים בסגנון חופשי ובהתאמה למסרים שהם רוצים להעביר לא חסרות בהיסטוריה הכתובה, המומחזת והמצולמת במחוזותינו, יצירות מהצד השני של המפה פחות נפוצות.

הרב ליאור אנגלמן לוקח על עצמו את האתגר הזה ומנסה להלך בין הטיפות, לכתוב ספרות שמתמקדת דווקא בסכסוך הזה, ולא רק נוגעת בו, בזהירות, מהצד, ועם זאת - ספרות שאינה מגוייסת לטובת צד אחד ומנסה לתת במה שווה ואמפתיה לשני הצדדים.
האם הוא מצליח?

ובכן, כמו שכתבתי בפתיחה - הדבר קשה, אולי בלתי אפשרי.

הספר מפגיש בין שתי משפחות הנמצאות כל אחת בקצה אחר של הסקאלה הישראלית לעיל:
משפחת לב-ארי התלאביבית-חילונית-שמאלנית מול משפחת הייצלר-המתנחלת-דתית-ימנית.
ככל שניכר שהכותב משתדל להבין ללבן של שתי המשפחות, לצייר את שתיהן ממבט חומל ואמפתי, כבני אדם על מעלותיהם וחולשותיהם, חוסר הסימטריה בין השתיים ניכר.
מבלי להיכנס לספוילרים, רק אומר שאינני יכולה לדמיין את הסופר, ולו כתרגיל כתיבה, לוקח את הסיפור והופך אותו, שם כל משפחה במשבצת של המשפחה השניה.
הניסיון להעביר את הסיפור למימד האנושי בלבד, למימד היחסים בתוך המשפחה, המתחים, העלבונות, הפיוס, אינו עולה יפה. מאחוריו מבצבצת האידיאולוגיה ואינה מרפה.
ובסופו של דבר (כן, זה כבר כן ספוילר) כששתי המשפחות "יפגשו באמצע", כשגורלו של הסכסוך המשפטי ביניהן אינו ידוע, ובכוונה אינו ידוע, כדי להשאיר לכאורה את הצד הפוליטי בלתי פתור וללא ניצחון לשום לצד, כדי לומר שהחשוב מכל הוא האהבה והפיוס ולא השאלה הפוליטית -
אי אפשר שלא לשים לב שבכל זאת, צד אחד מחל על עקרונותיו ואילו הצד השני לא.
כלומר, גם בצד השני נעשה מעשה של חבלה עצמית בשם האהבה - אבל מעשה שאיננו מנוגד לעקרונות האידיאולוגיים של העושה, ולכן הסימטריה אינה נשמרת.
ולא רק בסיום הסיפור, כי אם עוד בתחילתו, כאשר נשתל האקדח במערכה הראשונה שצפוי לשחק תפקיד במערכה המשפטית האחרונה (והאקדח הזה, אם יורשה לי, לא אמין בעיני מבחינה משפטית כלל וכלל ונראה שלא נעשה תחקיר ראוי או שמא הצורך הסיפורי גבר על תוצאות התחקיר) - כבר שם נגלה שיש צד אחד שמוכן למחול על עקרונותיו, מה שלא קורה בצד השני.

למרות זאת, זהירותו של הסופר והרצון שלו להבין באמת ובתמים ללבו של הצד השני ניכר, והמסר העיקרי השזור בין דפיו של הספר הוא מסר של פיוס, מסר של ניצחון האהבה והויתור.
אני לא יכולה שלא לחשוב על "קופסה שחורה" של עמוס עוז, אם כבר מדברים על ספרות מגוייסת, שלא לומר אלגוריה פוליטית, ועל מסריו, ולחשוב שהרב אנגלמן, בסך הכל, כתב בעדינות ומתוך אהבת אמת לחברה הישראלית באשר היא.
וזה אולי הכי קרוב ל"אובייקטיבי" שאפשר לחשוב עליו.

***

ואחרי שצלחנו את הצד הפוליטי, נשאר רק לדבר על כל השאר.
הספר כתוב היטב, הקריאה שוטפת ומרתקת, אבל הדיאלוגים לעיתים מעושים, לא אמינים מספיק, לא נשמעים כמו שבני אדם מדברים ביום-יום.
אותי אישית עצבן שדמויות הנשים והגברים עונות לסטריאוטיפ של החלוקה "רגש מול שכל".
הגברים בספר אידיאולוגיים יותר, שכלתניים ונצמדים לצדק כפי שהם מבינים אותו בהגיונם, בעוד שהנשים נותנות לרגש להוביל אותן (אחת הדמויות הנשיות בספר היא אמנם רופאה, אבל ברגע האמת בו נדרשת ממנה תגובה מהירה - היא קופאת ואינה מצליחה להגיב, תגובה רגשית ללא ספק).
הספר אמנם מעניק לנשים את הבכורה. הרגש והאהבה ינצחו את ההיצמדות לצדק ולאמת, והציטוט הידוע של יהודה עמיחי על המקום בו אנו צודקים אמנם לא מופיע בספר, אך רוחו מרחפת מעליו, אבל אני, מה לעשות, לא אוהבת כשמייחסים לנשים תכונות "נשיות" ולגברים תכונות "גבריות" גם כשהתכונות הנשיות יוצאות כשידן על העליונה.

נושא מעניין כתיבה יפה, ארוך מדי לטעמי

ספר מפתיע. הסוף לא מצא חן בעיני. ממליץ מאוד.

מומלץ ביותר. שפת כתיבה עשירה, עם קול יחודי, שמצליח לגייס את המקורות ואת שפת היום יום לכדי סיפור יוצא דופן המשמש מראה לטרגדיה של החברה הישראלית כיום

ספר מצוין!
מתאר בצורה סוחפת את הדילמות הקיומיות שלנו במדינה הזו, את המחלוקות והקשיים.

מעולה אמיתי ונוגע ללב

טרחני, חופר, סטיריאוטיפי

אחרי שקראתי את תולדות חייו של המחבר הבנתי את מקור ההתפלפלויות המוגזמות , הרצון להראות נאור ומקרב בין עולמות כל כך שונים. לא מעניין