שמעון פובזנר, אדריכל

בשנת 1954 עזב שמעון פובזנר את משרתו במשרד האדריכלים של אריה שרון ובנימין אידלסון, בדרכו לקריירה עצמאית ענפה העתידה להתפרשׂ על פני יותר מארבעה עשורים. בתקופה מכוננת זו של בניין מוסדות המדינה החדשה, התבסס פובזנר כאחד הנציגים הבולטים של דור אדריכלי המדינה ועסק ברוב תחומי האדריכלות המרכזיים. הוא לקח חלק בתכנון הספרייה הלאומית בגבעת רם ובתכנון משכן הכנסת בירושלים, ותכנן מבני ציבור ואקדמיה, כיכרות וסביבות הנְצחה, בנייני דירות ושכונות מגורים, מוסדות חינוך, בריאות וסיעוד, בנייני משרדים ומסחר, מבני תרבות, פנאי והארחה, ושורה של מִתקני רווחה לחיילים. תוך כדי כך צבר רצף מרשים של זכיות בתחרויות אדריכלות, וב–1957 זכה בפרס רוקח למפעלי הנדסה של עיריית תל–אביב—יפו...

ספר מקיף זה פורשׂ את מכלול עבודתו של פובזנר ועוקב אחר יצירתו האדריכלית - זו הבנויה וזו שנותרה על הנייר - הַחֵל בעשור שבו שימש מתכנן בכיר במשרד שרון–אידלסון (1954—1944); עבוֹר דרך שנות שותפותו עם אברהם יסקי (1956—1952) ושנות הקריירה העצמאית שלו (1976—1956), שבמהלכן תכנן עשרות בניינים ממלכתיים, ציבוריים ופרטיים ברחבי הארץ; וכלה בתקופת עבודתו עם בנו גדעון (גידי) פובזנר, שלמד בטכניון והיה לשותף במשרד (1999—1976).

הספר מתבסס על ארכיונו של פובזנר, השופע שרטוטים ורישומים מרהיבים. רובם הגדול של חומרים אלה רואה כאן אור לראשונה ומלמד על היקפי התכנון הנרחבים והמגוונים שבהם עסק ועל דרכו היצירתית האינדיווידואלית, שהתפתחה בד בבד עם התמורות שחלו באדריכלות ישראל.