הרוזן מקסים דה לה רוֹש-מַבְּלוֹן הוא בן שלושים. הוא משתייך לאחת המשפחות הוותיקות ביותר באַנז'וּ. אביו היה סנטור בימי הקיסרות בלי שהיה עליו, לדבריו, לוותר אף לא על אחת מאמונותיו כחסיד הבורבונים. בני דה לה רוש-מבלון גם לא איבדו אף כברת אדמה בזמן ההגירה, ועדיין מונים אותם בין בעלי הקרקעות הגדולים של צרפת. באשר למקסים, הוא ניהל נעורים נאותים, התגייס כחייל אפיפיורי, אחר כך שב לפריז, שם היה מבוקש בחברה; הוא עסק בהימורים, היו לו מאהבות, הוא נלחם בדו-קרב בלי שיוכל להכריז על כך בפרהסיה. הוא בחור גבוה, בלונדיני, בן זוג נאה לריקוד, בעל תבונה בינונית, בלי תאוות קיצוניות, ועתה הוא חושב להיכנס לדיפלומטיה, כדי לדאוג לעתידו.
בעלת הדעה מבין בני לה רוש-מבלון היא דודתו, הברונית דה בּוּסְיֶר, גבירה זקנה פעלתנית, מצויה בעולם האקדמי ובעולם הפוליטי. כאשר אחיינה מגלה לה את תוכניותיו, היא אומרת שהוא צריך תחילה להתחתן, כי הנישואים הם בסיס לכל קריירה רצינית. למקסים אין כל התנגדות של ממש לנישואים. הוא פשוט לא חשב על כך; הוא היה מעדיף להישאר רווק, אך אם צריך בכל מחיר להתחתן, כדי לבסס את מעמדו בחברה, הוא ישלים עם עניין פורמלי זה כמו עם כל עניין פורמלי אחר. אלא שהוא מודה, אגב צחוק, כי הואיל ואין לו כל אהבה בלב, גם לא אם הוא נובר בזיכרונו, כל הנשים הצעירות שרקד עמן, בסלונים, נראות לו כמי שיש להן אותה שמלה לבנה ואותו חיוך. הגברת דה בוסייר מתמוגגת. היא תדאג לכול.
