[…] בעודו ממתין, מאזין בעצלתיים לנגינה המדכאת, הוא הרהר בדברים רבים – כך עושים, חשב, אלה שיודעים שנותרו להם רק שעות ספורות לחיות. המחשבות צפו בו מתוך אובֶך משתק. הוא לא היה מסוגל לנוע או לפעול, ובאורח מוזר גם לא הִתאווה לנוע או לפעול. הוא ביקש רק שלווה ומנוחה ולהשתחרר מהצורך לתכנן תוכניות ולזמום מזימות.
עכשיו, כאשר ידע שהמוות נראה כמו זוֹשָה, הוא חשב שטוב יהיה למות ולגמור עם כל העניין הזה. לעולם לא ירצה עוד לנשק אותה או להחזיק אותה בזרועותיו ביודעו שמתחת לפנים היפות והחביבות האלה מסתתרת רק גולגולת נבובה. האהבה והתשוקה כבר נרצחו.
מות הגוף היה רק עניין של זמן קצר.
עתה הבין שהיה עליו לעזוב ולִפנות לעבר הגבול ולהימלט בעת ששהה באִינְסבְּרוּק וחש לראשונה בסימני הלֵאות. זה אותו סיפור ישן. כך קורה מאז ומתמיד, במוקדם או במאוחר, לאנשים כמוהו. העייפות המשתקת הנוראה הזאת משתלטת עליהם. זו מחלה שהורסת את ערנותם, מקהה ומטשטשת את מוחם והופכת אותם לחסרי תועלת. השירות החשאי רב הניסיון המצטבר מוּדע לסכנה הזאת. ההוראה הייתה לחזור הביתה לחופשה ולמנוחה מיד עם הופעת הסימן הראשון, כֵּיוון שמרגע שתקפה אותך אותה לֵאוּת, אין בך עוד תועלת. במוקדם או במאוחר תיתפס ויירו בך, או גרוע יותר, יענו אותך עינויים קשים ובמצב של תשישות שכזאת יבגוד בך מוחך ותספר להם דברים שיעלו בחייהם של אנשים אחרים. זה הדבר היחיד שהטריד אותו עכשיו עת המתין להופעתה בדלת הכניסה. הוא יהיה אולי כה סחוט ולאה שכאשר הם יענו ויחקרו אותו הוא כבר לא יֵדע מה הוא מֵשיב להם.
כל כך סוחט ושוחק להסתתר תמיד, להערים תמיד על העוקבים אחריך, אף פעם לא ממש לישון, תמיד לשׂחק ולהעמיד פנים.
ועבורו כל זה היה קשה שבעתיים, כֵּיוון שחונן באותה מַתַת-אֵל נוראה המכונה חוש שישי, יכולת שהפכה אותו לבעל ערך רב יותר מכל סוכן אחר בשירות החשאי. הוא ידע שזה עניין של עצבים, של רגישות גבוהה מאוד שניקזה ושאבה כמות ניכרת של חִיוּתו ובריאותו. היה זה עניין מעורר בעתה, הידיעה המוקדמת הזאת של מה שעומד להתרחש, היכולת הזאת להכיר בני אדם שלא ראה קודם לכן מעולם.
לא; עכשיו הבין שבאותו לילה, כשהתמוטט באכסניה קטנה באינסברוק, היה עליו להימלט כל עוד לא אזל כוחו ולהגיע ישירות לגבול. או שוב, בווינה, כאשר שכח באיזה שם הוא משתמש באותה שעה ואיזה שם מופיע בדרכונו. הם כמעט לכדו אותו אז. רק שהסֶגֶן הבלונדיני היה טיפש או שתוי במקצת, או שהוא שנא את הנאצים והניח לו לחמוק ביודעו מי הוא ומה הוא. עתה ידע שאילו נגזר עליו להיתפס אז הוא היה חש בכך למרות עייפותו. היה רואה את הכול מראש כפי שראה הכול עכשיו כשהמוזיקה העגמומית חיברה את כל הקצוות. לא; אז לא נגזר עליו להיתפס.
