דיכאון אחרי לידה

הַיֶּלֶד אִיזַק, שֶׁכֻּלָּנוּ מַכִּירִים כְּיִצְחָק נָבוֹן, חוֹלֵם לִקְנוֹת אֶת בֵּית הַסֵּפֶר וְלַהֲפֹךְ אוֹתוֹ לְמָקוֹם כֵּיפִי וּמְעַנְיֵן, שֶׁאַף תַּלְמִיד לֹא מַפְרִיעַ בּוֹ וְאַף מוֹרֶה לֹא כּוֹעֵס וּמַעֲנִישׁ כְּמוֹ אָדוֹן משֶׁה, הַמּוֹרֶה שֶׁלּוֹ. וּמִנַּיִן יַשִּׂיג כֶּסֶף כְּדֵי לִבְנוֹת אֶת בֵּית הַסֵּפֶר הַחֲלוֹמִי הַזֶּה? לְאִיזַק יֵשׁ תָּכְנִית: הָאַגָּדָה מְסַפֶּרֶת שֶׁאוֹצָר אַדִּיר קָבוּר בַּחֲצַר בֵּיתָהּ שֶׁל מִשְׁפַּחְתּוֹ בִּירוּשָׁלַיִם. הוּא צָרִיךְ רַק לִמְצאֹ אֶת הָאוֹצָר, וְאָז הַכּלֹ יִסְתַּדֵּר. נִשְׁמָע בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי? לֹא כְּשֶׁמְּדֻבָּר בְּאִיזַק. כִּי יִצְחָק נָבוֹן, מִי שֶׁהָיָה לַנָּשִׂיא הַחֲמִישִׁי שֶׁל מְדִינַת יִשְׂרָאֵל, לֹא הָיָה אִישׁ רָגִיל וְגַם לֹא יֶלֶד רָגִיל. הוּא אָהַב סִפְרוּת וְשִׁירָה, כָּתַב מַחֲזוֹת, הָיָה בָּקִיא בְּשָׂפוֹת, וְיוֹתֵר מִכֹּל חָלַם לְהַשְׁכִּין שָׁלוֹם בֵּין הַקְּצָווֹת בַּחֶבְרָה - בֵּין הָעֵדוֹת בְּיִשְׂרָאֵל וּבֵין יְהוּדִים וַעֲרָבִים. הַרְבֵּה חֲלוֹמוֹת וּשְׁאִיפוֹת הָיוּ לַיֶּלֶד אִיזַק, אֲבָל כֵּיצַד מַגְשִׁימִים אוֹתָם?

גָּלִילָה רוֹן־פֶדֶר-עָמִית הִיא מִבְּכִירוֹת הַסּוֹפְרִים לִילָדִים וּלְנֹעַר. סְפָרֶיהָ הָרַבִּים ('מְשִׂימָה עוֹלָמִית', 'מִנְהֶרֶת הַזְּמַן', 'אֶל עַצְמִי', 'גִ'ינְגִ'י' וְעוֹד) הֵם חֵלֶק בִּלְתִּי נִפְרָד מִמַּדַּף הַסְּפָרִים הַיִּשְׂרְאֵלִי.

אמא יקרה,

המחנה הוא בכלל לא כמו שחשבתי שיהיה. אני יודעת שאצלנו בשכונה, כל החברים העשירים שלי חושבים שאני מוזרה. אבל הייתי בטוחה שבמחנה קיץ רוסי כולם יהיו כמוני, ושאנחנו נשיר שירים ונאכל מרשמלו ונהיה החברים הכי טובים. אז לא! הילדות באוהל שלי גדולות ממני בחמש שנים והן לא רוצות אותי כאן. במחנה הזה אין חשמל, אין ביוב ואין בכלל ממתקים. והשירותים בחוץ... אני לא מסוגלת אפילו לחשוב על השירותים האלה בלי לרצות להקיא!!! אני לא אצליח לשרוד כאן שבועיים! בבקשה בואי לקחת אותי, טוב? בבקשה? אני מיואשת!!!

אוהבת, ורה

ורה ברוסגול נולדה במוסקבה ועברה לארצות הברית כשהייתה בת חמש. 

הזמן הולך ואוזל. הישֵן, אביה האיוֹם של ארו שאה בת ה־15 ,קרוב מתמיד להשגת נקטר האלמוות. אם ארו ואחיותיה הפַּנדַוָוה לא יעצרו אותו עד הירח המלא הבא, הוא יזכה בכוח אינסופי. אבל כדי לעשות זאת, על הלוחמות לעבור את המבוך שבו הוסתר המשקה העתיק, ובעוד האויב מתקדם בו במהירות, האחיות, נטולות הנשק השמיימי שלהן, לא יכולות אפילו להיכנס אליו. כדי לעמוד במשימה הן ייאלצו להוכיח שהן ראויות לקבל חזרה את נשקיהן. בדרך יהיה עליהן לזמן חברים ותיקים, לפגוש יריבים חדשים, להתמודד עם מבחנים אימתניים ואפילו להשתתף בהופעת רוק! האם יצליחו להגיע בזמן לעימות הסופי? האם יוכלו להכריע מי יזכה בחיי נצח ומי ראוי להם? רשני צ'קשי היא סופרת נוער אמריקנית מוערכת. ריק ריירדן, מחבר פרסי ג'קסון, בחר בספרים האלו לפתוח את סדרת סיפורי המיתולוגיות בעריכתו. ספרי ארו שאה כבשו את לבבות הקוראים והמבקרים, כיכבו ברשימות רבי־המכר, והראשון שבהם מעובד בימים אלה לקולנוע. ארו שאה ונקטר האלמוות הוא הספר החמישי והאחרון בסדרה.

איזומי טנאקה, המכונה "איזי", מעולם לא חשה באמת שייכת. לא קל להיות אמריקאית ממוצא יפני בעיר קטנה בצפון קליפורניה, שרוב תושביה לבנים. היא גדלה במשפחה חד-הורית ומרגישה שהיא ואמה הן צוות קטן מול כל שאר העולם. אבל אז איזי מגלה רמז לזהות של אבא שלה, שעד היום לא ידעה מיהו, ומתברר לה שהוא לא פחות מאשר יורש העצר של יפן – מה שבעצם אומר שאיזי הפרועה וגלוית הלב היא נסיכה אמיתית.

מה יקרה לנערה אמריקאית שמגלה בשנתה האחרונה בתיכון שהיא נסיכה יפנית מסתורית? האם גם הסיפור הרומנטי הזה עומד להסתיים באושר ובעושר?

רב-מכר עולמי מתוק וסוחף במיוחד. 

האתגר שמציע הספר הנוכחי הוא מורכב, בדומה למורכבות התחום המקצועי שאותו הוא משקף: התחום הרב-תרבותי. זהו תחום המשלב ושוזר חזון, תיאוריה ותהליך עבודה קונקרטי, הנבנה והולך בהדרגה, תוך התייעצות ולמידה, שותפות ומעורבות בלתי-פוסקות בכל רמות העבודה – האקדמיה, השדה, קובעי המדיניות, אנשי המקצוע, בני הקהילות השונות, המשפחות, ובני הנוער, בעיקר בני הנוער.

המשימות המוטלות על בני נוער בחברה המודרנית הן רבות, מאתגרות ומורכבות. כאשר על משימות אלו מתווספים לחצים הנובעים ממעברים בין תרבויות, שונוּת בנורמות התנהגות, קונפליקטים בין ערכים, אובדן רשתות ביטחון וריחוק מקבוצת שווים, בגין הגירה, עלייה או השתייכות לקבוצות מיעוט תרבויות, המורכבוּת מאיימת על שלמות האני ומייצרת גורמי סיכון. 

אחד המסרים של ספר זה הוא החשיבות הטמונה בליווי העובדים באופן צמוד ורגיש, כדי לשמור עליהם, להעניק להם את מרחב הנשימה, ההתייעצות, שחרור הלחצים, הלמידה, ההתחלקות האישית והקבוצתית. הכשרות והדרכות לעובדים הרב-תרבותיים מאפשרות לא רק לרכוש ידע ומיומנויות רב-תרבותיות, אלא גם להטעין מחדש את המצברים ולהתחבר מחדש לחזון, לדעת שהם לא לבד במערכה המאתגרת הזאת, שהם חלק משלם, מקבוצה.

הספר בא בראש ובראשונה לעמוד על חשיבותה של העבודה הרב תרבותית בישראל- התערבות כשירה תרבותית. להשקפתנו זוהי דרך נכונה, מכבדת ומעצימה להתערבות, והיא היעילה והאפקטיבית ביותר. הספר משלב תיאוריה ומתאר בנדיבות שלל פרויקטים מהשדה ועקרונות מנחים לבניית פרויקטים שונים תוך איסוף ותיאור מפורט של סוגי האוכלוסיות בישראל ומאפייניה הייחודיים של כל קבוצה תרבותית. בכך שואף הספר לאפשר לכל אדם או ארגון להשתמש בו כמצע לעבודה עם בני נוער.

כותבות הספר הן ד"ר שמחה גתהון וד"ר עדנה בוסטין שתיהן מומחיות בעבודה רב-תרבותית ועבודה קהילתית.

הבלבול בחייה של אַרוּ שָאה בת ה־ 15 לא פוסק. אמנם היא לוחמת מיתולוגית, אבל היא לא מצליחה לזכור אפילו מה ביקשה מעץ המשאלות. היא די בטוחה שהמשאלה שלה לא הייתה אחות חדשה, שטוענת שגם היא בתו של הישֵן. דבר אחד ברור: ארו ואחיותיה הפַּנדַוָוה חייבות להגיע ללַנקָה, עיר הזהב, בטרם תפרוץ המלחמה. כשהן מגיעות לעיר, מציב בפניהן השליט אתגר מפתה. אם יעמדו בו, יזכו בצבא ובנשק רב־עוצמה. אם ייכשלו, לא יהיה להן סיכוי כנגד הישֵן המבקש להשתלט על העולם הבא. אבל כל המבוגרים אכזבו את אַרוּ, ואחרי כל תכסיסי האלים שפגשה, היא בכלל לא בטוחה שהיא רוצה להילחם בשמם באביה ובצבא האפל שלו. באיזה צד תבחר?

רַשְניִ צ'ַקְשִי היא סופרת נוער אמריקנית מוערכת. ריק ריירדן, מחבר פֶּרסי ג'קסון, בחר בספרי ארו שאה שכתבה לפתוח את סדרת סיפורי המיתולוגיות בעריכתו. ספרי ארו שאה זכו להצלחה רבה, כיכבו ברשימות רבי־המכר, והראשון שבהם מעובד בימים אלה לקולנוע. אַרוּ שָאה ועיר הזהב הוא הספר הרביעי בסדרה.

"עלילה פמיניסטית מרעננת, שזורה דיאלוגים שנונים ומאופיינת בדמויות
מורכבות, שעל אף אלוהותן, הן אנושיות מאוד." קירקוס ריוויוז
"סופרת מוכשרת שמחדירה משב רוח רענן לעולם המיתולוגי." בוקליסט

תארו לכם שבגיל 14 היה נודע לכם שאתם נסיכים לוחמים וחצי־אלים.
לאַרוּ שָאה, שגילתה שהיא פַּנדָוָוה מיתולוגית, זה רק עושה את החיים קשים. למעשה, המצב שלה ושל אחיותיה הפנדווה גרוע מתמיד. נבואה עתיקה וגורלית הגיעה באשמתן לאוזניו של כוח אפל, ועכשיו כבר לא סומכים עליהן. ארו נחושה להשיב לה ולאחיותיה את שמן הטוב ולמנוע מהשדים ניצחון מוחץ. תקוותה היחידה היא קַלְפַּוְוריקְשָה, עץ המשאלות - אם תצליח להגיע אליו ראשונה, תוכל לשנות את המצב באמצעות משאלה. אבל הדרך אל המטרה שזורה תגליות מטלטלות על ארו עצמה, ועד מהרה הפנדווה הצעירה תלמד שיש משאלות שעדיף לא לבקש..

רַשְניִ צ'ַקְשִי היא סופרת נוער אמריקנית מוערכת. בהשראת סיפורים ששמעה מסבתה ועלילות 'סיילור מון' היא כתבה את סדרת ארו שאה. ריק ריירדן, מחבר פֶּרסי ג'קסון, בחר בספרים אלו לפתוח את סדרת סיפורי המיתולוגיות בעריכתו. ספרי ארו שאה כבשו את לבבות הקוראים והמבקרים, כיכבו ברשימות רבי־המכר, והראשון שבהם מעובד בימים אלה לקולנוע. ארו שאה ועץ המשאלות הוא הספר השלישי.

"עלילה פמיניסטית מרעננת, שזורה דיאלוגים שנונים ומאופיינת בדמויות מורכבות, שעל אף אלוהותן, הן אנושיות מאוד." קירקוס ריוויוז

ואנגרי יצאה בריצה מבית הבוץ. האבנים הכאיבו לכפות רגליה היחפות, אבל היא התעלמה מהכאב. "איפה הנחל שלי?" זעקה כשהגיעה למקום שהתפתל בו רק לפני חמש שנים הנחל. "איפה העצים שלי? איפה המעיין שלי? אמא, מה קרה פה בקניה? עזבתי ארץ ירוקה וחזרתי למדבר?"

"הנחל התייבש בתי. גם המעיין." ענתה אמהּ בקול חנוק מדמעות. "אנשים רודפי בצע כרתו את כל העצים שלנו, והם ממשיכים וכורתים יערות שלמים. בגללם קניה הופכת למדבר, לילדים אין אוכל מזין לאכול ומים צלולים לשתות."

"אמא, אני מבטיחה לך שאני אחזיר את הנחלים, את המעיינות ואת הצבע הירוק לקניה."ניגבה ואנגרי את הדמעה שגלשה על לחיה של אמהּ. "אני לא יודעת איך, אבל אני נשבעת לך שאעשה זאת!"

ואנגרי קיימה את שבועתה והצליחה לחולל נס - היא שכנעה מאות נשים כפריות לשתול מיליוני עצים ולהחזיר לקניה את כל זני העצים שצמחו בה בעבר. בזכות העצים חזרו המעיינות לנבוע, והנחלים - להתפתל בין הגבעות. וכששתלו הנשים הכפריות את העצים, נשתלו במוחן רעיונות חדשים: הן הבינו שהן יכולות לדאוג בעצמן לגורלן ולגורל ילדיהן. הן הבינו שהן יכולות לפתור את בעיית הרעב והצמא ואינן צריכות לחכות שמישהו אחר יעשה זאת עבורן.

בשנת 2004 זכתה ואנגרי מאטאיי בפרס נובל - היא החזירה את הצבע הירוק לארצה קניה, ואת התקווה והגאווה לתושביה.

תמר וֶרֶטֶה־זהבי נולדה בירושלים ב־ 1959. זמן רב גרה בפריז, וכתבה שם עבודת דוקטור על התפתחות דימויים פוליטיים אצל ילדים. היא מרצה על חינוך לגיל הרך במכללה לחינוך על שם דוד ילין ומנחה קבוצות דיאלוג בין יהודים לערבים, צעירים ומבוגרים. ואנגרי הוא ספרה השמיני. מספריה הקודמים בסדרת ספריה לנוער: לפחד יש ריח (2012), גנדי (2011), מרטין (2010, על מרטין לותר קינג), סלטה לאחור (2008) ושרוטה (2007) שתורגם לגרמנית ולאיטלקית. תמר מתגוררת בירושלים עם בעלה האמן ועם שלושת ילדיהם.

"הזמרים, הזמרות והלהקות המפורסמות ביותר בעולם ישירו לכבוד יום ההולדת שלך." אמר מנהל הכלא לאסיר עולם נלסון מנדלה. "הקונצרט ישודר בתחנות הטלוויזיה בשישים ושבע מדינות. אתה מאמין? יותר מחצי מיליארד בני אדם יקראו לשחרורך מהכלא! מובן שהטלוויזיה של דרום אפריקה לא תשדר את הקונצרט. עבורנו, אתה עדיין האויב."

"ובעיניך, אני אויב?" הפתיע מנדלה את מנהל הכלא בשאלה ישירה.

"תשמע," אמר בהיסוס מנהל הכלא, "כשאתה מכיר מישהו - הוא מפסיק להיות האויב שלך."

"עכשיו אתה מבין למה המצאתם עשרות חוקים כדי להפריד בינינו?" שאל מנדלה והֵישיר מבט אל מנהל הכלא, ומיד ענה: "הפרדתם בין שחורים ללבנים כי פחדתם לגלות שאנחנו בני אדם בדיוק כמוכם!"

נלסון מנדלה נאבק כל חיו למען שוויון בין המיעוט הלבן השולט לרוב השחור הנשלט. בגלל דעותיו אלו נשפט למאסר עולם וישב בכלא עשרים ושבע שנים. העולם כולו עמד לצדו עד יום שחרורו! כששוחרר מהכלא בוטלו כל החוקים המפלים לרעה את השחורים, ומנדלה נבחר לנשיאהּ של דרום אפריקה. נשיא אהוב של לבנים ושחורים כאחד.

תמר ורטה-זהבי נולדה בירושלים ב-1959. זמן רב גרה בפריז, שם כתבה עבודת דוקטורט על התפתחות דימויים פוליטיים אצל ילדים. היא מרצה על חינוך לגיל הרך במכללה לחינוך ע"ש דוד ילין ומנחה קבוצות דיאלוג בין יהודים לערבים, צעירים ומבוגרים. בין ספריה: רים הילדה מעין-חוד (1999, הקיבוץ המאוחד) חלומו של יוסף (2003, עם-עובד) *שני הספרים נכתבו בשיתוף עם עבד אל סלאם יונס, בעברית ובערבית. ספרם הראשון זיכה אותם בפרס מרתה לעידוד הסובלנות בירושלים. שרוטה (2007, עם-עובד), תורגם לגרמנית. סלטה לאחור (2008) מרטין (2010) גנדי (2011) לפחד יש ריח (2012) ואנגרי (2013) מנדלה (2014) ורטה-זהבי כותבת גם סיפורים קצרים למבוגרים, ובשנת 2006 זכתה בתחרות "הסיפור הקצר של הארץ". מתגוררת בירושלים עם בעלה האמן ועם שלושת ילדיהם.