נשים בעולם המוסלמי

כשהציצו השכנים מהחלונות בשעה תשע בבוקר, ראו את ריבה צועדת במרץ, מושכת אחריה עגלת קניות. תמיד יצאה בשעה הזאת, רק שהיום פסעה אחריה אישה צעירה שמעולם לא נראתה ברחוב השקט והירוק ברמת אביב. 
היא נראתה להם אסיאתית. הליכתה הייתה שפופה משהו ופניה חסרות הבעה. ריבה ואנאבל נכנסו למכולת. מעבר לדלפק, ליד הקופה, עמד אדם כבן חמישים, כרסתן, ומעל שפתו העליונה שפם מטופח שנראה היה כי גולח עם סרגל שסימן את שוליו. 
"גברת ריבה," קיבל אותה בשמחה, "בוקר טוב ובשעה טובה, תתחדשי!" 
"בוקר טוב גם לך," חייכה אליו בחום בעודה בוחנת את בגדיה ומיטיבה את תסרוקתה. "ולמה הברכות? במה התחדשתי?"
"תתחדשי," חזר על דבריו, מרים סנטרו לעבר אנאבל שעמדה מאחוריה.
"אה... זה..." ריבה החמיצה פניה, "עוד שבוע היא כבר לא תהיה פה."

שתי נשים שקופת נפגשות. באילו גוונים צובע המפגש את חייהן? ריבה, קשישה תל אביבית נמרצת ועצמאית ואנאבל, צעירה פיליפינית, נכנסות בעל כורחן, אחת אל תוך חייה של השנייה.

ג׳ונאלין הגיעה מהפיליפינים לישראל לפני שמונה שנים, ארבעה חודשים ושניים עשר ימים. בזמן הזה היא צמודה ליצחק, קשיש נרגן מרמת־גן שתלוי בה יותר ממה שהוא מוכן להודות. היא מקלחת, מלבישה, משכיבה במיטה, מבשלת ויושבת ומדברת איתו, כך שאף אחד מהם לא ירגיש לבד. היא נאחזת בסופי השבוע החופשיים עם חברותיה המטפלות ובביקורים בכנסייה. הטלפון הנייד שלה הוא הקשר היחידי שיש לה לחיים שהותירה מאחור – לבעלה אנג׳לו ולבתה מאדי – האנשים שלמענם הגיעה לעבוד בישראל לפני כל־כך הרבה זמן. הקושי שבמרחק ובגעגוע נעשה קשה עוד יותר עבור ג׳ונאלין כשהיא מגלה פרטים מטרידים על אופן ההתמודדות של בעלה עם היעדרה, והיא נאלצת לבחון מחדש את בחירותיה ולהתעמת עם התוצאות של הקרבתה.
מאדי היא נובלה עדינה ומעוררת מחשבה ששמה במרכזה דמות שהקורא הישראלי רגיל לראות כדמות משנה, אם בכלל. היחסים שבין מטפל למטופל, בדידות וגעגועים הם תמות מרכזיות בנובלה, ואלו מקבלות בתוכה ייצוג חדש בספרות הישראלית.

"אתה לא זוכר איפה סבא שלכם גר?" שאל שמוליק.
"פשוט תשאל," ענה יוני לגיסו. הפעם האחרונה שבה ביקר בדירה הייתה לפני כמה שנים, כשסבו קיבל את הפיליפינית ואימא שלו ביקשה שיקפוץ לוודא שהשניים מסתדרים.
"הינה, היא ענתה. 'רש"י ארבעים ושלוש, דירה חמש. אין אינטרקום או מנעול'. וואלה יופי, אחר כך כולכם תוהים איפה הוא ולמה הוא לא עונה. הרבה דברים יכולים לקרות בבניין שאפשר להיכנס אליו בלי להתאמץ או לתקתק איזה קוד. רק אל תתפלאו אחר כך."

בערב ליל הסדר מגיע יוני עם גיסו שמוליק לביתו של סבו כדי לאסוף אותו לארוחת החג המשפחתית. מהר מאוד מתגלה כי הסב בן התשעים נעלם, ואיתו המטפלת הפיליפינית שלו. כך נפתחת דרמה משפחתית החושפת את הדינמיקה הבין-דורית בהווה ובעבר ומאלצת את בני המשפחה להתמודד עם שאלות על חמלה, אחריות ואשמה, תוך ניסיון נואש להיאחז בשגרה ובדפוסים ישנים. במקביל נחשף סיפורה של המטפלת ולוקח אותנו למסע היכרות עם האנשים השקופים שאוחזים בידיהם של הזקנים, רוחצים, מאכילים ומטפלים בהם בערוב ימיהם. זהו סיפור על ריחוק ועל קרבה, על בחירות קשות עד בלתי אפשריות ועל מסע חוצה יבשות למען מטרה אחת.

טובית נייזר עבדה כעיתונאית ב"ידיעות אחרונות". היא בעלת תואר שני בספרות אנגלית מאוניברסיטת תל אביב, יצרה פסקול לנסיעות עם ילדים בשם "אוטוטו חוויה בנסיעה", והקימה שני סטארט־אפים שלא עשו אקזיט, אבל לימדו אותה שיעורים חשובים. בשנים האחרונות היא עוסקת בפיתוח וייעוץ עסקי. "מתי בפעם האחרונה ראית את סבא?" הוא ספרה הראשון. 

סיפור עוצמתי, מרתק ומעורר מחשבה על אישה אמיצה שנחלצה מחיי עוני ובדידות בשדות האורז בפיליפינים ומצאה את מקומה בישראל

פיליפינית הוא סיפור חייה של לני סמסון שנולדה בבית עני ומבודד בשדה אורז בפיליפינים. קורס סַפּרות ומניקור שהשתתפה בו בגיל שתים-עשרה עזר לה לפרנס את משפחתה בשנים הרבות שבהן נאלצה להילחם על קיומה ולספק את צורכיהם הבסיסיים של ילדיה. אבל בעבודתה המפרכת לא היה די כדי לאפשר להם השכלה גבוהה, והדרך היחידה לעשות זאת הייתה יציאה לעבודה בארץ זרה.

לני נאלצה לנטוש את אהובי ליבה ובאה לארץ. שנים רבות עבדה כאן כמטפלת ואומנת. גורלה התהפך עליה בזכות עבודה קשה, שאפתנות, כישרון ואמונה. היא הצליחה לצאת ממעגל העוני, לעזור לבני משפחתה הקרובים והרחוקים ואפשרה לילדיה לרכוש השכלה אקדמית.