ביקורת העורך

ביקורת ספר מזווית אחרת
ציון7
מקווה שאת בטוב
נטלי סו

תקציר

מקווה שאת בטוב הוא ספר מצחיק עם לב גדול על בדידות ואהבה במקום העבודה. 

האם אתם הייתם רוצים לדעת מה הקולגות במשרד אומרים מאחורי הגב שלכם?

ג'ולין ממש לא מעוניינת. היא סובלת מחרדה, מדוכאת ושונאת את האנשים בעבודה המשרדית המשעממת שלה. כשטעות קטסטרופלית של התמיכה הטכנית מאפשרת לה גישה לתיבות המיילים ולהודעות הפרטיות של עמיתיה, התגובה הראשונית שלה היא זעזוע. הדבר האחרון שהיא רוצה הוא להיחשף לשיחות העגומות שלהם על עציצי משרד גוססים ועל צרות בחיי הנישואים. כלומר עד לרגע שבו שמתחילים במשרד דיבורים על קיצוצים וג'ולין מבינה את הכוח שהמידע החדש מעניק לה. אולם ככל שהיא נעשית מעורבת יותר בחייהם הפרטיים של הקולגות, היא מגלה הרבה יותר משדמיינה אי פעם... והחומות שבנתה סביבה בקפדנות מתחילות לקרוס.

נטלי סוּ היא סופרת קנדית ממוצא מעורב איראני ובריטי. היא חיה בקלגרי עם בעלה, בתה וכלב. מקווה שאת בטוב הוא רומן הביכורים שלה.

"סיפור אהבה בעידן המידע הבלתי פוסק... הרפתקה מלאת הומור והלב." – רשימת הספרים הגדולים של הקיץ, Goodreads

"תיאור יפהפה, אמיתי ולעתים קרובות מצחיק על בדידות ועל האומץ הנדרש רק כדי להמשיך."
Kirkus (starred review)

"מקורי ומקסים... התעלולים במשרד לא מפסיקים להצחיק. חובה לקרוא."
Publishers Weekly (starred review)

"תיאור מדויק של שגרת החיים במשרד המודרני. הספר הזה ידבר אל כל מי שאי-פעם גלגל את עיניו ליד מתקן המים."
Harper's Bazaar

גיהינום תאגידי / רן בן-נון
הרומנטיקה קצת מקלקלת לאמילי סו
גיהינום תאגידי / רן בן-נון
הרומנטיקה קצת מקלקלת לאמילי סו
  • תקציר מנהלים
  • תקציר מנהלים

  • זהו יום הולדתה ה-33 של ג'ולין מקלגרי, קנדה, וגם אותו היא תחגוג לבדה עם כמה בקבוקי יין, אבל תספר שיצאה לארוחת ערב עם חברים. ג'ולין החרדתית, שנשאת איתה טראומת אובדן קשה מנעוריה, משתדלת לצמצם את נוכחותה בעולם ככל שניתן. היא עובדת כבר שמונה שנים במשרדי רשת מרכולים אפרורית שהיא האימה התאגידית בהתגלמותה – חבורה של קולגות בלתי נסבלים בעליל וגם בחור אחד חדש וחמוד אך בלתי נגיש לחלוטין, כי למרבה הצער הוא מומחה ייעול ממשאבי אנוש, אחד שמביאים אותו לפני גל פיטורים מזעזע. ואז, בטוויסט מופלא של הגורל הקיוביקלי, ג'ולין מקבלת בטעות הרשאת אדמין המאפשרת לה לקרוא את המיילים וההודעות הפרטיות של כל העובדים בסביבתה, וזהו הסיפור של "מקווה שאת בטוב", ספר הביכורים המצליח מאוד של סו מילר הקנדית.
  • כמו מה זה
  • כמו מה זה

  • אהבה בתיאוריה, אלי הייזלווד
  • קל/כבד?
  • קל/כבד?

  • שנון וחכם.
  • למה כן?
  • למה כן?

  • ג'ולין, בת למשפחת גולים איראנית, חייבת את העבודה הזו ולכן היא תתגבר על ייסורי המצפון ותנצל את היתרון הטכנולוגי שניתן לה עד תום, כשהיא חובשת אוזניות ובוכה בשירותים, כמקובל במקום שבו אנו מבלים את מרבית חיינו. הנורמליות של הגיהינום. האמה הפרסייה שלה מאוכזבת תמידית והסיוט הכי גדול של ג'ולין הוא שתבוא לבקר ותראה באיזה בלגן היא חיה. היא אמורה לרצות בית וחתונה אבל לא מעוניינת בזוגיות וילדים ואינה מסוגלת לשהות עם גבר יותר מלילה אחד - הסיוט הגדול של משפחתה. היא מצחיקה, אבל ההומור שלה הרבה יותר קודר ואפל מהמקובל בסיפורת קומית מיינסטרימית, מה שמקנה לסיפור עומק קיומי, פילוסופי, של ניהיליזם ואובדן משמעות.
  • למה גם כן?
  • למה גם כן?

  • מאחורי השעמום האפור הגדול רוחש עולם שלם של סודות, שקרים ותככים. ואולי דווקא להיפך, אולי דווקא מעניין לגלות את הצד האנושי שמאחורי הבגדים המסודרים והתסרוקות העייפות. למשל ארמין, הבחור הפרסי האחר במשרד; הם חולקים רקע משותף וציפיות הוריות מוגזמות שלא יתממשו לעולם, ואולי אף יותר מזה. מילר מעלה את רף הסיכון מפרק לפרק, בעוד דרגה ועוד אחת, כשמעל מרחפת השאלה, ומה אם התרמית של ג'ולין תתגלה?
  • למה לא?
  • למה לא?

  • עם זאת, בשלב מסוים קצת מאכזב לגלות ש"מקווה שאת בטוב" הוא לא יותר מאשר רומן רומנטי בסגנון סלואו-ברן כתוב היטב, שבמהלכו אנו נאלצים לספוג כמות חריגה של הצפה רגשית לפנים - אהבה, ידידות עם גבר וחברות עם אישה, זה כל מה שאת צריכה בחיים וכן, את יכולה להשיג הכל בתוך קצת יותר מדי עמודים של ספר אחד.
  • דמות לקחת
  • דמות לקחת

  • רונדה, מנהלת המשרד, שעוטה עליה פרצוף תמידי של הכל בסדר, אבל מסתירה בן נרקומן ולב שבור. דמות לגמרי מרסקת.
  • משפט לקחת
  • משפט לקחת

  • אנשים ממעיטים בגודל הטראומה שבעזיבת מדינה מפני שהיא השתנתה בן לילה. איזה בלגן זה להתחיל בחיים חדשים במקום שחלק גדול מהאנשים שבו ישנאו אותך רק מפני שאת נמצאת שם.
  • איפה קוראים?
  • איפה קוראים?

  • קלגרי, לפחות בחלקים הפחות משרדיים שלה, מצטיירת כמקום חביב למדי.
  • נחזור לעוד?
  • נחזור לעוד?

  • כן. למילר יש כישרון אדיר, היא רק צריכה לקחת אותו לדרך הנכונה.
  • השורה האחרונה
  • השורה האחרונה

  • במקום שהחלק הרומנטי של הספר יהפוך לאלגנטי ושנון כמו החלקים האחרים, קורה בדיוק ההפך - החלקים הטובים של הספר הופכים למתקתקים ודביקים עד אימה, בדרך לסוף צפוי ומזכך. טוב, שיהיה, בימים טרופים אלה אנו זקוקים לכל ניצוץ של נחמה.