ביקורת העורך

ביקורת ספר מזווית אחרת
ציון9

תקציר

רומן מקורי יפהפה, שזיכה את אולגה טוקרצ'וק, כלת פרס נובל לספרות ומחברת רב־המכר "על עצמות המתים", בפרס בוקר הבינלאומי לשנת 2018.

סופרת פולנייה המונעת מדחף לנוע ממקום למקום, לוקחת אותנו יחד איתה למסע בלתי נשכח. היא מגוללת זיכרונות מחייה, מעבירה אותנו בין חדרי פלאות, נמלי תעופה וחדרי מלון, וחולקת איתנו מעשיות מסמרות שיער. אנו נעים בין תקופות שונות, מבקרים באירועים היסטוריים (חלקם אמת וחלקם בדיה), נוסעים בין חיים ומוות, יבשות וימים, שמים וארץ, ואפילו צוללים אל תוך גופנו. אותה סופרת-מספרת פורשת בפנינו, כמו באוסף מוצגים נדיר, עולם מופלא – עולמנו, ומציגה לנו את נפלאותיו דרך המשונה, החריג, המוזר והחמקמק, ובהם היעלמות מסתורית באיי קרואטיה; אישה מוסקבאית העוזבת באחת את ביתה ומשפחתה ונעשית נוודת; גילויו של גיד אכילס וסיפורה של לודוויקה, אחותו המסורה של המלחין פרדריק שופן.

"נדודים" הוא יצירת מפתח בכתביה של אולגה טוקרצ'וק, שאין דומה לה. בלבו של הרומן, בתרגום נהדר של מרים בורנשטיין, שוכנים יצר הסקרנות והתנועה, המגבשים את הספר לכדי קריאת חובה לכל אדם היוצא לטייל או נוסע בדרכים. "נדודים" הוא הרהור על מסעות ועל משמעותם, על תנועה מתמדת ועל היותנו מטיילים, נוודים, גופים נעים בעולם. הוא עשיר בקסם ובדמיון, בהומור ובתובנות קולעות, ומהווה חוויית קריאה בלתי נשכחת. 

מנין אתה? מנין אתה מגיע עכשיו? לאן אתה נוסע? אלה שלוש השאלות שמגדירה טוקרצ'וק לנוסע, ומלוות את הקריאה. בדומה לספריה האחרים של טוקרצ'וק שתורגמו לעברית – "ספרי יעקב" (הוצאת כרמל) ו"על עצמות המתים" (הוצאת אחוזת בית) – "נדודים" הוא ספר ייחודי המציג את היכולת יוצאת הדופן של טוקרצ'וק לכתוב בכל פעם על נושא אחר, בסגנון ובסוגה שונים, ולעשות זאת בכישרון אדיר, בחן ובאופן פורץ גבולות.

לטיול יצאנו / רן בן-נון
הגאונית הפולנייה בשורת הגיגים על מסעות, תנועה, וכל מה שביניהם
לטיול יצאנו / רן בן-נון
הגאונית הפולנייה בשורת הגיגים על מסעות, תנועה, וכל מה שביניהם
  • תקציר מנהלים
  • תקציר מנהלים

  • זה מתחיל בתמונת ילדות, הרגע שבו אולגה טוקרצ'וק האגדית מבינה שהיא קיימת ושהיא לבד, ושנגזר עליה ללכת, לצאת, לטייל, להיות תמיד בתנועה. תנועה היא חיים, מנוחה היא מוות, זה העיקרון המנחה ב"נדודים" של הסופרת הפולנייה, שזיכה אותה בפרס הבוקר הבינלאומי ב-2018. לא בטוח שהיא חשבה שהפרס מגיע לה. בהרבה הומור עצמי, היא מגדירה את דמותה הכותבת הצעירה כבעלת "יכולת ליטרלית עלובה". בהמשך היא לומדת פסיכולוגיה, אבל לא עוסקת במקצוע. היא לא רוצה להקשיב, היא רוצה לספר. היא לוקה במה שהיא מגדירה כ"תסמונת", היא נמשכת לחריג, למוזר, לשונה, למעוות. בעיניה, היא כזו בעצמה. אז היא מפזרת הגיגים, אבחנות, שברי שיחות, קרעי מחשבות, רעיונות ראשוניים, כאילו ללא אבחנה: הדף סופג הכל, ללא פילטר, כולל רגעים שהם ביזאר ממש, על גבול הפרוורטי, של אנושיות חשופה, פיזית מאוד, פגיעה עד כאב.
  • כמו מה זה
  • כמו מה זה

  • סןף/ יעקב מישורי
  • קל/כבד?
  • קל/כבד?

  • בעל משקל הגותי פילוסופי כבד פלוס.
  • למה כן?
  • למה כן?

  • טוקרצ'וק הנודדת לא מפסיקה לכתוב אפילו לרגע, תוך כדי התבוננות, במהלך שיחות קצרות שבהן היא בעיקר מקשיבה, מתוך מבט מופלא, נדיר, על כל מה שהוא אנושי. הכתיבה שלה כאן פחות "ספרותית" ויותר פילוסופית ומטאפיזית, אבל לא פחות גאונית. בתשובה לילדה מתחילת הספר היא טוענת: מי בכלל אומר שאת קיימת? החיים על פי טוקרצ'וק הם מסכת של אבל, אובן והיעדר, שמקורם בהשלמה עם הזמן הליניארי, עם הסופניות של הכל. אבל בתוך הקדרות הזו היא מוצאת שורה של מפגשים קטנים, זעירים, שבתוכם מסתתר אור גדול.
  • למה גם כן?
  • למה גם כן?

  • היא מרבה לעסוק בכשל המובנה של השפה, של הספרות, בתיאור דברים בכלל ומקומות במיוחד. טוקרצ'וק מיטיבה לתאר את התסכול האינהרנטי שבמלאכת הכתיבה: זה אף פעם לא יהיה מספיק, האובייקט תמיד יישאר בלתי מושג, בלתי ניתן לתיאור. דומה שככל שהסופר גדול יותר, כך תסכולו עמוק יותר - ואולגה טוקרצ'וק פשוט ענקית. כשנתגבר על התסכול נפגוש מדע חדש, הפסיכולוגיה של המסעות - האדם קיים וניתן להבנה רק כשהוא בתנועה, ואף נתיידד עם הסינכרוניות - דברים קורים, מתחברים, נפגשים בזמן הנכון בתוך הכאוס העצום של הבריאה. יש קישוריות, אולי אפילו יד מכוונת.
  • למה לא?
  • למה לא?

  • זה קצת מבולגן, לפעמים יש רסיסי רעיונות שקשה לעקוב אחריהם, סיפורים שלא קשורים לכלום, דמויות תלושות וביזאריות, לא ברורות. זה ספר שדורש המון סבלנות.
  • דמות לקחת
  • דמות לקחת

  • רק תבחרו: נסיך ערבי גולה שאמו מבריחה אותו מארמונו לפני שיירצח; מומחה לשימור גופות שזוכה לבקר בספק מעבדה ספק מוזיאון של הגורו הטקסודרמי שלו; בעל שאשתו ובנו נעלמו בחופשה והלב נשבר יחד איתו. הגלריה של טוקרצ'וק פשוט מדהימה.
  • משפט לקחת
  • משפט לקחת

  • האם אני מצייתת לחוק המהולל של פיזיקת הקוונטים — שלפיו חלקיק יכול להתקיים בשני מקומות בעת ובעונה אחת? או לחוק אחר שעוד לא הוכח ושעדיין אין אנו יודעים עליו: שאפשר לא להתקיים פעמיים באותו המקום עצמו?
  • איפה קוראים?
  • איפה קוראים?

  • במטוס, ברכבת, באוטובוס, בספינה - לא חשוב, העיקר שיהיה בתנועה.
  • נחזור לעוד?
  • נחזור לעוד?

  • מה השאלה בכלל? טוקרצ'וק שייכת היום לקבוצת הבודדים הנשגבים, שכל ספר שלהם הוא פשוט חובה.
  • השורה האחרונה
  • השורה האחרונה

  • בסיום, טוקרצ'וק ממליצה לכל המטיילים לכתוב יומן מסע, אפילו כשזה בא עם הגילוי שאנחנו לא כל כך שונים מאחרים, לא כאלה מיוחדים. זה יומן שאיש לא יקרא, אבל כדאי לכתוב אותו בכל זאת. הכתיבה היא בשבילנו, לא עבור אחרים. נותר רק להודות לה, על שהרשתה לנו לעלעל ביומנה המופלא.