ביקורת העורך

ביקורת ספר מזווית אחרת
ציון8
אחות לפליאדות
אורית אילן

תקציר

האם יש לחיים מסלול? האם ישנו נתיב המסמן דרך ותבנית, כמו הקווים הדמיוניים שמחברים בין הכוכבים ויוצרים על כיפת השמים תמונות של שור, צייד ועגלה? ואם יש מסלול, הרי שגם אפשר לסטות ממנו – זו, בכל אופן, התחושה שמכרסמת בגיבורי אחות לפליאדות: התחושה שחייהם נעו במסלול ושמשהו, איכשהו, הסיט אותם ממנו. 
לפעמים הם מצליחים לקרוא ל"משהו" הזה בשם, לזהות את הגורם לסטייה מהדרך. אבל זה לא הופך את הדברים למובנים יותר או לשרירותיים פחות. המשמעות חומקת מבין אצבעותיהם, סובבת סביב הדברים ואינה נצמדת. 
כל אחד ואחד מהם מחפש פשר לשרירותיות הזו בתוך עצמו, במפגשיו עם האחרים ובעולם המלא על גדותיו ב"מומחים לסבל": מרפאים ומכשפים, רופאים לגוף ורופאי נפש, חוקרים אקדמיים, נביאים־בעיני־עצמם ומורים רוחניים. הספר עוקב אחריהם בכתיבה מלאת תנופה והומור, בחמלה ובאירוניה. 
זהו ספרה השלישי של אורית אילן. ספרה הראשון, "עד החתונה זה יעבור" (עם עובד, 1991), זיכה אותה בפרס אקו"ם. ספרה השני, "ספר המעשיות לאמהות" (רדיום, 2016), היה מועמד לפרס ספיר. 

כתוב בכוכבים / רן בן-נון
לחפש משמעות זה כל כך מעייף ומדכא
כתוב בכוכבים / רן בן-נון
לחפש משמעות זה כל כך מעייף ומדכא
  • תקציר מנהלים
  • תקציר מנהלים

  • מיקה קצת בדיכאון. היא תמיד הייתה בדיכאון, ומאז שראתה הולך רגל נדרס למוות מול עיניה, זה רק התגבר. גיבורת "אחות לפליאדות" של אורית אילן, מצליחה לשקם את עצמה אט אט, מוצאת עבודה כמגיהה בעיתון ומקיימת חיים נורמליים יחסית, או לפחות כאלה שלא מתנהלים רוב הזמן תחת השגחה בחדר מרופד. אבל איזה מן חיים אלה? האם בכלל שווה לחיות אותם? האם בכלל ניתן לבחון את החיים במונח שווה או לא שווה? לאילן יש מבט אכזרי שבוחן את הגיבורות שלה בריחוק אינטלקטואלי כמעט מתריס ובהומור גבוה, ציני, כמעט מתנשא. זה ספר שאינו מנסה להתחבב על הקורא, ודווקא משום כך מעניין להתמסר לו ולגלות את צפונותיו.
  • כמו מה זה
  • כמו מה זה

  • חמלה/ רונית ידעיה
  • קל/כבד?
  • קל/כבד?

  • הנושאים כבדים, השפה קצת פחות.
  • למה כן?
  • למה כן?

  • אחיה המוצלח עובר לגור בשוודיה עם אשתו השוודית המקסימה וילדיו השוודים למחצה המוצלחים, ומיקה נוטשת את דירתה העלובה ביד אליהו ועוברת לדירת היוקרה המהממת של האח בשכונת מגדלי היוקרה פסגת אורכידאה, שם היא יושבת בגינה עם ספר שלא תקרא ובוהה באימהות בנות גילה, 30 ומשהו, מתרוצצות אחרי עולליהן ומקטרות בחן. זה היה יכול להימשך כך לנצח, כולל השיחות הבטלות עם השכנה לילי, שמשלימה דוקטורט אינסופי באנתרופולוגיה, אבל אז פקיד העובר ושב של מיקה ממליץ לה על קבוצת הרוחניות/ התפתחות אישית של הגורו עמליה, ומשהו בחומת הציניות שלה נסדק לראשונה.
  • למה גם כן?
  • למה גם כן?

  • הקבוצה של עמליה מתנהלת בשיטת האהבה הקשוחה; מיקה לומדת שלא הכל נמצא בשליטתה, שלפעמים אפשר לשחרר ולתת לכוחות הגורל לעשות את שלהם. היא לומדת להכיר בסבל שלה ולקרוא לו בשם; היא מבינה את המצוקה הקיומית שהיא חלק בלתי נפרד מחייה, מנפשה. ואז עמליה נעלמת ומיקה מבינה שהכל סתם. על לילי, שכנתה של מיקה, עובר תהליך דומה. בעלה נסע לחפש את עצמו בקרוון בערבה, ילדיה מנוכרים, ובמסגרת עבודת הדוקטורט שלה היא מגלה את המורה הרוחני "דוד המואר" מהצפון, שמוביל אותה לאותן המסקנות המדכדכות.
  • למה לא?
  • למה לא?

  • זה מורכב, מסובך, אינטלקטואלי באופן בלתי מתנצל ודורש ריכוז גבוה. לרציניים בלבד.
  • דמות לקחת
  • דמות לקחת

  • דוד המואר הוא גורו מסוג חדש ואחר לגמרי. הוא לא מספק למאמיניו פתרונות קסם, לא אומר להם מה לעשות בחיים, רק מדבר ומקשיב, ומתוך השיחה משהו פתאום משתנה, יהיו שיקראו לזה תובנה, או אפילו הארה.
  • משפט לקחת
  • משפט לקחת

  • "כל העובדות הללו, אף שנמתחו ביניהן קווים זריזים כקופים שאזקו את הסיבה אל המסובב, כולן נותרו בכל זאת בלתי חדירות למאמץ הפיענוח. אבל מה חדש? המשמעות סובבת את הדברים כהילת רפאים ולעולם אינה נצמדת אליהם".
  • איפה קוראים?
  • איפה קוראים?

  • ריטריט יוגה/ מדיטציה/ ויפאסנה בכליל שעל גבול הצפון. תתחברו לעצמכם.
  • נחזור לעוד?
  • נחזור לעוד?

  • כן. נשמח אם אורית אילן תמשיך לספק לנו אתגרי חשיבה מבריקים נוספים.
  • השורה האחרונה
  • השורה האחרונה

  • השם "אחות לפליאדות" מתייחס לנימפות המלוות את האלה המיתולוגית ארטמיס, שעל שמן נקראת קבוצת כוכבים הנחשבת לבעלת כוחות מיסטיים. אבל הגיבורות של אורית אילן נטולות כוחות ועסוקות במשימה הכבירה וחסרת התוחלת של המאה ה-21, חיפוש המשמעות, שנמצאת, אם בכלל, בדברים הקטנים ביותר: לעזור למישהו, לחבק עץ. ככה הדיכאון קצת פחות שחור, אבל רק קצת.