ביקורת העורך

ביקורת ספר מזווית אחרת
ציון7
המופע של גארי
נל ליישון

תקציר

נל ליישון, מחברת רב המכר ״צבע החלב״, מכניסה אותנו ברומן זה לראשו של גארי – כייס, פורץ, גנב. במונולוג כובש, שזור הומור עדין, לוקח אותנו גארי לטיול במשעול חייו, החל מילדותו המקופחת, המוזנחת, בלונדון, שם נולד לאם אלכוהוליסטית ול׳אב במשרה חלקית׳ שמתפרנס מעבירות קטנות. לילה אחד הוא לוקח את גארי איתו ומכיר לו את עולם הפשע. במהרה מתברר כי לגארי יש כישרון מיוחד, ויכולותיו של הבן עולות על אלה של האב. לגארי יש חושים כמעט על-אנושיים; בעזרת אינטליגנציה יוצאת דופן ועיניים כחולות בלתי נשכחות, גארי מצליח לצלול לראשם של אנשים סביבו ולהתל בהם כרצונו. 

״המופע של גארי״ מתבסס על שיחותיה של ליישון עם אסירים לשעבר ומכורים בגמילה. דרך סיפורו של גארי, היא לוקחת אותנו לטיול בשוליים הנעלמים של החברה. ליישון מעניקה לגארי קול צלול ונוקב ומאפשרת לנו לרגע קצר להביט בעולם דרך עיניו של האחר, הניצב מעברו השני של המתרס.

אמן החושים / רן בן-נון
גארי של נל ליישון קצת פחות מיוחד ממה שהוא חושב
אמן החושים / רן בן-נון
גארי של נל ליישון קצת פחות מיוחד ממה שהוא חושב
  • תקציר מנהלים
  • תקציר מנהלים

  • גארי הוא לא סתם גנב - הוא גנב מטאפיזי. בחושיו החדים הוא מרגיש את בני האדם שסביבו, האנרגיות שלהם, את המתחולל בגופם ובנפשם, ואז יודע בדיוק מה לעשות כדי להשיג מהם את מבוקשו. נל ליישון, עטורת תהילת 'צבע החלב', יוצרת מעין גיבור-על מטונף מהאשפתות של לונדון. גארי נולד למשפחת מעמד בינוני-נמוך קלאסית עם אמא אלכוהוליסטית, אבא פושע זעיר שכמעט לא נמצא שם ושני אחים קטנים. מכאן הוא אמור להגיע אל המנוחה והנחלה של אמצע החיים, רגוע ומסודר על חוף צפוני שקט. איך זה קרה? הנסיעה תהיה מעניינת מאוד.
  • כמו מה זה
  • כמו מה זה

  • ילד בולע יקום/ טרנט דלטון
  • קל/כבד?
  • קל/כבד?

  • השפה קלה, אך יש לא מעט חלקים קשים לקריאה.
  • למה כן?
  • למה כן?

  • אביו של גארי ממהר לנצל את המתת של בנו לצרכיו, וכשהוא לא מכה אותו הוא משתמש בו למיני מעשי שוד ופריצות. אחרי שהאב נכנס לכלא, גארי ממשיך במלאכתו והופך למפרנס העיקרי של משפחתו כבר מילדות. בצעירותו הוא יודע לזהות חפצי ערך בתוך חורבות, מעין מופע העתיקות בדרכים - רק קרימינלי. ואפילו כשהוא נתפס, גארי יודע איך לעקם את הסיטואציה ולברוח בזמן. לא משעמם איתו אפילו לרגע.
  • למה גם כן?
  • למה גם כן?

  • זה מתחיל להיות יותר מעניין כשגארי בונה לעצמו מעין אידואולוגיה אנרכיסטית/ ניהיליסטית על הגבר שצריך לנטוש את מעטה התרבות האנושית ולסגת אל המצב הפרימיטיבי חייתי שלו, זה שלוקח מהעולם את מה שהוא צריך בלי לדפוק חשבון. אפשר להתווכח עם הגישה הזו, אבל לפחות יש על מה לדבר.
  • למה לא?
  • למה לא?

  • אבל בעצם המסר של הספר הוא הכי בורגני/ שמרני/ עתיק. הקטע החתרני, הרסני של גארי לא מוביל לשום מקום ודברים טובים קורים לו רק כשהוא נרגע והולך בתלם. יש דרכים רבות לתאר אישיות אנטי ממסדית - אנשים שהולכים למקום קמאי פראי באמת - אבל ליישון בחרה בגרסה שקופה ופריכה, שבסופה האופציה הבורגנית מנצחת, כי ככה זה. שיהיה.
  • דמות לקחת
  • דמות לקחת

  • דווקא כשהוא עמוק בתחתית, גארי מוצא את האישה של חייו, מנדי ירוקת השיער, האחת שמשלימה אותו באמת. זו אהבה ממבט ראשון, שמצליחה להביא יופי לעולם גם בקטעים הכי מכוערים.
  • משפט לקחת
  • משפט לקחת

  • "אלימות זה התנהגות, לא פעולה. זה האיום. כל מה שאתה צריך לעשות זה לעמוד בצורה מסוימת ולבוא לאנשים עם הגישה הנכונה והם כבר יתקפלו לבד".
  • איפה קוראים?
  • איפה קוראים?

  • לונדון שאחרי הברקזיט, אבל דווקא בשכונות הפחות טובות שלה.
  • נחזור לעוד?
  • נחזור לעוד?

  • לא בטוח. יכול להיות ששטיק הדיבור בגובה העיניים של נל ליישון קצת מיצה את עצמו. בואו סקפטיים.
  • השורה האחרונה
  • השורה האחרונה

  • בגארי יש משהו קצת מטריד - הוא כאילו שובר את הקיר הרביעי בתיאטרון חייו ומדבר אלינו ישירות, ולעתים זה מרגיש מלאכותי ולא נעים. ברור שזה מה שנל ליישון רצתה להשיג - טיפוס אמיתי ונטול מסכות של כל האמת בפרצוף. אבל מכל החספוס והאלימות הכבושה נותר לבסוף סיפור רגשני, נוגע ללב, אפילו דביק לפרקים, שאין בו באמת משהו נפיץ, חתרני, או מעורר מחשבה והשראה.