ביקורת העורך

ביקורת ספר מזווית אחרת
ציון8

תקציר

אלכס אפשטיין מתאר בסדרת סיפורים קצרצרים הורות עם הומור, נחמה ואופטימיות 

המאה העשרים ואחת
-  איזה טלפון היה לך כשהיית קטן?
-  לא היה לי טלפון.
- אז איך התכתבת עם אמא?

דמיון הוא אוסף של שיחות בין אב לבנו בן החמש, על מציאות קרובה ורחוקה; שיחות שהן קפסולות של השראה ושל משחק ושל נחמה; יצירה מזוקקת שכולה מבט מקורי ומלא בדמיון על הסובב אותנו.
הספר הקטן הזה – אולי הפשוט ביותר מבין ספריו של אלכס אפשטיין - רואה אור בימי מגפה גם בשל האופטימיות הרבה ששזורה בין דפיו. במעשה ספרותי תמים לכאורה מבקש הספר הזה לטעון ששיחה, חיוך, המצאה – יכולים להיות תרופה נהדרת לחוליי המציאות הנוכחיים.

אלכס אפשטיין, אמן הסיפור הקצרצר, זכה בפרס היצירה לסופרים עבריים ב-2003 וב-2016. סיפוריו תורגמו לשפות רבות וזכו לאהדת הביקורת והקהל בארץ ובעולם.
אפשטיין נולד ב-1971 בסנט פטרבורג ועלה לארץ עם הוריו בגיל שמונה. כיום הוא מתגורר בתל אביב, עם אשתו ושני ילדיהם הקטנים. סיפוריו הקצרצרים מתפרסמים זה שנים רבות בטור קבוע בעיתון הארץ. הוא עובד גם בחברת הייטק העוסקת במציאות רבודה ומלמד כתיבה יוצרת. אוסף של סיפוריו רואה בימים אלה בגרמניה.

איפה הילד / רן בן-נון
רק תנו לאלכס אפשטיין לדבר עם ילד בן 5
איפה הילד / רן בן-נון
רק תנו לאלכס אפשטיין לדבר עם ילד בן 5
  • תקציר מנהלים
  • תקציר מנהלים

  • העוקבים של אלכס אפשטיין ברשתות החברתיות יודעים שהרגעים הכי יפים שלו עשויים משיחות קטנות על ילד בן חמש. אז אמן הסיפור הקצרצר החליט לעשות מזה ספר, ואכן, אם יש דבר אחד בעולמנו שאין לו גבולות, זהו הדמיון של ילד בן חמש.הדמיון הזה עף אל הירח ובחזרה, מתמחה ברובוטים ובמכונות זמן, אוהב את כל יצורי הבריאה (וג'ירפות במיוחד) ומשוחח עם אלוהים על בסיס קבוע. האלוהים הזה, אגב, נראה כמו התפרצות הר געש, רק בלי ההר, ואם הוא היה באמת כל יכול, הוא היה עושה עוד אלוהים כדי לא להיות לבד.
  • כמו מה זה
  • כמו מה זה

  • קצרצרים/ פאולו קואלו
  • קל/כבד?
  • קל/כבד?

  • קליל כנוצה ומתוק מדבש.
  • למה כן?
  • למה כן?

  • אצל ילד בן חמש רובוטים מחזיקים ידיים כי הם אוהבים זה את זה, אבל גם כדי להיטען. על הירח יש רק אובייקט אחד, ספסל שממנו אפשר לראות את כדור הארץ, וחיה אחת – ג'ירפה עם צוואר ארוך כל כך, שהיא יכולה לאכול מהעץ שנטוע בעולמנו.
  • למה גם כן?
  • למה גם כן?

  • אם הקצרצרים ה"רגילים" של אפשטיין הם מעין פסוקי זן מודרניים למאה ה-21 – השיחות עם הילד מוסיפות להם ממד של תום, קסם וטוב לב, הגורם לנו לחשוב על איך שאנחנו מתקלקלים אחרי הגיל הזה והופכים לכל כך רקובים וחמוצים; איך כל היופי הזה מתמסמס אל תוך תודעה בוגרת רדופה, מסויטת ועצובה.
  • למה לא?
  • למה לא?

  • כל זה מתקתק להפליא, צ'יזי באופו קיצוני וגם, יש להודות, גימיקי להחריד.
  • דמות לקחת
  • דמות לקחת

  • הקובץ נחתם בסיפור ארוך יחסית, בין שני עמודים, על ילדה גאונית שמבינה שבמקום לכבות את הטלוויזיה – עדיף לכבות את אבא, שיסתום כבר.
  • משפט לקחת
  • משפט לקחת

  • "אם אני הייתי אלוהים, הייתי עושה לכל אדם ירח משלו. הייתי עושה אותם קטנים-קטנים. ואז היה אפשר להכניס אותם לכיס. ולשים בשמים רק לפני שנרדמים".
  • איפה קוראים?
  • איפה קוראים?

  • בחדר הילדים, כמו סיפור לפני השינה, עד שנעצמות העיניים.
  • נחזור לעוד?
  • נחזור לעוד?

  • ברור. במיוחד אם אפשטיין יואיל בטובו לחזור לעולם המבוגרים.
  • השורה האחרונה
  • השורה האחרונה

  • כל החוכמה הילדית הזאת זקוקה לסביבה פורייה ומאפשרת, יד בוגרת שיודעת לכוון את השיחה למקום המחשבתי הבא. וזה אולי המסר של "דמיון" – כדי שיהיה לכם ילד בן חמש כמו של אלכס אפשטיין, אתם צריכים להיות הורים כמו אלכס אפשטיין. בבקשה תהיו כאלה, או לפחות תנסו. בתקופה שבה אנחנו כה זקוקים לכל סוג של מזון נחמה רוחני – הקצרצרים האלה שלו עושים בדיוק את העבודה.