אלכס אפשטיין מתאר בסדרת סיפורים קצרצרים הורות עם הומור, נחמה ואופטימיות 

המאה העשרים ואחת
-  איזה טלפון היה לך כשהיית קטן?
-  לא היה לי טלפון.
- אז איך התכתבת עם אמא?

דמיון הוא אוסף של שיחות בין אב לבנו בן החמש, על מציאות קרובה ורחוקה; שיחות שהן קפסולות של השראה ושל משחק ושל נחמה; יצירה מזוקקת שכולה מבט מקורי ומלא בדמיון על הסובב אותנו.
הספר הקטן הזה – אולי הפשוט ביותר מבין ספריו של אלכס אפשטיין - רואה אור בימי מגפה גם בשל האופטימיות הרבה ששזורה בין דפיו. במעשה ספרותי תמים לכאורה מבקש הספר הזה לטעון ששיחה, חיוך, המצאה – יכולים להיות תרופה נהדרת לחוליי המציאות הנוכחיים.

אלכס אפשטיין, אמן הסיפור הקצרצר, זכה בפרס היצירה לסופרים עבריים ב-2003 וב-2016. סיפוריו תורגמו לשפות רבות וזכו לאהדת הביקורת והקהל בארץ ובעולם.
אפשטיין נולד ב-1971 בסנט פטרבורג ועלה לארץ עם הוריו בגיל שמונה. כיום הוא מתגורר בתל אביב, עם אשתו ושני ילדיהם הקטנים. סיפוריו הקצרצרים מתפרסמים זה שנים רבות בטור קבוע בעיתון הארץ. הוא עובד גם בחברת הייטק העוסקת במציאות רבודה ומלמד כתיבה יוצרת. אוסף של סיפוריו רואה בימים אלה בגרמניה.

'מכמונת געגועים לפניך' הוא אוסף של מאתיים ושניים סיפורים קצרצרים, מענגים ומכמירי לב, על אהבה, געגועים, זיכרון וכתיבה (ורובוטים). זהו ספרו הנרחב ביותר של אלכס אפשטיין, שכתיבתו תוארה בעיתון הארץ כ״התייחסות לספרות כסוג של כישוף מעודן, המפעיל נימים מסתוריים במרחב הלא ממופה שבין הכותב לבין הקוראים״.

סבתי רוזה – זה סיפור ששיניתי בו כמה פרטים – התנשקה עם יורי גגרין ב-1961 במעלית אחת במוסקבה. כלומר, זה לא היה גגרין, זה לא היה במעלית, ובכלל, ב-1961 סבתא כבר גרה בסנט-פטרבורג. בילדותי ראיתי לא אחת את סבי מרחף לצדה בדירתם, כמה סנטימטרים מעל רצפת הפרקט. מעולם לא ראיתי אדם מרחף גבוה יותר.

קיצורי דרך הביתה הוא אוסף של 99 סיפורים קצרצרים מאת אלכס אפשטיין. בסגנונו הייחודי בורא אפשטיין עולמות מיניאטוריים, לעתים פנטסטיים ולעתים ריאליסטיים, ותמיד פיוטיים מאין כמותם. בתנועה מסיפור לסיפור, משפת אם לשתיקה, מהומור לגעגועים לכל מה שאבד, נבנה אט-אט הספר השלם כפסיפס שמשתבץ מחדש עם כל מבט.

במוסף הספרים של "הארץ" נכתב על סיפוריו: "עונג צרוף ומזוקק... תרופה נפלאה למועקה הקלאוסטרופובית שמקרין לעתים הקיום האנושי... מעשה ספרותי רב-קסם."