ביקורת העורך

“שישים ותשע. לפני כמה שנים החלו לקום לכבודי מדי פעם באוטובוס. נהגתי להגיב בהתרסה: מה, אני נראית לך כל כך זקנה? לאחרונה הפך הטפטוף הקל לקימה סדרתית, אני רק מבצבצת במלבן הדלת, וצעיר או צעירה מנומסים מזנקים ממקומם כאילו מדובר במצב חירום ויש להציל אותי מיד מסכנת חיים. בדרך כלל אני מסרבת בנימוס קר וכפוי טובה.״

הדמויות בשלוש הנובלות שבספר “סיד״ נאבקות לחיות את החיים שהן ראויות להם מול מציאות שרירותית ועולם נטול חמלה. בנובלה הראשונה (“זיכרון סמוי״) אלִיָה, אישה צעירה שחוותה טראומה נוראה, מנסה להיחלץ מהשפעתה ההרסנית. בנובלה השנייה (“וחג לה שמח״) חנה, אישה המתקשה להשלים עם גילה, חוגגת את יום הולדתה השישים ותשעה בדרך לא שגרתית. בנובלה השלישית (“סיד״) גבר קשיש בשם לָצִי מבקש נואשות את אהבתה וקרבתה של קרובת משפחתו, אסתר, אך נאלץ להסתפק רק בפירורים מתשומת לבה.

אסתי ג׳ חיים מגיעה בשלוש הנובלות שלפנינו לשיא של דיוק לשוני־נפשי. היא יורדת למרתפי כאביהן ומהותן של הדמויות שלה ונוגעת בנימיהן הדקים והחשופים; ומתבוננת בתופעות חברתיות כמו פליטוּת, הזדקנות ושייכות, בדרך מפתיעה, אישית ואוניברסלית כאחת. תיאוריה לעתים רוויים באימה ובצער, אך כתיבתה מהולה בהומור אירוני המעורר לא פעם חיוך ואף צחוק. “סיד״ הוא ספר מעורר מחשבה, הראוי להיות בשורה הראשונה של הספרות העברית הנכתבת כיום.