הביקורות של ניצה טרבלסי

ההמלצה הזאת לא תהיה ככל ההמלצות. היא לא יכולה להיות. אילה דקל עושה המון דברים פרט להיותה סופרת, אבל בשנה וחצי וקצת יותר האחרונות, הכל נצבע בצבע השירות של בן הזוג שלה במילואים. היא אשת מילואימניק ואני מתנדבת בהעוגן למשפחות המילואים. אז למרות שקראתי את שני הרומנים הקודמים שלה, וגם המלצתי עליהם, את הרומן הזה אני קוראת בעיניים אחרות. אני קוראת אותו וחושבת על זאת ועל ההיא שנפשי נקשרה בנפשן, ועל כל הסיפורים האלה ששמעתי שברירים מהם בשנה וחצי פלוס האחרונות, בשיחות עם מאות נשים שבן הזוג שלהן מגוייס למשהו. הספר "עד שתחזור אליי" הוא עדות אותנטית מתוך המלחמה הזאת, שמתחוללת בכל הגבולות (במקרה הזה עזה) ובתוך עשרות אלפי בתים בישראל, הקרבות של הבית של העורף. העדות הזאת יוצאת עכשיו, בזמן אמת, לפני שוך הקרבות, הביתיים ומול האוייב. אז קודם כל הספר חשוב. חשוב מאוד. הוא גם מאוד מומלץ וכתוב מצוין אבל הוא גם חשוב והיסטורי ורלוונטי. הסיפור של רחלי וגיא מסופר בשני קולות לסירוגין. פרק פרק. מספר בדיוק בדיוק על הדבר הזה שאנחנו מדברות עליו שנה וחצי פלוס. על שני מסלולי האקסטרים המקבילים, שצועדים בהם בני הזוג במשפחה המגוייסת. אחד נלחם בחזית ואחת בבית. אף אחד לא יכול להתחיל להבין מה עובר על הצד השני. אולי הספר הזה יצליח להסביר. רחלי מספרת על הבית. על מה שקורה בבתים של משפחות מגוייסות. על הפחד מהנורא מכל, על המשפחה שמתפשטת מהרגליה, ומחוסנה, כשעל כל מערכות היחסים בתוכה עובר D9 של העדרות וחוסר ידיעה. "אחרי שהם אמרו — "הקציצות של אבא טעימות יותר" — נשברתי. "אבא לא פה!" נפלטה ממני צעקה. "אני פה. אני פה. כל היום, אני מכינה לכם אוכל ומנקה אחריכם. והוא לא כאן! הוא לא! אולי פשוט תגידו תודה?!" הילדים השתתקו, ואני התמלאתי רגשות אשמה. אין להם אבא, אין להם קציצות, ועכשיו יש להם גם אמא שיצאה מדעתה." גיא מספר על הקרבות בעזה, על המעברים הבלתי אפשריים בין שדה הקרב לבית, ולמשפחה. "לא יצאתי מאז שנכנסנו וכל הזמן שהיה לפני גם," אני עונה, מובס. "חזרתי הביתה לשתים־עשרה שעות בסך הכול מאז ההתחלה." "אתה רוצה להסביר מה הסיפור? כי לפי הריח שלך, אתה די צריך בית." "אם אני אצא אני לא בטוח שאצליח לחזור." הספר מרגש, ומותח וכתוב היטב, קראתי אותו בתוך כמה שעות (הוא גם לא ארוך מדי) הספר הזה הוא הקול שלכן משפחות המילואים, המשפחות המגוייסות. והוא כתוב נהדר. אני לא אספר לכם איזה סוף אילה סידרה בשביל רחלי וגיא, אני רק אגיד שהמלחמה לא נגמרה, לא בגבולות ולא בבתים ושלא אצל כולם הסוף דומה. כל משפחה נכנסה למלחמה הזאת בנקודת חיים אחרת, ועם מאגר כוחות וכלים שונה. אני יכולה לומר שהמלחמה הזאת שינתה את כל המשפחות המגוייסות. והן עוברות דרך אתגרים מטורפים, אז מגיעה להן תודה רבה רבה. תודה אילה על התרומה האדירה שלך ושל משפחתך לבטחון המדינה (תקראו בספר) ותודה רבה לך על הספר הזה. רוצו לקרוא!! אילה דקל התחנה - בית הוצאה לאור Orna Landau

ספר חזק מאוד, שירז כותבת בספר "כמו לראות תאונת דרכים שאי אפשר להוריד ממנה את העיניים" קצב האירועים מהיר, הדמויות חזקות הסיפור הוא תאונת דרכים, עם סוף ידוע מראש לא במובן הספרותי, במובן המציאותי. סוף אחר היה שובר לי את הלב, או מרגיש לא אמיתי. סיפור ראליסטי עד כאב. מומלץ!!

יהיו מי שיגידו שזה ספר על אובדנים אבל זה סיפור אהבה, שמתגבר על כל מה שעומד בדרכו. קראתי את הספר כמעט בנשימה אחת ספוילר . . . . . . אני אוהבת סופים טובים

אימל'ה ואבאל'ה וואווו וואוו כמה נהניתי לקרוא את אשתר !! גל מספרת שהיא קיבלה השראה לספר הזה מהטלנובלה שהיא מגילת אסתר. כיף לדעת את זה מראש, ולזהות את הדמויות, ואת המהלכים. מדובר בסיפור פנטזיה, אולי לנוער בוגר, ממש לא רק, לא פנטזיה בדיוק כי הסיפור הוא על תקופה שיש בה מלוכה, אבל אין בה קוסמים וייצורים על ואל-אנושים. אולי אגדה, או מגילה. סיפור סינדרלה חדש, מותח, מותח מאוד, עלילה מורכבת, שסודותיה מתגלים לאט לאט. אני באמת מחפשת מילים לתאר את החוויה הזאת המענגת שעוברים בתוך סיפור רקום היטב, עם נבלים ונבליות מהאגדות , וגיבורים וגיבורות שמצליחים להתגבר יחד על מזימות איומות ועל רוע צרוף, ועל טראומות קשות, דרך אהבות נעורים מתוקות. סיפור סינדרלה, סיפורה של אשתר, של אסתר המלכה. לקרוא את העלילה הזאת, עכשיו, כשיש לנו כל כך הרבה רוע לנצח, וכל כך הרבה פוליטיקות מלוכלכות לחשוף, הייתה חוויה רב חושית, מנטלית ורגשית. ספר שהוא חוויה. מענגת. נקודה. המון זמן לא נשאבתי ככה לסיפור מהפרק הראשון. גל אלגר כתבה ספר שהוא מלאכת מחשבת. היה קשה אתמול להגיע לסוף ולהבין שזהו, צריך לעבור הלאה. וואווו איזה ספר, הופתעתי מעוצמת החוויה !

הספר מותח, כתוב היטב ומומלץ בחום!!

אהבתי את סגנון הכתיבה, את שתי הדמויות הראשיות, את האהבה לאדם בתוך הספר את ההשוואה בין החיים בשוליים לחיים במרכז בין ארה"ב לישראל סיפור נהדר, קל לקריאה, עמוק מאוד, על אהבה לא סטנדרטית, על אנשים שלא עושים את מה שכולם לא בכוונה, פשוט כי הם בנויים אחרת, או עשו בחירות בחיים שאין להם איך לתקן. סיפור נהדר ומומלץ

ההיית או חלמתי חלום? אורנה לנדאו לוקחת אותנו למסע דרך העיניים של שירה, בחודשים ובשנים אחרי "מה שקרה" יש חומה חדשה, ודמוקרטיה מגוננת, השקרים והספינים ממשיכים, אבל כולם עייפים מדי מכדי להתנגד. כמה פעמים אפשר לשאול מה יש מעבר לחומה? בלי לקבל תשובה. הספר נקרא ברצף, רק הנושא - "מה שקרה" הוציא אותי להפסקות כדי לקחת אוויר. מתאים מאוד לחובבי השפה העברית, לאנשים ונשים פוליטיות, אנשים שאוהבים הומור ציני ומריר. הייתי כן מזהירה את מי שקרוב מדי למה שקרה ב 7/10, למי שקרו לו דברים, ולמי שמגדיר את עצמו עם לב חלש כל הספר כולו הוא כתב חידה, שמות הדמויות הם שמות מוכרים, השירים שמתנגנים במוחה של שירה הגיבורה הראשית, מוכרים, אורנה מפזרת רמזים להווה ולעבר. לי הספר הפך את הבטן, כמה פעמים. אבל לא יכולתי להפסיק לקרוא. גם צחקתי, גם הפסקתי לנשום, וגם אני כמו שירה גבורת הספר כל הזמן תהיתי מהי האמת. ולא הצלחתי לזהות.

אני מעריכה את המניפסט שבא להציג את הקורבנות לאלימות במשפחה. הספר נקרא בנשימה אחת, ומעניין

במשפט - סיפור היסטורי פמיניסטי, מעניין ומלא אהבה. בכמה משפטים - הסיפור עוסק בחיותה בוסל, אישה אמיתית שחייתה אהבה, ילדה, כאבה ונלחמה על זכויות שוות לפועלות העבריות בראשית המאה הקודמת. את היומן של חיותה קוראת יערה, מרצה לתולדות הציונות, בדגש על חיי החלוצות, בתקופה מאוד קשה בחייה. הספר כתוב טוב, הקריאה שוטפת, ובעיקר מלא באהבה. אילה דקל מרחמת עלינו. אנחנו, הקוראות, חיות בתקופה שורטת ומכאיבה, והדמויות שלה עוברות חוויות מטלטלות וקשות, אבל לכל אחת מהן יש מישהו אחד או כמה שאוהבים אותן מאוד. קיבלתי עוד נקודת מבט על הקמת הקיבוץ הראשון. כקיבוצניקית לשעבר זה תמיד נוגע בילדות שלי, מאיר באור נוסף על המנגנונים שהשפיעו על הדרך שבה ההורים שלי ו"הקיבוץ" גידלו אותי. קיבלתי עוד נקודת מבט על המנגנונים שהפמיניסטיות הציוניות הראשונות היו צריכות לפרק. (אל אלוהים, כמה שאנחנו פריבילגיות, לחלקנו יש אפילו את הפריבילגיה לטעון שהן לא פמיניסטיות) ליבי יצא אל גאזל, העולה מתימן, שחוץ מלפרק מנגנונים פטריארכיים, הייתה צריכה להתמודד גם עם גזענות. למדתי על הלחץ שמופעל על נשים באקדמיה, על אימהות באקדמיה, על שיקולי האימהות בקריירה כזאת. זה תמיד מחזיר אותי לבחון את הבחירה שלי. אילה טווה את הסיפורים הנשיים האלה בחן, בבהירות, בקצרה (!! ספר מתחת ל 200 עמודים !! זאת ברכה) ועם המון חמלה לדמויות כולן, גם לגברים. לסיכום: ספר מעניין, פמיניסטי, נקרא ברצף ומלא באהבה לנשים ולמאבק הפמיניסטי ספר היסטורי קל ונעים לקריאה.

ספר סוחף, פתלתל ומותח במובן הטוב, מאוד מומלץ

ספר מעניין שהוא כמו אסופה של דמויות משנה

ספר חשוב, מעניין, נוגע ללב קראתי אותו בנשימה אחת, אני מאוד אוהבת מתוארים. אני אוהבת את כל ספריו של שגיב, ולמרות שזה שונה, ורציני ועמוק, הוא חשוף ושווה קריאה

ספר מצוין של המעולה שבמעולות טלי כהן צדק ספר שהוא מתוק ומר חריף מלוח וחמוץ אולי יש בו אוממי - סיכוי נמוך על ילדה בת 9 ואימא שלה ואבא שלה וסבתא שלה וסבא שלה והדודים והבני דודים וירושלים הדתית והמושב החילוני על חריגות ועל keeping an appearance למרות השונות ספר על משפחה על נשים טלי מתמחה בספרים שנקראים בנשימה אחת בתוך פחות מ 24 שעות זה ספר שעושה טוב על הלב לי הוא עשה טוב על הלב

ספר מצוין, מותח מצחיק, כמעט אסקפיסטי, כמו שכל ספר מתח ישראלי אמור להיות, מחובר לזמן ולמקום שבו הוא נכתב. מומלץ מאוד מאוד הספר השני בסדרת החופרת עולה על הספר הראשון, אני מחכה לראות לאן ייקח אותי הספר השלישי שאפו יונתן שגיב

ספר מדליק, על נושא שאותי מעניין אישית, הכתיבה של עינת מרתקת, בעיקר כשהיא מספרת על עברן של הדמויות השונות בספר, ממש מחזירה לחיים תקופות קדומות ספר מצוין

הספר כתוב היטב, הסיפור כאילו מיסטי אבל נטוע עמוק באדמה, לפעמים קצת מתחתיה, סיפור מרתק, עינת מאירה בספריה בכל פעם על תופעה ומצבים מושתקים אחרים. ספר נהדר

ספר מותח, מרתק, מאיר תופעה ישראלית בוערת, כתוב היטב, שאפו

הספר היה כתוב באופן לא סטנדרטי, קפץ מנושא לנושא ובכל זאת היה מסקרן מאוד ומעניין ונעים לקריאה. אני ממליצה

התחלה מעניינת מאוד

ספר בלשי מצחיק, לקריאה קלילה

העלילה הייתה מעניינת וגם הדמויות, אני לא יודעת אם התרגום הפריע לי או שפת המקור, כי קראתי רק את התרגום. זה ספר שקל לקרוא, הוא מאוד מותח, אני מקווה שלא מאוד ריאליסטי