הביקורות של יהודה

אהבתי מאוד. כתיבה יפה, הרגשות מתוארים בצורה אמינה מאוד שנוגעת ללב וחודרת לקרביים. הרגשתי את הכאב של הגיבורים ממש בעצמות. יש בספר תהליך של ריפוי מטראומות קשות שעוברים הגיבורים הראשיים. תאור התהליך שבו כל אחד מהם מרפא את השני הוא לב הספר והחלק הטוב ביותר שלו. מצאתי את עצמי קורא שוב ושוב את התובנות המעצימות שהסופרת שוזרת כאן ברגישות רבה ובמיומנות מעוררת התפעלות. רמת מתח עלילתי ומיני גבוהה נשמרת לאורך כל הספר ומריצה אותי לספר הבא. בלי ספק ההחלטה לרכוש את כל הסדרה בבת אחת הייתה החלטה טובה ונכונה. רוצו לקנות ורוצו לקרוא.

זה הספר השלישי של קתרין סנטר שאני קורא וכבר קניתי גם את הרביעי.קראתי בנשימה עצורה. ספר מרתק, מרגש, מלא תובנות על החיים ועל האהבה. מעורר מחשבה ומטלטל. כתיבה ברמה גבוהה משולבת במחקר מעמיק על לוחמי האש. לא הצלחתי להפסיק לקרוא. צריך יותר מזה? אהבתי מאוד את הדמות של קאסי. היא שילוב של כמה נשים שאני מכיר אישית ולכן יצרה אצלי הזדהות מיידית. נושא הסליחה למי שפגע בנו שמוביל לסליחה עצמית וריפוי הטראומה הוא נושא משנה חיים. יש הבדל גדול בין להיות מודע לנושא באופן כללי "אקדמי" לבין לצלול אליו דרך המבט של דמות ראשית בספר ולעבור איתה את כל הדרך עד לריפוי ולאושר. הספר לא נשאר אצלי כעוד חווית קריאה נעימה אלא כסוג של צלצול השקמה. מה שלא עשו מטפלים ומאמנים עשתה חווית הקריאה המטלטלת בספר. הוא שינה את חיי וזו ממש לא קלישאה. תהליך הסליחה נחוץ לכל אחד ואחת אבל הוא דורש אומץ. הוא אכן קשה הרבה יותר מאשר לקפוץ ללהבות אבל חיוני מאין כמוהו. ספר מומלץ ביותר ובעיני הספר הטוב ביותר של הסופרת.

הכל מתחיל ונגמר במשפט "גבר פגש אישה/אישה פגשה גבר". משם והלאה אין גבול לאפשרויות. כל הנקודה היא איך מגישים לנו את הסיפור. ובספר הזה ההגשה כלומר הכתיבה קולחת ,מרתקת, מצחיקה עם הרבה רגעי התבוננות פנימה של הגיבורה ששולחים את הקורא להתבוננות פנימה אל עצמו. רגעים מלאים בתובנות וחכמת חיים. אהבתי את הדיאלוגים השנונים ואת העובדה שהספר "נקי" מתאורי מין, וחוץ משתי נשיקות לוהטות שגם בהן אין תאורים גרפיים אין בספר כמעט כלום בנושא הזה ולמרות זאת ואולי דווקא בגלל זה הוא פשוט קסם של ספר. שורה תחתונה, נהנתי מכל רגע עד כדי כך שקראתי את הכל כולל התודות בסוף.

קליל כמו נוצה ומאוד מתוק. מזכיר במשהו את ימי הנעורים שלי למרות שהאהבה הגדולה הגיעה על סף ה 30. כתוב היטב שנון מצחיק ומרגש.

שנון מצחיק וקליל, ממש במשקל נוצה, ועם זה מהנה וכתוב טוב. מומלץ כאמצעי לאסקיפיזם טהור בימים טרופים אלו.

אהבתי מאוד את הספר ובמיוחד את הדמויות הראשיות סולג'ר וריין. איך אפשר שלא לאהוב אותן? קראתי בנשימה עצורה, דמעתי בלי סוף כמו שהבטיחה הסופרת בהקדמה שלה. גיליתי שאפשר להנות ואפילו מאוד מיצירה שלא מתיימרת לרגע להיות יצירת מופת. כתוב מצויין, מותח, מדמיע ובסוף גם משחרר. מה עוד צריך? ממליץ בחום לכל מי שמחובר ללב שלו וגם למי שרוצה להתחבר.

אהבתי מאוד את כל ששת ספרי הסדרה. כשגמרתי לקרוא את הספר הזה, האחרון בסדרה הרגשתי צביטה של צער. צער הפרידה מרגעים מרגשים, מרתקים, מותחים וגם מצחיקים. חיכיתי כל בוקר לפגישה המחודשת עם הספר. הוא פתח בפני זוויות חדשות של הסיפור, השלים חלקים חסרים בפאזל. ואם התאהבתי בדמותו של כריסטיאן בשלושת הספרים הראשונים הרי שכאן נשבתי לגמרי בקסמיו. התהליך שהוא עבר היה מטלטל וגרם לי, כמו בכל ספר טוב, להעמיק פנימה אל עצמי. התבגרות, אהבה, זוגיות, והורות הם פרקי חיים שכמעט כל אחד עובר . לא חייבים להיות כריסטיאן כדי להעמיק פנימה אל עצמנו דרך התובנות והרגשות שלו. הספר מרתק, מהנה, בדיוק באורך הנכון. הוא לא יצירת מופת אבל הוא גם לא מתיימר לרגע להיות יצירת מופת. הסדרה כולה הייתה עבורי הסחת דעת מבורכת דווקא בימי מלחמה (חרבות ברזל) וחדשות קשות. במקום להיות צמוד 24/7 לחדשות ולדיווחים ולסרטוני הזוועה כמו רוב חברי, העדפתי לשקוע בששת ספרי הסדרה ולשמור על שפיותי. תודה לסופרת על שעות רבות של הנאה צרופה.

כמה שאהבתי את סדרת "חמישים גוונים של אפור" מנקודת המבט של אנה, אהבתי עוד יותר את הסיפור מנקודת המבט של כריסטיאן. אני חושב שהסופרת התעלתה על עצמה וכתבה גרסה טובה ,מעולה ממש, של הסדרה. בספר הזה יש את אותם חלקים בפאזל שמשלימים לתמונה מרגשת, מרתקת ושלמה יותר של סיפור האהבה המאוד מאוד יפה הזה. הפלאשבקים לילדות של כריסטיאן מרגשים ומטלטלים. כאן בספר הזה נכנסים לעומק הדמות שלו ופשוט מתאהבים בו עם כל חמישים הדפיקויות שלו. אהבתי, מאוד. ממליץ בחום.

מאוד מאוד אהבתי! קראתי את שלושת הספרים הראשונים מנקודת המבט של אנה וסיפורו של כריסטיאן היה פשוט וואו אחד גדול. השלים לי הרבה חלקים בפאזל והיה מרגש מרתק, כתוב בצורה קולחת, מותח, לרגעים גם שנון ומצחיק וכמובן מאוד ארוטי.אבל הארוטיקה פחות עניינה אותי כי זה ממש לא העולם שלי והמחשבות של כריסטיאן והתהליכים שהוא עובר ריתקו אותי הרבה יותר. החלק הכי טוב היה בסוף הספר. הסוף היה מטלטל, השאיר אותי בלי אוויר ודומע. הפלאשבקים מהעבר בצורת הסיוטים של כריסטיאן היו לדעתי הקטעים הכי יפים בספר. אז נכון שהספר לא ייכנס לקאנון של הספרות הקלאסית היפה. אבל למי איכפת? הוא כל כך מהנה ובדרכו שלו נגע בי וריגש אותי מאוד. ממליץ בחום!

אהבתי מאוד

קראתי את הספר הראשון "חמישים גוונים של אפור" ומייד אחריו את השני והשלישי ושוב את הראשון . עמוס עוז בספרו האוטוביוגראפי והטוב ביותר בעיני "סיפור על אהבה וחושך" כתב בעמוד 36 ( את תתפסו אותי בעמוד...) איך הקורא צריך להתייחס ליצירה ספרותית. העיקרון הוא להתבונן פנימה אל עצמך ולראות מה היצירה מחוללת בך והיא אכן פרטה על נימי הנפש ועוררה בי רגשות עזים. היא הזכירה לי את אהבת חיי, זו שאני נשוי לה כבר 30 שנה . כבר בפעם הראשונה שראיתי אותה עבר בינינו זרם שעד היום אני לא יודע להגדיר. גם אנו חווינו פרידה קצרה ביוזמתה ואני זה שחידשתי את הקשר. גם לנו זו הייתה זוגיות ומיניות ראשונה. יש בינינו אהבה עמוקה ותשוקה ראשונית עזה שנמשכת עד היום. היא יפה מאוד ושומטת לסתות גם היום ואפילו פער הגילים בינינו דומה. עד כאן הדמיון אבל כל השאר ממש לא דומה . הטרילוגיה היא לא יצירה ספרותית נטולת בעיות ובוודאי שלא תיכנס להיכל התהילה של הספרות הקלאסית. אבל היא מהנה מאוד בדרכה, מספקת רגעים יפים של ריגוש, צחוק, מתח וסוף מטלטל במיוחד. לא עניינו אותי כל התאורים המיניים והעיסוק בחוזה היה בשלב מסויים פשוט מתיש ולא לעניין. מה לעשות אנחנו זוג קלאסי של סקס ונילה וכל העיסוק בסטיות ובמשחקים גרם לי בשלב מסויים אפילו לפהק. הרגשות והתפתחות היחסים עד לסוף הופך הקרביים היו מבחינתי לב הספר והחלק הטוב שבו. לא אהבתי את כל ההשתנקויות האנחות האנקות וההתעננויות וגם את כל ה שיו, פאק ושיט. אני חושב שסופרת מוכשרת כמוה היייתה יכולה למצוא מילים אחרות ולגוון מדי פעם בלי לפגום ביצירה. קראתי את הספר ואת כל ששת הספרים בסדרה שוב ושוב. במיוחד אני אוהב לחזור על קטעי ההכרות הראשונית מנקודת המבט של אנה ושל כריסטיאן, על הפרידה המטלטלת ועל רגעי האושר של החזרה זה לזרועות זו. מבחינתי אלו הקטעים החזקים והמרגשים ביותר בספר ושווה לקרוא אותם שוב ושוב. שורה תחתונה מאוד אהבתי את כל הסדרה .

ספר טוב הוא ספר שגורם לך להביט פנימה אל עצמך תוך כדי קריאה, לעצור, לקרוא שוב ולקבל תובנה נוספת על עצמך דרך הדמויות. הטרילוגיה הייתה מלאה ברגעים כאלו. תהליך הקריאה תוך כדי ההתבוננות פנימה הייתה מרתקת, מענגת ולרגעים אפילו מצחיקה. הטרילוגיה לא חפה מבעיות והיא לא יצירת מופת קאנונית אבל נתנה לי הרבה רגעים של עונג צרוף . הסקס פחות עניין אותי. תיאור הרגשות והתהליכים שעוברים הדמויות היה העניין האמיתי שלי בספרים. ממש הזדהתי עם התחושה החזקה של השייכות ששני הגיבורים הראשיים חשים זה כלפי זו. בחיי הפרטיים זו התחושה שמלווה אותי כבר 30 שנה ואנו ממש לא שבעים ממנה. שורה תחתונה,אהבתי. מאוד אהבתי.

אכתוב קודם את השורה התחתונה.אהבתי. הסופרת יודעת לכתוב ויודעת לפרוט על מיתרי הלב של הקוראים שלה. וכאן מגיע אבל ואפילו אבל גדול ובאותיות מודגשות. מה שעבד כל כך טוב בששת ספרי חמישים גוונים של אפור פשוט לא עובד בספר הזה. למרות עשרות(!!) מוטיבים שהסופרת "מיחזרה" ואני מציין כאן רשימה חלקית ביותר.בשני הספרים מדובר בגבר צעיר ועשיר מאוד עם עבר מיני עשיר לא פחות שמתאהב עד כלות בבחורה צעירה ממנו ובתולה. בחורה ענייה שלא מתעניינת כלל בעושרו אלא באישיותו. גבר שמגונן על אהובתו (סיפור האבטחה) ככל יכולתו ומכה נמרצות את מי שהעז לפגוע בה פיזית. הגבר/ים הרע/ים מכה/ים את הבחורה בפניה . אקדחים ורובים שגם יורים. פסנתרים, נגינה בפסנתר והשמעת יצירות קלאסיות לצד מוזיקה מאוד מגוונת אחרת. השם טרווליאן. צוות עוזרים ועובדים שסובבים את הגבר העשיר ונכבשים בקסמיה ויופיה של הבחורה. הגבר והבחורה כמובן יפים ביותר. אוכל , שתייה וסקס הרבה סקס. יש גם ביטוייםשחוזרים על עצמם. הרבה נופים עם מים, בתים ודירות עם חלונות ענק שנשקף מהם נוף של מים. וכמו שאמרתי זו רק רשימה חלקית של מוטיבים שעבדו מאוד יפה בספרי חמישים גוונים ופשוט לא מצליחים לרומם את היצירה הזו. לדעתי הפספוס כאן הוא בדמויות שהן יותר שטוחות ותהליך השינוי הנפשי שהן עוברות לא כתוב בפירוט ובדרך מלהיבה ומרגשת כמו בספרי חמישים גוונים. החמצה נוספת היא הנסיון של הסופרת לצאת מאזור הנוחות המערבי ולנסות לחדור לעולם תרבותי אחר. היא לא הצליחה "לחבר" אותי לעולם הזה שיכול היה להסעיר ולרגש אבל השאיר אותי אדיש ומרוחק. אז למה בכל זאת אהבתי? כי זה סיפור אגדה של סינדרלה מודרנית(הגיבורה מנקה!!) ומה לעשות עדיין חבוי בי הילד הקטן שאוהב לקרוא אגדות עם הפי אנד מתקתק שבו הגיבורים היפים חיים בעושר ואושר עד סוף ימיהם והרעים באים על עונשם.

גילוי נאות, שנאתי כל שנייה בשירות הצבאי שלי. הסדיר נמשך מבחינתי לנצח והמילואים היו מייסרים. במצטבר אלה היו ארבע וחצי שנים איומות ונוראות. למעשה גם אם ב 20 השנים האחרונות לא עליתי על מדים, לעולם אי אפשר באמת להשתחרר מצה"ל. אני זוכר כילד את אבא ז"ל חוזר לחופשה מהמילואים על מדים, את עצמי כמובן ואת בניי. בספר מופיעה הקביעה שכל המדינה הם חללי צה"ל. והקביעה הזאת מאוד מאוד נכונה. היא מטלטלת בדיוק של האבחנה הלאומית. צה"ל משפיע גם על החרדים. שיררתי עם חיילים שעזבו את הקהילה החרדית שבה גדלו ולצערי לא כולם חזרו מהשירות ומי שחזר חזר כמוני עם צלקות וטראומות שלא ממש טופלו ונרפאו עם השנים. הספר טלטל אותי ושאב אותי בבת אחת עשרות שנים אחורה. לא בגלל שהוא יצירה ספרותי גדולה. אלא בגלל הנוכחות הצבאית ששזורה בו לכל אורכו והציף את כל מה שהדחקתי. לא יכול להגיד שנהניתי מהספר ומאיכויותיו הספרותיות כי אין בו הרבה כאלה. הוא בעיקר עזר לי להפנות מבט פנימה אל חוויות קשות שהדחקתי שנים וחברים שהלכו ככה סתם. הלוואי וזה היה נגמר אצלי במין הפי אנד כמו בספר.

התלבטתי הרבה לפני שכתבתי את דעתי על הספר. מצד אחד יש בו את כל המרכיבים לספר טוב , דמויות מורכבות, עומק רגשי, תובנות ומשפטים חכמים, מסר , שירים ומוזיקה ואפילו קצת מתח מיני. ולמרות שכל המרכיבים קיימים משהוא כאן פשוט לא עובד. ניסיתי להסביר לעצמי מה לא עובד ואני מתמצת את זה לשלוש מילים, כבדות שיוצרת מועקה. הספר כתוב במילים "כבדות" , מבנה הטקסט מבחינת העיצוב והעימוד מלא מדי ודחוס לשורות שורות. מעט מדי דיאלוגים, כמעט בלי פעולות ועם עומס מעיק של מחשבות ורגשות. הקריאה לא זורמת. אין ולו רגע אחד קליל בספר ,אין הומור. הסיום השאיר אותי עם אותה תחושת כבדות ומועקה בלי להביא איזושהי הקלה. קראתי את הספר כדי לברוח מהמציאות החדשותית הכבדה ולמצוא משהו מנחם שיתן הרגשה טובה ולו לכמה שעות. אבל באופן אירוני מצאתי את עצמי בורח מהספר לחדשות.לאורך הקריאה חשבתי כל הזמן איך אפשר להגיד את כל הדברים הנכונים בצורה כל כל מסורבלת ומעייפת? שורה תחתונה: ההתחלה מבטיחה, ההמשך מאוד כבד ומעיק, הסוף סתמי ומאכזב.

אחרי הקריאה בספר התלבטתי מה לכתוב. גילוי נאות, קראתי את ששת ספרי "חמישים גוונים" ואת "האדון" שכתבה א ל ג'יימס וחיפשתי את אותו קסם שהיה בסדרת חמישים גוונים. בספר "האדון" עוד היה משהו מאותו קסם אבל בספר הזה לא היה כלום . הרבה זמן לפני שהגעתי ל "התפתחויות הדרמתיות והסודות האפלים" כבר ניחשתי אותן. לאורך רוב הספר הוא היה די צפוי ולכן קצת משעמם. לא היה כאן איזה נבל עסיסי שכיף לשנוא אותו וגם הדמויות לא ממש התפחתו לאורך הספר. לא חיכיתי כל בוקר בהתרגשות ובציפיה לפגישה המחודשת עם הספר וגם לא מצאתי בכל הספר כולו קטע שהשאיר בי רושם או רצון לקרוא אותו שוב. רכשתי אותו רק בגלל שהיה במבצע של 28 ש"ח וגם קצת בגלל הסקרנות אחרי קריאת "האדון". הספר לכל אורכו ניסה להתכתב עם המוטיבים של חמישים גוונים אבל זה פשוט לא עבד. חבל, כי הסופרת יודעת לכתוב לרתק ולהקסים ואולי תעשה את זה בספר הבא. אני מאוד מקווה שהיא לא תהפוך לקוסם של טריק אחד. שלושה כוכבים זה המקסימום שספר הזה זכאי לו וגם זה די בזכות הכרת הטוב שאני רוכש לסופרת על ספריה הקודמים. במילה אחת אכזבה ובשתי מילים אכזבה גדולה.

קיבלתי את הספר הראשון בסדרה כמתנה מהאתר. הרעיון המרכזי שעמד בבסיסו והדמות הראשית משכו אותי לקריאה עד לסוף הספר. הוא די בינוני ואפילו מעט למטה מזה אבל היה מהנה בדרכו וסיפק שעות בריחה נחמדות מאימי הטילים והאזעקות במלחמה. נשארתי סקרן לדעת איך הסופרת תגיש לנו את הבחירה של הנסיך שהייתה די צפויה. כלומר התוצאה הסופית הייתה ידועה מראש רק התהליך סקרן אותי. הבנתי מהתקצירים שהספר השלישי בסדה יחתום את תהליך הבחירה של הנסיך. התפתיתי למבצע וקניתי את הספר. מה אומר ומה אדבר. כתיבה בינונית ומטה. עלילה מופרכת ולא אמינה. מרחץ דמים נורא בסוף הספר שבו, ראו זה פלא, מי שצריך לשרוד שורד ומי שלא נהרג או נרצח. ובסוף, כמה צפוי, סצנת חתונה דביקה בכנסיה שבו הנסיך מתחתן עם לכלוכית. ועם כל זה הספר עדיין סיפק כמה שעות בריחה מהמציאות הקשה של " דובר צהל אישר לפרסום..." ובזה מעלתו העיקרית. אין בי שום עניין להמשיך לספרים הבאים בסדרה. כמו שאמרתי אם לא הייתי מקבל במתנה את הספר הראשון לא הייתי מודע לקיומה וגם אם באיזו דרך הייתי נחשף אליה, ברור לי שלא הייתי בוחר לקרוא בה. אבל אני לא כפוי טובה ומודה לסופרת על שעות האסקפיזם שנתנה לי.

ככה זה נגמר? כשהכל פתוח?! כשהקריאה בספר התקדמה אל סופו ונשארו עמודים בודדים התחלתי לחשוש שלא יהיה כאן סוף של ממש. צדקתי. במחשבה שנייה כל סוף אחר פשוט לא היה "עובד". הספר התחיל והמשיך טוב. ברבע האחרון הוא התחיל לצלוע וגם הסוף לא ממש הצליח להרים אותו . ניכר היה שהסופרת לא יודעת איך לסיים אותו . החלק הכי טוב בספר היה התפתחות היחסים בין הגיבורה לנסיך. רמת הכתיבה בסך הכל טובה למעט הסוף אבל כל הרקע ההיסטורי והחברתי-כלכלי סבל מחוסר אמינות. אפילו ביחס לספר שממוקם בעולם דיסטופי עתידני, לאחר מלחמת עולם רביעית, התיאורים היו מעט איך לומר לא אמינים. אפשר היה בקלות למקם את העלילה בימינו אנו עם כל הפערים והמתחים הכלכליים חברתיים. חסר תוכניות ריאליטי שבהן בוחר רווק מבוקש ומולטי מיליונר את אהובת ליבו? והנה לנו רקע עלילתי מושלם לספר בלי להפליג למחוזות של פנטזיה עתידנית ולא אמינה. עם כל הביקורת וחוסר האמינות של הרקע, היו הרבה רגעים יפים בקריאה ובסך הכל הספר מהנה למדי.