הביקורות של Itzhakcom

ב־28 בפברואר 1955 נודע כי במהלך סערה בים הקריבי נפלו לים ונעלמו שמונה אנשי צוות של הקַלדָס, משחתת בחיל הים של קולומביה. באותה עת הייתה האונייה בדרכה ממוֹבִּיל שבארצות הברית, ששם עברה שיפוצים, אל נמל קַרְטָחֵנָה בקולומביה, והגיעה אליו במועד המתוכנן, שעתיים אחרי האסון. החיפושים אחר ניצולים החלו מיד, בסיוע הכוחות הצפון־אמריקניים בתעלת פנמה, שאחראים גם לשליטה הצבאית ולמעשי חסד אחרים בדרום הים הקריבי. בתום ארבעה ימים חדלו החיפושים, והימאים האבודים הוכרזו רשמית מתים. ואולם שבוע לאחר מכן אחד מהם נמצא גוסס על חוף שומם בצפון קולומביה, לאחר שבילה עשרה ימים על גבי רפסודה בלב ים, בלי מזון ובלי מים. שמו היה לוּאיס אָלֵחָנְדְרוֺ וֵלָסְקוֺ.

ספר זה הוא שחזור עיתונאי של מה שהוא סיפר לי, בדיוק כשם שפורסם חודש לאחר האסון בעיתון אֶל אֶסְפֶּקְטָדוֺר בבּוגוטָה. 

 

גבריאל גרסיה מארקס

ספרו זה של גבריאל גרסיה מארקס נכתב בז'אנר שונה מכל ספריו האחרים. לכאורה, ספר מתח מובהק, שבמרכז עלילתו פרשת רצח. ואולם פרט חשוב אחד בו אינו אופייני כלל לספרי מתח: סופו ידוע למן המשפט הראשון. 

 

האחים ויקאריו מספרים על כוונתם לרצוח את סאנטיאגו נסאר לכל מי שנקרה בדרכם, עד שלבסוף נודעת השמועה בעיירה כולה. ואף על פי כן, עם שחר, האיש נרצח למוות בפתח ביתו. הרצח היה אפוא כה צפוי ונמנע, עד שמימושו דווקא נהפך לתעלומה מסתורית. ספר מפתיע, מלא הומור ודמיון, וגם בו, כבשאר ספריו של גרסיה מארקס, מצטיירת העיירה הקולומביאנית בצבעים חיים ועזים מכוח כתיבתו הנפלאה של הסופר.

 

גבריאל גרסיה מארקס, הסופר הקולומביאני, נולד ב-1928 בעיירה אראקאטאקה, היא "מקונדו" האגדית העוברת כחוט השני בכל יצירתו. כסופרים רבים של אמריקה הלאטינית נדד גרסיה מארקס לארצות שונות, בהן מכסיקו, שם שהה שש שנים, וספרד שבה חי שלוש שנים. ב-1971 שב לארצו. מספריו בעברית: "מאה שנים של בדידות", "אין לקולונל מי שיכתוב עליו", "סתיו של פטריארך", "הסיפור העצוב שלא ייאמן על ארנדירה התמה וסבתה האכזרית". הספר "כרוניקה של מוות ידוע מראש" ראה אור ב-1980.

מותחן, ספר פעולה, סיפור אהבה, וסאטירה פוליטית כאחת – 'שלושה ארונות קבורה לבנים' הוא וריאציה לטינו-אמריקאית פרועה ומלאת ברק על נושא חילופי הזהויות בספרות. העלילה המסחררת, הכתיבה השנונה וההומור השחור של אנטוניו אונגר מאירים את מאבקו של הפרט במערכת שלטונית מסואבת וחסרת מעצורים, בדרום אמריקה ואולי בכל מקום.

 

פדרו אקירה, מנהיג האופוזיציה הפופולרי במדינה הקרויה מיראנדה, שממשלתה מושחתת ואכזרית, חוטף שלוש יריות בראש בעודו אוכל מנת פסטה, חודשים ספורים לפני עוד מערכת בחירות מכרעת. לורנסו קנטונה, נגן קונטרבס צעיר ומכונס בתוך עצמו, שהדמיון בינו לבין אקירה בולט לעין כול, מגויס על-ידי האופוזיציה להתחזות למנהיג המנוח, שיקום מהמתים ויוביל אותה לניצחון. קנטונה מפנים את ההתחזות הרבה יותר מהצפוי ויוצא לקרב על חייו ועל עתיד המדינה.

בעולם פוסט אפוקליפטי, סביב שרידי הציוויליזציה, על רקע נוף אחרית הימים, תחת גשם בלתי פוסק, בקרב קבוצה רוויית טקסים, איסורי טאבּוּ והיררכייה נוקשה. אזור בו ניתן לשתות רק "מי שמיים" – בני אדם עושים ככל יכולתם כדי לשרוד. שם נולד "פּלופּ", שנקרא כך בעקבות צליל נפילתו היישר אל הבוץ, כשנולד תוך כדי נדודי אמו במרחבים.  

פּלופּ עושה שימוש בערמומיותו הפרימיטיבית במטרה להכתיר עצמו כראש ארגון של קבוצת ניצולים. החברה האנושית כפי שאנו מכירים אותה, אינה קיימת עוד. הספר עוקב אחר עלילותיו, התפתחות של מנהגים וקונבנציות חדשות, ואחר השפה העירומה הנותנת ביטוי לתנאי החיים של האנושות המנסה לשרוד בין דפי הספר. 

 

הפרוזה של רפאל פינדו מתנשפת, צנומה וחשופה. זוהי  סוגה ספרותית מהפנטת: ספר הפולחן הגדול בעשור הראשון של המאה ה-21 באמריקה הלטינית. ספרות של עור ועצמות, של דמיון מבריק, משפטים מדויקים, פסקאות חותכות ופרקים קצרצרים המקישים על תודעתנו. פלופ הוא גם משל על מבני הכח; מעבדה לניסויים סוציולוגיים. הרחק מסוגת המדע הבדיוני – פלופ מציע סוג חומרי של ספרות, בִּדיון הצומח מחורבות ימינו, ומעניק חוויית קריאה בלתי נשכחת. 

אחת המתנות היפות שאנו עשויים לקבל כקוראים היא כתב יד המתפרסם כאילו משום מקום לאחר שנשמר בסוד שנים — והכובש אותנו ברוב חִנו. זהו המקרה של אנ י באה משם מאת הציירת הקולומביאנית אֶמה רֶיֶיס, שספרה פורסם רק כמה שנים לאחר שהלכה לעולמה ב-2003.

 

הרומן שלפניכם מורכב מ 23- מכתבים, שבהם משחזרת רייס את המצבים הבלתי אפשריים בחייה המוקדמים עת גדלה במנזר: חדרים נעולים, שפל העוני, חינוך קתולי נוקשה וחיפוש דרכי מוצא, וכל זאת בחדוות חיים בלתי מתפשרת. אולם מה שחשוב בספר המיוחד הזה, לצד פרטי העלילה, הוא הבנייתו של קול ספרותי; בלא תחכום ובפשטות מרבית, רייס הופכת לאמנית הסיפור.

 

אני באה משם מתרגם את שפת היום יום הקולומביאנית הנפלאה לספרות. הטקסט מתנגן על פי המוזיקה הפנימית של הסופרת וזו מצטלצלת כדבר מה עגול, עצוב לעתים, ומיוחד. גבריאל גרסיה מארקס קיבל לידו את כתב היד בסתר ואף ניסה לפרסמו, אך רייס סירבה. רק ב 2012- פגש הטקסט את קוראיו, ונבחר שלוש שנים ברצף לספר השנה בקולומביה.

בתי מלון, נמלי תעופה, ברים ומטוסים, ערים ומשקאות, מערכות יחסים, תרבויות. הרפתקאות המבקשות להכות שורשים עמוקים בהווה. ההווה שלנו, ההמשכי אך החולף.

 

מצד אחד, גבר דרום אמריקאי שנשלט בידי תשוקתו לנשים, נע בעולם בקצב מסחרר של עלילה עתירת הומור ודמיון. מצד שני, תיירות אירופיות מסתובבות באמריקה הלטינית הפרועה, לכאורה, כדי לצרוך חוויה ״אותנטית״.

 

מייד אין אמריקה לטינה מכיל שני סיפורים מאת שני סופרים עכשוויים — האחד מקולומביה והשני ממקסיקו — השוכנים בספר אחד. דברים מתרחשים בכל סיפור לחוד, ודברים אחרים מתרחשים בקריאה בשניהם יחד.

 

משחקי הבדלים והשתקפויות, שני צדדים לאותו מטבע — מטבע של עולם המכּונה, אולי בציניות, עולם גלובלי. סנטיאגו גמבואה וטרינו מלדונדו, שני קולות טריים ומשמעותיים בספרות הלטינו אמריקאית של היום, מזמנים ערב קריאה, רגע של עונג ספרותי ומחשבות. רגע קטן, נצחי וחולף, כמו ההווה, כמו הזמן.

 

"באלגנטיות ובווירטואוזיות, גמבואה מתמקם במסורת רומן ההרפתקאות האורבני, ומוסיף נופך קוסמופוליטי לספרות האירופית." Frankfurter Rundschau

 

"טרינו מלדונדו מצליח בכישרון אדיר לשזור ולמזוג ספרות קצבית, ובו–זמנית עדינה; ספרות פראית, חתרנית ובה–בעת קורנת."

סרחיו פיטול, גדול הסופרים המקסיקנים החיים.

קיץ, חום ורטיבות, הרפתקאות מיניות, גוף, אובססיות, חוויות מזדמנות, סווינגרס, יחסים אסורים וגילויים עצמיים, קשרים חד-מיניים, טריוּת, פרוזה נוטפת ומזיעה, סקס ושיגעון, הזיקה אל הגוף, הצורך באהבה. המיניות והמגוון מנקודת מבטן של שש-עשרה סופרות לטינו-אמריקאיות עכשוויות משבע מדינות.

 

ברוכות הבאים וברוכים הבאות לתערוכת התשוקות של המאה ה-21. עולם שבני אדם מסתובבים בו בחיפוש – נואש לעתים – אחר חוויות ומגע, מין ואהבה, נחמה וריגוש, עור, תקשורת ואקסטזה. ההתרחשות תיפתח בטיול באקפולקו, בגיחה לחוף אורוגוואי, או ברגע אחד ששׂערה נתקעת בגרון באמצע סקס אוראלי. משם ייקחו אותך הסיפורים אל מחוזותיהם האינטימיים.

 

הסתכלו על העוברים ושבים. לכל אחד סיפור-תשוקה, לכל אחד סוד או וידוי שלא נאמר. אנו ודומינו הולכי הרגל, נושאים בתוכנו תקרית מודחקת, רצון לא ממומש, התנהגות בלתי הולמת, זיכרון מחרמן, עלילה חריגה ברצף החיים. ובכן, זה החומר שממנו עשוי הספר הזה. ללא מטפורות, אלגוריות וסמלים: "ספר התשוקות" מכיל סיפורים ישירים, פשוטים וכנים – ולכן הם חודרים ישר אל מערכת העצבים שלנו. לפנינו אוסף סגנונות כתיבה, כסגנונות מגע. הזדמנות חד-פעמית להאזין לקולותיהן של מיטב הסופרות הלטינו-אמריקאיות העכשוויות, האומרות את דבריהן ופורשות לפנינו את יצירתן במין סימפוניה חושית.