הביקורות של שחרי

הספר מולדת לבנות במעלה ההר משלב בשמו את שורת הפתיחה משירו של ש' שלום, "חמישה יצאו מולדת לבנות" עם במעלה ההר, כותרת ביטאונו של קיבוץ מעלה החמישה.  בשלהי שנות השלושים של המאה הקודמת, ההחלטה ליישב את אזור ההר בואכה ירושלים לא הייתה מובנת מאליה; גם ביישוב וגם בקרב חברי הגרעין המייסד של מעלה החמישה היו חילוקי דעות בדבר הצורך והיכולת ליישב את חבל הארץ ההררי הסמוך לירושלים, הקשה להתיישבות חקלאית. בשנת תרצ"ח, 1938, חצי שנה לאחר הירצח חמישה מחברי הגרעין המייסד, עלה קיבוץ מעלה החמישה על הקרקע כיישוב חומה ומגדל. הספר מביא את סיפורו של הקיבוץ מיום היווסדו ועד לימינו. מתוארים בו קשיי ההיאחזות במעלה ההר, עמידת הקיבוץ במלחמת העצמאות ובשאר מערכות ישראל ומתוארות בו הסוגיות הכלכליות, החברתיות והחינוכיות שעמן התמודד הקיבוץ בשמונים שנותיו, מהן סוגיות הקשורות בו עצמו ומהן – בתנועה הקיבוצית בכללותה. מעלה החמישה מצטייר כמיקרוקוסמוס שבבואתו משקפת את המפעל הציוני כולו במלוא קשייו והצלחותיו.

שער הגיא, הידוע גם בשמו הערבי באב אל-ואד, היה תחנת דרכים חשובה למדי בדרך העולה ירושלימה. במלחמת העצמאות הפך שער הגיא למושג; שישה קילומטרים – של דרך צרה מתפתלת בין ההרים ושל תוואי שבו עבר גם קו המים היחיד לעיר – היוו רקע גאוגרפי הן למאבק העז ורב הקרבנות על הדרך, הן לסכנה המוחשית שהדרך תיחסם כליל באזור זה, וירושלים תיוותר ללא אספקה, והן לשיירות שטיפסו בגבורה בנתיב הצר. כל אלו עיצבו את ה"שער" כמחוז זיכרון. ביטויים ספרותיים נקשרו בשער הגיא כבר במלחמה, אנדרטאות שונות הוצבו בו החל מהשנים הראשונות אחריה. קליטתו בתודעה הלאומית נזקפה במידה רבה לשרידי המשוריינים שעיטרוהו והפכו למעין אנדרטה ספונטנית האוצרת בחובה את ערכה של העיר ואת המחיר ששולם כדי להגיע אליה. ספר זה מספר את סיפור ההנצחה בשער הגיא, על קורותיו ועל הרקע התאורטי שלו. המחברים ישראל רוזנסון ויוסי שפנייר עוסקים בחקר הזיכרון ההיסטורי ובדרכי עיצובו.