הביקורות של 🌺

אהבתי., ולא רק בגלל הסקס. סיפור אהבה נוגע ללב. הלוואי שתמיד נזכה בהזדמנות שנעה כשנזדקק לה.

כל ספר של דבני פרי הוא סוכריה. בדכ כזו שלא רוצים שתגמר. גיבורה חזקה ולא מתנצלת, וניואנסים עדינים יותר על דאגה, קנאה ורכושנות גרמו לספר להיות מחמם לב.

מילה אחת - הלוואי. וב2 מילים.... ספר מקסים

לקח לי יחסית הרבה זמן להתחבר לספר הזה ולפרנקי וגאנר, ולא רק בגלל השמות המוזרים... בעיקר הציק לי למה היא מתוארת כאחות ומבצעת משימות שבארץ שמורות לרופאים (תפירת פצעים למשל). כנראה שהמונח שהשתמשו בו במקור באנגלית היא עוזרת רפואית (שעוד אין לו כ"כ מקבילה בארץ), אבל עד שלא ראיתי באמצע הספר כשהחליק למתורגמנ.ית הביטוי הזה, לא יכולתי להתחבר. באופן כללי, פרנקי וגאנר, קצת פחות אמינים בעיני לעומת הספר הראשון. ועדיין היה כייף וזורם לקרוא. אהבתי שמתחבא כאן ממש ההמשך לספר הראשון. לומדים מה קורה לטמפסט וקייג' בהמשך החיים.

אהבתי. ספרטמפסט היא בחורה כלבבי. אומרת את מה שהיא מרגישה ופועלת בהתאם. נראה לי שאי אפשר להאשים אותה.

אני אוהבת את הסדרה של קלאמיטי, הדמויות בסדרה הן עשירות ומעניינות, והספר הזה ממשיך באותו קו. מאוד רציתי בהצלחתם של לארק ורונאן. הספר נוגע קצת בהבטי ההורות היחידנית ומעלה שאלה כמה אנו ערים לאחר. ההיבט היחיד שהיה לי קצת מציק הוא רצף הזמנים. בכל מקרה הסיכום שלי הוא - שווה קריאה.

אהבתי שהגיבורה תמיד מצילה את עצמה ולא מחכה להיות מוצלת על ידי אהוב ליבה. למרות העיסוק באובדן, הספר אופטימי ומעודד. הספר מקפיד על מגוון הבטים של פוליטיקלי קורקט אמריקאי, אבל מצליח לעשות את זה בחן, בלי לצרום ולהכביד. (יש מגוון מוצאים אסייתי, מקסיקני. יש משפחה מגוונת והתייחסות מכילה למחלות נפש ועוד).

החלק הטוב- הצליחו לשלב לא רע עלילה עם צד אירוטי. מצד שני... התאכזבתי. העלילה לא מספיק עמוקה ומשכנעת. וכך גם הצד הארוטי. הפרק הראשון בונה ציפיות שהספר לא מצליח לממש במלואן.

הספר מספר על מערכת היחסים וסיפור האהבה של הארייט ו-ווין, אבל זה לא רומן רומנטי. סיפור המסגרת מתואר בקדימון לכן לא ארחיב. אציין שחסרה לי קצת יותר "עלילה" והתרחשות. מאוד אהבתי שהדמויות הן אנשים חושבים. במיוחד הארייט שדמותה היא הכי מפורטת. יש הרבה ספרים שמספרים על גיבורה נבונה/ חכמה/ חזקה אבל הכותרות האלו לא באות לידי ביטוי בהתנהגות בשיח ובמחשבות של הדמויות. בספר הזה זה הפוך. עוד לפני ששומעים על הארייט שהיא לומדת רפואה, כבר מבינים מהשיחה שלה עם ווין שמדובר באישה עם עולם ידע רחב. זה נמצא בשיחות ובתאורי המחשבה שלה, כבר בעמודים הראשונים של הספר.

אהבתי. זו דוגמה לכך שספר יכול להיות צפוי ועדיין סוכריה שכייף לקרוא. שמחה שבחרתי לקרוא אותו.

שני הראשונים יותר טובים. מגי היא בת 24 שמתנהגת קצת כמו בת 16... פחות התחברתי.

לא רצתי לקרא את הספר הבא. לא יודעת בדיוק למה, כי דווקא אהבתי את רוב הספר. היו קצת נקודות של פספוס בתרגום, קצת נוקשות בהתחלה, וסיום פחות שפחות מסקרן מה ההמשך. .