הביקורות של אורית

אין בספר תשובה לשאלה כיצד צמחה המפלצת הנאצית דווקא בארצם של גיתה ושילר. יש בו לעומת זאת תיאורים מדויקים של החיים ה"נורמלים" של הגרמני הממוצע שאיננו דווקא תומך נלהב אך גם אינו מעז, וגם אינו חפץ, לקרוא תיגר על השלטונות. הביקורת המובלעת בספר שפורסם ב 1940, ובגרמניה רק ב - 2005, אקטואלית גם היום - במיוחד לאור האסון שהמיטו היטלר ושותפיו על העולם כולו. מומלץ מאוד הן בשל איכות הכתיבה והן כמסמך היסטורי מעניין.

לא קל לחבר ספרים פיקטיביים על השואה אך ארי ליברמן מיטיב לרקוח סיפור כמו-דמיוני אך רווי בפרטים אמיתיים. בסופו של דבר המציאות אז היתה דמיונית יותר מכל מה שהמוח האנושי יכול היה לשער או להמציא. מומלץ!

ספר יוצא דופן על תקופה ארורה שגם בעלי הדמיון המפותח ביותר יתקשו לעכל. דלבו מספקת תשובות לכמה מהשאלות המטרידות לגבי חווית השואה: איך היה שם באושוויץ? איך אפשר היה לשרוד? איך אפשר לבנות חיים חדשים לאחר השחרור? איך הייתה חוויית החזרה? מה ההשלכות על החיים הנוכחיים של השורשים? דלבו איננה חומלת על הקוראים והיא עונה בפרוזה לירית ובקטעי שירה על השאלות האלו אחרות. הגורל של דלבו, שלא הייתה יהודיה אלא הגיעה לאושוויץ בעקבות פעילות במחתרת הצרפתית, יכול ללמד את הקוראים מה עלה בגורלם של מיליוני היהודים שהגיעו למחנות, וגם אם שרדו - היה זה במחיר גבוה פי כמה מזה ששילמו לא-יהודים בנסיבות דומות. ספר חובה!

שלום עליכם בתרגומו של דן מירון שונה מאוד ממה שהורגלנו בו לאורך שנים כשקראנו את י.ד. ברקוביץ'. כשקוראים את התרגומים החדשים ניתן להעריך טוב יותר את גאוניותו של היוצר הזה. מומלץ מאוד גם למי שטרם זכו להכיר:.

מסמך מרתק המאיר זוית לא-שגרתית על שואת יהודי אירופה כפי שבאה לידי ביטוי בהולנד הכבושה. דווקא בשל זהותה של הכותבת והמודעות שלה לזה שהיא מתעדת מאורע חסר תקדים בהיסטוריה האנושית, הקריאה בספר קולחת והוא מצליח להעביר מעט ממה שחשו בני אותה תקופה שלרוע מזלם היו יהודים או שהיו להם שורשים יהודיים. מומלץ ולא רק כ"ספר שואה".

מזמן לא קראתי ספר שהיה קשה להניח אותו מהידיים ולחזור אליו רק מאוחר יותר. איזו כתיבה מקורית, מעניינת וייחודית! ואיך יתכן שעד הזכיה בפרס ספיר לא שמעתי על אורית אילן בכלל? אני ממליץ בחום במיוחד למי שלא מחפש רק שספר "יעשה לו נעים בגב" אלא יאתגר גם לחשוב ולהרגיש. כמה חבל שיש רק חמישה כוכבים...

כמה טוב שיש קול חדש, מעורר עניין ומקורי בספרות הישראלית.. זהו ספרו הראשון של חיים וייס והוא משאיר טעם של עוד, במיוחד לאור העובדה שהוצאת הספרים בחרה להוציא לאור ספר כה דקיק; וזו הביקורת היחידה שיש לי על "ספרים מחוקים".

אשכול נבו מיטיב לתאר את העולם הפנימי של הגיבורים שלו. הפעם אלו אנשים מהשורה שמצאו עצמם באחת ניצבים לפני קשיים בלתי צפויים. מבחינתי, נבו חוזר ליצירתו המוקדמת של "ארבעה בתים וגעגוע", שהיא טובה יותר מהספרים שיצאו אחר כך. ההבדל הוא שהמחבר מיומן עתה הרבה יותר מבעבר; מה שרק מגדיל את הנאת הקורא. ממליץ בחום!

ירמי פנקוס מצליח בצורה מעוררת כבוד להעביר גם בטקסט את מה שעין הקריקטוריסט החדה שלו קולטת מהחיים בהדוניזיה התל-אביבית המודרנית.

רק בשל המשפט הזה, ערב הבחירות החמישית בשלוש שנים, רוזנטל זכאי לפרס ישראל.: "אני מתעב את שפת הפוליטיקאים, ואני מתעב פוליטיקאים. יש ביניהם אנשים טובים ואפילו מצוינים. אני מתעב אותם כקבוצה, כחטיבה במין האנושי, וכמה מהם גם באופן מאוד מאוד אישי."

מופת של קריאה מקורית ליצירתיות של הטקסט המקראי. מומלץ!

מצמרר.. מהמעניינים והמקוריים שקראתי

עדין ומרגש. גם לאבות ווסבים.

היסטוריה משפחתית משולבת בהיסטוריה כללית של מצרים במחצית הראשונה של המאה העשרים בתערובת מעוררת עניין כתוצאה מדרך הכתיבה של מחפוז והתרגום המעולה של סמי מיכאל.

רומן היסטורי רחב-יריעה. כתוב היטב ומתורגם לעילא. האורך אולי ירתיע אחדים אבל המאמץ בהחלט ישתלם. הקריאה גם תשנה אצל הקוראים את המוסכמות לגבי ספרות שנכתבה ביידיש: שלום עליכם זה לא....

הוצאה לאור של כל הסיפורים של בולניו מלמדת על התקבלות של הספרות הדרום אמריקאית, ואין זה עניין של מה בכך. עם זאת לא כל הסיפורים אחידים ברמתם, חלקם אפילו לא מעניינים.. למי שרק הכיר את בולניו הייתי ממליץ על "שיחות טלפון " שהוא קובץ שיצא גם בארץ וגם מופיע בשלמותו ב"כל הסיפורים".; ועדיין קובץ זה קל לקריאה מהרומנים עבי הכרס של בולניו.

זו איננה ספרות גדולה אך הספר הוא מסמך היסטורי רב-חשיבות היכול להסביר מדוע חלק ניכר מיהודי גרמניה לא מיהרו לברוח ולהציל את נפשותיהם.

חכם, מצחיק ומתוחכם. רועי חן אינו רק מתרגם מחונן, הוא יודע היטב מאילו חומרים עשויה ספרות גדולה; ולמרות שזה איננו ספר גדול הוא בהחלט מהנה ומעורר מחשבה. כל הכבוד!

מצד אחד מותו בטרם עת של שלו מצער כי לא נזכה ממנו ליצירות נוספות, אך בו בזמן מנחם לקרוא יצירה שהוא כנראה אהב לכתוב כי היא כותבת את עצמה, ואנו, הקוראים והקוראות נהנה לקרוא ממש באותה מידה.

הספר קריא, מעורר מחשבה ואף מהנה. זה אינו גורע דבר מהיותו מסמך היסטורי בו חזה אריך קסטנר, שגם הוחרם על ידי הנאצים, את התהום אליו עומדת ליפול מולדתו - ובעקבותיה אירופה כולה. מומלץ.

לבלהה רובינשטיין מובטח מקום של כבוד בכותל המזרח של המתרגמים לעברית. תרומתה להבאת התרבות שאבדה של סופרי היידיש לקהל קוראי העברית לא תסולא בפז. מומלץ לקרוא את כל הספרים שהיא תרגמה, שבספר הזה מופיעות רק טעימות מהם.

הספר חשוב כמסמך היסטורי של עולם שאבד אף כי אינו מתעלה לפסגת יצירתו של בשביס זינגר. כל הכבוד למתרגמת המוכשרת שאיפשרה את הוצאתו לאור..

ההבטחה של החלק הראשון אינה מתממשת בשני החלקים הבאים. חבל.

מבולבל ועמוס מדי. הסופרת מנסה, כך נדמה, לקשור את כל הבעיות בעולם למארג אחד עם היצירות המוזיקליות - ולא בהצלחה רבה. טולסטוי עושה זאת טוב וממוקד יותר ביצירתו "סונטת קרויצר"; גם נתן שחם ב"רביעיית רוזנדורף"

טל ניצן היא מהמתרגמות הבולטות הפועלות בארץ אך הסיפורים בספר הזה לא הצביעו את רצוני יתכן שזה לא היא לא אני - בפרפרזה על המשפט האלמותי מסיינפלד- אבל חלק גדו

כמו עדלאידע פורימית שאף היא מוצלחת - בסופו של דבר משתעממים ורוצים הביתה. הרעיון מעניין וגם הכתיבה שוטפת ומקורית, אך בסופו של דבר הגימור ארוך מדיי והחלקים הטובים יותר מגיעים ממש בסוף. ייעוץ מיני שווה קריאה אבל לא חייבים

אריאל הורוביץ מיטיב לתאר חיים של מוסיקאי צעיר בישראל של שנות האלפיים. עם זאת, העלילה והדמויות נופלות לא פעם לקלישאותיות על גבול הקיטש. לעניות דעתי אין צורך ממשי לרקוח סיפור על יתום מלחמה של טייס קרב המתאהב בדתל"שית מתנחלת ועוד על רקע של רצח רבין, האינתיפאדה השניה ואסון הפיגוע בתאומים. ריבוי הקונפליקטים רק משפיע לרעה על איכות הספר. ועוד משהו, לשיר "עין גדי" יש תפקיד ממשי בספר: היה נכון לו המחבר, שהוא כותב ומלחין מחונן, וגם בנה של משוררת ומלחינה אגדית, היה מברר את נסיבות כתיבתו המיוחדים ואולי משתמש בו בסיפור (השיר נכתב על ידי שני בני עשרה שהיו בטיול בית ספרם, ואחר-כך שקעו לתהומות הנשייה ושמותיהם לא מוכרים לרוב הציבור - פרטים בויקיפידיה); השיר יוחס בטעות לאריק איינשטיין, שהיה רק אחד משורת זמרים שביצעו את השיר - ולבטח לא הראשון שבהם...

כתוב היטב אך מרוב מאמץ של המחבר קיבלנו עלילה מופרכת . יתכן איפה שדווקא צמצום היה מועיל ליצירה.

כנראה שלא ניתן לצמצם אירועים בקנה מידה עצום כל כך לספר בודד בן כמה מאות עמודים. התוצאה היא "שעטה" בקצב מסחרר המקשה על הקוראים להבין כהלכה את המהלכים ההיסטוריים והקשרים ביניהם. בסופו של דבר הספר אינו מעניין דיו בבחינת "תפסת מרובה - לא תפסת". חבל .

לא ברור לי לגמרי האם הכוונה של הסופרת היתה לכתוב ביוגרפיה או רומן ביוגרפי על חייו של אלברט איינשטיין. אם זו ביוגרפיה - לא כל כך מובן מדוע המימוש נעשה בצורת "רומן רומנטי"; ואם זה רומן ביוגרפי - ניתן היה להפוך אותו למעט יותר מעניין, כמו למשל לספר את הסיפור דרך עיניהם של הנשים בחייו: האחות, האשה הראשונה, הבת-דוד שהפכה לאישה השניה, המזכירה המסורה והמאהבות הלא מעטות. דמותו של איינשטיין מרתקת ולכן הספר מעניין וראוי לקריאה, וגם ניכר שהמחברת עשתה עבודת מחקר רצינית לפני שכתבה אותו. חבל רק שהפוטנציאל לא מומש. עדיין אני ממליץ לקרוא!