הביקורות של העצוב והלא מובן

פסטרנק אל רילקה
אני מחויב לך בתווי היסוד של אופיי, בטיב קיומי הרוחני. 

רילקה אל פסטרנק
תהילה היא ללבך הפורה שיש בכוחך להפנות אלי תנובה עשירה כל־כך של רוחך.

פסטרנק אל צבטייבה
את הוענקת לי מידי שמים, את שלי לעולם וכל חיי שייכים לך.

צבטייבה אל פסטרנק
בוריס, כל מכתב שלנו הוא מכתב אחרון, מהם – עד שניפגש, ומהם – אחרון לתמיד.

צבטייבה אל רילקה
לדעת איך פועם לבך. לנשק את לבך. לדעת עד השינה העמוקה ביותר שאתה הוא.

רילקה אל צבטייבה
כן וכן וכן למה שאת רוצה ולמה שאת. כן גדול כמו לחיים עצמם. אבל החיים כוללים גם את כל הלאווים שאין מהם מנוס.

מכתבי קיץ 1926 הם ביטוי של חתירה אל המוחלט; הפגישה המוחלטת באהבה, ההישג המוחלט באמירה השירית.

ריינר מריה רילקה בשווייץ, מרינה צבטייבה בפריז, בוריס פסטרנק במוסקבה: שלושה משוררים גדולים במשבר מדברים זה אל זה, עוזרים זה לזה וכמהים זה אל זה במכתבים המעידים על קרבת לבבות ועל הצורך הקיומי למצותה, אך מסתיימים בפירוד ובאובדן. אני מכירה את אלוהים רק דרך מה שלא נועד להיות, כותבת צבטייבה אל פסטרנק.

תשעה מכתבים שכתב המשורר הנודע, מחבר "מכתבים למשורר צעיר", הפעם לאישה שעימה לא נפגש מעולם. רילקה שימש כמעין "גורו" לצעירות וצעירים רבים שביקשו את עצותיו בבעיות מהותיות של הקיום האנושי.

משך שנים רבות תפסו "מכתבים אל משורר צעיר" מקום נכבד ברשימת התפוצה שח ספרי רילקה. אניני נפש מכל שכבות החברה, צעירים ולא כל-כך צעירים, מצאו עזרה וחיזוק בדבריו הסמכותיים של המשורר הדגול על יצירה וייעוד, על אהבה ונישואין, על מין וייצריות, על דמות האשה העתידית, על האדם הבונה את אלוהים ושוב ושוב על הבדידות,שעם כל כובדה על איש-המעלה לעמוד בה ולהפיק ממנה ברכה. למקרא העצות וההנחיות, שקצתן מתעלות להתנגנות פיוטית, נשכח מן הקוראים שכותב הדברים עודנו איש צעיר בעצמו: אף אחד מספריו החשובים טרם ראה אור בשעה שהחלה ההתכתבות,והוא עצמו מבוגר רק בשבע שנים מן הנמען שטרם מלאו לו עשרים. מי שמופיע במכתבים האלה כמושל-בכיפה בחיים, עם בעיות-פרנסה מעיקות, עם התהליך הכאוב של התרת נישואין שמיצו את עצמם, עם חוסר-בית או אף העדרו של מקום-מגורים קבוע, עם ההתנגשות המתמדת בין תביעות החיים לתביעות היצירה וע התנקתות הקשה מן השפיעה הבלתי-מבוקרת של כתביו המוקדמים לטובת דרכי ביטוי מוצקות ונשלטות יותר בשירה ובפרוזה. נראה הדבר שההמלצות וההכוונות הכלולות מכתבים האלה, יותר משהן מופנות אל פרח-הקצונה פרנץ קפוס, הן הידיינות נוקבת של הכותב עם הבעיות מרכזיות של קיומו כאדם וכיוצר.