"הנמר של טרייסי" - ספר חדש שמומלץ לקרוא
בחמישי בערב 12-12-2024 הושק ספרו של ויליאם סרויאן בתרגום חדש לעברית של פרופסור ג'יי לביא עם איורים של דני קרמן. קרמן אייר למעלה מ- 500 ספרים בעוד שללביא זהו התרגום הראשון.
סרויאן היה דמות שהסופר יורם קניוק ז"ל הגדיר לאחר שפגש אותו "כמי שלא היית רוצה שיהיה חבר נפש שלך", אך כתביו נפלאים והוא זכה להערכה עצומה בארה"ב ואף זכה בפרס פוליצר שאותו סירב לקבל, בשנת 1940 ובפרס האוסקר בשנת 1943 על "הקומדיה האנושית" שכתב.
לביא, חבר הנפש של קניוק סיפר על הפגישה שנערכה בין קניוק לסרויאן בהרחבה וברשותו אני מצטט מספר משפטים שכתב קניוק בסיפור "ארוחת ערב עם סרויאן" שפורסם בספר "כמו ספורים", וגם בספרו "חיים על נייר זכוכית":
"הוא הזמין כריכים וביקש ממני לאכול כי יש לי לאיפה לגדול. ברקע נשמעה מוסיקה קלאסית קלה וכשאכלתי אמר: תגיד למיילסטון שהוא בן זונה. תגיד לאקים טמירוב שהוא בן זונה. תגיד לכל מי שתפגוש שסרויאן אומר שכולם בני זונות ולא מאותה זונה. אמר שאין עתיד לאנושות. פעם התחתָנו בשביל למזג משקים או מגרשים. היום רוצים אהבה. מחנכים את הילדים במתנות ושוחד ובסוף הם רוצים את הדם שלך. רק להרוג את ההורים שלהם...
יהודה אטלס שתרגם לעברית את הספר "הקומדיה האנושית" של סרויאן סיפר עליו ועל כתיבתו וריתק את עשרות הנוכחים שבאו להשתתף באירוע.
הספר שרכשתי, נקרא בנשימה אחת ללא הפסקה, יצא בהוצאת "תשע נשמות" והוא עוד אחת משכיות החמדה של הוצאה זו. התרגום קולח ושוטף, והסיפור דובדבן. הוא מחזיר אותנו כמעט 100 שנים לאחור אל מנהטן והתחושה היא שהקורא מבקר בעיר במהלך הסיפור על צליליה, קולותיה (במיוחד של הנמר) ריחותיה, טעמיה, שוטריה, הפסיכיאטרים שלה ובעיקר הפחדים של תושביה.
המלצתי על הספר לחברי חיים שטנגר, עו"ד, שהשלים דוקטורט לספרות במחלקה לספרות באוניברסיטת 'בן גוריון', בנגב, והוא מיד הפתיע אותי כשציטט את מורו ורבו הסופר עמוס עוז:
"את יכולת הכתיבה, למדתי, פסיעה אחר פסיעה, מוויליאם סרויאן"
- המתרגם חבר שלי והמאייר לקוח שלי.