הביקורות של רזי לבנת

15/12/2024
תשע נשמותנובמבר 2024פרוזה תרגום106 עמ' מודפסים
דיגיטלי29
הנמר של טרייסי
ספר דיגיטלי
29

"הנמר של טרייסי" - ספר חדש שמומלץ לקרוא בחמישי בערב 12-12-2024 הושק ספרו של ויליאם סרויאן בתרגום חדש לעברית של פרופסור ג'יי לביא עם איורים של דני קרמן. קרמן אייר למעלה מ- 500 ספרים בעוד שללביא זהו התרגום הראשון. סרויאן היה דמות שהסופר יורם קניוק ז"ל הגדיר לאחר שפגש אותו "כמי שלא היית רוצה שיהיה חבר נפש שלך", אך כתביו נפלאים והוא זכה להערכה עצומה בארה"ב ואף זכה בפרס פוליצר שאותו סירב לקבל, בשנת 1940 ובפרס האוסקר בשנת 1943 על "הקומדיה האנושית" שכתב. לביא, חבר הנפש של קניוק סיפר על הפגישה שנערכה בין קניוק לסרויאן בהרחבה וברשותו אני מצטט מספר משפטים שכתב קניוק בסיפור "ארוחת ערב עם סרויאן" שפורסם בספר "כמו ספורים", וגם בספרו "חיים על נייר זכוכית": "הוא הזמין כריכים וביקש ממני לאכול כי יש לי לאיפה לגדול. ברקע נשמעה מוסיקה קלאסית קלה וכשאכלתי אמר: תגיד למיילסטון שהוא בן זונה. תגיד לאקים טמירוב שהוא בן זונה. תגיד לכל מי שתפגוש שסרויאן אומר שכולם בני זונות ולא מאותה זונה. אמר שאין עתיד לאנושות. פעם התחתָנו בשביל למזג משקים או מגרשים. היום רוצים אהבה. מחנכים את הילדים במתנות ושוחד ובסוף הם רוצים את הדם שלך. רק להרוג את ההורים שלהם... יהודה אטלס שתרגם לעברית את הספר "הקומדיה האנושית" של סרויאן סיפר עליו ועל כתיבתו וריתק את עשרות הנוכחים שבאו להשתתף באירוע. הספר שרכשתי, נקרא בנשימה אחת ללא הפסקה, יצא בהוצאת "תשע נשמות" והוא עוד אחת משכיות החמדה של הוצאה זו. התרגום קולח ושוטף, והסיפור דובדבן. הוא מחזיר אותנו כמעט 100 שנים לאחור אל מנהטן והתחושה היא שהקורא מבקר בעיר במהלך הסיפור על צליליה, קולותיה (במיוחד של הנמר) ריחותיה, טעמיה, שוטריה, הפסיכיאטרים שלה ובעיקר הפחדים של תושביה. המלצתי על הספר לחברי חיים שטנגר, עו"ד, שהשלים דוקטורט לספרות במחלקה לספרות באוניברסיטת 'בן גוריון', בנגב, והוא מיד הפתיע אותי כשציטט את מורו ורבו הסופר עמוס עוז: "את יכולת הכתיבה, למדתי, פסיעה אחר פסיעה, מוויליאם סרויאן" - המתרגם חבר שלי והמאייר לקוח שלי.

ספר דיגיטלי
29

"הנמר של טרייסי" - ספר חדש שמומלץ לקרוא בחמישי בערב 12-12-2024 הושק ספרו של ויליאם סרויאן בתרגום חדש לעברית של פרופסור ג'יי לביא עם איורים של דני קרמן. קרמן אייר למעלה מ- 500 ספרים בעוד שללביא זהו התרגום הראשון. סרויאן היה דמות שהסופר יורם קניוק ז"ל הגדיר לאחר שפגש אותו "כמי שלא היית רוצה שיהיה חבר נפש שלך", אך כתביו נפלאים והוא זכה להערכה עצומה בארה"ב ואף זכה בפרס פוליצר שאותו סירב לקבל, בשנת 1940 ובפרס האוסקר בשנת 1943 על "הקומדיה האנושית" שכתב. לביא, חבר הנפש של קניוק סיפר על הפגישה שנערכה בין קניוק לסרויאן בהרחבה וברשותו אני מצטט מספר משפטים שכתב קניוק בסיפור "ארוחת ערב עם סרויאן" שפורסם בספר "כמו ספורים", וגם בספרו "חיים על נייר זכוכית": "הוא הזמין כריכים וביקש ממני לאכול כי יש לי לאיפה לגדול. ברקע נשמעה מוסיקה קלאסית קלה וכשאכלתי אמר: תגיד למיילסטון שהוא בן זונה. תגיד לאקים טמירוב שהוא בן זונה. תגיד לכל מי שתפגוש שסרויאן אומר שכולם בני זונות ולא מאותה זונה. אמר שאין עתיד לאנושות. פעם התחתָנו בשביל למזג משקים או מגרשים. היום רוצים אהבה. מחנכים את הילדים במתנות ושוחד ובסוף הם רוצים את הדם שלך. רק להרוג את ההורים שלהם... יהודה אטלס שתרגם לעברית את הספר "הקומדיה האנושית" של סרויאן סיפר עליו ועל כתיבתו וריתק את עשרות הנוכחים שבאו להשתתף באירוע. הספר שרכשתי, נקרא בנשימה אחת ללא הפסקה, יצא בהוצאת "תשע נשמות" והוא עוד אחת משכיות החמדה של הוצאה זו. התרגום קולח ושוטף, והסיפור דובדבן. הוא מחזיר אותנו כמעט 100 שנים לאחור אל מנהטן והתחושה היא שהקורא מבקר בעיר במהלך הסיפור על צליליה, קולותיה (במיוחד של הנמר) ריחותיה, טעמיה, שוטריה, הפסיכיאטרים שלה ובעיקר הפחדים של תושביה. המלצתי על הספר לחברי חיים שטנגר, עו"ד, שהשלים דוקטורט לספרות במחלקה לספרות באוניברסיטת 'בן גוריון', בנגב, והוא מיד הפתיע אותי כשציטט את מורו ורבו הסופר עמוס עוז: "את יכולת הכתיבה, למדתי, פסיעה אחר פסיעה, מוויליאם סרויאן" - המתרגם חבר שלי והמאייר לקוח שלי.

מי רצח את מי ולמה

קובי ניב
15/12/2024
יעקב (קובי) ניבאוגוסט 2024פרוזה מקור207 עמ' מודפסים
דיגיטלי0
מי רצח את מי ולמה
ספר דיגיטלי
0

מי רצח את מי ולמה? מאת קובי ניב גילוי נאות: זהו הספר (הסיפור) הראשון שקראתי באופן דיגיטלי מבלי התענוג המורגל של להחזיק את הספר במו ידי במהלך הקריאה. בהתחלה זה לא היה פשוט, במיוחד נוכח העובדה שאת מירב עבודתי אני עושה אל-מול המחשב וקורא שעות ארוכות חומרים מקצועניים על המסך. לעומת ספר קריאה שאינו עבודה אלא ניסיון בריחה מן העבודה, שתמיד ממתינה ממזרה שכמותה, עם פיתויים קורצים על המסך. קיבלתי את הספר בפונט פרנק ריהל שאני ממש לא אוהב ונאלצתי לחפש את האפשרות להחלפת פונט. שתדעו שאפשר. הצלחתי. אגב, מדוע אי אפשר להעתיק שורות מוצלחות ולצטט מתוך הטקסט? היום בעידן העתק והדבק זה ממש מתבקש. אם מישהו יודע להנחות אותי איך מעתיקים שורות – תודה מראש. קובי ניב אינו זקוק להערכה שלי שהוא כותב מזהיר, תרתי משמע. ידוע ששימושיו בכפל לשון ובמשמעויות כפולות הן לחם חוקו, הוא גם כתב ברמה גבוהה טרם שקראתי את מי רצח? אך מה שתפס אותי מעבר למארג הסיפורי המקורי והמרתק, היה האופן בו גם בסיפור מתח בלשי הוא אינו מפסיק לקרוץ אל הקוראים בהומור מתוחכם, ברמזים מתוחכמים ובמיוחד בשימוש במילים שכבר קשה למצוא בסיפורת אפילו לא בעיתונות בת ימינו. כל אחת מן הדמויות צוירה ביד אומן ויכולתי לתאר אותה תוך שימוש בלא מעט חושים רק מתוך הקריאה. חלק מן השמות היו התכתבות בין המחבר לבין חנוך לוין, אסי דיין ואפרים קישון, והתענגתי על היצירתיות במתן השמות לדמויות. ניב צוחק על עצמו כשהוא לוקח את החירות להחליף במהלך הסיפור את השמות של הדמויות כאוות נפשו ולש את הדמויות כמו פלסטלינה. היכולת שלו לכתוב ברצף מחשבה אסוציאטיבי ולדלג למחוזות האבסורד היא בלתי נדלית ורצופה בחיוכי הקורא, במיוחד ככל שיש לו רקע גיל והיסטוריה כפי שיש לניב. יאללה לספרים הבאים שלו!

ספר דיגיטלי
0

מי רצח את מי ולמה? מאת קובי ניב גילוי נאות: זהו הספר (הסיפור) הראשון שקראתי באופן דיגיטלי מבלי התענוג המורגל של להחזיק את הספר במו ידי במהלך הקריאה. בהתחלה זה לא היה פשוט, במיוחד נוכח העובדה שאת מירב עבודתי אני עושה אל-מול המחשב וקורא שעות ארוכות חומרים מקצועניים על המסך. לעומת ספר קריאה שאינו עבודה אלא ניסיון בריחה מן העבודה, שתמיד ממתינה ממזרה שכמותה, עם פיתויים קורצים על המסך. קיבלתי את הספר בפונט פרנק ריהל שאני ממש לא אוהב ונאלצתי לחפש את האפשרות להחלפת פונט. שתדעו שאפשר. הצלחתי. אגב, מדוע אי אפשר להעתיק שורות מוצלחות ולצטט מתוך הטקסט? היום בעידן העתק והדבק זה ממש מתבקש. אם מישהו יודע להנחות אותי איך מעתיקים שורות – תודה מראש. קובי ניב אינו זקוק להערכה שלי שהוא כותב מזהיר, תרתי משמע. ידוע ששימושיו בכפל לשון ובמשמעויות כפולות הן לחם חוקו, הוא גם כתב ברמה גבוהה טרם שקראתי את מי רצח? אך מה שתפס אותי מעבר למארג הסיפורי המקורי והמרתק, היה האופן בו גם בסיפור מתח בלשי הוא אינו מפסיק לקרוץ אל הקוראים בהומור מתוחכם, ברמזים מתוחכמים ובמיוחד בשימוש במילים שכבר קשה למצוא בסיפורת אפילו לא בעיתונות בת ימינו. כל אחת מן הדמויות צוירה ביד אומן ויכולתי לתאר אותה תוך שימוש בלא מעט חושים רק מתוך הקריאה. חלק מן השמות היו התכתבות בין המחבר לבין חנוך לוין, אסי דיין ואפרים קישון, והתענגתי על היצירתיות במתן השמות לדמויות. ניב צוחק על עצמו כשהוא לוקח את החירות להחליף במהלך הסיפור את השמות של הדמויות כאוות נפשו ולש את הדמויות כמו פלסטלינה. היכולת שלו לכתוב ברצף מחשבה אסוציאטיבי ולדלג למחוזות האבסורד היא בלתי נדלית ורצופה בחיוכי הקורא, במיוחד ככל שיש לו רקע גיל והיסטוריה כפי שיש לניב. יאללה לספרים הבאים שלו!

צפית ב-2 ביקורות מתוך 2