"הסיפור הוא על אמון ביצירה, לא על התקבלות על ידי התקופה."
בספרון נפיץ זה אריאנה הרוויץ מתייצבת מול מוסכמות התרבות העכשווית ומאתגרת את תפקיד הסופרת בעידן של שיווק חנפני, אידאולוגיה ותביעות לצנזורה עצמית. הרוויץ משלבת קטעים קצרים, הגיגים, ציטוטים ופרגמנטים אישיים, ומתעמתת עם שאלות על חופש היצירה, מהות הכתיבה, גבולות השפה, והלחץ להתאים את הספרות לפוליטיקת הזהויות שהשתלטה על השיח.
רעש התקופה הוא כתב הגנה מקורי, הנקרא בקצב מהפנט של מכונת ירייה. בסגנונה המבריק אריאנה הרוויץ מגוננת על החירות האומנותית ומביאה קול הכרחי שאינו מתיישר עם הציפיות.
"כשאני מוכנה לחזור לכתוב אני כמו חייל בתנוחת ירי, האצבע על ההדק. הכתיבה מופיעה קודם, כמו תרופת נגד, כמו מורפיום לפני הבליעה. מה שמכנים סגנון הוא בסך הכול ניסיון למנוע מהנשק לירות בזמן הלא נכון."
"הסיפור הוא על אמון ביצירה, לא על התקבלות על ידי התקופה."
בספרון נפיץ זה אריאנה הרוויץ מתייצבת מול מוסכמות התרבות העכשווית ומאתגרת את תפקיד הסופרת בעידן של שיווק חנפני, אידאולוגיה ותביעות לצנזורה עצמית. הרוויץ משלבת קטעים קצרים, הגיגים, ציטוטים ופרגמנטים אישיים, ומתעמתת עם שאלות על חופש היצירה, מהות הכתיבה, גבולות השפה, והלחץ להתאים את הספרות לפוליטיקת הזהויות שהשתלטה על השיח.
רעש התקופה הוא כתב הגנה מקורי, הנקרא בקצב מהפנט של מכונת ירייה. בסגנונה המבריק אריאנה הרוויץ מגוננת על החירות האומנותית ומביאה קול הכרחי שאינו מתיישר עם הציפיות.
"כשאני מוכנה לחזור לכתוב אני כמו חייל בתנוחת ירי, האצבע על ההדק. הכתיבה מופיעה קודם, כמו תרופת נגד, כמו מורפיום לפני הבליעה. מה שמכנים סגנון הוא בסך הכול ניסיון למנוע מהנשק לירות בזמן הלא נכון."
אלעד, יזם הייטק תל אביבי בן 60, מחליט לפרוש מעולם העסקים להפוך לסופר. הוא משתתף בסדנת כתיבה שמובילה כרמלה קורן הכריזמטית, שטוענת ש-"סיפור טוב הוא שקר שעובד".
בזמן שאלעד לומד את רזי הכתיבה, העבר שלו בא לביקור: מפגש עם דמות שלא פגש 20 שנה, התכתבויות מסתוריות, וזכרונות מערב בלתי נשכח שמתחיל עם ארבעה גביעי גלידה תות-וניל, מציפים מחדש חשדות לבגידה ומעמידים למבחן קשרי נישואין וחברויות.
וכך, בעודו מנסה לפענח את המתרחש סביבו, אלעד נאלץ להתמודד עם רגשות פצועים שהשאיר מאחור, ומגלה שהם עושים את ההבדל בין סיפור טוב לבין המציאות.
סיפור על חברות, אהבה ותשוקה, ועל אמת ושקר, על רקע החיים בתל אביב של סוף המאה ה20 ותחילת המאה ה־21.
אלעד, יזם הייטק תל אביבי בן 60, מחליט לפרוש מעולם העסקים להפוך לסופר. הוא משתתף בסדנת כתיבה שמובילה כרמלה קורן הכריזמטית, שטוענת ש-"סיפור טוב הוא שקר שעובד".
בזמן שאלעד לומד את רזי הכתיבה, העבר שלו בא לביקור: מפגש עם דמות שלא פגש 20 שנה, התכתבויות מסתוריות, וזכרונות מערב בלתי נשכח שמתחיל עם ארבעה גביעי גלידה תות-וניל, מציפים מחדש חשדות לבגידה ומעמידים למבחן קשרי נישואין וחברויות.
וכך, בעודו מנסה לפענח את המתרחש סביבו, אלעד נאלץ להתמודד עם רגשות פצועים שהשאיר מאחור, ומגלה שהם עושים את ההבדל בין סיפור טוב לבין המציאות.
סיפור על חברות, אהבה ותשוקה, ועל אמת ושקר, על רקע החיים בתל אביב של סוף המאה ה20 ותחילת המאה ה־21.
דני היה בן ארבע־עשרה וחצי בלבד כשעקבותיו של אביו, מורה בבית ספר, נעלמו. שנים לאחר מכן הוא מתבשר בשיחה טלפונית מנומסת ממוסד פסיכיאטרי בלונדון על מותו של אביו. דני ואימו עולים על מטוס לאנגליה, אבלים ומוצפי שאלות. שם מחכה להם, בין השאר, מחברת שהניח אחריו האב - מחברת שמתעדת באופן מדוקדק את קריסתו של אדם שכל חייו ניהל מאבק חשאי עם תביעותיה המעליבות של מלאכת ההישרדות היומיומית.
הנובלה הדחוסה והמהפנטת של אופיר טוּשֶה גַפלָה מאירה באופן בלתי נשכח את המתח עתיק היומין בין כורח המציאות לבין התשוקה ליופי ותוהה על מקומה של הספרות בעולמנו, ועל המחיר שמשלמים מי שנענים לקריאתה בכל הווייתם ומשנים את חייהם. בתוך כל זה, מצוי גם סיפור התוודעותו המאוחרת של בן למעמקיו האנושיים של האדם שלא הכיר אלא בתור אביו.
הנובלה במחילה מכבודה של אשת המערות היא פנינה ייחודית במכלול יצירתו של אופיר טוּשֶה גַפלָה, שעימה נמנים רבי־המכר עולם הסוף, ביום שהמוסיקה מתה, הרי געש רדומים, חיי ספר ועוד.
דני היה בן ארבע־עשרה וחצי בלבד כשעקבותיו של אביו, מורה בבית ספר, נעלמו. שנים לאחר מכן הוא מתבשר בשיחה טלפונית מנומסת ממוסד פסיכיאטרי בלונדון על מותו של אביו. דני ואימו עולים על מטוס לאנגליה, אבלים ומוצפי שאלות. שם מחכה להם, בין השאר, מחברת שהניח אחריו האב - מחברת שמתעדת באופן מדוקדק את קריסתו של אדם שכל חייו ניהל מאבק חשאי עם תביעותיה המעליבות של מלאכת ההישרדות היומיומית.
הנובלה הדחוסה והמהפנטת של אופיר טוּשֶה גַפלָה מאירה באופן בלתי נשכח את המתח עתיק היומין בין כורח המציאות לבין התשוקה ליופי ותוהה על מקומה של הספרות בעולמנו, ועל המחיר שמשלמים מי שנענים לקריאתה בכל הווייתם ומשנים את חייהם. בתוך כל זה, מצוי גם סיפור התוודעותו המאוחרת של בן למעמקיו האנושיים של האדם שלא הכיר אלא בתור אביו.
הנובלה במחילה מכבודה של אשת המערות היא פנינה ייחודית במכלול יצירתו של אופיר טוּשֶה גַפלָה, שעימה נמנים רבי־המכר עולם הסוף, ביום שהמוסיקה מתה, הרי געש רדומים, חיי ספר ועוד.
איוון פולק בן ה 14- חולם להיות עיתונאי כשיגדל. עד שזה יקרה, הוא משמש כעורך הראשי של עיתון שיוצא לאור מידי שבוע, בחדר נערים סוער במיוחד בגטו טרזין שבצ’כיה. לעיתון קוראים “קמרד” - מילה בשפה הצ’כית שפירושה הוא חבר. “אני מקווה שהעיתון יהיה לכם לחבר אמיתי,” כותב איוון בגיליון הראשון, ומקווה שהעיתון יעזור לו ולחבריו להתמודד עם שגרת החיים הקשה בגטו.
בחורף הקשה ההוא אירוע רודף אירוע - מחסור באוכל, ריבים ועונשים, מכת גניבות ומעל לכול מרחפת סכנת הטרנספורט: האיום שדווקא שמך יופיע ברשימת העוזבים את הגטו באחת מהרכבות שנוסעות מזרחה, אל עבר הלא נודע.
עד שזה יקרה, ואם זה יקרה, יש עיתון להוציא, ובגטו הנייר הוא מצרך נדיר ואיוון לא יודע אם יהיה לו מספיק נייר להוציא את הגיליון הבא, על כן הוא פותח במבצע להשגת נייר. אך האם יהיה מוכן לשלם כל מחיר בעבורו?
על העמוד האחורי של העיתון מופיע מידי שבוע קומיקס פרי עטו ומכחולו של איוון בשם: “חוב גדול”. גיבור הקומיקס הוא נהג מרוצים עם רכב מתפרק, המתחרה מול נהגי מרוץ אכזריים שדוהרים במכוניות משובחות תוצרת מרצדס הגרמנית ואלפא-רומיאו האיטלקית. מישהו מבטיח שיצליח בכלל להגיע לקו הסיום?
באורח נס, שרדו גיליונות ה”קמרד” את השואה והם מאוחסנים בארכיון בית טרזין השוכן בקיבוץ גבעת-חיים איחוד. הכתבות והסיפורים שכתבו איוון והנערים תורגמו לעברית וחלקם מובאים בספר. גם הקומיקס של איוון תורגם במלואו ובייעוצם של מאיירי קומיקס בני זמננו, והוא מובא כאן לראשונה בספר שמיועד לכל מי שחולם בגדול כמו איוון פולק ושואף לסחוף אחריו גם אחרים.
"העבודה של איוון פולק היא כוחו של הדמיון מול המציאות הקשה, כוחה של היצירה כדי לשמור על שפיות, כוחו של האקטיביזם החברתי בעת משבר כי בסופו של דבר הקומיקסים שלו פורסמו בעיתון שהוא יזם, יצר והפיץ לכל ילדי החדר שלו בגטו. המסע המופלא והקצר של איוון נותן לנו חומר למחשבה בהתמודדות שלנו היום עם מצב קשה ומאפשר לנו לקבל פרופורציות על עצמנו." - מישל קישקה, אמן קומיקס
"שתי מילים בלטו לי בסיפור הזה: תהילה ונקמה - נקמת ילד קטן שמשהו ממנה נברא בקומיקס." -שי צ'רקה, מאייר, קריקטוריסט וקומיקסאי
איוון פולק בן ה 14- חולם להיות עיתונאי כשיגדל. עד שזה יקרה, הוא משמש כעורך הראשי של עיתון שיוצא לאור מידי שבוע, בחדר נערים סוער במיוחד בגטו טרזין שבצ’כיה. לעיתון קוראים “קמרד” - מילה בשפה הצ’כית שפירושה הוא חבר. “אני מקווה שהעיתון יהיה לכם לחבר אמיתי,” כותב איוון בגיליון הראשון, ומקווה שהעיתון יעזור לו ולחבריו להתמודד עם שגרת החיים הקשה בגטו.
בחורף הקשה ההוא אירוע רודף אירוע - מחסור באוכל, ריבים ועונשים, מכת גניבות ומעל לכול מרחפת סכנת הטרנספורט: האיום שדווקא שמך יופיע ברשימת העוזבים את הגטו באחת מהרכבות שנוסעות מזרחה, אל עבר הלא נודע.
עד שזה יקרה, ואם זה יקרה, יש עיתון להוציא, ובגטו הנייר הוא מצרך נדיר ואיוון לא יודע אם יהיה לו מספיק נייר להוציא את הגיליון הבא, על כן הוא פותח במבצע להשגת נייר. אך האם יהיה מוכן לשלם כל מחיר בעבורו?
על העמוד האחורי של העיתון מופיע מידי שבוע קומיקס פרי עטו ומכחולו של איוון בשם: “חוב גדול”. גיבור הקומיקס הוא נהג מרוצים עם רכב מתפרק, המתחרה מול נהגי מרוץ אכזריים שדוהרים במכוניות משובחות תוצרת מרצדס הגרמנית ואלפא-רומיאו האיטלקית. מישהו מבטיח שיצליח בכלל להגיע לקו הסיום?
באורח נס, שרדו גיליונות ה”קמרד” את השואה והם מאוחסנים בארכיון בית טרזין השוכן בקיבוץ גבעת-חיים איחוד. הכתבות והסיפורים שכתבו איוון והנערים תורגמו לעברית וחלקם מובאים בספר. גם הקומיקס של איוון תורגם במלואו ובייעוצם של מאיירי קומיקס בני זמננו, והוא מובא כאן לראשונה בספר שמיועד לכל מי שחולם בגדול כמו איוון פולק ושואף לסחוף אחריו גם אחרים.
"העבודה של איוון פולק היא כוחו של הדמיון מול המציאות הקשה, כוחה של היצירה כדי לשמור על שפיות, כוחו של האקטיביזם החברתי בעת משבר כי בסופו של דבר הקומיקסים שלו פורסמו בעיתון שהוא יזם, יצר והפיץ לכל ילדי החדר שלו בגטו. המסע המופלא והקצר של איוון נותן לנו חומר למחשבה בהתמודדות שלנו היום עם מצב קשה ומאפשר לנו לקבל פרופורציות על עצמנו." - מישל קישקה, אמן קומיקס
"שתי מילים בלטו לי בסיפור הזה: תהילה ונקמה - נקמת ילד קטן שמשהו ממנה נברא בקומיקס." -שי צ'רקה, מאייר, קריקטוריסט וקומיקסאי
ארנסט קנינגהם כתב לפני שנה ספר מתח על משפחתו ועל הקשר שלה לרוצח סדרתי ידוע לשמצה. הספר זכה להצלחה מסחררת, וכעת ארנסט שואף לכתוב ספר מתח חדש, והפעם - בדיוני. כלומר כזה שלא כולל את בני משפחתו ואת שלל האנשים שהם הרגו בשלב כזה או אחר של חייהם. לשם כך הוא מסכים להשתתף - לצד חמישה סופרים אחרים - בפסטיבל כותבי מותחנים שמתקיים על רכבת שחוצה את יבשת אוסטרליה, בתקווה שהימים ברכבת יעניקו לו את השקט הדרוש כדי לכתוב. הוא נחוש להראות לכל העולם שהוא יודע גם להמציא עלילות מתח מעולות, לא רק לתעד את המציאות.
לצערו הרב נראה שהמציאות החליטה שוב לעלות על כל בדיון, כי ששת סופרי המתח שנוסעים ברכבת הופכים במהרה לחמישה סופרי מתח וגופה אחת. איזה מזל, אם כך, שעל הרכבת נותרו חמישה מומחים לפתרון פשעים. אם כי, בעצם, אפשר גם לומר שעל הרכבת נותרו חמישה מומחים לביצוע פשעים.
אז מי יפתור את התעלומה הפעם?
כולם כאן ברכבת חשודים הוא מותחן מבריק ומלא הומור, מחווה אוהבת ומשועשעת לספרות הבלש הקלאסית.
ספרו הקודם של בנג'מין סטיבנסון, כולם במשפחה שלי הרגו מישהו, יצא לאור בהוצאת כתר והפך לרב־מכר בארץ ובעולם. זהו ספרו השני המתורגם לעברית.
"מותחן החדר–הנעול השני של סטיבנסון יצירתי ומבריק, משתעשע בכל המוסכמות של ספרות הבלש הקלאסית ובה בעת מגיש לנו תעלומת רצח מספקת משלו." - פבלישרז ויקלי
"חכם ומלא תפניות. תעלומת רצח משכרת." - סיאטל טיימס
"סטיבנסון מהווה תחרות ראויה לדמויות המופת מתור הזהב של ספרות הבלש." - קירקוס ריוויוז
ארנסט קנינגהם כתב לפני שנה ספר מתח על משפחתו ועל הקשר שלה לרוצח סדרתי ידוע לשמצה. הספר זכה להצלחה מסחררת, וכעת ארנסט שואף לכתוב ספר מתח חדש, והפעם - בדיוני. כלומר כזה שלא כולל את בני משפחתו ואת שלל האנשים שהם הרגו בשלב כזה או אחר של חייהם. לשם כך הוא מסכים להשתתף - לצד חמישה סופרים אחרים - בפסטיבל כותבי מותחנים שמתקיים על רכבת שחוצה את יבשת אוסטרליה, בתקווה שהימים ברכבת יעניקו לו את השקט הדרוש כדי לכתוב. הוא נחוש להראות לכל העולם שהוא יודע גם להמציא עלילות מתח מעולות, לא רק לתעד את המציאות.
לצערו הרב נראה שהמציאות החליטה שוב לעלות על כל בדיון, כי ששת סופרי המתח שנוסעים ברכבת הופכים במהרה לחמישה סופרי מתח וגופה אחת. איזה מזל, אם כך, שעל הרכבת נותרו חמישה מומחים לפתרון פשעים. אם כי, בעצם, אפשר גם לומר שעל הרכבת נותרו חמישה מומחים לביצוע פשעים.
אז מי יפתור את התעלומה הפעם?
כולם כאן ברכבת חשודים הוא מותחן מבריק ומלא הומור, מחווה אוהבת ומשועשעת לספרות הבלש הקלאסית.
ספרו הקודם של בנג'מין סטיבנסון, כולם במשפחה שלי הרגו מישהו, יצא לאור בהוצאת כתר והפך לרב־מכר בארץ ובעולם. זהו ספרו השני המתורגם לעברית.
"מותחן החדר–הנעול השני של סטיבנסון יצירתי ומבריק, משתעשע בכל המוסכמות של ספרות הבלש הקלאסית ובה בעת מגיש לנו תעלומת רצח מספקת משלו." - פבלישרז ויקלי
"חכם ומלא תפניות. תעלומת רצח משכרת." - סיאטל טיימס
"סטיבנסון מהווה תחרות ראויה לדמויות המופת מתור הזהב של ספרות הבלש." - קירקוס ריוויוז
אלינור דאש רוצה לבצע רצח. רגע, זה לא כמו שזה נשמע.
את הספר הראשון שלה, אלינור כתבה בטעות. היא פשוט הניחה על הדף את כל מה שקרה לה ולקונור סמית באיטליה:
ההתאהבות, הבנקים שנשדדו, ההסתבכות עם המאפיה. הספר היה רב מכר משוגע, רק שאז קונור התחיל לסחוט אותה.
עשר שנים ותשעה ספרים לאחר מכן, אלינור חוזרת לאיטליה, לסיור יחסי ציבור. היא מתכוונת לנצל את השלווה כדי להתרכז במשימה שלפניה: תכנון עלילת הספר הבא, זה שבו קונור ימצא את מותו.
חבל שהיא לא קראה את התוכנייה: שלווה היא לא חלק מהתוכנית. לסיור מצטרפים גם קונור, אשתו לשעבר, האקס המיתולוגי של אלינור וארבעה סופרים נוספים. וזה אפילו לא החלק הכי גרוע. יש גם אוטובוס שלם של מעריצות.
העניינים מתחילים להסתבך באמת כשמישהו מנסה להרוג את קונור. במציאות.
בכל פעם שאני יוצאת לחופשה, מישהו מת משלב בחוכמה מתח והומור. התוצאה היא קריאה סוחפת ומבדרת, שמערבת את הקוראים בפתרון התעלומה. קתרין מאק הוא שם עט של מחברת רבי מכר אמריקאית, שספריה נמכרו במיליוני עותקים ותורגמו לשפות רבות.
אלינור דאש רוצה לבצע רצח. רגע, זה לא כמו שזה נשמע.
את הספר הראשון שלה, אלינור כתבה בטעות. היא פשוט הניחה על הדף את כל מה שקרה לה ולקונור סמית באיטליה:
ההתאהבות, הבנקים שנשדדו, ההסתבכות עם המאפיה. הספר היה רב מכר משוגע, רק שאז קונור התחיל לסחוט אותה.
עשר שנים ותשעה ספרים לאחר מכן, אלינור חוזרת לאיטליה, לסיור יחסי ציבור. היא מתכוונת לנצל את השלווה כדי להתרכז במשימה שלפניה: תכנון עלילת הספר הבא, זה שבו קונור ימצא את מותו.
חבל שהיא לא קראה את התוכנייה: שלווה היא לא חלק מהתוכנית. לסיור מצטרפים גם קונור, אשתו לשעבר, האקס המיתולוגי של אלינור וארבעה סופרים נוספים. וזה אפילו לא החלק הכי גרוע. יש גם אוטובוס שלם של מעריצות.
העניינים מתחילים להסתבך באמת כשמישהו מנסה להרוג את קונור. במציאות.
בכל פעם שאני יוצאת לחופשה, מישהו מת משלב בחוכמה מתח והומור. התוצאה היא קריאה סוחפת ומבדרת, שמערבת את הקוראים בפתרון התעלומה. קתרין מאק הוא שם עט של מחברת רבי מכר אמריקאית, שספריה נמכרו במיליוני עותקים ותורגמו לשפות רבות.
דן הגלעדי הוא רואה חשבון, גרוש ואב לילדים מתבגרים שהקשר עימם רופף. הוא יהיר ובטוח בעצמו ובעיקר שואב גאווה וסיפוק מייצוגה של חברת ההייטק המשגשגת קוואסקו, שכדי לרצות את מנהלה הכריזמטי יוסי פלטי הוא מוכן אפילו לבצע משימה בתחום האפור.
להבדיל, בלקוח חיים קבסקי, מתרגם מאמרים, אין לדן סיבה להתגאות. אבל קבסקי הוא מכר ילדות שחלק עימו אהבת נעורים משותפת ודן אינו מצליח להיפטר ממנו. כשנודע לדן שקבסקי שוקד כבר שנים על רומן ריאליסטי, הוא מבקש לעיין בטיוטה, והקריאה בה מעירה בו חרדות עמומים. כדי להתמודד עימן מגייס דן את הרומן המתהווה ואת קבסקי עצמו, ללא ידיעתו, לשירות המשימה שהטיל עליו פלטי, אך ההסתרה והשקרים מביאים איתם סיכונים שלא הביא בחשבון וחרדות חדשות. כשדמות מן העבר המגיחה מדפי כתב היד של קבסקי מוזעקת לעזרה, נחבט דן אל קצוות מסוכנים, והגבולות בין המציאות לספרות מתערבלים ומיטשטשים עד לנקודת אל-חזור.
הטיוטה השביעית הוא רומן פסיכולוגי מסחרר ומבריק, שאי-אפשר להניח מהיד עד לסופו. ביד מיומנת ובשלה יצר ניר ברזל דמות בלתי-שגרתית של גיבור, המשחקת בערמומיות ברגשותיו של הקורא ומאתגרת את תפיסותיו לגבי טוב ורע.
הטיוטה השביעית הוא גם ספר ארס פואטי סאטירי המפשיט את מעשה הכתיבה ואת מלאכת הוצאתו של ספר לאור לכדי מחזה אבסורד טורד מנוחה.
ניר ברזל הוא עורך דין חיפאי, יליד 1968, נשוי ואב לשלוש בנות. הטיוטה השביעית הוא ספרו הראשון.
דן הגלעדי הוא רואה חשבון, גרוש ואב לילדים מתבגרים שהקשר עימם רופף. הוא יהיר ובטוח בעצמו ובעיקר שואב גאווה וסיפוק מייצוגה של חברת ההייטק המשגשגת קוואסקו, שכדי לרצות את מנהלה הכריזמטי יוסי פלטי הוא מוכן אפילו לבצע משימה בתחום האפור.
להבדיל, בלקוח חיים קבסקי, מתרגם מאמרים, אין לדן סיבה להתגאות. אבל קבסקי הוא מכר ילדות שחלק עימו אהבת נעורים משותפת ודן אינו מצליח להיפטר ממנו. כשנודע לדן שקבסקי שוקד כבר שנים על רומן ריאליסטי, הוא מבקש לעיין בטיוטה, והקריאה בה מעירה בו חרדות עמומים. כדי להתמודד עימן מגייס דן את הרומן המתהווה ואת קבסקי עצמו, ללא ידיעתו, לשירות המשימה שהטיל עליו פלטי, אך ההסתרה והשקרים מביאים איתם סיכונים שלא הביא בחשבון וחרדות חדשות. כשדמות מן העבר המגיחה מדפי כתב היד של קבסקי מוזעקת לעזרה, נחבט דן אל קצוות מסוכנים, והגבולות בין המציאות לספרות מתערבלים ומיטשטשים עד לנקודת אל-חזור.
הטיוטה השביעית הוא רומן פסיכולוגי מסחרר ומבריק, שאי-אפשר להניח מהיד עד לסופו. ביד מיומנת ובשלה יצר ניר ברזל דמות בלתי-שגרתית של גיבור, המשחקת בערמומיות ברגשותיו של הקורא ומאתגרת את תפיסותיו לגבי טוב ורע.
הטיוטה השביעית הוא גם ספר ארס פואטי סאטירי המפשיט את מעשה הכתיבה ואת מלאכת הוצאתו של ספר לאור לכדי מחזה אבסורד טורד מנוחה.
ניר ברזל הוא עורך דין חיפאי, יליד 1968, נשוי ואב לשלוש בנות. הטיוטה השביעית הוא ספרו הראשון.
"או שתלכי ותשאירי פה את הלב שלי או שתישארי ותשאירי פה את הלב שלך תחליטי".
"את הכי יפה בעולם, נשבע לך, אבל את הרבה יותר יפה כשאת שלי".
קוראים לזה אהבה הוא ספר שיש לו לב, חצי מהלב שלי וחצי מהלב שלכם. כל מי שמכיר אותי מהיום יכיר אותי קצת יותר, וכל מי שלא, אז ברוכים הבאים למחסן הנטוש של הלב שלי.
קוראים לזה אהבה הוא ספר קצת שונה. אין עלילה, אין דמויות, אין משחקים, אין פייקים. הכול אמיתי, הכול מציאותי, ללא שום פרי דמיון. מעכשיו זה רק אני, אתם והאהבות שלנו. כולם יכולים לקרוא ולהתחבר, להזדהות ולהיזכר והכי חשוב – להבין שמעכשיו כל מה שתקראו, קוראים לזה אהבה.
שי רונאל ג'רבי, יליד 1996 מראשון לציון, נחשף לעולם הכתיבה בגיל צעיר וכתב למגירה. בגיל 28 החליט להוציא לאור את ספרו הראשון – קוראים לזה אהבה. בספר הוא חושף ומשתף את כל המסע הארוך מהטקסט הראשון בפלאפון ועד העמוד האחרון של הספר. בין הסיפורים תוכלו למצוא טקסטים קצרים וארוכים אשר זכו למאות אלפי צפיות ולתגובות רבות ברשתות החברתיות.
"או שתלכי ותשאירי פה את הלב שלי או שתישארי ותשאירי פה את הלב שלך תחליטי".
"את הכי יפה בעולם, נשבע לך, אבל את הרבה יותר יפה כשאת שלי".
קוראים לזה אהבה הוא ספר שיש לו לב, חצי מהלב שלי וחצי מהלב שלכם. כל מי שמכיר אותי מהיום יכיר אותי קצת יותר, וכל מי שלא, אז ברוכים הבאים למחסן הנטוש של הלב שלי.
קוראים לזה אהבה הוא ספר קצת שונה. אין עלילה, אין דמויות, אין משחקים, אין פייקים. הכול אמיתי, הכול מציאותי, ללא שום פרי דמיון. מעכשיו זה רק אני, אתם והאהבות שלנו. כולם יכולים לקרוא ולהתחבר, להזדהות ולהיזכר והכי חשוב – להבין שמעכשיו כל מה שתקראו, קוראים לזה אהבה.
שי רונאל ג'רבי, יליד 1996 מראשון לציון, נחשף לעולם הכתיבה בגיל צעיר וכתב למגירה. בגיל 28 החליט להוציא לאור את ספרו הראשון – קוראים לזה אהבה. בספר הוא חושף ומשתף את כל המסע הארוך מהטקסט הראשון בפלאפון ועד העמוד האחרון של הספר. בין הסיפורים תוכלו למצוא טקסטים קצרים וארוכים אשר זכו למאות אלפי צפיות ולתגובות רבות ברשתות החברתיות.
אוֹתוֹ הַיּוֹם הִגַּעְתִּי לָעֲבוֹדָה בְּמַחְסַן הַסְּפָרִים מֻקְדָּם בַּבֹּקֶר, וּמָצָאתִי אֶת 'אָדוֹן לֵוִי', כָּךְ קָרָאתִי לוֹ, מְנַמְנֵם עַל שֻׁלְחַן הָאֲרִיזָה. הִתְחַלְתִּי לְהָכִין אֶת הַחֲנוּת לַפְּתִיחָה. כְּשֶׁהִגִּיעָה הַשָּׁעָה נָגַעְתִּי קַלּוֹת בִּכְתֵפוֹ, וְהֵבַנְתִּי לְאֵימָתִי שֶׁהוּא מֵת. הוּא מֵת! פָּנָיו כְּחֻלּוֹת וּנְפוּחוֹת, עֵינָיו פְּקוּחוֹת לִרְוָחָה וּבוֹלְטוֹת. קֶצֶף לָבָן כִּסָּה אֶת סַנְטֵרוֹ וְנָפַל נְטִיפִים נְטִיפִים. נִסִּיתִי לְהָרִים אֶת רֹאשׁוֹ, וְגוּפוֹ הֶחֱלִיק אֶל מִשְׁטַח הַבֵּטוֹן. כַּמָּה הוּא רָזֶה וְכָחוּשׁ, מִשְׁקָלוֹ כְּמִשְׁקַל יֶלֶד. לִפְנֵי הַכֹּל צִלַּמְתִּי אוֹתוֹ בַּטֵּלֵפוֹן הַנַּיָּד, עַד שֶׁפִּתְאוֹם שַׂמְתִּי לֵב שֶׁהוּא חַי. הוּא חַי!!! רָאִיתִי אֶת עֵינָיו עוֹקְבוֹת אַחֲרַי מִצַּד לְצַד. עַל הַשֻּׁלְחָן מָצָאתִי כְּתַב יָד שֶׁל רוֹמָן בְּשֵׁם 'הוֹרָאוֹת מְדֻיָּקוֹת לִכְתִיבַת רוֹמָן'. אֵיזֶה שֵׁם נֶהְדָּר! אֲנִי הָיִיתִי צָרִיךְ לִכְתֹּב אֶת הַסֵּפֶר הַזֶּה! בְּטָעוּת הִתְקַשַּׁרְתִּי לַמִּשְׁטָרָה, וְהַתּוֹרָן מִהֵר לְקַשֵּׁר אוֹתִי עִם מוֹקֵד מָגֵן דָּוִד אָדֹם. בַּזְּמַן שֶׁחִכִּיתִי לָאַמְבּוּלַנְס קָרָאתִי אֶת הַדַּפִּים הָרִאשׁוֹנִים בָּהֶם הוּא חוֹזֶה אֶת חַיַּי וְאֶת מוֹתִי, וּמִהַרְתִּי לְהַחְבִּיא אֶת כְּתַב הַיָּד בְּתִיקִי. הָיָה נִדְמֶה לִי שֶׁהוּא חִיֵּךְ אֵלַי. יִתָּכֵן וְהֵבִין כְּבָר אָז, שֶׁאֲנִי עוֹמֵד לַחֲמֹס אֶת הָרוֹמָן הַנִּפְלָא שֶׁלּוֹ. הַפָּרָמֵדִיקִים הִצְלִיחוּ לְעוֹרֵר אוֹתוֹ וּבִקְּשׁוּ לְהַעֲבִירוֹ לְבֵית הַחוֹלִים. בַּכְּנִיסָה לַחֲדַר הַמִּיּוּן פָּגַשְׁתִּי אֶת אִשְׁתּוֹ וּשְׁנֵי יְלָדָיו. הֵם הוֹדוּ לִי עַל שֶׁהִצַּלְתִּי אֶת חַיָּיו. לְאַחַר כַּמָּה יָמִים הִתְקַשְּׁרוּ לְבַשֵּׂר לִי שֶׁהוּא נִפְטַר. בְּעִידוּדוֹ שֶׁל מַנְחֶה סַדְנַת הַכְּתִיבָה הֶחְלַטְתִּי לְהוֹצִיא בְּכַסְפִּי אֶת הָרוֹמָן שֶׁלִּי 'הוֹרָאוֹת מְדֻיָּקוֹת לִכְתִיבַת רוֹמָן'. קִבַּלְתִּי זִמּוּן לְבֵית הַמִּשְׁפָּט בְּחֵיפָה. אִשְׁתּוֹ תָּבְעָה אוֹתִי עַל גְּנֵבָה סִפְרוּתִית, וַאֲפִלּוּ הֶעֶלְתָה רְמָזִים לְכָךְ שֶׁאֲנִי קָשׁוּר לְמוֹתוֹ הַפִּתְאוֹמִי. הָעוֹרֵךְ יִגְאָל שְׁוַרְץ שֶׁעָרַךְ אֶת כָּל סְפָרָיו, הֵעִיד שֶׁהַמָּנוֹחַ שָׁלַח לוֹ בְּיוֹם הֻלַּדְתּוֹ מַתָּנָה קֶטַע מִתּוֹךְ כְּתַב יָד שֶׁל סִפּוּר בְּשֵׁם זֶה. בִּכְתָב הַהֲגַנָּה טָעַנְתִּי בְּאָזְנֵי הַשּׁוֹפֵט, כִּי כָּל הַסִּפּוּר הָיָה בְּעֶצֶם הַמְצָאָה שֶׁלִּי. אֵין סוֹפֵר בְּשֵׁם אִיתָמָר לֵוִי, אֲנִי בָּרָאתִי אוֹתוֹ.
איתמר לוי נולד בשנת 1956 ברמת גן. במשך 20 שנה שמר על שתיקה ספרותית, והתרכז בעבודתו כמאתר ספרים. בשנים האחרונות נטש את כל עיסוקיו, והתמסר אך ורק לכתיבה. ספריו האחרונים: רעידת האדמה של הוגו [כנרת זמורה ביתן, 2016], עד שנולדתי [דביר/ רוח צד, 2019], אנדריאס איזה יופי [ פרדס/ גומחה, 2021]
אוֹתוֹ הַיּוֹם הִגַּעְתִּי לָעֲבוֹדָה בְּמַחְסַן הַסְּפָרִים מֻקְדָּם בַּבֹּקֶר, וּמָצָאתִי אֶת 'אָדוֹן לֵוִי', כָּךְ קָרָאתִי לוֹ, מְנַמְנֵם עַל שֻׁלְחַן הָאֲרִיזָה. הִתְחַלְתִּי לְהָכִין אֶת הַחֲנוּת לַפְּתִיחָה. כְּשֶׁהִגִּיעָה הַשָּׁעָה נָגַעְתִּי קַלּוֹת בִּכְתֵפוֹ, וְהֵבַנְתִּי לְאֵימָתִי שֶׁהוּא מֵת. הוּא מֵת! פָּנָיו כְּחֻלּוֹת וּנְפוּחוֹת, עֵינָיו פְּקוּחוֹת לִרְוָחָה וּבוֹלְטוֹת. קֶצֶף לָבָן כִּסָּה אֶת סַנְטֵרוֹ וְנָפַל נְטִיפִים נְטִיפִים. נִסִּיתִי לְהָרִים אֶת רֹאשׁוֹ, וְגוּפוֹ הֶחֱלִיק אֶל מִשְׁטַח הַבֵּטוֹן. כַּמָּה הוּא רָזֶה וְכָחוּשׁ, מִשְׁקָלוֹ כְּמִשְׁקַל יֶלֶד. לִפְנֵי הַכֹּל צִלַּמְתִּי אוֹתוֹ בַּטֵּלֵפוֹן הַנַּיָּד, עַד שֶׁפִּתְאוֹם שַׂמְתִּי לֵב שֶׁהוּא חַי. הוּא חַי!!! רָאִיתִי אֶת עֵינָיו עוֹקְבוֹת אַחֲרַי מִצַּד לְצַד. עַל הַשֻּׁלְחָן מָצָאתִי כְּתַב יָד שֶׁל רוֹמָן בְּשֵׁם 'הוֹרָאוֹת מְדֻיָּקוֹת לִכְתִיבַת רוֹמָן'. אֵיזֶה שֵׁם נֶהְדָּר! אֲנִי הָיִיתִי צָרִיךְ לִכְתֹּב אֶת הַסֵּפֶר הַזֶּה! בְּטָעוּת הִתְקַשַּׁרְתִּי לַמִּשְׁטָרָה, וְהַתּוֹרָן מִהֵר לְקַשֵּׁר אוֹתִי עִם מוֹקֵד מָגֵן דָּוִד אָדֹם. בַּזְּמַן שֶׁחִכִּיתִי לָאַמְבּוּלַנְס קָרָאתִי אֶת הַדַּפִּים הָרִאשׁוֹנִים בָּהֶם הוּא חוֹזֶה אֶת חַיַּי וְאֶת מוֹתִי, וּמִהַרְתִּי לְהַחְבִּיא אֶת כְּתַב הַיָּד בְּתִיקִי. הָיָה נִדְמֶה לִי שֶׁהוּא חִיֵּךְ אֵלַי. יִתָּכֵן וְהֵבִין כְּבָר אָז, שֶׁאֲנִי עוֹמֵד לַחֲמֹס אֶת הָרוֹמָן הַנִּפְלָא שֶׁלּוֹ. הַפָּרָמֵדִיקִים הִצְלִיחוּ לְעוֹרֵר אוֹתוֹ וּבִקְּשׁוּ לְהַעֲבִירוֹ לְבֵית הַחוֹלִים. בַּכְּנִיסָה לַחֲדַר הַמִּיּוּן פָּגַשְׁתִּי אֶת אִשְׁתּוֹ וּשְׁנֵי יְלָדָיו. הֵם הוֹדוּ לִי עַל שֶׁהִצַּלְתִּי אֶת חַיָּיו. לְאַחַר כַּמָּה יָמִים הִתְקַשְּׁרוּ לְבַשֵּׂר לִי שֶׁהוּא נִפְטַר. בְּעִידוּדוֹ שֶׁל מַנְחֶה סַדְנַת הַכְּתִיבָה הֶחְלַטְתִּי לְהוֹצִיא בְּכַסְפִּי אֶת הָרוֹמָן שֶׁלִּי 'הוֹרָאוֹת מְדֻיָּקוֹת לִכְתִיבַת רוֹמָן'. קִבַּלְתִּי זִמּוּן לְבֵית הַמִּשְׁפָּט בְּחֵיפָה. אִשְׁתּוֹ תָּבְעָה אוֹתִי עַל גְּנֵבָה סִפְרוּתִית, וַאֲפִלּוּ הֶעֶלְתָה רְמָזִים לְכָךְ שֶׁאֲנִי קָשׁוּר לְמוֹתוֹ הַפִּתְאוֹמִי. הָעוֹרֵךְ יִגְאָל שְׁוַרְץ שֶׁעָרַךְ אֶת כָּל סְפָרָיו, הֵעִיד שֶׁהַמָּנוֹחַ שָׁלַח לוֹ בְּיוֹם הֻלַּדְתּוֹ מַתָּנָה קֶטַע מִתּוֹךְ כְּתַב יָד שֶׁל סִפּוּר בְּשֵׁם זֶה. בִּכְתָב הַהֲגַנָּה טָעַנְתִּי בְּאָזְנֵי הַשּׁוֹפֵט, כִּי כָּל הַסִּפּוּר הָיָה בְּעֶצֶם הַמְצָאָה שֶׁלִּי. אֵין סוֹפֵר בְּשֵׁם אִיתָמָר לֵוִי, אֲנִי בָּרָאתִי אוֹתוֹ.
איתמר לוי נולד בשנת 1956 ברמת גן. במשך 20 שנה שמר על שתיקה ספרותית, והתרכז בעבודתו כמאתר ספרים. בשנים האחרונות נטש את כל עיסוקיו, והתמסר אך ורק לכתיבה. ספריו האחרונים: רעידת האדמה של הוגו [כנרת זמורה ביתן, 2016], עד שנולדתי [דביר/ רוח צד, 2019], אנדריאס איזה יופי [ פרדס/ גומחה, 2021]
מסע מלא תובנות לתוך מוחו של מספֵּר סיפורים אמן ומבט ייחודי על מלאכת הכתיבה
הרוקי מורקמי חולק עם הקוראים את מחשבותיו על תפקידו של הרומן בחברה שלנו; מוצאו שלו כסופר; והרהוריו על ניצוצות היצירתיוּת שמעוררים השראה אצל כותבים, מוזיקאים ושאר אמנים. כל מי שתהו מהיכן שואב הסופר המסתורי את רעיונותיו ומה נותן השראה לעולמות הסוריאליסטיים שלו, יוקסמו מהספר הזה.
סופֵר כמקצוע הוא אוסף של אחד־עשר חיבורים הקשורים זה בזה ויוצרים מדריך קונקרטי מעשי, כמו גם ספר זיכרונות אישי ומקצועי מרתק. עולות בו סוגיות מחייו האישיים של מורקמי: הרגע שבו ידע, בעיצומו של משחק בייסבול, שהוא יכול לכתוב רומן; התפקיד המכונן שמילאה יונת דואר בקריירה שלו; חשיבות הזיכרון, או בלשונו "שידת המגירות הנפשית" של סופר; שגרת הריצה היומית שלו – ועוד.
הרוקי מורקמי, יליד קיוטו 1949, נחשב מגדולי הסופרים של ימינו. מורקמי הוא מחברם של רבי־מכר רבים, בהם יער נורווגי, קפקא על החוף והרג קומנדטורה. יצירתו הענפה תורגמה ליותר מחמישים שפות, והוא תירגם ליפנית סופרים מערביים חשובים. מורקמי זכה בפרסים ובאותות כבוד רבים, בהם פרס הנס כריסטיאן אנדרסן לספרות, פרס פרנץ קפקא ופרס ירושלים.
"דיוקן עצמי חושפני שעונה על שאלות בוערות רבות לגבי מלאכת הכתיבה." - אסקווייר
"מדריך אישי מאוד לכתיבת ספרות, גדוש פרטים ביוגרפיים, המכיל קומץ של רגעים סוריאליסטיים חושפניים... סופֵר כמקצוע הוא סדרה של הצצות מסקרנות אל תוך מוחו הייחודי של מורקמי." - הגרדיאן
"מה שאני רוצה לומר הוא שבמובן מסוים, בזמן שהסופר יוצר רומן, הוא עצמו גם נוצר בו־זמנית על ידי הרומן." - הרוקי מורקמי
מסע מלא תובנות לתוך מוחו של מספֵּר סיפורים אמן ומבט ייחודי על מלאכת הכתיבה
הרוקי מורקמי חולק עם הקוראים את מחשבותיו על תפקידו של הרומן בחברה שלנו; מוצאו שלו כסופר; והרהוריו על ניצוצות היצירתיוּת שמעוררים השראה אצל כותבים, מוזיקאים ושאר אמנים. כל מי שתהו מהיכן שואב הסופר המסתורי את רעיונותיו ומה נותן השראה לעולמות הסוריאליסטיים שלו, יוקסמו מהספר הזה.
סופֵר כמקצוע הוא אוסף של אחד־עשר חיבורים הקשורים זה בזה ויוצרים מדריך קונקרטי מעשי, כמו גם ספר זיכרונות אישי ומקצועי מרתק. עולות בו סוגיות מחייו האישיים של מורקמי: הרגע שבו ידע, בעיצומו של משחק בייסבול, שהוא יכול לכתוב רומן; התפקיד המכונן שמילאה יונת דואר בקריירה שלו; חשיבות הזיכרון, או בלשונו "שידת המגירות הנפשית" של סופר; שגרת הריצה היומית שלו – ועוד.
הרוקי מורקמי, יליד קיוטו 1949, נחשב מגדולי הסופרים של ימינו. מורקמי הוא מחברם של רבי־מכר רבים, בהם יער נורווגי, קפקא על החוף והרג קומנדטורה. יצירתו הענפה תורגמה ליותר מחמישים שפות, והוא תירגם ליפנית סופרים מערביים חשובים. מורקמי זכה בפרסים ובאותות כבוד רבים, בהם פרס הנס כריסטיאן אנדרסן לספרות, פרס פרנץ קפקא ופרס ירושלים.
"דיוקן עצמי חושפני שעונה על שאלות בוערות רבות לגבי מלאכת הכתיבה." - אסקווייר
"מדריך אישי מאוד לכתיבת ספרות, גדוש פרטים ביוגרפיים, המכיל קומץ של רגעים סוריאליסטיים חושפניים... סופֵר כמקצוע הוא סדרה של הצצות מסקרנות אל תוך מוחו הייחודי של מורקמי." - הגרדיאן
"מה שאני רוצה לומר הוא שבמובן מסוים, בזמן שהסופר יוצר רומן, הוא עצמו גם נוצר בו־זמנית על ידי הרומן." - הרוקי מורקמי
"אחד הניצולים, ילד כבן שמונה, סיפר לחיילים שחילצו אותו על שיר (של יהונתן גפן) שדקלם לעצמו, בזמן שהוא מסתתר בארון שמחוצה לו מוטלות גופות הוריו ואחותו. הילד דקלם לעצמו שוב ושוב, ללא קול, את השורות האחרונות של השיר הזה. הוא לא ידע לומר מדוע בחר דווקא בשיר הזה, רק אמר שהרגיש שהשיר שומר עליו. אפשר לחשוב כמובן על האופן שבו ייצגו שורות השיר את דאגות היום־יום הקטנות, המרגיעות, שגודלן תואם את גודל הנפש הילדית. איזה עולם הוא זה שבו ילד צריך להסתתר בארון, ללא קול, במשך שבע־עשרה שעות שנדמות כנצח? איך ניתן בכלל ליצור רצף בין ההתרחשות הזו לבין העולם שקדם לה? בינה לבין העולם שיבוא אחריה? אך זה בדיוק העניין: הילד שימר באמצעות שורות השיר את העולם שקדם לעולם הזה, ובאופן עלום גם את העולם שיבוא אחריו."
פרופ' דנה אמיר
בימים אלו, ימי מלחמה, אנחנו נדרשים לדמיין וליצור את העולם שיבוא. אנחנו נדרשים לכתוב את הסיפור שלנו מחדש, כדי שנוכל להבין גם את מה שהיה. פעולת הכתיבה היא גם קריאת כיוון שניתן לכנותה בשם "תקווה". איך אפשר לדבר על תקווה בימים קשים כל כך, כשהעבר עוד פעור, שותת, ההווה מאיים, והעתיד לוט בערפל? אולי כך: בזהירות, באמצעות קשת של קולות ומתוך רצון עז להשפיע על הסיפור שלנו.
בספר שלפניכם מקובצות שמונה־עשרה מסות של כותבים שונים, אנשי רוח, אומנים ופסיכואנליטיקאים – פרופ' מירב רוט, פרופ' דנה אמיר, נוגה פרידמן, יובל אביבי ועוד. הטקסטים מציעים מבט פסיכואנליטי, רעיוני ואומנותי, על מושג התקווה בישראל של היום. על האפשרות להרגיש אותה, או לפחות להבין את טיבה, בימים של פחד, ייאוש וכאב. המבטים השונים יוצרים מעין קליידוסקופ המאפשר הצצה על הכוח, הקושי וההכרח – לקוות.
קו ארוך מחוק הוא מסמך תרבותי עמוק ומשמעותי. זהו ניסיון להחזיק את מה שנשמט. להחזיק מתוך הפצע המדמם את אפשרות התיקון וההבראה.
"אחד הניצולים, ילד כבן שמונה, סיפר לחיילים שחילצו אותו על שיר (של יהונתן גפן) שדקלם לעצמו, בזמן שהוא מסתתר בארון שמחוצה לו מוטלות גופות הוריו ואחותו. הילד דקלם לעצמו שוב ושוב, ללא קול, את השורות האחרונות של השיר הזה. הוא לא ידע לומר מדוע בחר דווקא בשיר הזה, רק אמר שהרגיש שהשיר שומר עליו. אפשר לחשוב כמובן על האופן שבו ייצגו שורות השיר את דאגות היום־יום הקטנות, המרגיעות, שגודלן תואם את גודל הנפש הילדית. איזה עולם הוא זה שבו ילד צריך להסתתר בארון, ללא קול, במשך שבע־עשרה שעות שנדמות כנצח? איך ניתן בכלל ליצור רצף בין ההתרחשות הזו לבין העולם שקדם לה? בינה לבין העולם שיבוא אחריה? אך זה בדיוק העניין: הילד שימר באמצעות שורות השיר את העולם שקדם לעולם הזה, ובאופן עלום גם את העולם שיבוא אחריו."
פרופ' דנה אמיר
בימים אלו, ימי מלחמה, אנחנו נדרשים לדמיין וליצור את העולם שיבוא. אנחנו נדרשים לכתוב את הסיפור שלנו מחדש, כדי שנוכל להבין גם את מה שהיה. פעולת הכתיבה היא גם קריאת כיוון שניתן לכנותה בשם "תקווה". איך אפשר לדבר על תקווה בימים קשים כל כך, כשהעבר עוד פעור, שותת, ההווה מאיים, והעתיד לוט בערפל? אולי כך: בזהירות, באמצעות קשת של קולות ומתוך רצון עז להשפיע על הסיפור שלנו.
בספר שלפניכם מקובצות שמונה־עשרה מסות של כותבים שונים, אנשי רוח, אומנים ופסיכואנליטיקאים – פרופ' מירב רוט, פרופ' דנה אמיר, נוגה פרידמן, יובל אביבי ועוד. הטקסטים מציעים מבט פסיכואנליטי, רעיוני ואומנותי, על מושג התקווה בישראל של היום. על האפשרות להרגיש אותה, או לפחות להבין את טיבה, בימים של פחד, ייאוש וכאב. המבטים השונים יוצרים מעין קליידוסקופ המאפשר הצצה על הכוח, הקושי וההכרח – לקוות.
קו ארוך מחוק הוא מסמך תרבותי עמוק ומשמעותי. זהו ניסיון להחזיק את מה שנשמט. להחזיק מתוך הפצע המדמם את אפשרות התיקון וההבראה.
"...הוא מצליח לשאת אליה עיניים מבריקות, מבטא ללא קול ובמבט עלוב דברים שאסור להגיד. היא המומה. נמלך לרגע, בתוכו גואה הנחשול שדוחף את המילים: הכלב של פבלוב עוד לא למד לשיר."
"בשנה שעברה שׂרר אצלנו סתיו אירופאי של ממש – צינה מצמררת, עלים נושרים, מלנכוליה במידה הנדרשת למשוררים. אני יושב ליד החלון, מביט בפירות הירוקים הזעירים על עץ הלימון הענק. הלימון גורם לי לחשוק בתה מתוק. התה המתוק מזכיר לי את עוגת הדבש המתובלת בציפורן, ומכאן הכול מאבד שליטה. מחסומים מתמוטטים, והזיכרון מתלקח באש צלולה וחורכת."
הכלב של פבלוב עוד לא למד לשיר, אבל האדם כותב: על מפגשים, אכזבות וכאב, אהבה, הצורך לכתוב וגם על הדרך שבה המילים נולדות. זהו ספרו השלישי של גיורא סגל. קדמו לו שני ספרי שירה: אדם אחד ניסה (הוצאת עקד, 1986) ודרך צדדית (הוצאת ספרית פועלים, 1991).
"...הוא מצליח לשאת אליה עיניים מבריקות, מבטא ללא קול ובמבט עלוב דברים שאסור להגיד. היא המומה. נמלך לרגע, בתוכו גואה הנחשול שדוחף את המילים: הכלב של פבלוב עוד לא למד לשיר."
"בשנה שעברה שׂרר אצלנו סתיו אירופאי של ממש – צינה מצמררת, עלים נושרים, מלנכוליה במידה הנדרשת למשוררים. אני יושב ליד החלון, מביט בפירות הירוקים הזעירים על עץ הלימון הענק. הלימון גורם לי לחשוק בתה מתוק. התה המתוק מזכיר לי את עוגת הדבש המתובלת בציפורן, ומכאן הכול מאבד שליטה. מחסומים מתמוטטים, והזיכרון מתלקח באש צלולה וחורכת."
הכלב של פבלוב עוד לא למד לשיר, אבל האדם כותב: על מפגשים, אכזבות וכאב, אהבה, הצורך לכתוב וגם על הדרך שבה המילים נולדות. זהו ספרו השלישי של גיורא סגל. קדמו לו שני ספרי שירה: אדם אחד ניסה (הוצאת עקד, 1986) ודרך צדדית (הוצאת ספרית פועלים, 1991).
בחנות יד-שנייה לכל בגד יש סיפור. כל בגד הוא סיפור על בעליו. כל בגד הוא הנצחה של חוויה, של תקופה, של תרבות, של אמירה חברתית.
לחנות יד-שנייה מגיעים אנשים מיוחדים, אנשים עם סיפור אחר, חריג. סיפורים כאלה נאספו בספר זה. הכותבת, צופה מן הצד בכל מה שמתרחש בחנות. היא מגיעה לחנות באופן ספונטאני, מתיישבת בכורסה, נסחפת אל סקרנות ואל כושר הבחנה דקה מצד אחד, ומצד שני אל ראייה ספרותית המחפשת אתגר דרמתי.
בחנות יד-שנייה לכל בגד יש סיפור. כל בגד הוא סיפור על בעליו. כל בגד הוא הנצחה של חוויה, של תקופה, של תרבות, של אמירה חברתית.
לחנות יד-שנייה מגיעים אנשים מיוחדים, אנשים עם סיפור אחר, חריג. סיפורים כאלה נאספו בספר זה. הכותבת, צופה מן הצד בכל מה שמתרחש בחנות. היא מגיעה לחנות באופן ספונטאני, מתיישבת בכורסה, נסחפת אל סקרנות ואל כושר הבחנה דקה מצד אחד, ומצד שני אל ראייה ספרותית המחפשת אתגר דרמתי.
דורית ויסמן, המתרגמת בהא הידיעה של שירי בוקובסקי לעברית, יוצאת למסע בעקבות מקומות השראתו של מושא תרגומיה, בעיר לוס אנג'לס, ארה"ב. צ'רלס בוקובסקי הוא משורר חתרני, חובב הטיפה המרה, שכונה גם "משורר הביבים", ו"משורר מעמד הפועלים", משורר שיוצא כנגד מוסכמות החברה, וביניהם "החלום האמריקאי", ומניף את דגל השחרור והחופש: החופש לחיות בדרכך ולומר את אשר על לבך.
דורית ויסמן, המתרגמת בהא הידיעה של שירי בוקובסקי לעברית, יוצאת למסע בעקבות מקומות השראתו של מושא תרגומיה, בעיר לוס אנג'לס, ארה"ב. צ'רלס בוקובסקי הוא משורר חתרני, חובב הטיפה המרה, שכונה גם "משורר הביבים", ו"משורר מעמד הפועלים", משורר שיוצא כנגד מוסכמות החברה, וביניהם "החלום האמריקאי", ומניף את דגל השחרור והחופש: החופש לחיות בדרכך ולומר את אשר על לבך.
הקיץ בעיצומו בעיר הקיט הבלגית אוסטנדה שלחופי הים הצפוני, גן עדן של טיילת מרהיבה, שמשיות, משקאות ובתי קפה. כאן נפגשים אלה שגרמניה חדלה להיות מולדתם - שטפן צווייג, יוזף רות, אירמגרד קוין, אגון ארווין קיש, ארתור קסטלר ועוד רבים מהסופרים, אנשי הרוח והמהפכנים הגולים ממולדתם.
שטפן צווייג במשבר - המוציא לאור שלו בגרמניה מודיע לו שלא יוכל להמשיך להוציא לאור את ספריו עד להודעה חדשה; נישואיו עולים על שרטון; והוא כבר לא מרגיש בטוח בבית שכה אהב באוסטריה. צווייג מחליט אם כן לנסוע לאוסטנדה, עם אהובתו לוטה אלטמן ומכונת כתיבה, ולפגוש את חבר הנפש ואיש סודו, הסופר יוזף רוֹת. באוסטנדה רוֹת מתאהב באירמגַרד קוֹיְן היפהפיה, שאף היא גולה מארצה. כפי שהחברוּת העזה בין שני הסופרים, הכל כך שונים באופיים - צווייג המיליונר ואיש העולם הגדול לרוֹת חסר הפרוטה, השתיין המושבע - כך עוצמתית מפתיעה האהבה בין רוֹת לקוֹיְן הצעירה, מלאת התשוקה.
צווייג, רוֹת וחבורת אנשי הרוח מרגישים, ולו רק לרגע, באוסטנדה נמל מבטחים, אבל כשאדמת אירופה כולה מתחילה לרעוד סביבם, הם מגלים עד כמה הם לכודים בחופשתם, גולים מארצותיהם וצופים מעיר הקיט כיצד העולם נמצא על סף תהום.
אוסטנדה היא פנינה ספרותית סוחפת על "הקיץ שלפני החשכה", רגע לפני מלחמת העולם השנייה, הקיץ שבו צווייג, רות ואימרגרד קוין חוגגים עוד פעם אחת את החיים כפי שרק הנואשים יכולים לחגוג.
הקיץ בעיצומו בעיר הקיט הבלגית אוסטנדה שלחופי הים הצפוני, גן עדן של טיילת מרהיבה, שמשיות, משקאות ובתי קפה. כאן נפגשים אלה שגרמניה חדלה להיות מולדתם - שטפן צווייג, יוזף רות, אירמגרד קוין, אגון ארווין קיש, ארתור קסטלר ועוד רבים מהסופרים, אנשי הרוח והמהפכנים הגולים ממולדתם.
שטפן צווייג במשבר - המוציא לאור שלו בגרמניה מודיע לו שלא יוכל להמשיך להוציא לאור את ספריו עד להודעה חדשה; נישואיו עולים על שרטון; והוא כבר לא מרגיש בטוח בבית שכה אהב באוסטריה. צווייג מחליט אם כן לנסוע לאוסטנדה, עם אהובתו לוטה אלטמן ומכונת כתיבה, ולפגוש את חבר הנפש ואיש סודו, הסופר יוזף רוֹת. באוסטנדה רוֹת מתאהב באירמגַרד קוֹיְן היפהפיה, שאף היא גולה מארצה. כפי שהחברוּת העזה בין שני הסופרים, הכל כך שונים באופיים - צווייג המיליונר ואיש העולם הגדול לרוֹת חסר הפרוטה, השתיין המושבע - כך עוצמתית מפתיעה האהבה בין רוֹת לקוֹיְן הצעירה, מלאת התשוקה.
צווייג, רוֹת וחבורת אנשי הרוח מרגישים, ולו רק לרגע, באוסטנדה נמל מבטחים, אבל כשאדמת אירופה כולה מתחילה לרעוד סביבם, הם מגלים עד כמה הם לכודים בחופשתם, גולים מארצותיהם וצופים מעיר הקיט כיצד העולם נמצא על סף תהום.
אוסטנדה היא פנינה ספרותית סוחפת על "הקיץ שלפני החשכה", רגע לפני מלחמת העולם השנייה, הקיץ שבו צווייג, רות ואימרגרד קוין חוגגים עוד פעם אחת את החיים כפי שרק הנואשים יכולים לחגוג.
איך ג'יין אוסטן כמעט איבדה את הלפטופ שלה ולמה התעלומה הגדולה ביותר של אגתה כריסטי קרתה דווקא לה? מה הקשר בין עלמות גרמניות למעשיות האחים גרים? איפה נאסר על נשים ללבוש מכנסיים ומתי נולד הרומן?
הרשת הספרותית מבקשת לספר סיפורים על סופרות וסופרים: על הרגעים שעיצבו את חייהם וכתיבתם ועל ההקשרים שתרמו לנצחיות של אמנותם. יש בו רכילות מקצועית לצד פרשנות ביקורתית, זיקות תמטיות לצד תמורות היסטוריות, ממון לצד דיון מין.
היוצרות והיוצרים שארוגים בה היו מהוללים בתקופתם או לאחריה. חלקם סבלו חרפת רעב אך זכו לתהילת עולם, בעוד אחרות לא נודעו בימי חייהם בשמן האמיתי אך כיום הפכו לשם דבר. כולם שזורים וקשורים אלה לאלה ברשת של הפניות, הערות שוליים המאפשרות לחקור נתיבי עלילה חליפיים, קווי תקשורת הנמתחים על פני יבשות וימים, עשורים ומאות. חלק מחיבורים אלו התרחשו במציאות ואילו אחרים מתקיימים רק בין הדפים הללו.
בסקרנות מתענגת ואהבה שופעת יוצאת נועה מנהיים למסעות בעקבות כמה מהסופרים האהובים עליה, מציצה לחדרי העבודה, ההלבשה, המגורים והמיטות שלהם, ומזמינה אותנו להצטרף אליה – ואליהם – באסופת חובה לכל אוהבי הספר.
נועה מנהיים היא עורכת, מסאית וחוקרת תרבות. הרשת הספרותית מתווסף לרב־המכר הרשת התרבותית – מסות על מסעותיהם של הרעיונות, ומלווה באיוריה המרהיבים של עפרה עמית, הפותחים שער לכל אחד מהפרקים.
איך ג'יין אוסטן כמעט איבדה את הלפטופ שלה ולמה התעלומה הגדולה ביותר של אגתה כריסטי קרתה דווקא לה? מה הקשר בין עלמות גרמניות למעשיות האחים גרים? איפה נאסר על נשים ללבוש מכנסיים ומתי נולד הרומן?
הרשת הספרותית מבקשת לספר סיפורים על סופרות וסופרים: על הרגעים שעיצבו את חייהם וכתיבתם ועל ההקשרים שתרמו לנצחיות של אמנותם. יש בו רכילות מקצועית לצד פרשנות ביקורתית, זיקות תמטיות לצד תמורות היסטוריות, ממון לצד דיון מין.
היוצרות והיוצרים שארוגים בה היו מהוללים בתקופתם או לאחריה. חלקם סבלו חרפת רעב אך זכו לתהילת עולם, בעוד אחרות לא נודעו בימי חייהם בשמן האמיתי אך כיום הפכו לשם דבר. כולם שזורים וקשורים אלה לאלה ברשת של הפניות, הערות שוליים המאפשרות לחקור נתיבי עלילה חליפיים, קווי תקשורת הנמתחים על פני יבשות וימים, עשורים ומאות. חלק מחיבורים אלו התרחשו במציאות ואילו אחרים מתקיימים רק בין הדפים הללו.
בסקרנות מתענגת ואהבה שופעת יוצאת נועה מנהיים למסעות בעקבות כמה מהסופרים האהובים עליה, מציצה לחדרי העבודה, ההלבשה, המגורים והמיטות שלהם, ומזמינה אותנו להצטרף אליה – ואליהם – באסופת חובה לכל אוהבי הספר.
נועה מנהיים היא עורכת, מסאית וחוקרת תרבות. הרשת הספרותית מתווסף לרב־המכר הרשת התרבותית – מסות על מסעותיהם של הרעיונות, ומלווה באיוריה המרהיבים של עפרה עמית, הפותחים שער לכל אחד מהפרקים.
המתרגם פלג דדון מקומה שנייה, דירה 4, רוצה להיות סופר. אחרי שכתב היד שלו נדחה על ידי כל הוצאות הספרים נקרית לפניו הזדמנות מפוקפקת להגשים את חלומו. הוא מתלבט ומתייסר, אך לבסוף מנצל את שעת הכושר. מאוחר מדי הוא מגלה שעבור המוניטין שקנה לעצמו יהיה עליו לשלם בדם, יזע ודמעות, לא בהכרח שלו.
הסופרת נויה בליזובסקי, שמעבירה את סדנאות הכתיבה שלה בקומה שנייה, דירה 5, רוצה בן זוג כותב, כזה שיבין את צרכיה. לא מחבר של מותחנים, כמוה, אלא נפש פיוטית, רגישה ומעמיקה. מישהו שישלים אותה. במרדף אחר חלומה היא מחליפה סופר יומרני אחד באחר, וככל שעובר הזמן מבינה עד כמה היא מוכרת את עצמה בזול.
לכרמית קופר מקומה ראשונה, דירה 2, אין שאיפות גבוהות. מאז שנאלצה לעזוב את משרתה הבכירה היא יושבת בבית, נאבקת בחרדות משתקות, ומוכנה לשלם כל מחיר כדי להוציא לפועל את פרויקט התמ"א של הבניין. היא מנסה להתגבר על סכסוך דיירים עצום כשבמקרה או שלא במקרה, מתחילים השכנים למצוא את מותם בסדרת תאונות מוזרות: טובעים באמבטיה, בים, בולעים רעל, נדרסים ונופלים מהמרפסת. האם מדובר בצירוף מקרים תמים?
כשתלמידי הסדנה של נויה פותחים בחקירה פרטית משלהם, הם מתקרבים בלי משים לסודו הגדול של פלג.
הרוצח האחרון בפתח תקווה הוא תעלומת פשע קומית סבוכה ורוויַת תהפוכות שמתרחשת במיקרוקוסמוס של בניין אחד, המשמש כנקודת מפגש לדמויות הססגוניות שרודפות, כל אחת בדרכה, אחרי הכרה ותהילה. בספרה החדש מביטה מחברת רבי־המכר לימור נחמיאס באירוניה על עולם הספרות ומאבקי הכוח הקטנוניים שלו, על כסף וכבוד, ולא פחות מזה, על השקרים שאנחנו משקרים לעצמנו.
ספריה הקודמים של לימור נחמיאס, אמא היתה זוחלת, צבוטותי, פינג פונג חרדות וסרט לבן על כיפה אדומה ראו אור בהוצאת "כתר".
המתרגם פלג דדון מקומה שנייה, דירה 4, רוצה להיות סופר. אחרי שכתב היד שלו נדחה על ידי כל הוצאות הספרים נקרית לפניו הזדמנות מפוקפקת להגשים את חלומו. הוא מתלבט ומתייסר, אך לבסוף מנצל את שעת הכושר. מאוחר מדי הוא מגלה שעבור המוניטין שקנה לעצמו יהיה עליו לשלם בדם, יזע ודמעות, לא בהכרח שלו.
הסופרת נויה בליזובסקי, שמעבירה את סדנאות הכתיבה שלה בקומה שנייה, דירה 5, רוצה בן זוג כותב, כזה שיבין את צרכיה. לא מחבר של מותחנים, כמוה, אלא נפש פיוטית, רגישה ומעמיקה. מישהו שישלים אותה. במרדף אחר חלומה היא מחליפה סופר יומרני אחד באחר, וככל שעובר הזמן מבינה עד כמה היא מוכרת את עצמה בזול.
לכרמית קופר מקומה ראשונה, דירה 2, אין שאיפות גבוהות. מאז שנאלצה לעזוב את משרתה הבכירה היא יושבת בבית, נאבקת בחרדות משתקות, ומוכנה לשלם כל מחיר כדי להוציא לפועל את פרויקט התמ"א של הבניין. היא מנסה להתגבר על סכסוך דיירים עצום כשבמקרה או שלא במקרה, מתחילים השכנים למצוא את מותם בסדרת תאונות מוזרות: טובעים באמבטיה, בים, בולעים רעל, נדרסים ונופלים מהמרפסת. האם מדובר בצירוף מקרים תמים?
כשתלמידי הסדנה של נויה פותחים בחקירה פרטית משלהם, הם מתקרבים בלי משים לסודו הגדול של פלג.
הרוצח האחרון בפתח תקווה הוא תעלומת פשע קומית סבוכה ורוויַת תהפוכות שמתרחשת במיקרוקוסמוס של בניין אחד, המשמש כנקודת מפגש לדמויות הססגוניות שרודפות, כל אחת בדרכה, אחרי הכרה ותהילה. בספרה החדש מביטה מחברת רבי־המכר לימור נחמיאס באירוניה על עולם הספרות ומאבקי הכוח הקטנוניים שלו, על כסף וכבוד, ולא פחות מזה, על השקרים שאנחנו משקרים לעצמנו.
ספריה הקודמים של לימור נחמיאס, אמא היתה זוחלת, צבוטותי, פינג פונג חרדות וסרט לבן על כיפה אדומה ראו אור בהוצאת "כתר".
שי תמוז הוא עיתונאי ותיק שהתפרסם בתחילת דרכו בזכות כתיבתו הרעננה והופעותיו התכופות בטלוויזיה, אולם בחלוף השנים דעכה הצלחתו, טוריו נדחקים לשולי העיתון, והוא כמעט נשכח. הוא מרגיש שהוא מאבד גם את אהבתה של אשתו אלונה. כאשר נקרית לפניו הזדמנות לחזור להופיע בטלוויזיה, בערוץ הפטריוטי, הוא נאחז בה כבגלגל הצלה. שי יעשה הכול, ובלבד שההצלחה לא תחמוק ממנו.
ישי שריד, מחבר רבי־המכר גן נעמי, השלישי, מנצחת ומגלה החולשות, כתב סיפור על אדם בעל שאיפות שמוכן למכור את נשמתו כדי לשוב לאור הזרקורים ולזכות מחדש בתשומת לב. זה גם סיפור על תעתועי השקר שהשליטים טווים סביבנו ותוצאתם האיומה.
שי תמוז הוא עיתונאי ותיק שהתפרסם בתחילת דרכו בזכות כתיבתו הרעננה והופעותיו התכופות בטלוויזיה, אולם בחלוף השנים דעכה הצלחתו, טוריו נדחקים לשולי העיתון, והוא כמעט נשכח. הוא מרגיש שהוא מאבד גם את אהבתה של אשתו אלונה. כאשר נקרית לפניו הזדמנות לחזור להופיע בטלוויזיה, בערוץ הפטריוטי, הוא נאחז בה כבגלגל הצלה. שי יעשה הכול, ובלבד שההצלחה לא תחמוק ממנו.
ישי שריד, מחבר רבי־המכר גן נעמי, השלישי, מנצחת ומגלה החולשות, כתב סיפור על אדם בעל שאיפות שמוכן למכור את נשמתו כדי לשוב לאור הזרקורים ולזכות מחדש בתשומת לב. זה גם סיפור על תעתועי השקר שהשליטים טווים סביבנו ותוצאתם האיומה.
פעם מיה היתה כיפית. היא היתה ליצנית הכיתה; היא היתה חברה ב"מועדון השחקים"; היא היתה האמא שגרמה לבניה לצחקק בגלל המבטא הבריטי הגרוע להפליא שלה ובזכות דגדוגים ממוקדים היטב. אבל כבר שלוש שנים שאין לה זמן לזה. מאז שבעלה איננו והיא נותרה הורה יחיד.
עכשיו, כשהיא יוצאת למסע יחסי ציבור לקידום ספרה האוטוביוגרפי, מיה נאלצת להתמודד עם אתגרים נוספים. איך תצליח לשווק את עצמה כשהלב שלה עדיין שבור? היא רותמת את אביה לשמור על הילדים ויוצאת למסע בן שבוע שידלג בין סן פרנסיסקו, שיקגו ועיר הולדתה אטלנטה.
סדר היום שלה אמנם עמוס, אבל מיה היא אישה מתוכננת היטב. חוץ מיחסי ציבור היא מתכוונת גם לתקן את כל מה שדורש תיקון בחייהם של חבריה הטובים, ובאותה הזדמנות גם לטפל בכמה קצוות לא סגורים בחייה שלה. זאת התוכנית לכל הפחות. אבל כשמתברר לה שהחיים לא תמיד מתאימים את עצמם לתוכניותיה הסדורות היטב, היא מתחילה להבין שהמסגרות שבתוכן בנתה את שלה הן תולדה של הסיפורים שהיא מספרת לעצמה. ושמדובר בסיפורים ותו לא.
אם מיה תהיה מסוגלת להעריך מחדש את חייה הנוכחיים ולגלות מחדש את מי שהיתה פעם, אולי תוכל להצית מחדש משהו שאבד לה לאורך הדרך.
"מצחיק ונוקב, בקולה הייחודי והסוחף של פישמן." - People
"רומן מרתק על ניווט החיים במסלולים חדשים ובטריטוריות רגשיות לא ידועות, עם המון לב והומור." - Atlanta Journal
"הדמויות כל כך אמיתיות; כל כך פגומות; כל כך משכנעות ופגיעות. בשנינות וביושר האופייניים לה, פישמן תיקח אתכם למסע שלא תשכחו בקרוב." - Booklist
פעם מיה היתה כיפית. היא היתה ליצנית הכיתה; היא היתה חברה ב"מועדון השחקים"; היא היתה האמא שגרמה לבניה לצחקק בגלל המבטא הבריטי הגרוע להפליא שלה ובזכות דגדוגים ממוקדים היטב. אבל כבר שלוש שנים שאין לה זמן לזה. מאז שבעלה איננו והיא נותרה הורה יחיד.
עכשיו, כשהיא יוצאת למסע יחסי ציבור לקידום ספרה האוטוביוגרפי, מיה נאלצת להתמודד עם אתגרים נוספים. איך תצליח לשווק את עצמה כשהלב שלה עדיין שבור? היא רותמת את אביה לשמור על הילדים ויוצאת למסע בן שבוע שידלג בין סן פרנסיסקו, שיקגו ועיר הולדתה אטלנטה.
סדר היום שלה אמנם עמוס, אבל מיה היא אישה מתוכננת היטב. חוץ מיחסי ציבור היא מתכוונת גם לתקן את כל מה שדורש תיקון בחייהם של חבריה הטובים, ובאותה הזדמנות גם לטפל בכמה קצוות לא סגורים בחייה שלה. זאת התוכנית לכל הפחות. אבל כשמתברר לה שהחיים לא תמיד מתאימים את עצמם לתוכניותיה הסדורות היטב, היא מתחילה להבין שהמסגרות שבתוכן בנתה את שלה הן תולדה של הסיפורים שהיא מספרת לעצמה. ושמדובר בסיפורים ותו לא.
אם מיה תהיה מסוגלת להעריך מחדש את חייה הנוכחיים ולגלות מחדש את מי שהיתה פעם, אולי תוכל להצית מחדש משהו שאבד לה לאורך הדרך.
"מצחיק ונוקב, בקולה הייחודי והסוחף של פישמן." - People
"רומן מרתק על ניווט החיים במסלולים חדשים ובטריטוריות רגשיות לא ידועות, עם המון לב והומור." - Atlanta Journal
"הדמויות כל כך אמיתיות; כל כך פגומות; כל כך משכנעות ופגיעות. בשנינות וביושר האופייניים לה, פישמן תיקח אתכם למסע שלא תשכחו בקרוב." - Booklist
בגופו של מספר וגיבור הספר, רַחמִי קוֹלצ'וֹנֶרוֹ, שהואשם בעברו ברצח כפול שלא ביצע, מתגלה סרטן בשלב מתקדם ונותרה לו שנה אחת בלבד לחיות.
הוא מחליט לנצל את השנה הזו ולהגשים את חלום חייו ולכתוב ספר על הפיכה המתרחשת בבית-משוגעים במדינה בלקנית בשנות ה-50. בתוך כך תוקפים אותו בשנתו סדרה של חלומות המתהווים למעין סדרת טלוויזיה בלשית שבה מנסים השחקן אנתוני הופקינס (או שמא זה בוב הוסקינס?) ועוזרו הלמה לגלות מי רצח בחלומו של קולצ'ונרו את חברו הטוב ש', שחדל לדבר עימו.
ספר יוצא-דופן, כואב ומצחיק, הכורך את כל סתירות החיים למיקשה פְּרוּמָה אחת.
בגופו של מספר וגיבור הספר, רַחמִי קוֹלצ'וֹנֶרוֹ, שהואשם בעברו ברצח כפול שלא ביצע, מתגלה סרטן בשלב מתקדם ונותרה לו שנה אחת בלבד לחיות.
הוא מחליט לנצל את השנה הזו ולהגשים את חלום חייו ולכתוב ספר על הפיכה המתרחשת בבית-משוגעים במדינה בלקנית בשנות ה-50. בתוך כך תוקפים אותו בשנתו סדרה של חלומות המתהווים למעין סדרת טלוויזיה בלשית שבה מנסים השחקן אנתוני הופקינס (או שמא זה בוב הוסקינס?) ועוזרו הלמה לגלות מי רצח בחלומו של קולצ'ונרו את חברו הטוב ש', שחדל לדבר עימו.
ספר יוצא-דופן, כואב ומצחיק, הכורך את כל סתירות החיים למיקשה פְּרוּמָה אחת.
מכתבים עשויים להיות ביטויים ספונטניים של חיפוש הכותב אחר משמעות, פדות וזהות. כאלה הם מכתבי ברונו שולץ, מן הרגישים שבסופרים האירופאים-היהודים והמיוסרים שבהם. במבחר המכתבים הזה, המתפרסם כאן לראשונה בעברית בתרגומה של מרים בורנשטיין ובעריכתו של יעקב גולומב, מביע שולץ את מחשבותיו הכמוסות ביותר באופן הנוקב ביותר. מכתבים אלה היו לו עורק חיים חיוני שחיבר בין עירו הנידחת דרוהוביץ' ובין המרכזים התרבותיים והספרותיים הסוערים של פולין שבין שתי מלחמות העולם. הצורך הנואש של שולץ לזכות בהכרה ציבורית מהדהד בהם, יחד עם תחושה עזה של בדידות ותלישות קיומית. מכתבים אלה יכולים להיקרא כיצירות אמנות בפני עצמן, ויש בהם כדי להאיר באור חדש את יצירתו של שולץ על מסתריה ונבוכותיה.
בספר שולבו כמה מציוריו המרהיבים ומבחר מרשימות הביקורת שכתב ופרסם. בקריאתן מתגלה שולץ כמבקר נוקב, קשוב ורגיש. לעתים קרובות, רשימותיו הביקורתיות אינן מדברות רק על היצירות שביקר, אלא משקפות בראש וראשונה את אישיותו של הכותב. שולץ חושף בהן, על פי רוב באופן לא-מודע, את אותיותיה הסמויות יותר של אישיותו ואת רזי אמנותו ואמנות חבריו.
ברונו שולץ (1942-1892), מגדולי הסופרים של המאה העשרים, היה גם צייר מופתי, וטביעת ידו הייחודית ניכרת הן בכתביו והן בציוריו. יצירתו מתאפיינת בפרוזה לירית ומודרניסטית, פנטסטית לעתים, ולא אחת הוא מוזכר בנשימה אחת עם פרנץ קפקא. שני ספריו, חנויות קינמון ובית מרפא בסימן שעון החול ראו אור בפולין בשנות השלושים, ובשני תרגומים לעברית: שוקן, 1986, והקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה, 2018. שולץ נרצח על ידי קצין נאצי בגטו שבעיר הולדתו, דרוהוביץ'. דמותו ויצירתו ממשיכות לעורר השראה עד היום, בין השאר בעיין ערך: אהבה מאת דויד גרוסמן ובאגדת ברונו ואדלה מאת אמיר גוטפרוינד, וכן ביצירות מאת סינתיה אוזיק, ג'ונתן ספרן פויר וניקול קראוס.
מכתבים עשויים להיות ביטויים ספונטניים של חיפוש הכותב אחר משמעות, פדות וזהות. כאלה הם מכתבי ברונו שולץ, מן הרגישים שבסופרים האירופאים-היהודים והמיוסרים שבהם. במבחר המכתבים הזה, המתפרסם כאן לראשונה בעברית בתרגומה של מרים בורנשטיין ובעריכתו של יעקב גולומב, מביע שולץ את מחשבותיו הכמוסות ביותר באופן הנוקב ביותר. מכתבים אלה היו לו עורק חיים חיוני שחיבר בין עירו הנידחת דרוהוביץ' ובין המרכזים התרבותיים והספרותיים הסוערים של פולין שבין שתי מלחמות העולם. הצורך הנואש של שולץ לזכות בהכרה ציבורית מהדהד בהם, יחד עם תחושה עזה של בדידות ותלישות קיומית. מכתבים אלה יכולים להיקרא כיצירות אמנות בפני עצמן, ויש בהם כדי להאיר באור חדש את יצירתו של שולץ על מסתריה ונבוכותיה.
בספר שולבו כמה מציוריו המרהיבים ומבחר מרשימות הביקורת שכתב ופרסם. בקריאתן מתגלה שולץ כמבקר נוקב, קשוב ורגיש. לעתים קרובות, רשימותיו הביקורתיות אינן מדברות רק על היצירות שביקר, אלא משקפות בראש וראשונה את אישיותו של הכותב. שולץ חושף בהן, על פי רוב באופן לא-מודע, את אותיותיה הסמויות יותר של אישיותו ואת רזי אמנותו ואמנות חבריו.
ברונו שולץ (1942-1892), מגדולי הסופרים של המאה העשרים, היה גם צייר מופתי, וטביעת ידו הייחודית ניכרת הן בכתביו והן בציוריו. יצירתו מתאפיינת בפרוזה לירית ומודרניסטית, פנטסטית לעתים, ולא אחת הוא מוזכר בנשימה אחת עם פרנץ קפקא. שני ספריו, חנויות קינמון ובית מרפא בסימן שעון החול ראו אור בפולין בשנות השלושים, ובשני תרגומים לעברית: שוקן, 1986, והקיבוץ המאוחד / ספרי סימן קריאה, 2018. שולץ נרצח על ידי קצין נאצי בגטו שבעיר הולדתו, דרוהוביץ'. דמותו ויצירתו ממשיכות לעורר השראה עד היום, בין השאר בעיין ערך: אהבה מאת דויד גרוסמן ובאגדת ברונו ואדלה מאת אמיר גוטפרוינד, וכן ביצירות מאת סינתיה אוזיק, ג'ונתן ספרן פויר וניקול קראוס.
העלילה בספר זה פשוטה להפליא: אדם רוצה לכתוב ספר כפי שהוא רוצה לחיות. אם הוא יפענח את סודה של השפה, יוכל, סוף סוף, להתקיים. ההתמודדות עם מלאכת הכתיבה היא, אם כך, מאבק לחיים ולמוות. כמה רחוק צריך אדם ללכת כדי לחרוט בעולם תו ראשון, משלו? החיפוש אחר מילת האמת גורף את הקורא לאחת ההרפתקאות המקוריות שידעה הספרות העכשווית שלנו: הכול מתרחש בעלילות קטנות - וידויים, דיאלוגים למיסגור, מעשיות סוריאליסטיות, הזיות פלסטיות, מחשבות טבולות חשיש ומקטעים אינטימיים שופעי הומור.
על אף שמחברו לא זכה לראותו מובא לדפוס, העושר, האינטנסיביות, והסגנון הפיסולי גורמים לטקסט להפיק אנרגיה חיה שעוטפת את קוראיו בחוויה עתירת רסיסים ספרותיים שחודרים עמוק לתודעתנו.
האם יעלה בידי המספר להקים לעצמו מקדש של מילים שבו יוכל לשכון? בדרך לשם יהיה עליו להיאבק על צורת ההבעה, למצוא את המילה שאין לה תחליף, ללכוד את הפיתול הלשוני המציל.
תוכניתו של אסף ולדן היא בלתי אפשרית מראשיתה. האופן שבו הצליח להגשים אותה הוא הפלא האחוז בדפי הספר הזה.
העלילה בספר זה פשוטה להפליא: אדם רוצה לכתוב ספר כפי שהוא רוצה לחיות. אם הוא יפענח את סודה של השפה, יוכל, סוף סוף, להתקיים. ההתמודדות עם מלאכת הכתיבה היא, אם כך, מאבק לחיים ולמוות. כמה רחוק צריך אדם ללכת כדי לחרוט בעולם תו ראשון, משלו? החיפוש אחר מילת האמת גורף את הקורא לאחת ההרפתקאות המקוריות שידעה הספרות העכשווית שלנו: הכול מתרחש בעלילות קטנות - וידויים, דיאלוגים למיסגור, מעשיות סוריאליסטיות, הזיות פלסטיות, מחשבות טבולות חשיש ומקטעים אינטימיים שופעי הומור.
על אף שמחברו לא זכה לראותו מובא לדפוס, העושר, האינטנסיביות, והסגנון הפיסולי גורמים לטקסט להפיק אנרגיה חיה שעוטפת את קוראיו בחוויה עתירת רסיסים ספרותיים שחודרים עמוק לתודעתנו.
האם יעלה בידי המספר להקים לעצמו מקדש של מילים שבו יוכל לשכון? בדרך לשם יהיה עליו להיאבק על צורת ההבעה, למצוא את המילה שאין לה תחליף, ללכוד את הפיתול הלשוני המציל.
תוכניתו של אסף ולדן היא בלתי אפשרית מראשיתה. האופן שבו הצליח להגשים אותה הוא הפלא האחוז בדפי הספר הזה.
"איני יודע דבר, פרט לכך שרק כאשר משהו ניזוק בלי תקנה, אנו קולטים כמה יפה הוא היה."
עשר שנים חיבקתי אותךְ בלילות, ומתברר שאפילו לא ידעתי את שמך. יש לנו ילד משותף. כלב, בית. מי את?
אֶמה אוהבת את בעלה ליאו ואת בתם הצעירה רובי. היא תעשה הכול בשבילם. אלא שכמעט כל מה שסיפרה להם על עצמה הוא שקר.
ואולי היא פשוט הייתה יוצאת מזה, אלמלא התפקיד של בעלה. ליאו כותב הספדים; אֶמה ביולוגית ימית ידועה. כשמתגלה אצלה מחלה קשה, ליאו מתמודד בדרכו ועושה את מה שהוא יודע הכי טוב - מחקר וכתיבה על חייה של אשתו. אבל כשהוא מתחיל לפענח את האמת, מתגלה לו שהאישה שהוא אוהב לא באמת קיימת. אפילו שמה לא אמיתי.
כשהרגעים האפלים ביותר בעברהּ של אמה נחשפים, היא חייבת להוכיח איכשהו לליאו, שהיא אכן האישה שהוא תמיד חשב שהיא...
אבל לפני כן עליה לספר לו על אהבת חייה האחרת.
רוזי וולש חיה וטיילה ברחבי העולם במהלך עבודתה כמפיקה וכותבת דוקומנטרית. כתבה ארבע קומדיות רומנטיות תחת שם העט לוסי רובינסון. ספרה הראשון תחת שמה האמיתי, The Man Who Didn’t Call, ראה אור ב־2018 והיה לרב־מכר מיידי. אהבת חיי הוא ספרה השני.
"שילוב מנצח של מותחן פסיכולוגי קצבי עם הרוך והצער קורעי הלב של סיפור אהבה שהשתבש." - פיפל
"סופרנובה מסנוורת... תעלומת אהבה שבבסיסה שבירת אמון וחיים שבנויים על שקרים. ספר שופע פיתולים וגילויים מכאיבים, חום ואינטליגנציה אנושית."
- ליסה ג'ואל
"איני יודע דבר, פרט לכך שרק כאשר משהו ניזוק בלי תקנה, אנו קולטים כמה יפה הוא היה."
עשר שנים חיבקתי אותךְ בלילות, ומתברר שאפילו לא ידעתי את שמך. יש לנו ילד משותף. כלב, בית. מי את?
אֶמה אוהבת את בעלה ליאו ואת בתם הצעירה רובי. היא תעשה הכול בשבילם. אלא שכמעט כל מה שסיפרה להם על עצמה הוא שקר.
ואולי היא פשוט הייתה יוצאת מזה, אלמלא התפקיד של בעלה. ליאו כותב הספדים; אֶמה ביולוגית ימית ידועה. כשמתגלה אצלה מחלה קשה, ליאו מתמודד בדרכו ועושה את מה שהוא יודע הכי טוב - מחקר וכתיבה על חייה של אשתו. אבל כשהוא מתחיל לפענח את האמת, מתגלה לו שהאישה שהוא אוהב לא באמת קיימת. אפילו שמה לא אמיתי.
כשהרגעים האפלים ביותר בעברהּ של אמה נחשפים, היא חייבת להוכיח איכשהו לליאו, שהיא אכן האישה שהוא תמיד חשב שהיא...
אבל לפני כן עליה לספר לו על אהבת חייה האחרת.
רוזי וולש חיה וטיילה ברחבי העולם במהלך עבודתה כמפיקה וכותבת דוקומנטרית. כתבה ארבע קומדיות רומנטיות תחת שם העט לוסי רובינסון. ספרה הראשון תחת שמה האמיתי, The Man Who Didn’t Call, ראה אור ב־2018 והיה לרב־מכר מיידי. אהבת חיי הוא ספרה השני.
"שילוב מנצח של מותחן פסיכולוגי קצבי עם הרוך והצער קורעי הלב של סיפור אהבה שהשתבש." - פיפל
"סופרנובה מסנוורת... תעלומת אהבה שבבסיסה שבירת אמון וחיים שבנויים על שקרים. ספר שופע פיתולים וגילויים מכאיבים, חום ואינטליגנציה אנושית."
- ליסה ג'ואל
כמעט מדי יום, לקראת שעות הערב, התקבצו בשולי השמים עננים כהים, מסתודדים ונדחקים בפָנים חמּורות, עד שלא יכלו יותר והטיחו את כל מה שאצרו בפרץ קצר וחזק. באחד מימי חול המועד פסח, שלּווה בזרזיף טורדני בלתי פוסק, הֵרים יונתן את עיניו מכותרות העיתון והתנבא בקול קודר: הארץ נעשית משוונית. הים מתחמם, האדים מתרוממים ומתעבים, בקצב הזה עוד נראה גשמים גם בקיץ. והברקים – זה יהיה הסיפור האמיתי. אנשים עדיין לא מודעים לזה, אבל תוך שנה-שנתיים החשמל ירקוד באוויר.
ונילי רק חשבה: תסתכל עליי, יונתן, עליי. גם אני נעשית משוונית, הבילה ורותחת. אין לי שקט.
הגשם לא מפסיק לרדת, הזמן זמן טרום־מגפה, וכשיונתן אומר שלא בטוח שהוא אוהב אותה, אולי הוא רק רגיל, נילי הפגועה מחליטה שלא להצטרף אליו לשבתון בארה"ב ונשארת לבד בבית בחיפה, ערה בלילות וחסרת מנוחה בימים. באחד מהימים האלה, כשהיא מפנה ארגזים ישנים, היא נתקלת במחברת של המשורר הנודע ע׳ נפתלי.
עשרות שנים קודם לכן היא גנבה אותה ממנו. אבל גם הוא גנב משהו ממנה.
חשמל באוויר הוא רומן קולח, רגיש ומעורר מחשבה, על אהבה, שירה וביטוי עצמי.
איריס רילוב היא פסיכולוגית קלינית, מתרגמת, משוררת וסופרת. היא פרסמה ספר סיפורים ושני ספרי שירה בהוצאת "פרדס". חשמל באוויר הוא הרומן הראשון פרי עטה.
כמעט מדי יום, לקראת שעות הערב, התקבצו בשולי השמים עננים כהים, מסתודדים ונדחקים בפָנים חמּורות, עד שלא יכלו יותר והטיחו את כל מה שאצרו בפרץ קצר וחזק. באחד מימי חול המועד פסח, שלּווה בזרזיף טורדני בלתי פוסק, הֵרים יונתן את עיניו מכותרות העיתון והתנבא בקול קודר: הארץ נעשית משוונית. הים מתחמם, האדים מתרוממים ומתעבים, בקצב הזה עוד נראה גשמים גם בקיץ. והברקים – זה יהיה הסיפור האמיתי. אנשים עדיין לא מודעים לזה, אבל תוך שנה-שנתיים החשמל ירקוד באוויר.
ונילי רק חשבה: תסתכל עליי, יונתן, עליי. גם אני נעשית משוונית, הבילה ורותחת. אין לי שקט.
הגשם לא מפסיק לרדת, הזמן זמן טרום־מגפה, וכשיונתן אומר שלא בטוח שהוא אוהב אותה, אולי הוא רק רגיל, נילי הפגועה מחליטה שלא להצטרף אליו לשבתון בארה"ב ונשארת לבד בבית בחיפה, ערה בלילות וחסרת מנוחה בימים. באחד מהימים האלה, כשהיא מפנה ארגזים ישנים, היא נתקלת במחברת של המשורר הנודע ע׳ נפתלי.
עשרות שנים קודם לכן היא גנבה אותה ממנו. אבל גם הוא גנב משהו ממנה.
חשמל באוויר הוא רומן קולח, רגיש ומעורר מחשבה, על אהבה, שירה וביטוי עצמי.
איריס רילוב היא פסיכולוגית קלינית, מתרגמת, משוררת וסופרת. היא פרסמה ספר סיפורים ושני ספרי שירה בהוצאת "פרדס". חשמל באוויר הוא הרומן הראשון פרי עטה.
אדם אחד, גאון ספרותי בשם מריו לבררו, מתכנס עם עצמו כדי לבצע תרגילים גרפולוגיים. רצונו הוא לצאת מן הסטגנציה הקיומית שבה הוא שרוי. הוא חושב, וכך המליצו לו, שאם הוא יתמקד במטרה שרירותית – שיפור כתב היד שלו – הוא יקבל את חיוניותו בחזרה.
אלא שבמהלך התרגילים הללו, הכתיבה והראש מוסטים אל חייו היום־יומיים של הסופר. ספרות מסוג אחר עולה בין חריצי הכתיבה. האותיות מרכיבות מילים, המילים נערמות למשפטים. אט אט, הנאום הריק משרטט אֶפּיקה אישית, את דרמת הסובייקט המודרני, המשועמם, הלכוד בין קירות ואנשים, ומנסה לנבור בתוך תוכו בחיפוש אחר משמעות לחיים.
ספר זה מיקם את מריו לבררו כאחד הסופרים הלטינו־אמריקנים החשובים בעשורים האחרונים של המאה העשרים. כנותו, פשטותו הרמאית, הפרוזה המתווכת את העצמי ומציגה אותו לראווה, האקזיסטנציאליסזם שבו, הפכו ספר זה לקריאה חובה בקרב קוראי ספרות בשפה הספרדית.
אדם אחד, גאון ספרותי בשם מריו לבררו, מתכנס עם עצמו כדי לבצע תרגילים גרפולוגיים. רצונו הוא לצאת מן הסטגנציה הקיומית שבה הוא שרוי. הוא חושב, וכך המליצו לו, שאם הוא יתמקד במטרה שרירותית – שיפור כתב היד שלו – הוא יקבל את חיוניותו בחזרה.
אלא שבמהלך התרגילים הללו, הכתיבה והראש מוסטים אל חייו היום־יומיים של הסופר. ספרות מסוג אחר עולה בין חריצי הכתיבה. האותיות מרכיבות מילים, המילים נערמות למשפטים. אט אט, הנאום הריק משרטט אֶפּיקה אישית, את דרמת הסובייקט המודרני, המשועמם, הלכוד בין קירות ואנשים, ומנסה לנבור בתוך תוכו בחיפוש אחר משמעות לחיים.
ספר זה מיקם את מריו לבררו כאחד הסופרים הלטינו־אמריקנים החשובים בעשורים האחרונים של המאה העשרים. כנותו, פשטותו הרמאית, הפרוזה המתווכת את העצמי ומציגה אותו לראווה, האקזיסטנציאליסזם שבו, הפכו ספר זה לקריאה חובה בקרב קוראי ספרות בשפה הספרדית.
אין לך מושג כמה הכול שברירי, עד שמשהו נשבר.
ולדניאלה לא היה שום מושג. מכלום. עד שבלילה אחד רגיל, לא שונה מכל לילה אחר, היא פוגשת את המוות, והחיים שלה מתהפכים.
לא ברור מה מגיע קודם. המשבר החיצוני או הפנימי. סיפור אהבה ישן שקופץ עליה במקרה בגיל ארבעים, או אולי גילוי כמעט אגבי של מחלה מבהילה שפורמת את מה שנפרם ממילא, ומחדדת את כל ההחלטות המשמעותיות שקיבלה בחייה. מה חשוב? על מה אסור לוותר? ומה בכלל אמיתי?
לא סופי הוא רומן על התעוררות. כזאת שנכפית על הגיבורה שלו כנגד רצונה. דניאלה חייבת לקום ולנער את חייה. הנה היא נשואה באושר, הנה היא חולה, הנה מגיע אהוב נעוריה, ממש משום מקום, ולרגע אחד – הכל כל כך חי ומזוקק. עכשיו היא חייבת לחזור ולנגן, חייבת לחזור לאהוב, חייבת לחיות.
לא סופי, ספרה השני של גליה הראל דור, מתרחש בין איכילוב למועדון הבארבי, בין הרקוויאם לרוקנרול, ומביט על החיים באומץ ותשוקה. הוא מעז לשלוח יד ולגעת במקום שבו טמון הכאב, במקום שבו גם נחשף היופי. זהו ספר שנקרא בנשימה אחת, חנוקה, על אישה שהפחד מהמוות מלמד אותה איך לחיות.
אין לך מושג כמה הכול שברירי, עד שמשהו נשבר.
ולדניאלה לא היה שום מושג. מכלום. עד שבלילה אחד רגיל, לא שונה מכל לילה אחר, היא פוגשת את המוות, והחיים שלה מתהפכים.
לא ברור מה מגיע קודם. המשבר החיצוני או הפנימי. סיפור אהבה ישן שקופץ עליה במקרה בגיל ארבעים, או אולי גילוי כמעט אגבי של מחלה מבהילה שפורמת את מה שנפרם ממילא, ומחדדת את כל ההחלטות המשמעותיות שקיבלה בחייה. מה חשוב? על מה אסור לוותר? ומה בכלל אמיתי?
לא סופי הוא רומן על התעוררות. כזאת שנכפית על הגיבורה שלו כנגד רצונה. דניאלה חייבת לקום ולנער את חייה. הנה היא נשואה באושר, הנה היא חולה, הנה מגיע אהוב נעוריה, ממש משום מקום, ולרגע אחד – הכל כל כך חי ומזוקק. עכשיו היא חייבת לחזור ולנגן, חייבת לחזור לאהוב, חייבת לחיות.
לא סופי, ספרה השני של גליה הראל דור, מתרחש בין איכילוב למועדון הבארבי, בין הרקוויאם לרוקנרול, ומביט על החיים באומץ ותשוקה. הוא מעז לשלוח יד ולגעת במקום שבו טמון הכאב, במקום שבו גם נחשף היופי. זהו ספר שנקרא בנשימה אחת, חנוקה, על אישה שהפחד מהמוות מלמד אותה איך לחיות.
באמצע שנות השמונים אלישע שטרן הוא כבר סופר נודע, אולי סופר השואה החשוב של זמנו. רגע לפני שהוא עומד לזכות בפרס נובל (לשלום, לא לספרות) מתייצבים בדירתו המפוארת בפריז בלום ואדלר, שני חברי נעוריו שלא פגש זה ארבעים שנה, מאז שעולמם התרסק לרסיסים. עכשיו, עם כל משקעי העבר, השניים גוררים את שטרן למסע בעקבות טוני, האישה ששלושתם אהבו ורק אחד מהם נשא לאישה; הם בדרכם להתחלה של כל הדברים.
ההתחלה של כל הדברים הוא ספר עשיר, סוער ויפהפה, על זהות, אהבה ותעתוע, על חברויות ששורדות ואלה שאינן שורדות במסע השנים. בספר זה איצקוביץ‘ בא חשבון אמיץ עם הסיפור הגדול, עם אגדות ומיתוסים על מה שהיה באמת ומה שיכול היה להיות. זהו מסע ספרותי שגורם לנו לתהות אם המנצחים הם אלו שבאמת כותבים את הסיפור.
זהו הרומן החמישי של יניב איצקוביץ‘, שספריו הקודמים ובהם תיקון אחר חצות ואף אחד לא עוזב את פאלו אלטו תורגמו לשפות רבות, היו לרבי־מכר וזכו בפרסים ספרותיים. איצקוביץ‘ הוא מהסופרים החשובים של דורו, וכאן הוא מעפיל לאחת מפסגות יצירתו.
באמצע שנות השמונים אלישע שטרן הוא כבר סופר נודע, אולי סופר השואה החשוב של זמנו. רגע לפני שהוא עומד לזכות בפרס נובל (לשלום, לא לספרות) מתייצבים בדירתו המפוארת בפריז בלום ואדלר, שני חברי נעוריו שלא פגש זה ארבעים שנה, מאז שעולמם התרסק לרסיסים. עכשיו, עם כל משקעי העבר, השניים גוררים את שטרן למסע בעקבות טוני, האישה ששלושתם אהבו ורק אחד מהם נשא לאישה; הם בדרכם להתחלה של כל הדברים.
ההתחלה של כל הדברים הוא ספר עשיר, סוער ויפהפה, על זהות, אהבה ותעתוע, על חברויות ששורדות ואלה שאינן שורדות במסע השנים. בספר זה איצקוביץ‘ בא חשבון אמיץ עם הסיפור הגדול, עם אגדות ומיתוסים על מה שהיה באמת ומה שיכול היה להיות. זהו מסע ספרותי שגורם לנו לתהות אם המנצחים הם אלו שבאמת כותבים את הסיפור.
זהו הרומן החמישי של יניב איצקוביץ‘, שספריו הקודמים ובהם תיקון אחר חצות ואף אחד לא עוזב את פאלו אלטו תורגמו לשפות רבות, היו לרבי־מכר וזכו בפרסים ספרותיים. איצקוביץ‘ הוא מהסופרים החשובים של דורו, וכאן הוא מעפיל לאחת מפסגות יצירתו.
הספר מיועד בעיקר לאנשים המכירים את יצירתו של פרנץ קפקא (1883-1924) המבקשים להבין את סביבתו החברתית והתרבותית שמצאה את ביטויה ביצירתו הספרותית.
המחבר סוקר את היצירות החשובות ביותר של קפקא ומצביע על הזיקה בין חוויותיו האישיות לבין יצירותיו. קפקא היה תוצר של הבורגנות היהודית בפראג, המזוהה עם תרבות העילית הגרמנית בצ'כיה, הרחוקה מן היהדות ומן העם הצ'כי. במשפחתו הקשר ליהדות היה רופף וטקסי, אך בין האינטלקטואלים היהודים הצעירים נשבו רוחות אחרות: רצון להתקרב למקורותיהם היהודיים, משיכה למיסטיקה יהודית ולציונות. קפקא לקח חלק בחיי התרבות התוססים של זמנו, אך אופיו המורכב והמסוכסך לא אפשרו לו הזדהות מלאה עם מי מן הזרמים הללו. בדידותו לצד הזרות שלו לסביבתו ולמשפחתו, העניקו ליצירתו את אופייה הייחודי. חבריו הקרובים וגם אהובותיו, שהבינו לליבו, פיתחו כלפיו קשר עמוק. הספר שופך אור על כל אלה ומעניק לקורא כלים חדשים להבנת קפקא ויצירתו.
הספר מיועד בעיקר לאנשים המכירים את יצירתו של פרנץ קפקא (1883-1924) המבקשים להבין את סביבתו החברתית והתרבותית שמצאה את ביטויה ביצירתו הספרותית.
המחבר סוקר את היצירות החשובות ביותר של קפקא ומצביע על הזיקה בין חוויותיו האישיות לבין יצירותיו. קפקא היה תוצר של הבורגנות היהודית בפראג, המזוהה עם תרבות העילית הגרמנית בצ'כיה, הרחוקה מן היהדות ומן העם הצ'כי. במשפחתו הקשר ליהדות היה רופף וטקסי, אך בין האינטלקטואלים היהודים הצעירים נשבו רוחות אחרות: רצון להתקרב למקורותיהם היהודיים, משיכה למיסטיקה יהודית ולציונות. קפקא לקח חלק בחיי התרבות התוססים של זמנו, אך אופיו המורכב והמסוכסך לא אפשרו לו הזדהות מלאה עם מי מן הזרמים הללו. בדידותו לצד הזרות שלו לסביבתו ולמשפחתו, העניקו ליצירתו את אופייה הייחודי. חבריו הקרובים וגם אהובותיו, שהבינו לליבו, פיתחו כלפיו קשר עמוק. הספר שופך אור על כל אלה ומעניק לקורא כלים חדשים להבנת קפקא ויצירתו.
מפגש עם יצירתו של סרגיי דובלטוב הוא עונג צרוף לכל מי שאוהב ספרות רוסית, וחוויה מתקנת לכל מי שחושש ממנה. דובלטוב, מגדולי הסופרים הרוסים במחצית השנייה של המאה ה-20, חיבר סאטירות שנונות, מלאות חיים – ובעיקר, מצחיקות מאוד – על החיים תחת שלטון המגף הסובייטי. במרכזן עמדה דמותו־שלו: סופר חד אבחנה אך מלא חמלה, שיצירותיו נאסרו לפרסום במולדתו; בן למשפחת אמנים ואנשי ספר, שתרבות רוסית ולא מעט אלכוהול זרמו בעורקיו.
במשיכות קו בודדות מצליח דובלטוב לשרטט רגעים אנושיים־אבסורדיים, המתארים בסגנון מושלם את בני תקופתו: עיתונאים כושלים, שתיינים מועדים, פקידים נפוחים, רווקות מזדקנות, כפריים ובוהמיינים החיים בצלה ההולך ומצטמק של האידיאה הקומוניסטית.
השמורה והמזוודה הם שניים מהרומנים שפירסם דובלטוב בשנותיו בניו יורק. בראשון מתוארות חוויותיו של סופר נרדף, הנאלץ למצוא את פרנסתו בהדרכת סיורים בשמורת פושקין, האזור הכפרי אליו הוגלה המשורר הרוסי הנודע ב-1824. הסאטירה העוקצנית על "תעשיית פושקין" שפרחה בברית המועצות, היא למעשה שיר אהבה למסורת הספרות הרוסית, וסיפור אישי מרגש על פרידה כפויה של גבר מאשתו ומבתו. ברומן המזוודה נפתח אוצר זיכרונות מהמולדת, בדמות מזוודה ישנה מלאה בפריטי לבוש שמתגלה בביתו של סופר גולה. אוסף הזיכרונות שמרכיבים את הרומן מגולל את מוצאם ההזוי של כמה פריטים שנלקחו במזוודה היחידה שדובלטוב לקח עימו בעת הגירתו.
שני הרומנים רואים אור, לראשונה בעברית, בתרגומה של המשוררת סיון בסקין. בסקין הוסיפה פתח דבר גדוש אהבה, והערות שמספקות רקע היסטורי ותרבותי ליצירות. זהו ספר שני של דובלטוב הרואה אור בעברית, לאחר אנחנו ושכמותנו (הוצאת עם עובד, 2000).
מפגש עם יצירתו של סרגיי דובלטוב הוא עונג צרוף לכל מי שאוהב ספרות רוסית, וחוויה מתקנת לכל מי שחושש ממנה. דובלטוב, מגדולי הסופרים הרוסים במחצית השנייה של המאה ה-20, חיבר סאטירות שנונות, מלאות חיים – ובעיקר, מצחיקות מאוד – על החיים תחת שלטון המגף הסובייטי. במרכזן עמדה דמותו־שלו: סופר חד אבחנה אך מלא חמלה, שיצירותיו נאסרו לפרסום במולדתו; בן למשפחת אמנים ואנשי ספר, שתרבות רוסית ולא מעט אלכוהול זרמו בעורקיו.
במשיכות קו בודדות מצליח דובלטוב לשרטט רגעים אנושיים־אבסורדיים, המתארים בסגנון מושלם את בני תקופתו: עיתונאים כושלים, שתיינים מועדים, פקידים נפוחים, רווקות מזדקנות, כפריים ובוהמיינים החיים בצלה ההולך ומצטמק של האידיאה הקומוניסטית.
השמורה והמזוודה הם שניים מהרומנים שפירסם דובלטוב בשנותיו בניו יורק. בראשון מתוארות חוויותיו של סופר נרדף, הנאלץ למצוא את פרנסתו בהדרכת סיורים בשמורת פושקין, האזור הכפרי אליו הוגלה המשורר הרוסי הנודע ב-1824. הסאטירה העוקצנית על "תעשיית פושקין" שפרחה בברית המועצות, היא למעשה שיר אהבה למסורת הספרות הרוסית, וסיפור אישי מרגש על פרידה כפויה של גבר מאשתו ומבתו. ברומן המזוודה נפתח אוצר זיכרונות מהמולדת, בדמות מזוודה ישנה מלאה בפריטי לבוש שמתגלה בביתו של סופר גולה. אוסף הזיכרונות שמרכיבים את הרומן מגולל את מוצאם ההזוי של כמה פריטים שנלקחו במזוודה היחידה שדובלטוב לקח עימו בעת הגירתו.
שני הרומנים רואים אור, לראשונה בעברית, בתרגומה של המשוררת סיון בסקין. בסקין הוסיפה פתח דבר גדוש אהבה, והערות שמספקות רקע היסטורי ותרבותי ליצירות. זהו ספר שני של דובלטוב הרואה אור בעברית, לאחר אנחנו ושכמותנו (הוצאת עם עובד, 2000).
שלום טוקשה. דוב הכותל. אפרת ניצן, בת 6. חזי ושמעון מניקור־פדיקור. נציב המים. רונית כרמלי, רווקה. הרב המוטורי הראשון לציון, משה דוד ח"י בוסקילה.
הנה הם כאן, כולם. כל גיבורי השער האחורי – המדור הסטירי המיתולוגי של עיתון "העיר". השער האחורי שינה את פני ההומור הישראלי. הוא אמר את כל מה שאסור היה לומר, ועשה את זה בצורה חדשה, משוחררת, שלא היתה כמוה. הוא הרשה לעצמו להיות הכל: עצוב, מצחיק, מפתיע, אבסורדי, חסר גבולות, חסר פשרות. הוא היה התמכרות שבועית מענגת שאי אפשר היה בלעדיה. הדיוק. העושר הלשוני. הדביליות. שמחת החיים. היכולת להגיד דברים מזעזעים ודברים מטופשים לחלוטין באותה שורה. החרב המילולית החדה כתער, בצד הגסות המשוחררת וחסרת המעצורים. הכי גבוה והכי נמוך, עם כל הסוכריות המתפוצצות שבפנים. הנה הם כאן.
שלום טוקשה. דוב הכותל. אפרת ניצן, בת 6. חזי ושמעון מניקור־פדיקור. נציב המים. רונית כרמלי, רווקה. הרב המוטורי הראשון לציון, משה דוד ח"י בוסקילה.
הנה הם כאן, כולם. כל גיבורי השער האחורי – המדור הסטירי המיתולוגי של עיתון "העיר". השער האחורי שינה את פני ההומור הישראלי. הוא אמר את כל מה שאסור היה לומר, ועשה את זה בצורה חדשה, משוחררת, שלא היתה כמוה. הוא הרשה לעצמו להיות הכל: עצוב, מצחיק, מפתיע, אבסורדי, חסר גבולות, חסר פשרות. הוא היה התמכרות שבועית מענגת שאי אפשר היה בלעדיה. הדיוק. העושר הלשוני. הדביליות. שמחת החיים. היכולת להגיד דברים מזעזעים ודברים מטופשים לחלוטין באותה שורה. החרב המילולית החדה כתער, בצד הגסות המשוחררת וחסרת המעצורים. הכי גבוה והכי נמוך, עם כל הסוכריות המתפוצצות שבפנים. הנה הם כאן.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
