בעתיד הלא רחוק והלא מופרך, הגיע תורה של אישה אחת למלא את חלקה בחוזה חברתי חדש, שנוצר כדי לנסות לשקם עולם הולך ומתפורר. לשם כך הומצא פתרון מדעי-סטטיסטי: כל אדם צעיר ייאלץ להעביר פרק זמן מחייו בקובייה – חלל סטרילי וחף מכל ייחוד ואנושיות – במטרה לגרום כמה שפחות נזק לסביבה שבחוץ, התלוייה על סף בלימה.
בקולה האישי, חולקת איתנו האישה חסרת השם מונולוגים פנימיים, משובצים אבחנות על החברה האבודה שבה גדלה. צרור עדויות מסתורי שהיא מצילה מתהום הנשייה מאפשר לנו לשחזר את המאורעות שהובילו את האנושות למצבה זה, ודוחף אותה למסע בעקבות הסיכוי למגע עם הממש. מעת לעת מבליחות סצינות טבע פרה-היסטוריות, מרחיבות את הפרספקטיבה ומותחות עוד את יריעת הזמן.
ברומן דיסטופי זה מתגלה למרות הכול דרך מילוט, וזו משורטטת כמסלול פתלתל, הרפתקני ובלתי צפוי. שכן השאיפה לפלס נתיב של חמלה ואנושיות בתוך עתיד לוט בערפל מתקיימת תמיד עבור הנפש שאהבת החוכמה מפעמת בה.
בעתיד הלא רחוק והלא מופרך, הגיע תורה של אישה אחת למלא את חלקה בחוזה חברתי חדש, שנוצר כדי לנסות לשקם עולם הולך ומתפורר. לשם כך הומצא פתרון מדעי-סטטיסטי: כל אדם צעיר ייאלץ להעביר פרק זמן מחייו בקובייה – חלל סטרילי וחף מכל ייחוד ואנושיות – במטרה לגרום כמה שפחות נזק לסביבה שבחוץ, התלוייה על סף בלימה.
בקולה האישי, חולקת איתנו האישה חסרת השם מונולוגים פנימיים, משובצים אבחנות על החברה האבודה שבה גדלה. צרור עדויות מסתורי שהיא מצילה מתהום הנשייה מאפשר לנו לשחזר את המאורעות שהובילו את האנושות למצבה זה, ודוחף אותה למסע בעקבות הסיכוי למגע עם הממש. מעת לעת מבליחות סצינות טבע פרה-היסטוריות, מרחיבות את הפרספקטיבה ומותחות עוד את יריעת הזמן.
ברומן דיסטופי זה מתגלה למרות הכול דרך מילוט, וזו משורטטת כמסלול פתלתל, הרפתקני ובלתי צפוי. שכן השאיפה לפלס נתיב של חמלה ואנושיות בתוך עתיד לוט בערפל מתקיימת תמיד עבור הנפש שאהבת החוכמה מפעמת בה.
"את הספר הזה לא קוראים. את הספר הזה מרגישים. בגוף. בנשימה. בזיעה. בדמעות. בחיוך שעולה פתאום ונעלם באבחה. עשרים סיפורים. אין סוף שברי אדם, עדויות, זעקות ולחישות שנעות בין חיים ומוות.
יש שיקראו בספר בכל פעם סיפור אחד, חצי סיפור, ואז יחכו קצת, יתאוששו, יאספו אוויר וכוחות, ויחזרו למחרת. יש שיקראו בבת אחת, מהופנטים לחוויה המטלטלת, מתוודעים לאותה הארה, כואבת מאוד, העולה מתוך הסיפורים הללו:
האדם, במלוא מהותו כאדם, לא נולד בגן עדן. הוא נולד בגיהינום. בגיהינום נולד האדם, ואדם אחר לצדו: שכן בטבורו של כל אחד מהסיפורים בספר זה, בלב הזוועה והכאב הבלתי נתפסים, תמיד עולה גם רגע, חצי רגע, שבריר רגע של תקווה. זוהי תקווה שאין לה חוקים, שהיא אישית, פרטית, מתהווה בין המציאות לבין הדמיון והאמונה – תהיה אשר תהיה. בין הכי לבד להכי ביחד.
הנותרים אינו מנסה לספר על מהותו של המפגש האנושי בלב המאפליה; הנותרים הוא המפגש הזה עצמו. אף אחת, אף אחד, לא יישארו אחרי הקריאה בו כפי שהיו לפניה." - ד"ר בעז שלגי, פסיכולוג קליני, מרצה בתוכנית לפסיכותרפיה בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב, עורך ראשי של "שיחות" – כתב עת ישראלי לפסיכותרפיה.
"את הספר הזה לא קוראים. את הספר הזה מרגישים. בגוף. בנשימה. בזיעה. בדמעות. בחיוך שעולה פתאום ונעלם באבחה. עשרים סיפורים. אין סוף שברי אדם, עדויות, זעקות ולחישות שנעות בין חיים ומוות.
יש שיקראו בספר בכל פעם סיפור אחד, חצי סיפור, ואז יחכו קצת, יתאוששו, יאספו אוויר וכוחות, ויחזרו למחרת. יש שיקראו בבת אחת, מהופנטים לחוויה המטלטלת, מתוודעים לאותה הארה, כואבת מאוד, העולה מתוך הסיפורים הללו:
האדם, במלוא מהותו כאדם, לא נולד בגן עדן. הוא נולד בגיהינום. בגיהינום נולד האדם, ואדם אחר לצדו: שכן בטבורו של כל אחד מהסיפורים בספר זה, בלב הזוועה והכאב הבלתי נתפסים, תמיד עולה גם רגע, חצי רגע, שבריר רגע של תקווה. זוהי תקווה שאין לה חוקים, שהיא אישית, פרטית, מתהווה בין המציאות לבין הדמיון והאמונה – תהיה אשר תהיה. בין הכי לבד להכי ביחד.
הנותרים אינו מנסה לספר על מהותו של המפגש האנושי בלב המאפליה; הנותרים הוא המפגש הזה עצמו. אף אחת, אף אחד, לא יישארו אחרי הקריאה בו כפי שהיו לפניה." - ד"ר בעז שלגי, פסיכולוג קליני, מרצה בתוכנית לפסיכותרפיה בפקולטה לרפואה באוניברסיטת תל אביב, עורך ראשי של "שיחות" – כתב עת ישראלי לפסיכותרפיה.
״לילה אחד נשארו שניהם ערים עד השעות הקטנות, והביטו, כל אחד ממקום מושבו, בירח המלא וברקיע הלילה הכחול העמוק, שהכוכבים פיזרו בו אבקת מאורות כסופה. כמה פעמים הצטלבו מבטיהם. כמה דיאלוגים דמיוניים טוו ביניהם חוטים, שהיו בלתי נראים אבל הרטיטו את החלל שבין שני עברי הסיפון, ואין ספק שהתקיימו, ולא רק בדעתה. היא רצתה שיבוא לשבת לידה, אבל הוא לא בא. ואולי עדיף כך. ואולי כל היקום בוכה על הייתכן שנגדע.״
מִילָה, צעירה כפרית, מסתלקת מנתיב החיים המוכתב מראש, ומשאירה מאחוריה את משפחתה האהובה ואת חתנה המיועד. כך נפתח הספר, והוא ממשיך ומלווה חמישה סיפורי חיים שזולגים זה אל זה ומתמשכים זה מזה, משלהי המאה החמש עשרה ועד לעתיד הלא רחוק, בשלושה קצוות עולם. ממִילה אל גּבריאל, המשורר ואיש הדרך; מגבריאל אל גיֹומָאר, בעלת החזיונות המחפשת את אחותה האבודה; מגיומאר אל שולמית, המנווטת בעולמה הפנימי בין עיתות חירום לשגרה; ומשולמית אל אינֶס, המתאמצת לשרוד בימים של מגפה מסתורית הפוגעת במעגלי האֵמון שבמוח, תחת משטר כוחני ואכזר, בעיר בצורה.
עלילות הפרקים של השנים הבאות מתרחשות בעולמות ספק מוכרים וספק זרים, בעבר ועתיד המוגדרים ברפיון, וקשרים סמויים וגלויים מסמנים את התנועה המתמדת בין גלגולי החיים, בין קטיעה להמשכיות. בכתיבה לירית, רגישה וחדה מציירת מיכל ברנע־אסטרוג פורטרט יפהפה של אנושיות, של קרבה ובדידות, של פגיעה והתעלות ושל האפשרויות האינסופיות לסבל ולחסד.
ד״ר מיכל ברנע־אסטרוג היא סופרת, חוקרת פסיכואנליזה ובודהיזם, וראש התוכנית התלת־שנתית לגישת האקומי בישראל. השנים הבאות הוא ספרה הרביעי.
״לילה אחד נשארו שניהם ערים עד השעות הקטנות, והביטו, כל אחד ממקום מושבו, בירח המלא וברקיע הלילה הכחול העמוק, שהכוכבים פיזרו בו אבקת מאורות כסופה. כמה פעמים הצטלבו מבטיהם. כמה דיאלוגים דמיוניים טוו ביניהם חוטים, שהיו בלתי נראים אבל הרטיטו את החלל שבין שני עברי הסיפון, ואין ספק שהתקיימו, ולא רק בדעתה. היא רצתה שיבוא לשבת לידה, אבל הוא לא בא. ואולי עדיף כך. ואולי כל היקום בוכה על הייתכן שנגדע.״
מִילָה, צעירה כפרית, מסתלקת מנתיב החיים המוכתב מראש, ומשאירה מאחוריה את משפחתה האהובה ואת חתנה המיועד. כך נפתח הספר, והוא ממשיך ומלווה חמישה סיפורי חיים שזולגים זה אל זה ומתמשכים זה מזה, משלהי המאה החמש עשרה ועד לעתיד הלא רחוק, בשלושה קצוות עולם. ממִילה אל גּבריאל, המשורר ואיש הדרך; מגבריאל אל גיֹומָאר, בעלת החזיונות המחפשת את אחותה האבודה; מגיומאר אל שולמית, המנווטת בעולמה הפנימי בין עיתות חירום לשגרה; ומשולמית אל אינֶס, המתאמצת לשרוד בימים של מגפה מסתורית הפוגעת במעגלי האֵמון שבמוח, תחת משטר כוחני ואכזר, בעיר בצורה.
עלילות הפרקים של השנים הבאות מתרחשות בעולמות ספק מוכרים וספק זרים, בעבר ועתיד המוגדרים ברפיון, וקשרים סמויים וגלויים מסמנים את התנועה המתמדת בין גלגולי החיים, בין קטיעה להמשכיות. בכתיבה לירית, רגישה וחדה מציירת מיכל ברנע־אסטרוג פורטרט יפהפה של אנושיות, של קרבה ובדידות, של פגיעה והתעלות ושל האפשרויות האינסופיות לסבל ולחסד.
ד״ר מיכל ברנע־אסטרוג היא סופרת, חוקרת פסיכואנליזה ובודהיזם, וראש התוכנית התלת־שנתית לגישת האקומי בישראל. השנים הבאות הוא ספרה הרביעי.
"הוא אומר לי: את ואני, שני יצורים גלמודים מאותה להקה. הוא אומר לי: קשה המעוף בראש החץ, קשה הבדידות, קשה ההשתייכות ללהקה. הוא אומר לי: אני והטרף חולקים אותה ארץ מולדת; כשאני דורס אני שוכח, כשאני מביט בךְ אני נזכר. הוא אומר לי: היקום הזה אדיר ממדים, בלתי ניתן להקפה. נסי לתפוס אותו לרגע וכל ישותך תפקע. נסי רגע לתפוס אותו – הנה, את מרגישה? "
על גדות נהר גדול, במרחב אחר ורחוק, חיה ברייה ערטילאית – הַדָאיָאנָה. אלפי שנות הרהור וזוהר חולפות עליה שם, עד שיום אחד היא נוחתת בעולמנו האינטנסיבי והמחוספס, המשתקם מאפוקליפסה נוראה מעשה ידי אדם. הַדָאיָאנָה, שחושיה פקוחים לרווחה וכל כולה מורגלת להרמוניה, נאלצת להתמודד עם תופעות שמעולם לא חוותה: עייפות, כאב, מאבק, רעב וגירויים בלתי פוסקים אחרים המעוררים פינות רדומות בנפשה. כל אלה משנים אותה, ואט-אט היא מקבלת פנים וגוף מוצקים וגם נזכרת באנושיותה.
גיבורת הרומן המיוחד במינו שכתבה ברנע-אסטרוג מאפשרת לה לתאר את המציאות מנקודת מבט אינטימית וחומלת אך גם זרה; לעקוב אחר היחסים המרתקים שבין פנימי לחיצוני ובין גוף לנפש, וללוות את המפגש המורכב של ברייה עדינה עם הגסות המזעזעת ועם היופי הענוג של העולם. מבעד לעיניה של הַדָאיָאנָה אנו רואים את היכולת האנושית לתובנה ולטרנספורמציה, ואת ההרסנות הטמונה בחיפוש אחר פתרונות קסם טכנולוגיים וחומריים לחוליים עמוקים של היחיד והחברה.
הכתיבה הפיוטית ומלאת הדקויות, המשקפת את השינויים העמוקים שעוברים על הגיבורה, מזמינה לרחף, לצלול למעמקים, ולהשתהות; לבקר בעולמות אחרים וגם לגעת בקרביים של המצב האנושי, הנפלא והכאוב.
ד"ר מיכל ברנע-אסטרוג היא סופרת, חוקרת פסיכואנליזה ובודהיזם וראש התוכנית התלת-שנתית לגישת האקומי. ספריה הקודמים, "אנשים עדינים" ו"התבהרות", ראו אור בעברית ובאנגלית.
"הוא אומר לי: את ואני, שני יצורים גלמודים מאותה להקה. הוא אומר לי: קשה המעוף בראש החץ, קשה הבדידות, קשה ההשתייכות ללהקה. הוא אומר לי: אני והטרף חולקים אותה ארץ מולדת; כשאני דורס אני שוכח, כשאני מביט בךְ אני נזכר. הוא אומר לי: היקום הזה אדיר ממדים, בלתי ניתן להקפה. נסי לתפוס אותו לרגע וכל ישותך תפקע. נסי רגע לתפוס אותו – הנה, את מרגישה? "
על גדות נהר גדול, במרחב אחר ורחוק, חיה ברייה ערטילאית – הַדָאיָאנָה. אלפי שנות הרהור וזוהר חולפות עליה שם, עד שיום אחד היא נוחתת בעולמנו האינטנסיבי והמחוספס, המשתקם מאפוקליפסה נוראה מעשה ידי אדם. הַדָאיָאנָה, שחושיה פקוחים לרווחה וכל כולה מורגלת להרמוניה, נאלצת להתמודד עם תופעות שמעולם לא חוותה: עייפות, כאב, מאבק, רעב וגירויים בלתי פוסקים אחרים המעוררים פינות רדומות בנפשה. כל אלה משנים אותה, ואט-אט היא מקבלת פנים וגוף מוצקים וגם נזכרת באנושיותה.
גיבורת הרומן המיוחד במינו שכתבה ברנע-אסטרוג מאפשרת לה לתאר את המציאות מנקודת מבט אינטימית וחומלת אך גם זרה; לעקוב אחר היחסים המרתקים שבין פנימי לחיצוני ובין גוף לנפש, וללוות את המפגש המורכב של ברייה עדינה עם הגסות המזעזעת ועם היופי הענוג של העולם. מבעד לעיניה של הַדָאיָאנָה אנו רואים את היכולת האנושית לתובנה ולטרנספורמציה, ואת ההרסנות הטמונה בחיפוש אחר פתרונות קסם טכנולוגיים וחומריים לחוליים עמוקים של היחיד והחברה.
הכתיבה הפיוטית ומלאת הדקויות, המשקפת את השינויים העמוקים שעוברים על הגיבורה, מזמינה לרחף, לצלול למעמקים, ולהשתהות; לבקר בעולמות אחרים וגם לגעת בקרביים של המצב האנושי, הנפלא והכאוב.
ד"ר מיכל ברנע-אסטרוג היא סופרת, חוקרת פסיכואנליזה ובודהיזם וראש התוכנית התלת-שנתית לגישת האקומי. ספריה הקודמים, "אנשים עדינים" ו"התבהרות", ראו אור בעברית ובאנגלית.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
