הביקורות של אביב

עלילה כתובה היטב, שנבנית בצורה איטית ומעוררת עניין. למרות שבחלקים גדולים העלילה תופסת כיוונים מעט מסובכים (ומתסבכים), הספר הוא כולו הנאה צרופה, חכם, מסקרן ולא עושה הנחות לקוראים. חמישה כוכבים easy

סוחף וכתוב מצויין. אפשר היה לעבות קצת יותר את דמותו של הנדריך ואת הקונפליקט בין הדמויות, אבל גם ללא זה נהניתי ממנו מאוד. מומלץ

כתוב היטב, מעניין וסוחף. מומלץ

חובבי סוגת ההיסטוריה החלופית יהנו מהספר מאוד. הפלוס הוא שרוב הזמן הספר מעניין, ללא ספק החוזקות שלו נבנות סביב אישיותו של אדם ודרכו בעולם. המינוס הוא שלא פעם הכתיבה נופלת למקום של תיאורי-יתר משעממים שאינם מקדמים את העלילה או את בניית הדמויות ולגמרי אפשר היה לוותר עליהם, כמו גם לקצר את הפרקים והפסקאות כדי לרווח יותר את הקריאה.

בכללי, טוב מאוד. כתוב בצורה נעימה ולמרות דעיכה קלה באמצע הספר, הסוף בהחלט מפצה על כך בגדול. מה התפספס? [ * ספויילרים * ] - חסר לי איזה פרק של ״אחרית דבר״ המפרט מה עלה בגורל אלישה אחרי התרדמת. - הדמויות בגרוב משעממות וניתן היה לדלג על מרבית האזכורים והעלילה סביבן, דווקא לדמויות הצבעוניות יותר (כמו אליף) לא ניתנה הבמה הראויה. - לאחר קריאה והבנה של הסיפור הכולל ורצף האירועים, נשארת תחושה שניתן וראוי היה לכתוב את דמותו של תיאו באופן אחר, כזה שאישיותו משאירה פירורי רמזים שמשהו שם לא לגמרי בסדר, בלי לחשוף יותר מדי. בהיעדר זאת, הטוויסט בעלילה מרגיש כמו מדרגה גדולה מדי שיש לרדת בה, כאילו החיבור הזה בין 2 צידי אישיותו אינו טבעי ומרגיש קצת כאילו נכתב מהר מדי. קצת מפוספס, אבל זה עניין של טעם אישי

אם לסכם בשורה אחת, הספר ברובו טוב מאוד, כתוב בצורה קלילה, סוחפת ומעניינת. [ספויילרים לפניך] בחלק הראשון החיבור בין תורת הקבלה ליקומים מקבילים נעשה בצורה טובה למדי והדמויות מעניינות. נותר מתח איכותי סביב הסיפור של קובינסקי ולדעתי השיא של הספר מגיע בדיוק בסוף החלק הזה. החלק השני יכל להיות מעניין הרבה יותר אם ג׳יל היתה מוצאת את עצמה דווקא עם קלדר (ולא עם נייט) באותו יקום. גם החיבור בין ג׳יל לנייט מרגיש לעוס ומיותר, שלא לומר מאולץ מאוד ולגמרי הייתי מוותר על הרומן הזה ביניהם. היקום בו אהרון מוצא את עצמו מרגיש מעייף ולא ממש מעניין והסוף המר של קובינסקי יכל להכתב הצורה טובה יותר. החלק השלישי הוא החלש ביותר, מרגיש שנכתב בחטף ללא השקעה ובמורה לסיים כבר את הסיפור. אין הסבר (מתבקש מאוד) לאירועים שהביאו את החמישיה חזרה לכדור הארץ ומכאן הכל מרגיש שהולך להם ״קל מדי״, העיקר לסיים, וחבל. [סוף ספויילר] האם מעניין? כן. האם שווה לקרוא? בהחלט.

אין דבר מאכזב יותר מספר שנופל למשבצת המוכרת-מדי של סיפור שמתחיל מעניין מאוד, בקצב איטי ונכון שנבנה בצעדים קטנים ואז מסתיים כמעט בבת-אחת במין האפי-אנד שמרגיש כל כך מלאכותי, איך הכל מסתדר באורח קסם ופתאום יש הסבר בחצי פסקה לשאלות שנשארו פתוחות במשך כל העלילה. סוף מתוק בצורה מלאכותית וסגירת פינות מהירה הם תחלואה ספרותית וזלזול באינטליגנציה של הקורא. עוד 50 עמודים יכלו לעשות סדר בדברים בלי שנרגיש שמישהו מיהר לסיים לכתוב ולפרסם. אחרית הדברת מצילה מן הכבוד של הסיום הרעוע וחבל שסוף הסיפור לא נכתב כמו החלק הטוב הזה

אולי מדובר בסיפור טוב, אולי לא. אני מניח שלעולם לא אדע כי הספר כתוב בסגנון מעצבן שהרחיק אותי וכבר בשלב מוקדם הפך את הבנת הנרטיב למשימה מעייפת.

לפני הכל, חשוב לדעת: זה לא ספר מד״ב על מסע בזמן. זה ספר דרמה ארוך וכבד על החיים במאה ה14. כל הנגיעה בתחום המדע הבדיוני כמעט ולא קיימת, וכשהיא קיימת היא מחופפת מאוד ולא מושקעת כלל. הלאה, הבעיה הגדולה ביותר של הספר היא שהוא פשוט משעמם בהגזמה. אפילו את התחום המרתק של מסע בזמן הסופרת הצליחה להרוס על ידי כך שרוב הזמן הספר מרגיש מעייף ואיטי להחריד. תיאורים על גבי תיאורים בלתי נגמרים של החיים במאה ה14, כתיבה איטית, פסקאות שלמות לתיאור דבר מה שולי קטן, התעסקות מוגזמת במחשבות של הדמויות על חשבון קידום העלילה, פרקים שלמים שמרגישים שחוזרים על עצמם והרחבה מייגעת ואינסופית של אירועים שוליים שאין בהם כל עניין או חשיבות. חווית הקריאה מעצבנת ומבלבלת. הפסקתי בפרק 12. סבלתי מספיק.

משעמם מתחילתו ועד סופו. כבד, מעיק ומרוח, פשוט עמודים על גבי עמודים של אישה שמבואסת מהסגר בקורונה ומוצאת נחמה בתפירת תחפושות ושיחות זום עם בן הזוג שלה. מעולם לא חשבתי שסיפור קצר ירגיש כה ארוך ובלתי נגמר. למה בכלל טרחתי לקרוא את זה ומי האנשים שנתנו לזה ביקורת חיובית?

משמים ברובו, עם הבלחות מעטות מדי של עניין שנוצרות בידי הכותב ונמוגות במהרה לטובת עיסוקים חוזרים בנבכי הנפש. חמישים העמודים הראשונים דווקא טובים ומעניינים, מספקים היכרות עמוקה מספיק עם הדמות והמסע (הפנימי והחיצוני) אליו היא יוצאת. השליש השני של הספר כבר מרגיש סטטי מאוד ולא אחת אתה תוהה, ״רגע, לא קראתי את אותו הדבר לפני שלושה עמודים?״. בשליש האחרון כבר מאבדים סבלנות כשהעלילה אינה עלילתית אלא בליל של משלים שמשתלטים על הנרטיב. עמודים על גבי עמודים שעוסקים יתר על המידה בנפשו של הנער ובחיבור שלו ״לנשמת העולם״, פרקים שלמים המפרטים באריכות יתרה את דבר ליבו ותיאורים שחוזרים על עצמם כל כמה דפים של אותו חשבון נפש שהוא עושה עם עצמו כל כמה זמן. בפעם הראשונה זה טוב, בפעם השלוש עשרה זה מייגע וכמעט נכנעתי לרצון לדלג על פסקות שלמות. הדמויות הסובבות את הנער כולן משמשות אך כתפאורה שטחית ואינן מוסיפות עניין רב לעלילה ומנגד הנער כתוב בצורה עמוקה מדי שמעייפת את הקורא. הספר מתאים למי שמחפש לקרוא על מסע רוחני ולא נרתע לקרוא מסרים שחוזרים על עצמם בהגזמה, או למי שרוצה להגיד שקרא את ״האלכימאי״ ונהנה מספר עמוק שכזה. לכל מי שמחפש ספרות שנונה וחכמה, חוויית קריאה סוחפת וכתובה בלהט - הרבה פחות. בהחלט לא מספק רגעים בלתי נשכחים של ספרות גאונית. בינוני, וחבל. בכל מקרה, עדיף להימנע מהגרסה הדיגיטלית של הספר. זה פשוט מסמך PDF שלא נוח לקריאה בקוראי ספרים אלקטרוניים. ניכר שלא השקיעו בדיגיטציה.

ספר ילדים שכתוב בצורה משעממת ונמרחת על גבי קונספט טוב ומעניין. השפה הספרתותית נמוכה יחסית ואולי באמת פונה לדור צעיר יותר או לאנשים שאוהבים שעושים להם הנחות בהבנה מורכבת של העלילה. השתעממתי והפסקתי לקראת האמצע

כמה חבל לקרוא ספר שמתחיל מעניין ומהר מדי מתגלה כצפוי ומפוספס. התחושה היא שמאט הייג לקח רעיון מגניב (באמת) ומתוך פוטנציאל לספר עמוק וסוחף עם סיפור משוגע ודמויות עשירות נותר סיפור עם סוף צפוי (מדי) שמרגיש שהותאם למתבגרים, כלומר באזור הבטוח של הכתיבה - לא חתרני, לא מעורר מחשבות עמוקות ובסופו של דבר פושר למדי. מי שאוהב סוף טוב שצפוי מראש, בלי עלילה מורכבת מדי. גם צורת הכתיבה מאכזבת פעמים רבות, עם אזכורים חוזרים של פילוסופים שלא מעשירים את הדמות של נורה או את הסיפור. פעם-פעמיים ה סבבה, כל פסקה חמישית זה מעייף. בקיצור, אפשר לוותר

די מאכזב ומפוספס. כמעט מההתחלה מורגש שפעמים רבות העלילה צפויה מדי, הטקסט כתוב ברמה בינונית שלא מצליחה לסחוף ולקראת הסוף כשכבר נדמה שיש שיפור קל, הסיפור תופס תפנית קצת גרוטסקית, קצת כמו סדרה בינונית של נטפליקס. עניין נוסף הוא בניית העולם של הדמויות, בחלקן הושקעו המון מחשבה ופיתוח ובחלק אחר מרגיש שקצת חיפפו איתן - ובכל מקרה הן כולן משעממות. רכשתי את הספר בעקבות ספר אחר (מצויין) של הסופר, ״איך לעצור את הזמן״ והתאכזבתי שהוא לא כתוב באותה רמה. נערים מתבגרים בוודאי יאהבו את הכתיבה בספר הזה, המבוגרים כנראה פחות.