"אטווד היא אחת הכותבות החשובות בעולם" ("גרדיאן")
הזמנים והמינים על פני האדמה משתנים בקצב מדאיג, והאמנה החברתית ועמה היציבות הסביבתית הולכות ונשחקות.
אדם אחת, המנהיג הטוב של גנני אלוהים – דת המוקדשת למיזוג המדעי והדתי ולשימור כל החי והצומח – חזה זה מכבר אסון טבע אשר ישנה את פני העולם המוכר לנו.
כעת האסון אירע, ומגפה מחתה את מרבית המין האנושי. שתי נשים שרדו: רן, אמנית טרפז צעירה הלכודה במועדון המין היוקרתי שבו עבדה, וטובי, גננית אלוהים שהתבצרה בספא מפואר שרבים מחומרי הטיפול בו אכילים.
האם שרד מישהו מלבדן? אמנדה, חברתה הביו-אמנית של רן? זב, אביה החורג, הלוחם הסביבתי? מאהבה משכבר הימים, ג'ימי? או שחקני הפיינבול הרצחניים?
ואולי אפילו שאת"א, כוח השיטור האפל והמושחת של בעלי המאה?
בעוד אדם אחת ומאמיניו מנסים לשרוד בעולם שהשתנה, רן וטובי ימצאו כל אחת את דרכה החוצה.
שנת המבול, לעתים אפל, לעתים עדין, אלים, מעמיק מחשבה ומעורר צחוק של אי-נוחות, הוא יצירה ספרותית המציגה את אטווד בשיא כישרונה ויצירתיותה.
אף שהוא מתרחש בעתיד קרוב, שזמנו אינו מוגדר במדויק, רומן זה משקף עולם המוכר לנו מאוד ומזכיר לנו בחדות את אנושיותנו שלנו.
מרגרט אטווד נולדה בשנת 1939 באוטווה וגדלה באונטריו ובקוויבק. אביה היה אנטומולוג, והיא בילתה לא מעט בשטחי הפרא של קוויבק. למדה באוניברסיטת טורונטו, ברדקליף ובהרווארד.
כתבה את הרומן הדיסטופי - סיפורה של שפחה (מעשה השפחה).
והיא נשואה לסופר גרים גיבסון' ויש להם בת אחת."
היא לא רק סופרת שניחנה בראייה נוקבת ולא-סלחנית, היא גם משוררת מצוינת, מסאית מבריקה, מאיירת וקריקטוריסטית חובבת."
(אריאנה מלמד)
"אטווד היא סופרת של רעיונות ושל מחויבויות, אך גם משוררת המרותקת מהשפה ומכוחותיה המאגיים"
(לונדון רוויו אוף בוקס)
"אין ולו משפט אחד בפרוזה השנונה, הנוקבת אך מלאת החיים שלה שנותר חסר שימוש ואינו מוסיף על התמונה ההולכת ומורכבת, הלובשת בהדרגה מידות כבירות."
(ג'ון אפדייק, הניו–יורקר)