באולם המרכזי של מוזיאון בלמור מוצג פריט ארכיאולוגי בעל חשיבות יוצאת דופן: חושן המשפט, הבגד עם שתים עשרה האבנים הטובות שנשא הכהן הגדול על חזהו. מכתב מסתורי נשלח אל וורד מורטימר, חוקר צעיר שאך זה מונה לתפקיד אוצר המוזיאון. הכותב האלמוני מפציר בו להדק את סידורי האבטחה ומזהיר אותו מפני אסון שעלול להתרחש. 
למחרת היום לפנות בוקר מתעורר מורטימר לשמע קריאותיו המבוהלות של שומר הלילה...
ארתור קונן דויל התפרסם בעולם בזכות גיבורו, הבלש שרלוק הולמס, אך לא רבים הם היודעים כי הוא פרסם גם סיפורים בלשיים נוספים. הסיפור המובא כאן בפני הקוראים הוא אחד מאותם סיפורים בלשיים הזוכה בפעם הראשונה לתרגום עברי.

את שרלוק הולמס אין צורך להציג. מי לא קרא אודות עלילותיו של הבלש המפורסם, אשר התגורר בלונדון במעון צנוע ברחוב בייקר, ומצודתו הייתה פרוסה על פני אירופה כולה. משך שנות פעילותו של הולמס היו כשלושים שנה, משלהי המאה התשע עשרה ועד פרוץ מלחמת העולם הראשונה. באותן שנים נלווה אליו עוזרו והמתעד שלו ד"ר ווטסון, אשר הודות לתיאוריו הנפלאים, נמצאים בידינו עלילותיו של שרלוק הולמס. אמנם, סיפוריו של ד"ר ווטסון שיצאו לאור אינם מכסים אלא מעט מן המעט מפעילותו של הולמס, כששים הרפתקאות בלבד, ועדיין נותרו בעיזבונו של ד"ר ווטסון רשימות רבות אודות פרשיות נעלמות ומקרי מסתורין נוספים, אשר ד"ר ווטסון לא הספיק להשלימן לעריכה סופית ולהוציאן לאור.

הולם קלאב נענה לאתגר ונטל את המשימה לערוך רשימות אלו ולהוציאן לאור. מוגשים כאן לראשונה לפני הקורא העברי, ארבע פרשיות חדשות אשר לא ראו אור עד הנה בשפה העברית:

פרשת התובע הכללי, מלכודת המוות, הציור שנגנב, לאן נעלם סוכן הביטוח.

הסיפורים יוצאים לאור על פי הסכם עם יורשיו של סיר ארתור קונן דויל.