ליאורה בינג־היידקר

במחצית הראשונה של המאה ה-20 נכרתה בארץ ישראל ברית הדוקה בין מחול לציונות, שביטוייה הוטמעו בגוף החלוצי, באדמת הארץ ובשפה העברית. ברית זו התבססה על קרבה בין עקרונות המחול המודרני לרוח הלאומיות הגרמנית, שאומצה על ידי התנועה הציונית, והיא שאבה את כוחה מן העובדה שמרבית חלוצות המחול בארץ התחנכו במרכז אירופה על ברכי אסכולות המחול המודרניסטיות.

 

תנועה לאומית בוחן את שורשיו הגרמניים של המחול העברי, ומתחקה אחר תהליכי התקבלותם כמאפיינים הניכרים בו עד היום. כל זאת תוך הסתמכות על מקורות ספרותיים, הגותיים ואיקונוגרפיים המבהירים את נקודת המפגש המרתקת בין תרבויות, בין גופים לרעיונות, בין תנועה ללאום ובין מחול לשפה.