לפני שנים רבות, כשעוד הייתי נערה, ניטע בי החלום להיות סופרת.  אולי זה קרה כי מאוד אהבתי לקרוא, אולי זה קרה בגלל חוויות קשות שחוויתי, ורציתי שמישהו ישמע את הסיפור שלי. אני לא יודעת להגיד למה בדיוק. אבל החלום הזה ליווה אותי שנים רבות. הייתי מצטיינת השכבה במגמת ספרות, למדתי ספרות עברית באוניברסיטה, נרשמתי לסדנאות כתיבה,  הצבתי לעצמי מטרה כתובה שעד גיל 30 אוציא ספר. הייתי ״על זה״.

גיל 30 חלף עבר לו והחלום גווע. אבל בגיל 41 משהו התעורר בי.  התעורר בי חוסר שקט. שאלות שצצו. דחף פנימי חזק. זמנו של הסיפור הבשיל והגיע, והוא השתוקק לצאת דרכי אל העולם ולהוציא מסר חזק לעולם.