(61) נולד וגדל ביפו. בגיל חודש וחצי הוא לקה במחלת הפוליו, ובילה כמעט שנה בבתי החולים, עבר ניתוחים ואשפוזים, ובסופו של דבר החלים - אך המחלה האיומה הותירה אותו צולע לצמיתות.יוני עופר, פעיל בעזרה לנכים, כתב וביים מחזות, ביים סרטים דוקומנטריים, הנחה סדנאות לכתיבה יוצרת. למרות נכותו התעקש יוני לשרת בצה"ל. תקופה שכללה גם את מלחמת יום הכיפורים. לאחר שהשתחרר,עשה תואר ראשון בתיאטרון והיסטוריה כללית באוניברסיטה, ואף למד קולנוע במשך שנה ב'בדרמה סנטר' בעיר צ'לסי באנגליה. לאחר שחזר ארצה, עשה תואר שני בתקשורת והתחיל לעבוד במה שהוא מגדיר "כל מה שהיה". יוני עופר כתב וביים מסכתות ביום לבתי הספר ולימי חג לגופים שונים - קיבוצים, בתי אבות ואף בתי סוהר, עבד כקופירייטר בלשכת הפרסום הממשלתית ועוד. הוא גם שלח את ידו בתיאטרון הפרינג' וכתב כמה הצגות שהועלו בצוותא ובבית ציוני אמריקה ("מוזה", "פיל לבן מנומר"). בתחילת שנות ה-90, כאשר החלה העלייה הגדולה מבריה"מ לשעבר, הוא הנחה סדנאות במסגרת צה"ל עבור חיילים עולים. 

בפרק הזמן הזה הוא הוציא לאור גם שני ספרי פרוזה - "בממלכת הכמעט" (בהוצאה עצמית) ו"תחתיות הכלב" (בהוצאת "אוגנדה"). "נקדימון" הוא ספרו השלישי. בגיל 61 החיים מוצאים את יוני עופר בדירה קטנה בשיכון יוספטל בכפר סבא, הפסיק לעבוד ומתקיים כיום מקצבת הביטוח הלאומי. הכאבים שמלווים אותו מאז שחלה כילד במחלת הפוליו הקשה, התגברו מאוד, והוא מתקשה לתפקד. בזמנו הפנוי - ויש לו לא מעט כזה היום - הוא עוזר לנכים לממש את זכויותיהם מול רשויות המדינה. במשך עשר השנים האחרונות סייע למעל ל-1,700 נכים בכפר סבא והסביבה.