בשנת 1958 ניגשה סימון דה בובואר בת החמישים לכתיבת האוטוביוגרפיה שלה. היא הייתה סופרת ופילוסופית עטורת תהילה, זוכת פרס הגונקר, אחת מחלוצות הפמיניזם, והייתה ידועה גם בשל הזוגיות הממושכת עם הפילוסוף ז´אן-פול סארטר, זוגיות משוחררת מכבלי המוסכמות החברתיות. על הרקע הזה, שמו של הכרך הראשון באוטוביוגרפיה שלה,זיכרונותיה של נערה מחונכת, נקרא כקריצה לקוראיה. בפרפראזה על הציטוט המפורסם מספרה "המין השני": היא לא נולדה כזאת, היא נעשתה כזאת.
זו אינה אוטוביוגרפיה רגילה, אף שהיא מתעדת את חייה של סימון, מילדותה כבת לבורגנות הצרפתית וחינוכה הקתולי, ועד האהבות הראשונות, הלימודים בסורבון והמפגש עם הסטודנט ז´אן-פול סארטר. אבל דה בובואר מתבוננת בחוויות האלה בזכוכית מגדלת, משוטטת בילדותה כמדענית בארץ לא נודעת. בכובד ראש מלווה בחיוך היא מציגה שני מפתחות לזהות המתגבשת שלה כנערה: החיפוש אחר האהבה והחיפוש אחר האמת.
פרסומו של הספר בעברית, בתרגומו של ניר רצ´קובסקי, הוא הזדמנות להתחקות אחרי תהליך ההתגבשות של כמה מרעיונותיה המרכזיים של דה בובואר, ובעיקר להתוודע לסיפור של התבגרות באקלים האינטלקטואלי התוסס של צרפת בין שתי מלחמות העולם, מאת אחת המחברות המזהירות של המאה ה-20.
מצרפתית: ניר רצ´קובסקי
בשנת 1958 ניגשה סימון דה בובואר בת החמישים לכתיבת האוטוביוגרפיה שלה. היא הייתה סופרת ופילוסופית עטורת תהילה, זוכת פרס הגונקר, אחת מחלוצות הפמיניזם, והייתה ידועה גם בשל הזוגיות הממושכת עם הפילוסוף ז´אן-פול סארטר, זוגיות משוחררת מכבלי המוסכמות החברתיות. על הרקע הזה, שמו של הכרך הראשון באוטוביוגרפיה שלה,זיכרונותיה של נערה מחונכת, נקרא כקריצה לקוראיה. בפרפראזה על הציטוט המפורסם מספרה "המין השני": היא לא נולדה כזאת, היא נעשתה כזאת.
זו אינה אוטוביוגרפיה רגילה, אף שהיא מתעדת את חייה של סימון, מילדותה כבת לבורגנות הצרפתית וחינוכה הקתולי, ועד האהבות הראשונות, הלימודים בסורבון והמפגש עם הסטודנט ז´אן-פול סארטר. אבל דה בובואר מתבוננת בחוויות האלה בזכוכית מגדלת, משוטטת בילדותה כמדענית בארץ לא נודעת. בכובד ראש מלווה בחיוך היא מציגה שני מפתחות לזהות המתגבשת שלה כנערה: החיפוש אחר האהבה והחיפוש אחר האמת.
פרסומו של הספר בעברית, בתרגומו של ניר רצ´קובסקי, הוא הזדמנות להתחקות אחרי תהליך ההתגבשות של כמה מרעיונותיה המרכזיים של דה בובואר, ובעיקר להתוודע לסיפור של התבגרות באקלים האינטלקטואלי התוסס של צרפת בין שתי מלחמות העולם, מאת אחת המחברות המזהירות של המאה ה-20.
מצרפתית: ניר רצ´קובסקי
בספרה האוטוביוגרפי מוות רך מאוד מספרת סימון דה בובואר באומץ וברגישות על אודות ההתמודדות עם המוות. זהו אולי ספרה החשוף ביותר של הסופרת והפילוסופית הצרפתייה הנודעת, ספר המגלה קרביים ולב. הימים הם ימיה האחרונים של אמה, וזהו סיפור המפגש של דה בובואר עם מחלתה ומותה. ההיאחזות העיקשת של האם בחיים נפרטת לפרטים יומיומיים ומתגלה כמעשה שיש בו כוח, חמלה ואפילו יופי. מוות רך מאוד הוא ספר חף מסנטימנטליות, המתאר באופן נוגע ללב את מערכת היחסים המורכבת שבין אם ובת, בצל ידיעת הקץ הקרוב. דה בובואר מלמדת אותנו דבר מה על הקושי שבפרידה מהורה ובעיקר בפרידת הבת מן האם.
מוות רך מאוד יצא לאור בצרפת ב-1964 והוגדר לא פעם כשיא היצירה הספרותית של דה בובואר. ז´אן פול סארטר, "הקורא הראשון" שלה, טען שזה הטקסט המרגש ביותר שכתבה. בפרוזה מהודקת מתמודדת דה בובואר עם השאלות הרבות שמעורר האובדן ודנה בכנות מעוררת השתאות ביחסים בינה ובין אמה. המוות הקרב והשתיקה שאופפת אותו מחייבים את דה בובואר לתת דין וחשבון ביחס לחיי אמה ולחייה שלה, ולגלות כי המרחק ביניהן אינו אלא צדה השני של הקרבה. וכך בעצם כתיבת הספר וסיפורן האישי של סימון דה בובואר ושל אמה פרנסואז טמון ריפוי.
במבטו המפוכח, מוות רך מאוד עשוי להציע נוחם ומזור למתמודדים עם מחלה וכאב. הספר תורגם לעברית ב-1983 ועתה הוא רואה אור בעריכה חדשה ומלווה באחרית דבר כפולה, המצרפת התבוננות ספרותית לצד זווית רפואית השופכת אור על ספר חשוב זה.
סימון דה בובואר נחשבת לאם הפמיניזם של טרום 1968. היא ידועה בעיקר בזכות עבודתה "המין השני" (1949), הכולל בחינה של "גורלה המסורתי של האישה" (המין השני\ כרך שני, הקדמה) והגורמים לדיכוי נשים לאורך ההיסטוריה התרבותית של עולמנו. היא תמכה בזכות של אישה על גופה ובזכות להפלה. היא כתבה רומנים, מחקרים פילוסופיים ואת זכרונותיה. הרומן "המנדרינים", אותו כתבה, שהדמויות הראשיות בו הן: אלבר קאמי, סארטר והיא, זכה בפרס גונקור.
בספרה האוטוביוגרפי מוות רך מאוד מספרת סימון דה בובואר באומץ וברגישות על אודות ההתמודדות עם המוות. זהו אולי ספרה החשוף ביותר של הסופרת והפילוסופית הצרפתייה הנודעת, ספר המגלה קרביים ולב. הימים הם ימיה האחרונים של אמה, וזהו סיפור המפגש של דה בובואר עם מחלתה ומותה. ההיאחזות העיקשת של האם בחיים נפרטת לפרטים יומיומיים ומתגלה כמעשה שיש בו כוח, חמלה ואפילו יופי. מוות רך מאוד הוא ספר חף מסנטימנטליות, המתאר באופן נוגע ללב את מערכת היחסים המורכבת שבין אם ובת, בצל ידיעת הקץ הקרוב. דה בובואר מלמדת אותנו דבר מה על הקושי שבפרידה מהורה ובעיקר בפרידת הבת מן האם.
מוות רך מאוד יצא לאור בצרפת ב-1964 והוגדר לא פעם כשיא היצירה הספרותית של דה בובואר. ז´אן פול סארטר, "הקורא הראשון" שלה, טען שזה הטקסט המרגש ביותר שכתבה. בפרוזה מהודקת מתמודדת דה בובואר עם השאלות הרבות שמעורר האובדן ודנה בכנות מעוררת השתאות ביחסים בינה ובין אמה. המוות הקרב והשתיקה שאופפת אותו מחייבים את דה בובואר לתת דין וחשבון ביחס לחיי אמה ולחייה שלה, ולגלות כי המרחק ביניהן אינו אלא צדה השני של הקרבה. וכך בעצם כתיבת הספר וסיפורן האישי של סימון דה בובואר ושל אמה פרנסואז טמון ריפוי.
במבטו המפוכח, מוות רך מאוד עשוי להציע נוחם ומזור למתמודדים עם מחלה וכאב. הספר תורגם לעברית ב-1983 ועתה הוא רואה אור בעריכה חדשה ומלווה באחרית דבר כפולה, המצרפת התבוננות ספרותית לצד זווית רפואית השופכת אור על ספר חשוב זה.
סימון דה בובואר נחשבת לאם הפמיניזם של טרום 1968. היא ידועה בעיקר בזכות עבודתה "המין השני" (1949), הכולל בחינה של "גורלה המסורתי של האישה" (המין השני\ כרך שני, הקדמה) והגורמים לדיכוי נשים לאורך ההיסטוריה התרבותית של עולמנו. היא תמכה בזכות של אישה על גופה ובזכות להפלה. היא כתבה רומנים, מחקרים פילוסופיים ואת זכרונותיה. הרומן "המנדרינים", אותו כתבה, שהדמויות הראשיות בו הן: אלבר קאמי, סארטר והיא, זכה בפרס גונקור.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
