יצחק לאור (נולד ב-11 באפריל 1948) הוא משורר, סופר, מחזאי, עורך, ומבקר ספרות ישראלי. זכה בפרס ראש הממשלה לסופרים עבריים ובפרסים ספרותיים נוספים.

מאז 1998 שימש כמבקר ספרות במדור "תרבות וספרות" של העיתון "הארץ". כמון כן פרסם טורי דעה במדור הדעות של העיתון. בשנת 2018, לאחר הגיעו לגיל 70, פרש לגמלאות. בכל שנותיו (2011-2005) של הרבעון "מטעם: כתב עת לספרות ומחשבה רדיקלית", ערך אותו לאור. שימש כמרצה בחוג לתיאטרון ובחוג לספרות באוניברסיטת תל אביב וכמורה בבית הספר סם שפיגל לקולנוע ולטלוויזיה בירושלים.

שיריו הראשונים התפרסמו בכתב העת "עכשיו" 25–28, אביב 1973. שיריו הפוליטיים, שהופיעו בזמן מלחמת לבנון הראשונה ב"סימן קריאה" 16–17, אפריל 1983. ב-1987 הועלה מחזהו "רקוויאם למהפכה קטנה" בבימת הקיבוץ. ספר השירה "עיר הלווייתן", שהופיע בשנת 2004. בשנת 2013 ראה אור בהוצאה מחודשת ב"ידיעות ספרים" הרומן הראשון של יצחק לאור "עם, מאכל מלכים". באוקטובר 2014 ראה אור בהוצאת "ידיעות ספרים" הרומן הרביעי של יצחק לאור, "אהבת עולם". בחודש מרץ 2017 ראה אור כרך השירה של לאור "חיים אחד". בשנת 2021 הופיע ספרו של דן מירון "דוקים, עיונים בשירה הישראלית". בשנת 2022 ראה אור ספר השירים של לאור "כי הזמן תמים".

פרסים ואותות כבוד:
1981 – פרס קוגל על "מחוץ לגדר"
1991 – פרס היצירה לסופרים עבריים
1992 – פרס ברנשטיין לשירה על "לילה במלון זר"
1994 – פרס הספרות הישראלית על "עם, מאכל מלכים"
1994 – פרס נח מוזס לספרות על "ועם רוחי גווייתי"
2001 – פרס ראש הממשלה לסופרים עבריים
2007 – פרס יהודה עמיחי על "עיר הלוויתן"

מקור: ויקיפדיה
https://tinyurl.com/en5yywme