האם אוסקר ויילד כתב את "טלני"? זו בעיה שהעסיקה ביבליוגרפים רבים של ספרי ארוטיקה מאז הפרסום הראשון של מהדורת 1883 , אשר הוגבלה ל־ 200 עותקים. קיימים קווי דמיון רבים בין הפרוזה העשירה של קלסיקה זו של אהבה הומוסקסואלית לבין זו שב"תמונתו של דוריאן גריי". אולם בטלני הכתיבה מתארת בפירוט רב, ובצורה חיה ביותר, את התמורות בתשוקתו הכפייתית של קאמיל דה גרייה אל רנה טלני. אווירת החממה בפאריז של סוף המאה מתוארת בצורה נפלאה ומשווה לרומן ההומוסקסואלי הגדול הראשון הזה את האווירה הקלסטרופובית שאפיינה את האהבה שאת שמה הס מלהזכיר.
בשנים האחרונות זוכה "טלני" לעדנה, וחוקרי ספרות מגדירים את היצירה כביטוי האותנטי וגולת הכותרת של כתיבתו השנונה, היוצאת מלבו המיוסר של אוסקר ויילד וחודרת ללב הקוראים.
״בכל זאת חשבתי שבבוקר — כשהשיכרון חלף — תזדעזע לנוכח המחשבה שיש לך מאהב גבר? מדוע? האם פשעתי נגד הטבע שעה שטבעי שלי מצא שלווה ואושר בדרך זו? אם הייתי כזה, הייתה זו בוודאי אשמת דמי, לא שלי. מי שתל סִרפדים בגני? לא אני. הם גדלו שם בלא יודעין, ממש מילדותי. התחלתי להרגיש את עוקצי התאווה שלהם הרבה לפני שיכולתי להבין איזו מסקנה נשאו הם עימם. כאשר ניסיתי לרסן את תאוותי, ההייתה זו אשמתי אם כף השכל הייתה קלה בהרבה מכדי לאזן את כף החושניות? ההייתה זו אשמתי אם לא יכולתי לנצח את הרגש הסוער שלי בטיעונים מוחצים? בדומה ליאגו, הראה לי הגורל בבירור שאם ברצוני לחרוץ את דיני אוכל לעשות זאת בדרך מעודנת יותר מטביעה. נכנעתי לגורלי, ואימצתי אליי את אושרי בלב שלם. נוסף על כך, אף פעם לא אמרתי כמו יאגו — ‘מוסר? כקליפת השום!' לא, המוסר הוא טעמו המתוק של האפרסק: ההפקרות — טיפונת זעירה של חומצה פרוסית, הטעם המענג שלה. חיים בלעדי אף אחד מהם יהיו תפלים.״ (טלני)
האם אוסקר ויילד כתב את "טלני"? זו בעיה שהעסיקה ביבליוגרפים רבים של ספרי ארוטיקה מאז הפרסום הראשון של מהדורת 1883 , אשר הוגבלה ל־ 200 עותקים. קיימים קווי דמיון רבים בין הפרוזה העשירה של קלסיקה זו של אהבה הומוסקסואלית לבין זו שב"תמונתו של דוריאן גריי". אולם בטלני הכתיבה מתארת בפירוט רב, ובצורה חיה ביותר, את התמורות בתשוקתו הכפייתית של קאמיל דה גרייה אל רנה טלני. אווירת החממה בפאריז של סוף המאה מתוארת בצורה נפלאה ומשווה לרומן ההומוסקסואלי הגדול הראשון הזה את האווירה הקלסטרופובית שאפיינה את האהבה שאת שמה הס מלהזכיר.
בשנים האחרונות זוכה "טלני" לעדנה, וחוקרי ספרות מגדירים את היצירה כביטוי האותנטי וגולת הכותרת של כתיבתו השנונה, היוצאת מלבו המיוסר של אוסקר ויילד וחודרת ללב הקוראים.
״בכל זאת חשבתי שבבוקר — כשהשיכרון חלף — תזדעזע לנוכח המחשבה שיש לך מאהב גבר? מדוע? האם פשעתי נגד הטבע שעה שטבעי שלי מצא שלווה ואושר בדרך זו? אם הייתי כזה, הייתה זו בוודאי אשמת דמי, לא שלי. מי שתל סִרפדים בגני? לא אני. הם גדלו שם בלא יודעין, ממש מילדותי. התחלתי להרגיש את עוקצי התאווה שלהם הרבה לפני שיכולתי להבין איזו מסקנה נשאו הם עימם. כאשר ניסיתי לרסן את תאוותי, ההייתה זו אשמתי אם כף השכל הייתה קלה בהרבה מכדי לאזן את כף החושניות? ההייתה זו אשמתי אם לא יכולתי לנצח את הרגש הסוער שלי בטיעונים מוחצים? בדומה ליאגו, הראה לי הגורל בבירור שאם ברצוני לחרוץ את דיני אוכל לעשות זאת בדרך מעודנת יותר מטביעה. נכנעתי לגורלי, ואימצתי אליי את אושרי בלב שלם. נוסף על כך, אף פעם לא אמרתי כמו יאגו — ‘מוסר? כקליפת השום!' לא, המוסר הוא טעמו המתוק של האפרסק: ההפקרות — טיפונת זעירה של חומצה פרוסית, הטעם המענג שלה. חיים בלעדי אף אחד מהם יהיו תפלים.״ (טלני)
ביצירת מופת זו, המגוללת את סיפורו של צעיר המוכר נשמתו תמורת נעורים ויופי נצחיים, באים לידי ביטוי שנינותו, ביקורתו החברתית החדה והפרוזה המבריקה של אוסקר ווילד. גיבורו – הדאנדי, ההדוניסט קצר הרוח ןחסר המוסר, שאינו משתנה כלל בעוד תמונתו מזדקנת והופכת דוחה יותר ויותר עם השנים – הפחיד, הקסים, משך ואף השחית קוראים רבים במשך למעלה ממאה שנים. כשהספר יצא לאור, ב-1891, הוא נחשב למסוכן, טפשי, וולגרי ולא מוסרי ואילו ווילד עצמו כונה "קפדן קשקשני". הספר שימש כהוכחה ל"חוסר צניעות דוחה" במשפטים כנגד ווילד שהביאו בסופו של דבר למאסרו ולהגלייתו. למרות זאת, תמונתו של דוריאן גריי ביססה את מעמדו של ווילד כאחד ממייצגיה החשובים של האסכולה האסטתית שדגלה ב"אמנות לשם אמנות", ויחד עם גיבורה הפכה ליצירה נצחית אשר שרדה את מגבלות הזמן.
ביצירת מופת זו, המגוללת את סיפורו של צעיר המוכר נשמתו תמורת נעורים ויופי נצחיים, באים לידי ביטוי שנינותו, ביקורתו החברתית החדה והפרוזה המבריקה של אוסקר ווילד. גיבורו – הדאנדי, ההדוניסט קצר הרוח ןחסר המוסר, שאינו משתנה כלל בעוד תמונתו מזדקנת והופכת דוחה יותר ויותר עם השנים – הפחיד, הקסים, משך ואף השחית קוראים רבים במשך למעלה ממאה שנים. כשהספר יצא לאור, ב-1891, הוא נחשב למסוכן, טפשי, וולגרי ולא מוסרי ואילו ווילד עצמו כונה "קפדן קשקשני". הספר שימש כהוכחה ל"חוסר צניעות דוחה" במשפטים כנגד ווילד שהביאו בסופו של דבר למאסרו ולהגלייתו. למרות זאת, תמונתו של דוריאן גריי ביססה את מעמדו של ווילד כאחד ממייצגיה החשובים של האסכולה האסטתית שדגלה ב"אמנות לשם אמנות", ויחד עם גיבורה הפכה ליצירה נצחית אשר שרדה את מגבלות הזמן.
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
- לשמור רשימת מועדפים משלך
- לקבל המלצות קריאה אישיות
- לדעת על ספרים חדשים ומבצעים
