״לא יכולתי לכעוס עליכם, לא יכולתי להכות בחזרה, אסור היה לי לבכות, או בכלל לבוא בטענות... אז שרקתי״.

תמי נולדה כבת יחידה לשני הורים ניצולי אוושוויץ. אימה הייתה מזכירתו של ד״ר מנגל׳ה באוושוויץ. תמי אומנם נולדה אחרי המלחמה, אך הזוועות שחוו הוריה ״שמה״, הטילו צל גדול על ילדותה ועל חייה. בגיל 45 תמי מגלה שהיא עוד לא הספיקה לחיות, לשמוח, לאהוב, להיות נאהבת. הגילוי המרעיש מגיע דרך גבר זר שנכנס לפתח חייה, ופותח בנפשה תיבות נצורות. אך האם היא מסוגלת לאהוב כפי שהיא חולמת, או שהבור השחור בתוכה יבלע כל מי שמנסה להתקרב?

שריקה — היא מונודרמה המביאה את כאבו של הדור השני וחושפת את השריטות והפצעים העמוקים והבלתי נראים של השואה.

המחזה שריקה הוצג במדינות רבות, התארח בפסטיבלים, זכה בפרסים בינלאומיים, וכן תורגם עד כה לתשע שפות. 
בספר זה תמצאו את המחזה בשלוש שפות: עברית, גרמנית ואנגלית.

הביקורות משבחות

"תאטרון משובח במובן הכי עמוק של המילה. אסור לפספס!" - מרתה יודעת

"Galron left the audience spellbound" - The Guardian London

חשבת שרק תכתוב סיפור; מילים ותו לא, מילים שאִתן אפשר להגיע לאן שרוצים. האומץ הוא להמשיך לכתוב מן המקום שאינך מעז עוד – שם האימה והסיוט, הזעזוע והרתיעה. שם המהומה והפראות. שם הנפילה. הגיהינום – משם תמשיך.

מי יֵדע על מה יחלום הזולת הלילה? מי ידע מתי יכה הברק באיש עם המוח האפילפטי? מה יקרה לאיש אם ייוושע פתאום – כיצד ייראו חייו? האם השגרה תביא עליו את כיליונו הנפשי? תאי עצב מספר את סיפורו המוזר של דוִד סיימון שהגיע לַקצֶה, לאפיסת הכוחות. לסף האהבה ולסף החברוּת. לסף הדמיון והפחד. במסעות חייו, במאמציו להבין את ייעודו ולהירפא, הוא פוגש דמויות צבעוניות רבות, חלקן לרגע וחלקן – אהובים ואויבים – מלוות אותו זמן רב, גם בשובו אל בית ילדותו.

הנופים גם הם גיבורים בספר, ויש בהם צלילת מעמקים וצל חלומות. המדבר, יצריו ויצוריו וים טתיס הענק, האגדי, שכיסה בעידנים קודמים את אזורנו – ים שבמעמקיו נבראו והתחוללו בלהה ורפואה, כמו המסתורין המפחיד והאין-סופי של מוח האדם. כביר וזעיר. רֶחם בּל יידע שובע.

"…לפנינו סיפור ששולל הנחות מוקדמות, שעתידים להיות בו אלמנטים מפתיעים ושהגלוי בו לאו-דווקא הולם את הנסתר […] הטקסט חסכוני, מצומצם ומדויק. הדיאלוגים מצוינים, משכנעים מאוד, והאינטנסיביות של הדיבור […] שהוא מצד אחד דיבור צפוף וכן וישיר מאוד ומצד שני מעורר תחושה שיש הרבה מתחת לפני השטח והרבה שתיקות ודברים שלא נאמרים – כל אלה יוצרים מארג מרתק."

(יותם שווימר)

יעקב בוצ’ן בן 71, מתגורר בכפר בעמק חפר. בין ספריו הקודמים 'שני חיי יעקב' (ספרית פועלים, 1979), 'עיוור צבעים' (עם עובד, 1990), 'ילד שקוף' (זמורה ביתן, 1998), 'שביל ישראל' (כרטא, 1998), 'האיש שעבר דרך קירות' (ידיעות אחרונות, 2003), 'פנטזיה לבנטינית' (ספרית פועלים, 2008), 'נר מהלך' (ספרית פועלים, 2011) ו'חלום אינסופי' (פרדס, 2016). זוכה פרס הנשיא (1985) ופרס ראש הממשלה ליצירה (1993, 2001). זוכה מענק קרן עמו"ס. זכה בפרס ברנשטיין על ספרו 'ילד שקוף', בפרס אקו"ם לספרות ילדים ונוער ובפרס שרת התרבות על שם אריק איינשטיין.

ביום שראה עוזי את אביו נדרס השתנו חייו: הילדים בבית הילדים לא יכלו לשאת את כאבו ואת שתיקתו והציקו לו, הוא הפסיק להתעניין בכדורגל, ואילו לא נתן לו אייל המשופם גור גולדן־רטריבר מפינת החי כנראה היה מפסיק להתעניין גם בבעלי חיים. רק נטע, הילדה החדשה בקיבוץ, חיבבה אותו, והם התקרבו זה לזה. נטע אהבה לשחק עם אֵשׁ, הכלב של עוזי, שגדל והיה פרוע ושמח. לפני חג השבועות היא אף הזהירה אותו שבחגיגה ישמור על אש כי כלבים יכולים להשתגע מזיקוקי דינור...

הדלקה שפרצה בקיבוץ וכמעט לא הותירה דבר; ניקולאי החבר של אבא של עוזי שהזמינו לבקרו בצריפו המסתורי; קבוצת הילדים שעקבה אחר עוזי ואש עד יער הכתמים המתעתע; וסיפור אהבה שנרקם - כל זאת ועוד בצרחה אילמת, ספר מרגש ועוצר נשימה שמחזיר אותנו בזמן לשנות השישים לקיבוץ אי־שם בארץ.

יעקב בוצ'ן נולד בשנת 1946 באוסטריה, עלה לארץ בהיותו בן שנתיים, גדל בתל אביב, למד אמנות, וכיום חי בעמק חפר. ספריו למבוגרים זכו להצלחה רבה בקהל הקוראים ולשבחי הביקורת. יעקב בוצ'ן הוא חתן פרס ברנשטיין (1997) וחתן פרס ראש הממשלה (לשנת 1993 ולשנת 2001) ספריו הקודמים לנוער הם תמיד ילווה אותו צל והאיש שעבר דרך קירות, שבעבורו זכה בפרס אקו"ם.