ג'ונתן היידט

בן ואימו יוצאים למסע בלתי שגרתי בין עולמות. לאורך הנתיב שבו הם צועדים ומשוחחים, נפרמות ומתאחות ביניהם שאלות ותשובות מעולמות החיים והמוות, אובדנות ונצחיות הנשמה . אט־אט מצליחים השניים לרפא את הפצעים שהותיר הבן במותו המטלטל.

גם אם המרחק ביניהם כעת הוא כרחוק שמיים מארץ ,העובדה שהבן מת כלל אינה אומרת שהוא אינו חי: ״...אימא, צר לי שכואב לך, שכואב לכם. אבל אני מחכה שנלמד לתקשר מכאן באופן שבו תרגישי את הנוכחות שלי ותאמיני בה, ואז תקבלי דברים חדשים בקשר איתי. ככל שנַפַתח את התקשורת תראי שבאמת עולם ומלואו יש לנו ביחד״.

גשר בין העולמות הוא ספר מסע ומשא עוצמתי המנכיח שיח וחיים עם ולצד האובד, ומדגים התפייסות עם המת ובעיקר עם עצמנו. הספר מנכיח גם את האמונה כי נשמת האדם נותרת אחרי הסתלקות גופו, ומספק צוהר הצצה עבור הסקרנים לבחון קיומה של אפשרות זו.

השיחות הכתובות החלו באופן ספונטני בתום ׳השבעה׳ ,והן משקפות באופן חשוף את התהליך האישי, הרגשי והרוחני בעודו קורה. שזורות בו תובנות ודרכי התמודדות, תוך הצעת דרכים היכולות למנוע מעשי “פתרון נצחי לבעיה זמנית״. ניתן לקרוא את הספר כמסע חניכה החוצה עולמות, אך כמו בספר שירים – ניתן גם לפתוח בו עמוד אקראי, ולנשום מתוכו אהבה וחמלה וכאב אנושי בעת ריפוי .

לא הספד לֵבֵן הוא ספר זה, לא שיר פרידה ולא מצבה. להיפך. זהו חיבוק לחיים שתמו אך לא הסתיימו. עת ההולך נותר ונשמתו אינה חדלה .“כי דבר לא מסתיים, רק משנה צורה״.