שמשון הוא הראשון מבין שני רומנים (השני הוא "חמשתם") פרי עטו של זאב ז´בוטינסקי, שהיה לא רק מנהיג ציוני דגול אלא גם איש תרבות: עיתונאי, פובליציסט, נואם מחונן, מתרגם, משורר וסופר. הוא התחיל לכתוב את שמשון ב-1919, בתקופה שבה שהה בארץ ישראל, וכתיבתו הושלמה ב-1926, בפריז. זהו תרגומו השלישי של הרומן, בעברית עכשווית, שנעשה בידיו האמונות של פטר קריקסונוב. על בסיס הסיפור המקראי יצר ז´בוטינסקי אלגוריה עזת ביטוי שפועלת בכמה מישורים אקטואליים. את התחבולה הספרותית הזאת נקטו גדולי סופרי אירופה וביניהם אוסקר ויילד ("שלומית"), תומס מאן ("יוסף ואחיו") ומיכאיל בולגקוב ("האמן ומרגריטה"). כמוהן ניצל גם הוא מסגרת קלאסית ויצק בה תכנים חדשים. במרכז הרומן עומדים דמותו של שמשון ויחסיו עם הפלישתים. ז´בוטינסקי ראה בשמשון גיבור ומנהיג טבעי שצמח בתקופה היסטורית קודרת אשר בה "אין מלך בישראל [ו]איש הישר בעיניו יעשה". המחבר רומז לאנאלוגיה בין תקופת השופטים לתקופת המנדט הבריטי ולמכשולים שהציבה אנגליה בדרך להקמת בית לאומי לעם ישראל בארץ ישראל. על רקע נופי הארץ משורטטת ביד אמן דמותו של שמשון - הגיבור, השופט והנזיר. זהו נזיר מוזר המתמכר לקסמן של נשים פלישתיות; נהנתן המבלה בנעימים עם חבריו הפלישתים; קנא המשלח אש בשדות הפלישתים; גיבור הנושא את שערי עזה על כתפיו. מעל הכל שמשון הוא תלמיד חרוץ הלומד את סוד כוחם של הפלישתים המציקים לאחיו בני שבט דן. וממקום כלאו הוא שולח מסר-צוואה לאחיו: * קיבצו ברזל * שימו עליכם מלך * לימדו לצחוק הרומן שמשון הוא יצירת אמנות מרתקת ובו בזמן הצהרה נוקבת של שמשון ושל ז´בוטינסקי על הדרך חסרת הפשרות שבה בחרו ללכת.